רקע למונטז'ואיק
גבעת המונטז`ואיק (הר היהודים) המשקיפה על העיר מצד אחד ואל הנמל מצד שני, זכתה לשמה בשל בית הקברות היהודי שהיה בה עד סוף המאה ה-14, עת גורשו היהודים מברצלונה. המצודה הממוקמת בראשה, הוקמה על-ידי פליפה ה-4, לאחר שאזרחי ברצלונה התקוממו נגדו בשנת 1640. המבנה המאכלס כיום את המוזיאון הצבאי, היווה תפאורה לתערוכה העולמית של שנת 1929 ולמשחקים האולימפיים של שנת 1992. הגנים היפהפיים שלו מקיפים מספר רב של מוזיאונים, הפואבלו אספניול שנבנה עבור התערוכה ומייצג כמעין `עיר סרטים` את כל סגנונות הארכיטקטורה הקימים בספרד, הוא גם איזור בילוי עתיר בארים ודיסקוטקים.
"...אגדה בת זמננו מספרת כך: בשנים הראשונות של המאה הזאת [המאה ה-20] תפס השטן יום בהיר אחד איש כספים ברצלוני, הוציא אותו מלשכתו והביא אותו במעוף אל מבצר מונטז`ואיק; כיוון שהיום היה בהיר ראו משם את כל ברצלונה, למן הנמל ועד להרי קוייסרולה ומן הפרת ועד לבסוס; [...] השטן פתח ואמר: כל אלה אתן לך אם תשתטח לרגלי... איש הכספים לא הניח לו לסיים: בהיותו רגיל לעסקאות המהירות שעשה מדי יום ביומו בלשכות המסחר בלה ליוג`ה [הבורסה], נראה בעיניו הסכם זה רב תועלת, והוא לא אחר להסכים לתנאים. אותו איש כספים היה כנראה אטום, קצר רואי או חירש, שכן לא היטיב להבין מה הציע לו השטן בתמורה לנשמתו; סבור היה, כי מושא העסקה הנו הר זה עצמו שעל גביו עמדו; אך נמוג החזון, או הקיץ מחלומו, החל לחשוב על דרך להפיק רווחים מן ההר. ההר היה, ועודנו, בעל מדרונות משופעים ביותר, אולם נעימים ופוריים. באותם ימים גדלו שם התפוז, הדפנה והיסמין. כאשר המבצר הנודע לשמצה שהכתיר את ההר לא המטיר על העיר, מסיבה זו או אחרת מטחי רובים, קליעי מרגמות או פגזים, היו בני ברצלונה נקהלים שמה בהמוניהם; אצל מעיינותיו הנובעים היו משפחות האיכרים, המשרתות והחיילים, סועדים את לבם בחיק הטבע. איש הכספים אימץ את מוחו ולבסוף העלה רעיון גאוני: הבה ונערוך במונטז`ואיק תערוכה עולמית, חשב. תערוכה עולמית שתקצור הצלחה כה רבה ותביא כה הרבה תועלת כמו זו של 1888,(שהתקיים בפארק הסיוטאדלה) אמר בלבו.
[...] ראש העיר קיבל את היוזמה התלהבות, בו במקום אושר המענק. ההר של מונטז`ואיק נסגר בפני הקהל; היערות גודרו, המעיינות תועלו או נסכרו בדינמיט. הוקמו פיגומים ונשפך מלט במקומות שבהם צריכים היו לקום ארמונות והיכלות. כמו שאירע בפעם הקודמת, המכשולים לא איחרו לבוא: תחילה פרצה המלחמה הגדולה [העולם הראשונה], ןלאחר מכן באה התנגדותה של הממשלה במדריד ושיתקו את העבודות. על ערש מותו הצליח איש הכספים לחלץ את נשמתו ממלתעות השטן, אולם התערוכה שבקה חיים. צריכות היו לחלוף עשרים שנה, כדי שמדיניות העבודות הציבוריות של הגנרל פרימו דה-ריברה תפיח רוח חיים חדשה ברעיון. עכשיו לא רק מונטז`ואיק, העיר כולה הפכה להיות בימת החיזיון לתוכניותיו האדירות: בניינים רבים נהרסו וזיפות הכבישים נותץ כדי להניח תחתיו את פסי הרכבת התחתית. ברצלונה דמתה עתה לחפירות של אותה מלחמה גדולה, אשר סיכלה את תוכניות התערוכה המקורית. [...] רחוב ספולוודה, שהסתיים בכיכר אספניה, הפך עתה למערה מלאת מהמורות; שם החלו העבודות לתערוכה העולמית; משם יצא רחוב המלכה מריה כריסטינה, גדוש בארמונות ובהיכלות בנויים למחצה; במרכז הכיכר הוקמה מזרקה מפוארת, ולידה התחנה החדשה של הרכבת התחתית.
[...] עכשיו התקדמו העבודות בתערוכה העולמית של ברצלונה במלוא הקיטור; פעם נוספת נפל נטל החובות על כתפי העירייה. מונטז`ואיק היה הפצע שבעדו זב דמה של העיר. ראש העיר וכל אלה שהביעו התנגדות למעשה, אלה שהתנגדו לבזבוז, הותווה עליהם מיד אות והם הורחקו מתפקידיהם, אשר נמסרו לידי אנשיו הנאמנים של פרימו דה-ריברה. העיתונים הורשו לפרסם רק תהילות ותשבחות לנעשה; ולא - צונזרו, הורחקו מן הדוכנים, ועורכיהם נענשו בחומרה. הודות לכל אלה הפך מונטז`ואיק להר פלאי. עכשיו הוקמו שם היכלות החשמל והמגנטיות, ההלבשה ותעשיית הטקסטיל, אומנויות התעשיה והראינוע, האמנויות הגרפיות, תעשיית הבנייה (היכל אלפונסו ה- 13), העבודה, התקשורת והתעבורה, וכיוצא באלה. היכלות אלה הוחל בבנייתם כמה עשרות שנים קודם לכן, בתקופת המודרניזם; עכשיו הדהים מראיהם את המתבונן, הם נראו מנופחים, ראוותניים ועשויים בטעם גרוע. לצדם, ובניגוד להם, החלו צצים הביתנים הזרים; ביתנים אלה הוקמו זה מקרוב, ושיקפו את המגמות החדשות בארכיטקטורה ובאסתטיקה. בעוד שתערוכות אחרות מוקדשות לנושא מוגדר, כגון התעשייה, האנרגיה החשמלית או התחבורה, תערוכה זו מוקדשת כולה לוולגאריות, כתב עיתונאי ב- 1927 מעט לפני שהוגלה לגומרה. נוסף על העובדה שאנו הורסים את עצמנו, נהיה לצחוק בעיני העולם כולו, כשוכני מערות גסים ואווילים, סיים את דבריו. השמצות אלו, מכל מקום, לא ריפו את ידיהם של מארגני התערוכה..." (מתוך: `עיר הפלאות` מאת: אדוארדו מנדוסה, הוצאת שוקן, 1994, מספרדית אביבה ברושי).
ביקור באתר
כאשר נכנסים לאזור מכיוון פלאסה אספניה חולפים על פני שני מגדלי הכניסה למתחם התערוכה. צמד המגדלים, המהווים מסגרת לאזור התערוכה כולו, מעוצבים על-פי דגם של מגדל פעמונים איטלקי, שזכה כאן לפרשנות מחודשת בשימוש באבן מקומית.
על-פי התכנון של פויג` אי קאדאפאלק, אמורה היתה כל כיכר אספניה להיות מוקפת אכסדרות עמודים. בהקמת היכל העבודה (המבנה הראשון מצד ימין) עוותו בעדינות קווי היסוד הקלאסיים. הכניסות מסומנות על ידי הסרת אחד העמודים בשורה, וקומת הקרקע מופרדת על ידי חפיפה חלקית של צורות גיאומטריות. מעבר לאכסדרה, ניתן היה להבחין בצלליות של דמויות בוהקות וגומחות ענק עם פסלים (שניהם נעלמו) המכסות את קיר החזית הפנימי.
מיד לאחר זוג המגדלים הוונציאניים ניתן להבחין בשני ההיכלות בעלי אכסדרות העמודים החובקים את קו המתאר המעוקל של הכיכר. אלה שימשו כהיכל העבודה והיכל התחבורה והתקשורת. הקומפוזיציה האחידה והקלה יותר של היכל העבודה (מימין) מומרת במקרה של היכל התקשורת והתחבורה (משמאל), בארכיטקטורה מאסיבית וחגיגית, המבוססת על עמודים דוריים כבירים המשווים מסגרת מלוטשת לשתי כניסות ציר. שימו לב לשני הגושים הפינתיים, בעלי השמשות הנמשכים מצד לצד.
שני ההיכלות, הניצבים זה מול זה בהמשך השדרה, על-שם אלפונסו ה- 13 וויקטוריה אאוחניה, נבנו כשתי קופסאות שחזיתותיהן חתומות, וחלונות עיליים גדולים נפרצו בתקרתם כדי לספק אור טבעי ממעל. המערך הסימטרי והתצורה הזהה מעניקים רקע חזותי למדרגות הארמון הלאומי ולמזרקות הקסם. על גבי החזיתות שוחזרו מוטיבים בארוקיים מסוגננים ביותר, בעוד הצריחים שבפינות, מהווים מוטיבים צורניים שקובצו ממקורות שונים.
עת היו עבודות ההקמה של התערוכה העולמית בשלב מתקדם, הבינו פרנסי העיר שחסר בה משהו מיוחד, שיהפוך את התערוכה בברצלונה בלעדית ושונה מכל התערוכות הקודמות. ב 18 ביוני 1928 הציג קארלס בוייגס בפני הוועדה המארגנת, יצירה קולוסאלית, נועזת ויקרה. השדרה המרכזית אמורה היתה לעטות אווירת קסם, המוגברת במשחק פעלולי המים והשינוי המתמיד של האור והצבע, כל זאת בשילוב עם תאורת השדרה בדמות פנסי זכוכית גבוהים. הצעתו נפרשה על-פני 460 מפות ו- 70 שרטוטים גדולים שבהם ביקש המהנדס להפיח רוח חיים בחלומות שרק הטכנולוגיה היתה מסוגלת להוציא אל הפועל. הפרויקט הפתיע את המארגנים במעוף ובתעוזה שלו. במשך יותר משנה, עמלו 3000 פועלים להפוך למציאות את חלומו של בוייגאס ממלאים את השדרה הרחבה שתוכננה להיות דרך הגישה הראשית לתערוכה, באור, מים וצבע.
מזרקות הקסם הוא מבצע אדיר של הנדסה הידראולית משולבת במוזיקה ותאורה. המקצבים המשתנים של סילוני המים, מדגישים עוד יותר את האופי המונומנטלי של המופע. בוייגאס יצר בפרויקט זה אומנות חדשה. אומנות האור, לא ביקשה להקרין את האור אף לא להפיג את הצללים, אלא פשוט ליפות אותם. מעל לכל, התברר שהאור אינו אמור להתארך כדי שהסביבה תהפוך לצל את הפרטים הקטנים. בויגאס יצר אור אטום ועצמאי המהווה חלק מן העולם מבלי לצמצם את האקראי ובן החלוף.
הידעתם ש...
*גודל אגן האגירה של המזרקה 50 X 65 מטר.
*תכולתו 3,100,000 ליטר מים.
* 5 משאבות מפעילות את המזרקות בכוח של 265 כוח סוס כל אחת.
* שיעור הזרימה הכללי הוא 2600 ליטר בשניה.
* לחץ מכסימאלי 5.4 קילו לסנטימטר מרובע שווה ערך לגובה מקסימאלי של 54 מטר.
* מספר פיות פליטת המים 3620.
* מספר צירופי זרימת המים הוא 29.
*מספר הצבעים העיקריים 8.
* מספר שילובי המים והאור השונים האפשריים גדול מ- 7000 מיליון.
*את המזרקה מפעילים 134 מנועים חשמליים.
*בקרקעית הבריכה קבועות 4760 מנורות תאורה.
*אורך משוער של צינורות המים 1.5 ק"מ.
*אורך כבלי החשמל 355 ק"מ.
כיצד להגיע: מטרו קו 3 (ירוק) או קו 1 (אדום) לרדת בתחנת Espanya.
שעות פעילות: בקיץ (יוני עד ספטמבר) בימי חמישי עד ראשון בין השעות: 19:00 ל- 24:00. מופע הצבע והמוזיקה מתחיל ב- 21:00 עד 24:00.
מאוקטובר ועד מרס שעות הפעילות מצומצמות ביותר וכדאי לברר אותן בטלפון: 010 או פשוט בקבלת המלון שלכם.
אתר אינטרנט http://fonts.bcn.es
