אם הייתם שואלים אותי לפני שנתיים איפה יהיה הטיול הבא שלנו, התשובה כנראה לא היתה אפריקה. בתור יבשת שתמיד נתפסה בעיני כחמה, יבשה ומסוכנת העדפתי לטייל במקומות ירוקים ומושלגים. אבל איכשהו אמיר שכנע אותי לנסוע איתו לשם תוך שימוש במניפולציות של "חלום חייו" ועוד כל מיני קשקושים..(לפחות הוא פיצה על זה בהצעת נישואין רומנטית על הר קניה). שנינו טיילנו כבר במדינות עולם שלישי, אבל שמחה ופשטות כמו שמצאנו באפריקה לא ראינו בשום מקום אחר. ובניגוד לכל הציפיות שלנו היה הכי ירוק שראינו אי פעם, פגשנו את האנשים הכי נחמדים בעולם ואפילו לא היה חם... 
אז איך מתחילים בכלל לארגן טיול כזה? בניגוד למדינות מתויירות אחרות, באפריקה אין הרבה תרמילאים. ליוצאי דרום אמריקה והמזרח, זאת תהיה חוויה שונה בהחלט. מרבית התיירים שראינו היו לבנים עשירים ששכרו מדריך-נהג שלקח אותם לטיול 10 ימים בג'יפ. באתיופיה אפילו את זה לא היה. למרות זאת, בהרבה מקומות שכוחי-אל ראינו בדרך מטיילים שהמליצו ועזרו לנו בטיפים ושיטות להשגת מחיר נמוך. מיותר לציין שרובם היו ישראלים. את רוב המידע אספנו מטיפים וכתבות באינטרנט, הדפסנו מפות, החלטנו על מסלול כללי וזרמנו. לקחנו איתנו אוהל ושק"שים (התגלה כחיוני ביותר וכייפי בהחלט.הרבה פעמים העדפנו לפתוח אוהל מאשר לישון בחדרון מעופש, וגם איפשר חופשיות רבה באגמים של אוגנדה). 
גזיה- במיוחד לאתיופיה, שם אין אוכל מערבי בכלל (חוץ מבאדיס), והבישול המקומי אולי טעים, אבל מאתגר מאד את המעיים.שימו לב שגם אם אתם מבשלים בעצמכם, לא לשטוף ירקות במים מהברז! צריך לקלף אותם לגמרי (גם עגבניות) או לשטוף במים מינרלים. צריך גם להרתיח את המים לרתיחה מלאה (כשמבשלים במים מהברז). אנחנו בישלנו לעצמנו כל הטיול (מטעמי כשרות), וסבלנו הרבה מהבטן, כנראה בגלל שלא נזהרנו עם המים המקומיים. הטמפרטורות באפריקה בתקופה שאנחנו היינו (אוקטובר עד פברואר) היו מצויינות! אתיופיה היתה אפילו קרירה, סביבות 15-20 מעלות באוקטובר. מושלם. קניה יחסית בסדר, אבל לאורך החוף הטמפרטורות כמו ת"א בקיץ.חם, לח ומגעיל. אבל לפחות היה ים J. אוגנדה היתה חמימה אבל לא יותר מדי, וגם בטנזניה היה סבבה. בתכל'ס רק בחופים היה חם, וזה בעיקר בגלל הלחות. מבחינת גשמים- באתיופיה היה רק באזור הרי הסימיאן, בקניה היה יחסית מעט, בעיקר בניירובי וסביבותיה. באוגנדה היו שבועיים שכל יום ירד גשם מ-1 בצהריים עד 4.בטנזניה לא היה גשם כשהיינו. בערב לא היה קר באף מקום כמעט, חוץ מאתיופיה ששם קר בערב ובבוקר, וכמובן כשמטיילים בהרים. 
תקשורת- כדאי מאד לקחת סלולרי מהארץ, לדאוג לפתוח אותו לסים בינלאומי, ולקנות כרטיס מקומי בכל מדינה שמגיעים אליה. נכון לעכשיו אין לאף חברת תקשורת ישראלית אפשרות חיוג ממזרח אפריקה לארץ, וגם לא ממש ראינו טלפונים ציבוריים תקינים מכיוון שכמעט לכל אדם יש שם מכשיר סלולרי! אנחנו לא באנו עם סלולרי פתוח, וקנינו נוקיה פשוט שעלה פחות מ-100 ₪. כרטיס סים עולה שקלים בודדים, ואפשר להטעין אותו בדקות בכל דוכן בכל מקום. והכוונה באמת לכל מקום. היו כפרים נידחים שהיינו בהם, ללא חשמל ומים זורמים אבל עם דוכני סלולרי פזורים בכל הכפר, שמוכרים כרטיסים + מספקים שירותי הטענת מכשירים בעזרת גנרטור פרטי שעובד על נפט.הזוי. ומה לגבי תקשורת מילולית? באתיופיה כמעט ולא מדברים אנגלית, זה יכול להיות מתסכל מאד מכיוון שהם מאד חביבים ומחייכים ומסמנים עם הראש כאילו הם מבינים אבל זה לא מקדם את השיחה לשום מקום. קנינו באדיס שיחון באמהרית, התחלנו לקשקש, אבל המקומיים לא ממש הבנו את ההגייה שלנו..לפחות 'שלום' ידענו להגיד (סאלאם..). בקניה מדברים אנגלית שוטפת כמעט כולם, גם בטנזניה. באוגנדה המצב חוזר להיות בעייתי, יש להם 70 שפות ולמרות שהשפה הלאומית היא אנגלית, משום מה לא הרבה דוברים אותה.. 
תחבורה- התניידנו בעיקר באוטובוסים מקומיים, שאלנו מקומיים יום לפני מאיפה לקחת, כמה זמן, כמה כסף וכו', כמעט אף פעם לא צריך לקנות כרטיס מראש (תמיד תחשדו באלה שטוענים בתוקף שכן). בהרבה מקרים הגענו לתחנה המרכזית והסתדרנו. באתיופיה היתה גם אפשרות של מיניבוסים מאורגנים, קצת יותר יקר אבל חוסך הליכה לתחנה המרכזית בחמש וחצי בבוקר עם התיק על הגב, וגם מאפשר להתנייד בלילה וכך לחסוך זמן. מה גם שבלילה עדרי הפרות נחים ולא מתפרצים לכביש.תתפלאו כמה שזה חוסך זמן ועצבים..באוגנדה היו הרבה מקומות בהם מקומיים הופכים את הרכב הפרטי שלהם למין מונית שירות שמובילה לכל מקום. החסרון- יושבים-4 מאחורה, ושניים מקדימה+ נהג.חוויה. למקומות נידחים מעמיסים יותר, לנו יצא לנסוע 10 (!!!) אנשים ברכב פרטי- 6 מאחורה ישובים כמו חבילות, אחד על השני, ו-4 מקדימה- שניים במושב שליד הנהג, אחד על התיבת הילוכים, והנהג איפשהו מצא את עצמו עם הפנים בתוך השמשה.. J מבדר בהחלט ומצריך מילמול חוזר של תפילות הדרך לסוגיהן. באוגנדה יש גם אופנועים ואופניים שלוקחים מאחורה ומקדימה אנשים, חיות, סחורה ומה שתרצו. יש כפרים בהם זאת צורת התחבורה היחידה. בקניה וטנזניה האוטובוסים קצת יותר מפותחים, ויש להם לו"ז יותר הגיוני. 
לינה- לכל אורך הטיול המקומות שישנו בהם היו זולים וברמת נקיון סבירה. בתכל'ס, חוץ ממיטה לשים בה את הראש בלילה, מקלחת עם מים זורמים וקצת רצפה בלי ג'וקים לשים עליה את הגזיה לא צריך יותר כלום. באתיופיה יש 'מלונות' כמעט בכל מקום שתגיעו אליו. אבל נראה היה שלפעמים אפילו הקירות קצת התביישו להיות חלק מהחדר. מדובר בחדרים סבירים מאד, יחסית נקיים (חוץ מבאדיס, לשם לא הגיעה מהפכת המגב והאקונומיקה) בהרבה מקומות השירותים והמקלחת משותפים, לפעמים מדובר בשירותים של 'בול-פגיעה' (עדיף.יותר נקי). בקניה וטנזניה המצב משתפר בקיצוניות, ובאוגנדה ישנו כמעט כל הזמן באוהל, המלונות שם גם סבירים מאד. מחירי לינה: באתיופיה- בין 50 ביר (חדר מגעיל שהמקומיים ישנים בו בכיף, סירי לילה פזורים מחוץ לחדרים) ל-130 ביר לחדר סביר. מדובר בחדר שנחשב 'יחיד', אבל בתכלס המיטה גדולה (16 ביר היו שווים אז 1 דולר). קניה- 1200 ש' לחדר סבבה, 500 לאדם לאוהל (1 דולר= 80 שילינג קנייתי). אוגנדה- בערך 6000 לאדם לקמפינג, בין 20,000 ל-30,000 לחדר זוגי (1 דולר=2200 שילינג אוגנדי). טנזניה- בסביבות 20,000 לזוגי .( 1 דולר= 1500 שילינג טנזני). בזנזיבר- 30 דולר לזוגי, ובתכל'ס המחיר הסופי תלוי בכושר ההתמקחות שלכם. 
הוצאות- חישבנו הוצאות של 1000 דולר לאדם בחודש, ועמדנו בזה. בניגוד לדעה הרווחת על מדינות עולם שלישי, אפריקה היא כלל לא מקום זול לטייל בו. הדלק שווה שם כמו זהב, מה שמייקר מאד את הנסיעות. והאטרקציות (שמורות טבע בעיקר) מאד יקרות. כדי לעמוד בתקציב הוצאנו בממוצע 15 דולר לאדם ליום, לפעמים אפילו פחות (זה אפשרי. 5-7 דולר ללינה לאדם, עוד כמה דולרים על אוכל, ועוד כמה על תחבורה), ועל זה הוספנו אטרקציות, נסיעות ארוכות, טיולים מאורגנים ובזבוזים. ומה עם חיי לילה? באתיופיה השמש שוקעת ב-6 בערב, אין חשמל אלא רק מדורות ומנורות נפט, והבילוי הלילי של הכפריים הוא עמידה על הכביש ודיבור. בניירובי,קניה, אתם לא ממש רוצים להסתובב בחוץ כשחשוך, אז יושבים ב'לובי' של ההוסטל. באוגנדה- צפייה בכוכבים ושתיית בירה ומוגזים מבקבוקי זכוכית ממוחזרים. זנזיבר- טיול שקיעה ושתיית קוקטיילים בפאבים שעל החוף.
התחלנו בחודש באתיופיה. על ההרפתקאות שעברנו תוכלו להתחיל לקרוא מכאן...
אורית ואמיר ורמוס
