אם הייתם אומרים לפני לפני שנה שאשרוד 15 שעות טיסה עם שלושה ילדים (ביניהם תינוקת עוד לא בת שנה) הייתי צוחקת בקול רם. אבל הנה, אוגוסט 2017 וטסנו 15 שעות להרי הרוקיס הקנדיים. לטורונטו ומטורונטו לקלגרי ומשם, רכב שכור לשבוע ימים של יופי עוצר נשימה, טבע פראי וחיות בר משוטטות.
הרי הרוקיס שונים מכל מה שראינו בעבר, הם יכולים להזכיר במעט את הפסגות המושלגות של הרים בשוויץ או את האגמים הנוצצים באיטליה ויש מי שהשווה אותם לנורווגיה בה לא היינו, אבל הם עדיין אחרים. התפאורה המהפנטת מלווה לכל מקום ובכל שעה, מהרגע שפוקחים את העיניים ועד הרגע שעוצמים אותם בלודג' מפנק בהרים בשעות הלילה המאוחרות (כיוון שמחשיך מאוד מאוחר, קשה להירדם אפילו מאחורי תריסים מוגפים, האדרנלין עוד זורם בגוף וחוץ מזה, הג'ט לג עושה את שלו).
טיפים לדרך:
הזמינו מראש – אנחנו טסנו באוגוסט בהתראה יחסית קצרה, כלומר, לא השגנו מחירים טובים והתפשרנו על מקומות של הרגע האחרון או פחות אטרקטיביים או יקרים מדי. זו עונת התיירות ברוקיס ואנשים מכל העולם מגיעים לכאן ומשריינים מקום מראש. כדאי מאוד לתכנן את הטיול ולהזמין מקומות מבעוד מועד.
אנחנו הגענו ביום ההולדת 150 לקנדה ואחת החגיגות היו שכל הפארקים במדינה חינם אין כסף. קבלנו אישור כניסה ביום הראשון לתלייה באוטו ונכנסו לכל שמורה חינם. אבל בלי קשר לעלות, חשוב לדעת שיש מקומות ברוקיס בהם מקפידים על הסביבה ירוקה ומבקשים למזער את הנזק ולכן, מגבילים את הכניסה לאזורים ספציפיים כמו קרחון כנפי המלאך ואגם אוהרה – אישורים ניתן להשיג באמצעות הגשת בקשה רשמית חודשים מראש או בבוקר של יום הטיול (תלוי לאן ובעונה). לכן, אם יש מקומות שלא תרצו להחמיץ, כדאי לדאוג מראש לאישורי כניסה.
אנחנו הסתמכנו על מזלנו ואחד הפקחים אפשר לנו להיכנס רק כי זה היה היום האחרון שלנו בשמורה והוא במקרה היה נחמד.
שימו לב למרחקים – הנסיעות בין השמורות ובתוך השמורות ארוכות מאוד, מי ששוכר קרוואן יכול להתגבר על הנסיעות אבל מי שמזמין מלונות יצטרך לחזור על עקבותיו או לעבור מלונות כדי לחסוך נסיעות. אז היכונו לנסוע הרבה, לארוז ולפרוק בקצב.
בעלי חיים – הם אומנם חלק בלתי נפרד מהחוויה, כשעז הרים חוצה את הכביש או אייל מגיע למסעדה, ורוב מי שמגיע לכאן מעוניין לראות דובים מקרוב – לנו לא יצא לפגוש דוב פנים מול פנים, אבל הפסדנו כמה מסלולים יפים היות ונסגרו כתוצאה מכך שזו היתה עונת הדובדבנים והדובים יצאו למסלול ובשל סכנת הדובים, סגרו את המסלול. כדאי לברר מראש אם המסלול פעיל או לא.
המקומות היפים בהם היינו
נבחרת האגמים – אוגוסט מביא עמו יתרונות (מזג אוויר בהיר) וחסרונות (עומס). היות ויצאנו לאגם לואיז בשעה מאוחרת יחסית (10 בבוקר), דרכי הגישה הוגבלו והיה צורך לחנות רחוק יחסית ולנסוע בשאטלים ללא עלות ישירות לאגם עצמו.
אגם לואיז הוא מאוד תיירותי אבל מדהים ביופיו, שילוב מרגש בין הרים מושלגים לאגם מי טורקיז צלול כבדולח. המים קפואים, לא שזה מנע מבעד הילדים לטבול רגליים ולצרוח שקר וחוזר חלילה. יש מסלול נחמד לצד האגם, מסעדות וגלידה טובה. מי שמחפש אגם אותנטי ופחות תיירותי ויש יאמרו אפילו יותר יפה מאגם לואיז, שלא יפספס את אגם מורין – הר מסולע מוביל לנקודת תצפית פנוראמית על האזור, האגם הוא בגוון שנראה כאילו ידי אומן יצרו צבע חדש ומרהיב בפוטושופ ואפשר לבלות זמן רב בהתבוננות או בטיפוס סביב וכמובן, בהשכרת קייקים – הבילוי המועדף על רוב התיירים.
בנוסף, בילינו באגם בוהו הקסום בו צריך לרדת בירידה מעט תלולה לאגם, אבל שווה בהחלט כי הנוף עוצר נשימה. בכלל, לא הצלחנו לשבוע מהאגמים של הרי הרוקי לא בשמורת באנף ולא בשמורת ג'אספר.
מסלול הליכה מומלץ מאוד הוא סביב אגם אמרלד, האגם כובש את העין המתבוננת וגם מסביב, המיזוג בין ההרים למרחבים הירוקים עושה חשק לרוץ בלי הפסקה או להשתרע על האדמה וללכוד את הרגע. לאגם פייטו תגיעו בקלות בעלייה קצרה, זהו האגם הטורקיזי ביותר שראיתי בחיי, הוא צר יחסית, עובר בין רכס ההרים וצלול להפליא – מי הקרחונים יוצרים ברוקיס מראות משכרים, אפילו ילדים שלא תמיד מעריכים נוף, התפעלו ממה שראו עיניהם.
רכבל – אנחנו הסתפקנו ברכבל אחד לטיול, כי לרוב מדובר במרכזי מבקרים עמוסים ויקרים במיוחד ולא תמיד העלייה ברכבל שווה את הנוף, לא מבחינת תורים ולא מבחינת עלות. בחרנו לעלות ברכבל להר הגופרית, המסלול נוח מאוד, הליכה על גשרוני עץ מרחפים, הראות לא היתה מדהימה אבל ניתן להשקיף על האזור הקסום מלמעלה וההליכה בסביבה ממריצה.
הליכה על קרחון – אחת החוויות המיוחדות ביותר בטיול היתה לקרחון קולומביה. לפני הכל, יצאנו לתצפית ב-skywalk שקוף בו רואים את הנוף ומרגישים כמרחפים באוויר, ולאחר מכן יצאנו לטיול מאורגן קצר מטעם מרכז המבקרים באוטובוס מיוחד ייעודי לנסיעה על קרחון בעל גלגלי ענק תעשייתיים. כחצי שעה בלבד מוקצבת בקרחון, לא היה קפוא מדי אבל די קר. הילדים נהנו מטעימה של הקרח, פיסול בקרח, הליכה על הקרח שנסדק תחת הרגליים וההסברים על התופעות הגיאולוגיות בסביבה מפי מדריכה קופצנית ומעניינת תרמו מאוד לטיול במקום.
בין קניונים ומפלים – יש מסלולי הליכה מאתגרים ברוקיס, המון ספורט אקסטרים, טיפוס, אומגה, רפטינג, סנפלינג וכולי, אנחנו באנו לטיול משפחתי בהרי הרוקי ולכן, חפשנו מסלולים פשוטים (שמתאימים גם לתינוקת במנשא). אחד המומלצים הוא Johnstone Canyon, גם כאן הליכה פשוטה בעיקר על גשרוני עץ או שבילים מפולסים היטב, צפייה במפלים שוצפים והליכה על גדות הנחל. הליכה פשוטה נוספת ללא מאמץ שבסיומה מרגישים כמו בתוך מקלחת בחיק הטבע היא לעבר מפלי Takakkaw, הזרימה יוצאת דופן, רסיסי המים ככל שמתקרבים מתגברים עד שמרגישים באמת שהחל מבול וכן, נרטבים אבל ביום חם באוגוסט בהרי הרוקי, מדובר בהתרעננות מבורכת.
