רואים שאני מישראל?
"פעם ראשונה ברומא?", שאל אותי לואיג`י פרסקו באנגלית בניחוח איטלקי, וליכסן לכיווני מבט שאפשר לכנותו משועשע. לואיג`י לא המתין לתשובה. הוא הרים את ספלון האספרסו שלו אל על ולגם ממנו באחת. מעט קצף חום נצמד לשפמו הלבן והוא שלח לשון וליקק אותו במומחיות. מי היה מאמין, שהמשפט התמים הזה יסמן את תחילתו של מסע הרפתקאות בלתי נשכח ברומא. את לואיג`י פגשתי באל גרקו אנטיקה (1) , אחד מהאספרסו בר`ס העתיקים והידועים ביותר ברומא. בדיוק שבתי משיטוט באזור פיאצה אספניה והמדרגות הספרדיות (2) היפהפיות שעליהן נודעה תהילתה. לי כבר כאבו הרגליים וכל שרציתי הוא ללגום קפוצ`ינו משובב נפש ואולי לנגוס בטרמיציני: אותו כריך משולש עשוי מלחם לבן רך, ממולא כל טוב, שכדאי לבקשו CALDO, כלומר עשוי כטוסט, ואז הוא נמס - פשוטו כמשמעו - בפה.
"איך ידעת שזו הפעם הראשונה שלי ברומא?", שאלתי ונגסתי בטרמיציני שלי, שהיה ממולא בגבינת ריקוטה ותרד. "רק תיירים לא מנוסים לוגמים קפוצ`ינו אחרי שעות הצהריים", הוא אמר ונטל את מקל ההליכה שלו, שגולה מוכספת עיטרה את ראשו. "איטלקים אמיתיים, וגם תיירים שמכירים את איטליה, שותים את הקפוצ`ינו שלהם בבוקר והחל מהשעה הזו הם שותים רק אספרסו". ואז הוא נזכר להציג את עצמו: "נעים מאוד, לואיג`י פרסקו. רומאי מלידה, הרפתקן וסוחר אומנות לעת מצוא". לחצתי את ידו המושטת והופתעתי מלפיתתו האיתנה. "אני מחכה כאן לאחיינית שלי", אמר לואיג`י וניקה את שפתיו במטפחת צחורה, ששלף מכיס המקטורן שלו. "היא ודאי תאחר. שוב מריבת אוהבים. הצעירים האלה", הוא נאנח. "מבזבזים את הזמן שלהם על מריבות במקום על אהבה. שאזמין אותך לאספרסו בזמן שאנחנו ממתינים?".
הזמנתי מקיאטו, מנת אספרסו מוכתמת בקצף חלב, והתבוננתי בלואיג`י בסקרנות. הוא נראה כמו ג`נטלמן איטלקי שרואים בדרך כלל בסרטים איטלקיים. היה לו טעם טוב בבגדים כמו למרבית הגברים האיטלקיים ונעליו המצוחצחות הבהיקו למשעי. "אתה מישראל", הוא קבע אחרי שסקר אותי מכף רגל ועד ראש, והוסיף לאחר שראה את מבטי המופתע: "רק ישראליים מסתובבים בעולם בג`ינס ונעלי התעמלות, כאילו אין דרכים נוחות ויפות יותר להסתובב בעיר כמו רומא".
לא הספקתי להיעלב, כשדרך דלתות העץ של הקופי בר התפרצה אחייניתו של לואיג`י פרסקו בקריאות `צ`או לואיג`י` וכל הבר עצר את נשימתו. היא מילאה בנוכחותה את כל בית הקפה. הבריסטות הפסיקו ממלאכת הכנת הקפה, הקופאית בכניסה נותרה עם מבט המום וגם ספלון האספרסו שלי נותר תלוי באמצע הדרך, בין הדלפק לבין פי הפעור מעט לרווחה. אם מר פרסקו נראה כמו ג`נטלמן מהסרטים, אז אחייניתו נראתה כמו אחותה הצעירה והמושכת מאוד של סופיה לורן. היה לה מראה שלא ניתן לתארו אלא כעוצר נשימה: גבוהה, חטובה ובעלת עיניים מדהימות בגודלן ושיער ערמוני, שהתנופף לכל עבר ונראה כי היו לו חיים משלו. כשהיא התקרבה אלינו קידם את נחירי ניחוח של יער אורנים רענן לאחר הגשם הראשון.
"תכיר, זו האחיינית שלי, העלמה פרנצ`סקה סטרוזי", נישק לואיג`י את אחייניתו על שתי לחייה, "וזה" - כעת הוא הצביע עלי - "תייר שלקחתי תחת חסותי". "אני מקווה שהדוד שלי לא מבלבל לך את השכל עם השטויות שלו", צחוק הפעמונים של פרנצ`סקה מילא את הבר וגרם גם למלצרים להפנות לעברינו את מבטם. "נעים לי מאוד. זו הפעם הראשונה שלך ברומא?". הבטתי מבולבל בספלון האספרסו שעדיין אחזתי בידי. מה הסגיר אותי הפעם? "זו המפה", ענתה פרנצ`סקה לשאלה שלא נשאלה. "מרכז רומא הוא כל כך קטן, שאפשר לסייר בו ברגל מבלי להזדקק למפה. וחוץ מזה, דוד שלי לא סיפר לך את התיאוריה שלו על הליכה לאיבוד בסמטאות?". "זו תיאוריה מאוד מעניינת", ליטף לואיג`י את שפמו, "אולי נדבר על זה שלושתנו בארוחת הצהריים. תצטרף אלינו? אני מכיר מסעדה מצוינת ממש כאן, מעבר לפינה".
כמו גיבור בסרט
יצאנו אל השמש המלטפת של רומא ופסענו למסעדת AL 34 (הערה 3) , כשאנחנו עוברים בדרכנו על פני חלונות הראווה של חנויות האופנה (4) היוקרתיות, הממוקמות משני צידיו של וויה קונדוטי. "ברומא, אתה חייב לנסות את כל המנות הרומאיות שבתפריט", תחב לואיג`י מפה צחורה לתוך צווארונו, "ובעיקר את הקרצ`ופי א-לה ג`ודייאה: ארטישוק בנוסח יהודי, שהוא ארטישוק צעיר שמטגנים בשמן זית ולימון, ותמיד נעים לפתוח איתו את הארוחה". הנחתי ללואיג`י לבחור עבורי מנות מהתפריט והודיתי למזלי הטוב, שהפגיש אותי ביומי הראשון ברומא עם צמד איטלקיים צבעוני, משעשע ומעניין שכזה.
"למה איחרת?", שאל לואיג`י את אחייניתו, שפניה התכרכמו מעט למשמע השאלה, "שוב לא הספקת לקנות פקוריני (5) במעדניה?". פרנצ`סקו לגמה מעדנות מכוס היין שמולה ואחר כך ניגבה את שפתיה האדומות במפית: "למה היה חשוב לך כל כך שאגיע בזמן?". "בגלל הצלב של פרנצ`סקו הקדוש", הוא רכן לעברה ולחש את המילים בשקט. "סוף סוף השגתי לו קונה. הבטחתי למסור לו אותו היום אחרי הצהריים. זו עסקה שתהפוך אותנו לעשירים ולא רציתי, יקירתי, שכל הכסף הזה יילך לעזאזל בגלל חתיכת פקוריני". הבטתי בעניין רב בשניים שהתלחשו לצידי. הנה אני, תייר שזה יומו הראשון בעיר, נקלע בתוך שעות ספורות לפרשייה מסתורית שמעורבים בה יפהפייה מדהימה, ג`נטלמן מהסרטים, קונה אלמוני וצלב שהיה שייך למישהו, שאין לי מושג מיהו. מה עוד צריך לבקש בחופשה בעיר זרה?
"בחור צעיר", לואיג`י פרסקו פנה אלי וניצוץ ערמומי הבהב לשנייה באישוניו, "מה דעתך להתלוות לאחיינית שלי בסיור קצר ברומא? הכל על חשבוננו: הנסיעות, ההדרכה, המסעדות וכל הקפה שתוכל ללגום". מזמן למדתי, שאין ארוחות חינם: "ומה אני אמור לעשות בתמורה?". "לא הרבה", נופף לואיג`י בהתלהבות במקל ההליכה שבידו. "אני רק רוצה שתשמש בן לוויה לפרנצ`סקה שלי, בשעה שהיא מוסרת את הצלב של פרנצ`סקו הקדוש לקונה שלנו. זהו פריט יקר ערך ולא הייתי רוצה שהיא תסתובב איתו לבד, מסכים? הנה, אני מזמין לנו לימונצ`לו (6) וכבר הולך ומשלם בעד הארוחה". ולואיג`י קם מקומו בלא להמתין לתשובתי ושעט לכיוון הקופה. "בבקשה?", עיניה של פרנצ`סקה הביעו תחינה אילמת ואני מצאתי את עצמי מתקשה לסרב, "אין לך מה לדאוג. רק נעשה סיבוב בעיר ונמסור את החבילה. אני מכירה את הדוד שלי. הוא נדיב והוא ישמח לתגמל אותך בעין יפה על מאמציך".
לואיג`י חזר כעבור מספר דקות והתיישב מולי: "נו, אז מה החלטת?". רוח הרפתקנית החלה לנשוב בקרבי. "אני מסכים!", הכרזתי, "אבל בתנאי שתספר לי מה כל כך מיוחד בצלב הזה". "עכשיו אתה מדבר", הוא התקרב אלי, הציץ לכל העברים וכשראה ששאר הסועדים עסוקים בפסטות שלהם, הוא הכניס יד לתוך מקטורנו ושלף מהכיס הפנימי צרור ארוז בבד לבן. הוא הניח אותו על השולחן ופרש בזהירות את הבד. מתחתיו התגלה צלב יפהפה, עשוי זהב ועטור אבני חן, שנצצו בשעה שלואיג`י הזיז את הצלב כה וכה. הרגשתי שנשימתי נעתקת.
"פרנצ`סקו היה כומר צנוע ואדוק, שעלה על המוקד בשנת 1567 כאן ברומא, משום שהאינקוויזציה חשבה שהוא כופר. רק לאחר 120 שנה שמו טוהר והוא הוכרז כקדוש. על שמו הוקם מסדר והצלב הזה היה הפריט הקדוש ביותר של המסדר. אתה רואה את האבנים האדומות האלה? האגדה מספרת שאלו טיפות מדמו של פרנצ`סקו שניתזו במרתפי העינויים של האינקוויזציה. בזמן המהפכה של 1905, הצלב נעלם. אומרים שהוא הותך בלהבות לאחר שהכנסייה על שם פרנצ`סקו הקדוש הועלתה באש. כפי שעיניך רואות, זה לא קרה. וזה מה שיפה בצלב הזה: הוא כלל לא אמור להיות קיים, וזה מה שעושה אותו כל כך יקר".
"ואיך הוא הגיע אליך", בלעתי את רוקי בהתרגשות. לואיג`י צרר את הצלב במהירות והטמין אותו בכיסו. "אתה לא חושב שאחרי חצי שעה של היכרות אני אגלה לך את כל הסודות שלי, נכון?", הוא קרץ אלי, "בוא רק נאמר שלא הזיק לעסקים שלי שהסבא של פרנצ`סקה שימש כאחראי על חדר האוצר בכנסייה על שם פרנצ`סקו הקדוש, אבל יותר מזה אני לא מוכן לגלות". קמתי מכסאי והבטתי בפרנצ`סקה: "שנזוז?".
- El Greco Antica הוא אחד מהקופי בר העתיקים ביותר ברומא. הוא ממוקם בקצה רחוב החנויות Via Condoti, ממש ליד פיאצה אספניה והמדרגות הספרדיות. החלל הפנימי מפגין הוד והדר, אם כי יש הטוענים כי הגיע הזמן לחדש את הריפוד בחלק מהכסאות.
- שיטוט ברומא הוא למעשה, שיטוט בין פיאצה לפיאצה. פיאצה אספניה היא אחת הכיכרות הידועות ברומא, ומה שמייחד אותה הן 136 המדרגות הספרדיות המעפילות אל הקתדרלה שמעליהן. מומלץ להגיע לפיאצה לקראת השקיעה, לשבת על המדרגות ולצפות בשמש השוקעת, הצובעת את גגותיה של רומא ואת הקתדרלות השגיבות שלה באדום ובזהב.
- מסעדת Al 34 ממוקמת בסמטה צרה בקרבת פיאצה אספניה בכתובת Via Mario de Fiori 34 טל`: 6795091-06. שלישי-ראשון: 12:30-15:00, 19:00-23:00. מחיר ארוחה ממוצעת לזוג: כ-200 שקל. המנות שלואיג`י המליץ לי לנסות היו אנטי-פסטי הכולל מוצרלה שבחיים לא טועמים בארץ, ומנת ביניים של רביולי ברוטב צנוברים.
- ריכוז של חנויות אופנה, הנעלה, כלי בית ועיצוב ניתן למצוא ב-Via Del Corso (הרחוב המחבר בין פיאצה די פופולו ופיאצה ונציה), ב-Via Del Barbuino (הרחוב המחבר בין פיאצה אספניה ופיאצה די פופולו), ב-Via Condoti, בסמטאות שמתחת למדרגות הספרדיות וב-Via Nazionale, בקצה השני של העיר. שוק פשפשים נערך מדי יום א` ב-Porta Portese שברובע Trastevere, מעברו השני של נהר הטיבר.
- פקוריני היא גבינה, המזכירה בטעמה את הפרמג`יאנו (פרמזן), אך טעימה יותר. מומלץ לרכוש משולש פקוריני, לבקש שיארזו היטב באריזת ואקום, לשמור במקרר, ולגרד אותה מעל פסטה או לגלף ממנה רצועות באמצעות קולפן ירקות ולהוסיף לפסטות ולסלט ירוק.
- ארוחות באיטליה מומלץ תמיד לסיים בכוסית לימונצ`לו: משקה אלכוהולי קפוא בטעם מודגש של לימון, המוגש בכוס זכוכית קטנה. בחלק מהמקומות הוא מוגש על חשבון הבית. בחלק מהמסעדות תאלצו להזמינו - וגם לשלם עבורו. מלבד חומץ בלסמי, שמן זית משובח, גבינות פרמזן ופקוריני ארוזות בוואקום ואולי איזה נקניק טוב - כדאי לחזור מרומא עם בקבוק לימונצ`לו שיוצר בחבל סורנטו, שקניתם באיזו מעדניה ושתשמרו בבית בפריזר.
המיטב של רומא - על טוסטוס
לואיג`י התקרב אלי וחיבק אותי חיבוק אמיץ, ותוך כדי כך תחב את הצרור הארוז אל תוך כיס מעילי. "תשמור עליו", הוא לחש לי, "אני סומך עליך. אתה נראה בחור הגון". אחר כך הוא פנה לעבר פרנצ`סקה ונשק לה: "תשמרי עליו", הוא פקד עליה, "ואל תסעי מהר מדי". כמה דקות אחרי זה, הבנתי למה התכוון הדוד הטוב. פרנצ`סקה דהרה ברחובות העיר בטירוף, ואני נצמדתי אליה בכל כוחי מאחור, כשהטוסטוס שלה מרביץ סלאלומים בין המכוניות, שמילאו את הכבישים. "נו, מה דעתך על המוטורינו שלי?", היא צעקה כשהרוח הכתה בנו. לא עניתי. הייתי מפוחד מדי. פרנצ`סקה עצרה בחריקת בלמים באחת הסמטאות. "פונטנה די טרווי (7) ", היא הכריזה, "תראה איזה יופי. ואם אתה רעב, יש כאן קיוסק פיצות (8) מצוין!". "אני לא יכול לאכול פיצה, אבל נורא מתחשק לי גלידה", השבתי בקול חלוש. "אז שים את הקסדה על הראש ועלה על המוטורינו שלי", פקדה פרנצ`סקה ואני כשלתי לעברה בצייתנות. "אני אקח אותך ל-Gioletti (הערה 9)!".
"לאן נוסעים עכשיו?", שאלתי את פרנצ`סקה לאחר שסיימתי ללקק גביע נוסף של גלידה אלוהית והשבתי מעט את נפשי. "זהו, שגם לי הדוד לא מספר הכל", היא השיבה. "הוא אמר, שמישהו אמור לפגוש אותנו ליד הקולוסיאום". פרנצ`סקה הניעה את הטוסטוס ואני התיישבתי מאחרו ואחזתי במותניה הצרות. "נוח לך?", היא שאלה. "ועוד איך", רציתי לענות אבל פרנצ`סקה לא המתינה לתשובה ושוב יצאנו לדרך בדהרה. "שללו לי את הרישיון, לכן אני נוסעת דרך הסמטאות ולא בכביש הראשי", התנצלה פרנצ`סקה, בשעה שכמעט התנגשנו בפיאט 500 עתיקה, שהגיחה מולנו בסמטה צרה להחריד, "בסמטאות האלה אין שוטרי תנועה ואני גם יכולה לנצל את ההזדמנות כדי להראות לך כמה דברים, שרק רומאים אמיתיים מכירים. הנה, כאן יש מסעדה (10) , שמגישה את אחד משולחנות האנטי-פסטי הטובים ביותר בעיר".
פרנצ`סקה השכיבה את הטוסטוס לימין ואחר כך דהרה דרך כיכר מרשימה ביופיה. "זו פיאצה נבונה (11) ותמיד עומדים כאן אמנים, נגנים, ציירים וליצנים", שמעתי את דיבורה המתנגן והבטתי בעניין במתרחש. "חמש דקות מכאן, נמצא השוק של קמפו די פיורי (12). פעם, כיכר השוק היתה אתר ההוצאה להורג של האינקוויזיציה ודוד לואיג`י אומר, שהוא חושב שכאן הרגו את פרנצ`סקו הקדוש. מעניין, נכון?". לא עניתי. חששתי שהיא עומדת להתנגש בדוכן, שהציע למכירה את כל המינים הקיימים עלי אדמות של עשבי תיבול וחסות. "אתה רעב?", שכחה פרנצ`סקה שרק לפני עשרים דקות סיימנו לאכול ארוחת צהריים דשנה, "כי יש כאן מקום שרק אני מכירה, שמוכר פוקצ`ה (13) נהדרת". "לא תודה", אמרתי, "אני רק רוצה שנגיע כבר". "ולבקר אצל אלוף העולם בפיצות אתה רוצה?" פרנצ`סקה לא המתינה לתשובה והמוטורינו שלה עצר בחריקת בלמים ב-Pizza Al Talio (הערה 14). "פטרוצ`י סטפנו, הבעלים של הפיצריה וחבר טוב של דוד שלי, זכה בתואר `אלוף העולם של הפיצות` בשנים 1997, 1998 ו-1999", אמרה פרנצ`סקה בגאווה ולמראה מבטי המשתאה והלא מאמין היא אמרה: "הנה, תראה את כרטיסי הביקור שלהם. הכל כתוב כאן מאחור". אני לא יודע מי שפט בתחרות שבה קטף פטרוצ`י את המקום הראשון, אבל הפרס בטח הגיע לו. הפיצריה שלו מציעה 200 סוגי פיצה שונים, הנבדלים בתוספות שמעל הבצק המעולה, כשבכל פעם שאחד ממגשי הפיצה מתרוקן (וזה קורה די מהר), נשלף מהתנור מגש חדש, עם תוספות מעניינות ומגרות יותר. פרנצ`סקה ירתה לכיוון הפיצה-מן משהו באיטלקית המתנגנת שלה, חייכה אלי ואמרה: "אני משלמת, אתה סוחב".
יצאנו מהפיצריה ופנינו שמאלה, אל הגן הציבורי הקטן הסמוך. שם, על אחד הספסלים המוצלים הפונים אל המזרקה פרשנו את שללנו. היו שם פיצות עם שרימפס ויוגורט (מעולה!), פיצה שכוסתה בתחתיות ארטישוקים מטוגנות, פיצה עם נתחי סלמון וגבינה, פיצה חצילים נימוחים וגבינת ריקוטה וגם כדור טניס קטן, שהתברר שהוא הגרסה האיטלקית לקובה העירקי שמכינים מאורז ברוטב עגבניות וגבינה, מצופה פירורי לחם ומטוגן בשמן עמוק. והבצק של הפיצות? הו, הבצק הדק, הפריך, המתפצח תחת השן. בקיצור: גם הבצק היה טעים מאוד. ורק בקושי הצלחתי להרים את עצמי מהספסל, לגרור את עצמי לאספרסו בר שמעברו השני של הכביש ולתדלק את עצמי בשני ספלי אספרסו קצרים, חזקים ומאוד מאוד עצבניים, שגם עליהם שילמה פרנצ`סקה בחיוך שהאיר את פניה.
יצאנו שוב לדרך. גם עתה חיבקתי מאחור את מדריכת התיירים שלי, ובדקתי האם הצלב של פרנצ`סקו הקדוש עדיין טמון בכיסי. "זו פיאצה ונציה, ועוד מעט נעבור ליד שער טיטוס ונגיע לקולוסיאום. דוד לואיג`י אמר לי, שהקונה יחכה לנו במסעדה קטנה ליד הקולוסיאום. הוא גם אמר לי לא להיות קמצנית ושאם אתה רעב, שאני אזמין אותך לארוחת צהריים מאוחרת". לא השבתי. הבנתי שאין שום דבר שאוכל לומר, ושיפסיק את תהליך הפיטום שעברתי החל מהבוקר על ידי סוחר העתיקות האיטלקי והאחיינית המופלאה שלו. פרנצ`סקה הקיפה פעמיים את הקולוסיאום. "אתה חייב לראות את המקום בלילה, כשהוא מואר", היא אמרה ועצרה בפתח מסעדה קטנה (15). "אנחנו אמורים לשבת בשולחן המרוחק ביותר מהדלת, ליד החלון", פרנצ`סקה אחזה בידי והובילה אותי בין השולחנות. שוב הרחתי את ריח יער האורנים, שהתנחשל משערה. הייתי שיכור מהתרגשות. הייתי מוקסם. הייתי נרגש ולמען האמת, הייתי קצת רעב. הזמן חלף בעצלתיים ואיש הקשר לא הגיע. הצלחות התחלפו לפנינו, קרני השמש שפיזזו על קירות הקולוסיאם הפכו לאדומות ואני הצצתי בעצבנות על שעוני.
"זה לוקח זמן", גחנה פרנצ`סקה והניחה את ידה החמה על כף ידי. "אתה ממהר?". "ללללא", אמרתי ושקעתי בתוך עיניה הכחולות. "בטח לא כשאני יושב כאן איתך". "חנפן!", צחוק הפעמונים של פרנצ`סקה מילא את המסעדה. "חכה רגע", היא קמה ממקומה, "באמת מתחיל להיות קצת מאוחר. אני אתקשר לדוד לואיג`י ואשאל אותו מה קורה. הצלב עדין אצלך נכון? למקרה שאיש הקשר שלנו יגיע בזמן שאני מדברת עם הדוד". טפחתי על כיס המעיל שלי: "הוא במקום בטוח. אני אגן עליו בגופי גם אם כל הגלדיאטורים המזויפים שמסתובבים כאן בחוץ ומצטלמים עם תיירים ייכנסו הנה וידרשו אותו ממני". "אתה מתוק", חייכה פרנצ`סקה ועיניה הצטעפו, "אני רוצה להראות לך יותר מאוחר גם את חיי הלילה של רומא". ופרנצ`סקה קמה והשאירה אותי בוהה בה, כשההבטחה הדו משמעית שלה נשארת תלויה באוויר ומפזרת - איך לא - ריח רענן של יער אורנים אחרי הגשם.
עבודה איטלקית
כמה שעות מאוחר יותר, אחרי שפרנצ`סקה לא חזרה, מצאתי את עצמי יושב מול אינספקטור מריו קנטריני, קצין הבילוש והחקירות של המחוז הצפוני בעיר רומא, שישב במשרדו המשקיף על שדרות 20 בספטמבר. "דוד קשיש ואחיינית יפהפייה, אתה אומר", האנגלית שבפיו הייתה משובחת, "אתה השלישי שמגיע אלי השבוע עם הסיפור הזה. אבל אל תדאג, אנחנו כבר מתורגלים. דיברנו עם חברת כרטיסי האשראי שלך וביקשנו שיבטלו לך את הכרטיס. אתה אומר שה`דוד לואיג`י` הזה היה זקן שנעזר במקל הליכה? ממממ לפי פירוט העסקאות שנעשו בכרטיס האשראי שלך היום מדובר בבחור זריז וקל רגליים, שחרש כמעט את כל חנויות היוקרה של רומא בפחות מחמש שעות".
אינספקטור קנטריני פרש על שולחנו תדפיס, ארוך אני חייב להודות. "מממ", הוא המהם שוב. "יש לו טעם טוב לזקן. כרגיל, רק חנויות אופנה יוקרתיות, נעלי מעצבים לגברים ולנשים, תכשיטים, שעונים, תשלום על המסעדה שאכלתם בה בצהריים, מקל הליכה חדש עם גולה מוכספת ו מה זה? צ`יזבורגר במקדונלד`ס? בושה וחרפה!". אינספקטור קנטריני הרים את עיניו מן התדפיס ונאנח. "אתם התיירים כל כך תמימים. באמת האמנת למעשייה הזו שהוא מכר לך? והחיבוק שהוא חיבק אותך במסעדה? הוא פשוט כייס אותך, הממזר. וההנחייה שלו לפרנצ`סקה לשלם על כל ההוצאות שלך? זה כדי שלא תצטרך להשתמש בארנק ולגלות שכרטיס האשראי שלך נעלם יחד עם כל הכסף המזומן. והכי מצחיק זה שהיא שילמה באמצעות המזומן שהזקן כייס מהארנק שלך. אני מניח שזוג הנוכלים הזה יעזוב את רומא בקרוב ויעבור למילנו או לנפולי, גם שם יש תיירים עם כרטיסי אשראי מוזהבים. אגב, היפני והצרפתי שהיו כאן לפניך לא הפסיקו לדבר על הפרנצ`סקה הזו. היא באמת יפה כמו שהם מספרים?". הנהנתי בראשי ואינספקטור קנטריני נאנח שנית. "פעם ראשונה ברומא, ובוותיקן עוד לא היית, נכון? כי אם היית טורח לבקר שם, היית בודאי שם לב, שאת הצלב המזויף שעליו שמרת כה יפה במשך כל היום, מוכרים שם תמורת שני דולר בדוכני המזכרות. תוכל לשמור אותו כמזכרת. זו מתנתה הצנועה של מחלקת הבילוש והחקירות של המחוז הצפוני בעיר רומא לעידוד התירות לארצנו".
בחנתי את הצלב של פרנצ`סקו הקדוש. ציפוי הזהב הזול החל להתקלף בפינות, ולא הבנתי איך יכולתי להאמין שחתיכות הזכוכית האדומות שהחזירו את קרני השמש של רומא הן אבני חן. אינספקטור קנטריני הביט במעשי, אחז בעדינות בצלב, הפך אותו לצידו האחורי והצביע באצבעו על הכיתוב: Made In China. הערב ירד על רומא ואינספקטור קנטריני הבחין, כנראה, במבט העגמומי שעל פני. "צא מהדיכאון", הוא ניסה לעודד אותי, "לפחות תוכל להתנחם בכך שהרווחת טיול מודרך על ידי יפהפייה איטלקית ברומא הנפלאה שלנו. שמע, כבר מאוחר ואני קצת רעב. למשפחה שלי יש מסעדה (16) שפועלת כבר יותר מ-100 שנה. אין לך גרוש, אז תרשה לי להזמין אותך לארוחת ערב?".
- פונטנה די טרווי, הממוקמת רק מרחק הליכה קצר מפיאצה אספניה היא המזרקה הידועה ביותר והיפה ביותר ברומא. על פי המנהג, מי שעומד וגבו אל המזרקה ומשליך מטבע אל המים, יזכה לשוב לרומא.
- פרנצ`סקה צדקה. בעומדך מול פונטנה די טרווי, מצויה מצד שמאל שלך סמטה קטנה. מי שיילך בסמטה הזו מרחק של כעשרה מטרים, יבחין בצד שמאל ב`קיוסק פיצות` הומה אדם. לא צריך לדעת איטלקית: רק להצביע על המגש המגרה ביותר ולסמן למוכר כמה לחתוך. כאן לא משלמים לפי `משולשים` אלא לפי משקל הפיצות. לכן, מומלץ לבקש חתיכות קטנות בטעמים שונים, לחזור למזרקה ולהתענג על המראה המקסים ועל הפיצות הטעימות.
- אין שום בעיה לאכול גלידה נהדרת ברומא. פשוט צריך להיכנס לכל גלידריה ולבחור מה רוצים ללקק. יחד עם זאת, קיימות מספר גלידריות `נחשבות`: Giolitti היא אחת מהן. היא ממוקמת בסמטה שיוצאת מכיכר הפרלמנט (Via Uffizi del Vicario 40). פרנצ`סקה שילמה קודם בקופה לפי גודל הגביע ומספר הכדורים שרצינו ואז ניגשנו עם הקבלה לחלקה הפנימי של החנות, שם נאלצנו לבחור בין כמויות דמיוניות של סוגי גלידה. אני ליקקתי בתאווה מרובה סורבה שמפניה, גלידת דובדבנים חמוצים וגלידת שוקולד עשירה עם ענן קטן של קצפת מעל.
גלידריה נוספת, שסגורה בימי ג` דווקא, היא San Crispino, הממוקמת באחד הרחובות שמעל פונטנה די טרווי (Via della Panetteria 42).
בפיאצה נבונה ממוקמת גלידריה מפורסמת נוספת: Tre Scalini. המנה הכי מומלצת שלהם נקראת טארטופו: ספק גוש גלידה ספק גוש שוקולד מרוכז, שהמלצר שלנו הביא לו הפוכה ומעך אותו. אחרי שני ביסים של הדבר המרוכז הזה, כל מה שרצינו זה לשתות מים ולשכב לנוח.
- פרנצ`סקה המליצה לי על L`Orso Ottanta בכתובת via dell`Orso 33, הממוקמת בסמטה הממוקמת ליד פיאצה נבונה. כשחזרתי לישראל, סיפר לי ידידי דניאל רוגוב, מבקר המסעדות של עיתון הארץ, שבביקוריו ברומא הוא נוהג להגיע למסעדה הזו, לבקש שיפתחו לו שולחן אנטי פסטי ואחר כך להזמין רק פיצה - וזהו. זה מספיק.באותה הזדמנות קיבלתי מרוגוב עוד שלוש המלצות למסעדות:
- La Rosetta, הממוקמת ברחוב קטן הנושא את אותו שם בקרבת הפנתיאון. זו אחת ממסעדות הדגים הטובות והפופולריות בעיר, המגישה אוכל סיציליאני פשוט, טעים וזול. רוגוב ממליץ לנסות את הפסטות עם הדגים וללוות את הארוחה ביין CORVO, המוגש בקנקני זכוכית.
- Dal Bolognese, מסעדה המתמחה במאכלים בולונזים וממוקמת בפיאצה דל פופולו המרשימה. מומלץ לנסות שם Bolito Misto, שהם בשרים מבושלים ברוטב ירוק של פטרוזיליה, צלפים ובצל. מומלץ להזמין מקום בטל` 792083-06.
- Osteria Marcello, ב- via Aurora 37 (ליד ויה ונטו). מסעדה "אינית", המגישה למרות זאת אוכל טעים. מנה מומלצת: Brasto (בקר עשוי בכלי חימר ומתבשל ביין), וכל קומבינציה של פסטה וירקות. מחירים סבירים.
- בפיאצה נבונה המרשימה מומלץ לשבת בשעות הבוקר המאוחרות באחד מבתי הקפה שמשקיפים על פעילות האמנים שבכיכר. אחד מבתי הקפה הידועים שם הוא הדולצ`ה ויטה. מחיר הקפה מופרז, אבל האווירה שווה את המחיר.
- בכל בוקר מתנהל בכיכר הציורית של Campo de Fiori שוק מזון, תכשיטים ובגדים קטן, שגורם לכיכר להיראות כמו שוק בעיירה איטלקית מסורתית. גם הסמטאות המובילות אל ומהשוק הן מהציוריות ביותר ברומא.
- בפינת השוק של קמפו די פיורי, משמאל למסעדת La Carbonnara (שאף היא מומלצת), פועלת מאפייה מדהימה לפוקצ`ות ופיצות מסוגים שונים. אל תחמיצו את הקלצונה עם פרוסות תפוחי האדמה הדקות, שמן הזית והרוזמרין! גם אני וגם פרנצ`סקה ליקקנו את האצבעות (לצערי, כל אחד - את שלו).
- Pizza al Talio ממוקמת ב-Via Arenula 76, בתחילת הרחוב, ליד הגשר החוצה את נהר הטיבר ונמצא צפונית לאי הקטן שבמרכז הנהר (Isola Tiberina). הכיכר שבה אפשר לאכול את הפיצה נמצאת 10 מטרים במורד הרחוב.
- כמה כבר אפשר לאכול? פרנצ`סקה עצרה ליד Hosteria Il Gladiatore בכתובת Piazzale del Colosseo 15. לא נעים לומר, אבל טעמנו שם מספר מנות ומתוכן ממליץ על הארטישוק הפרוס עם עלי רוקט טריים ושבבי פרמזן, ריזוטו פירות ים, פסטה פנה עם גבינת ריקוטה וחצילים, וסטייק חזיר צלוי בדבש ובפטריות פורצ`יני זערוריות, שמכסות אותו מעל. ועוד המלצה: בשום פנים ואופן, גם אם גלדיאטור עומד ומניף את חרבו מעליכם, אל תסכימו לאכול את עוגת הקרם הנוראית והמתוקה להחריד שמגישים שם.
