יופי של מסלול הליכה. כ-20 ק"מ, ברובם נינוחים: החל מחצבת נווה אטי"ב דרך הר קטע,ברכת רם, יער אודם, חרבת רעבנה, זעורה וסיום בעין פית.
מה הקטע של הר קטע?
בין נווה אטיב ליישוב נמרוד ישנו משעול המוביל ל'עין חרמון'. בהגיענו, קיבל את פנינו מזג אוויר אירופאי צונן ומעונן, לא משהו שלא ניתן להתגבר עליו עם מעיל טיולים קל וכובע חם.
מבחינה גיאוגרפית וגיאולוגית זהו אזור גבול בין החרמון לרמת הגולן ועל כן הוא צופן הפתעות לרוב דוגמת האמוניטים אותם מצאנו בין סלעי הגיר העתיקים של החרמון.
גיאולוגים אומרים שתצורת חרמון בת יותר מ-150 מיליון שנה בעוד שהגולן צעיר הרבה יותר, ברובו תוצאה של פעילות געשית ענפה לאורך 5 מיליון השנים האחרונות, והמסלע שלו בזלתי.
צעדנו באחו ירוק ועשיר בפריחה של מיני צמחים רבים, חלקם אנדמיים והרבה מהם סחלבים למשל, סחלב סורי.
עין חרמון
המעיין נובע אל תוך בריכת אבן מרובעת,ממוקם ליד היישוב נמרוד, בגובה של 1,018 מטר מעל פני הים. בד"כ יש פה נוף משגע, היום הסתפקנו במסך עננים שהשרה אווירה רומנטית. מדריכנו הפנה את תשומת ליבנו לשדרת האורנים הקפריסאים הנישאים לצד כמה ברושים, בסמוך למעיין. עצים אלו ניטעו כנראה בתקופת המנדט הצרפתי, בטרם היות סוריה או ישראל.
טוסקנה בגולן
מהמעיין צעדנו על המדרון של הר קטע, שבו נחשף מחשוף גדול של אבן חול מתקופת הקרטיקון. מחשוף זה שונה לחלוטין מסלעי הגיר שבחרמון וסלעי הבזלת של הגולן. הקפנו את נמרוד לאורך המדרון כדי להגיע למסעדה ולברכת רם. על הרכס פגשנו מקבצים סגולים של אזוביון דגול, צמח אנדמי שנמצא בסכנת הכחדה.
תצפתנו על עין קינייא, כפר דרוזי חביב ואחד הכפרים המוקדמים והעתיקים באזור. הרגשנו כל כך טוסקנה, עד כי ממש לא רצינו להיפרד מהנוף. חצינו שפך של נביעה נוספת קטנה - עין אל חווארית והמשכנו בדרכנו.
לאחר שחצינו את קו הרכס של הר קטע, נכנסנו למסעדה והצטרפנו לשביל הגולן. עברנו בין מטעים פורחים של דובדבנים ועצי פרי נשירים נוספים, שנמצאים בשיא פריחתם הלבנה או הורודה.
חצינו את האגן העליון של נחל סער וירדנו עם הכביש אל בריכת רם.
ברכּת רם
זו בריכה טבעית, תוצר של תופעה געשית נדירה שיצרה בריכה יפה להפליא. חוקרים סבורים שמקור המים בבריכה הוא בנביעות תת קרקעיות ומי נגר עילי של הפשרת שלגים כמו גם ממי גשמים. עם זאת, מקור המים בבריכה הוא די חידה גם היום. כיום מי בריכת רם משמשים להשקייה ואף מפנים אליה מים. ממצא מעניין שהתגלה באזור בריכת רם הינו צלמית העשוייה סקוריה, מתקופת האבן המוקדמת ומכונה - 'ונוס מברכת רם'. מדובר בחפץ אומנות אולי מהעתיקים בעולם. בשולי מעיין בגדה הדרומית של בריכת רם, נחשפנו ל"יער" ייחודי של השרך אֶבְרָנִית הַנֶּשֶׁר. הצמח נפוץ מאוד בעולם אך בארץ תפוצתו מוגבלת.
יער אודם
ושוב אנחנו ביער אודם, טועמים חוצלארץ בהנאה רבה כי זהו היער הכמעט יחיד שיש לנו בישראל. הפעם התמקדנו באזור המזרחי שבו יער צפוף ללא סימני בירוא חלקות. קסום ללכת חופשי ביער, ללא שביל או נתיב, ולפגוש פרות ועגליהן וכמובן מיני פרחים ייחודיים למקום, דוגמת סחלבן החורש, שגוונו לבן.
בלט מאוד בשטח צמח העונה לשם 'לקוקיה כרתית', מין צמח רעיל, שאינו נאכל על ידי הבקר והצאן, דבר המסביר את כיסוי השטח הגדול שלו.
בהמשך מסלולינו לכיוון הג'ובה הגדולה, באחו ירוק עם תצפית נהדרת לרכס החרמון, בירכנו לשלום כמה רועי צאן הנהנים יום, יום מהנוף הירוק והפסטורלי הזה.
התרגשנו כשצעדנו בשדות תילתן, נפעמים מהיופי שעוטף אותנו. רומנטי כבר כתבתי? "...אבל אני פגשתיך בשדה תלתן, בשדה תלתן על כן לבי הלוך ילך מכאן, לשדה תלתן..."
ג'ובה גדולה. ג'ובה קטנה. ג'ובית
ג'ובה בערבית משמעה בור ולרוב היא למעשה מכתש געשי. ביער אודם לבדו יש למעלה מ-20 בורות כאלה בגדלים שונים. מאוד מרשים להתבונן במכתשים הללו ובצמחייה המאפיינת אותם.
בדרכנו הגענו אל 'חורבת רעבנה', הסמוכה לג'ובית (ג'ובה זעירה), כאן התגלו שרידי התיישבות המיוחסים ליטורים (קבוצת שבטים שחיו באזור עוד בתקופה הפרסית). באם טרם פקדתם את שרידי המקדש היטורי ברכס החרמון, מומלץ לבקר בו. בחורבה התגלו גם שרידים ביזנטיים, והוא מזוהה עם היישוב הביזנטי "אערבניה".
עֵין פִית
מהיער, על עציו ומכתשיו אצה לנו הדרך במורדות המערביים של הגולן, בין שיבולים מרשרשים, עכנאים מקשקשים (יאכנעס), קחוונים זורחים ותלתנים מגוונים, היישר אל שרידי הכפרים העלווים - זעורה ועין פית. שני הכפרים הוקמו במאה ה-17 והם נמנים על שלושת הכפרים העלווים בגולן, כאשר השלישי הוא ע'ג'ר (ממערב לזעורה ועין פית, על גבול לבנון).
עין פית הוא מעיין רב יופי וחן. טבילה קצרה ומרעננת במי המעיין הקרים של כמה מחברינו האמיצים, היוותה סיום מושלם לעוד טיול יפה בגולן.
