חזרנו לאחרונה (כמעט בסוף יוני 2026) מטיול קרוואנים ברוקיז הקנדיים.
בקצרה: היה נפלא! עונה מושלמת - שילוב של שלג, קצת גשם מעט קור אבל גם שמש שורפת וטבע - לאן שלא מסתכלים......
את התכנון התחלנו עוד באזור אוקטובר 2025 כשאת כרטיסי הטיסה רכשנו בתחילת דצמבר 2025.
מסלול:
התכנון המקורי כלל טיסה לסולט לייק סיטי (יוטה, ארה"ב), איסוף הקרוואנים ועלייה צפונה, דרך Grand Teton, Yellowstone ו-Glacier, לתוך הרי רוקי בקנדה וסיום בוונקובר.
שני גורמים גרמו לנו להפוך את המסלול ומעט לשנות אותו:
המונדיאל: גילינו שמסלול זה מביא אותנו לוונקובר עם תחילת משחקי אליפות העולם בכדורגל בעיר זו - העדפנו להתרחק מהעומס הפוטנציאלי.
התברר לנו כי לא ניתן לשכור קרוואן במדינה אחת (ארה"ב או קנדה) ולהחזירו בשניה.
לאור זאת: טסנו ל-Seattle (וושינגטון, ארה"ב), אספנו את הקרוואנים (לאחר לילה בעיר כמתחייב) ויצאנו מיידית לונקובר בקנדה - שם התחלנו בפועל את הטיול.
את הקרוואנים החזרנו ב-Salt Lake City (יוטה, ארה"ב) ומשם גם טסנו הביתה.
טיסות:
הזמנו את הכרטיסים דרך Expedia - הצלחנו למצוא דרכם מסלול יעיל (זמני יציאה ומשך) וזול (כ-1200$ לכרטיס).
כתוצאה מהאירועים בארץ ובסביבה (בעיקר - שאגת הארי) בוטלו חלק מהטיסות. חלק מהביטולים טופלו אוטומטית (ללא מעורבות שלנו) ע"י חברות התעופה וחלק טופלו , לאחר מספר שיחות טלפון לא קצרות איתם, ע"י Expedia.
בסופו של דבר (מתחו אותנו כמעט עד הרגע האחרון) השינויים הכוללים במסלולי הטיסה שלנו היו מינוריים.
קרוואן:
את שני הקרוואנים (נסענו עם זוג חברים) שכרנו דרך בנדנה הישראלית.
אבי (בנדנה) היה זמין תמיד לסייע, להנחות ולענות על השאלות שלנו באופן מפורט ומעמיק.
הקרוואנים היו C21 plus של Cruise America - אחד מהדגמים היותר קומפקטיים המאפשרים תנאי מחיה מכובדים לזוג למשך תקופה: שתי מיטות רחבות (אחת מעל לראש הנהג והשניה מאחור - לאחר הסבת פינת הישיבה), מטבח כולל מקרר, מיקרוגל וכיריים, שירותים ומקלחת ומרחב מחיה. דגם זה איפשר לנו לנוע בכבישים למעשה ללא כל מגבלה.
כאמור - את הקרוואנים אספנו בסיאטל (וושינגטון, ארה"ב) והחזרנו בסולט לייק סיטי (יוטה, ארה"ב).
תקשורת:
בדקתי את הנושא לעומק לפני היציאה מהארץ. החשש העיקרי שהציגו מספר אתרי אינטרנט היה תמיכה חלקית של הטלפונים שלנו (בני כ-3 שלוש שנים) ברשתות התקשורת בארה"ב וקנדה (תחומי תדר שונים וכדו').
תכל'ס: רכשנו חבילות נתונים דרך סלקום (הטלפונים שלנו לא תומכים ב-eSim) ובפועל לא נתקלנו בבעיה כלשהיא בשטח.
נקודה חשובה ביותר: בקנדה נתקלנו באזורים נרחבים ללא כיסוי סלולרי (כולל שלט ענק ביציאה מ-Banff צפונה על כביש 93 שציין כי ב-200 ויותר קילומטרים הבאים אין תקשורת). נערכנו לכך מראש (בעיקר - הורדת יישומון ניווט offline: ממליץ מאוד על MAPS.ME - לא לשכוח להוריד מראש את המפות של אזורי הענין) אבל זה עדיין מקשה על ההתנהלות ובטח על התקשורת בין שני הקרוואנים.
לינה:
רוב הלילות - בקרוואנים.
עצרנו ללילה במקומות לא מוסדרים ככל שיכולנו: דאגנו שמיכלי הקרוואנים יהיו מלאים/ריקים (לא חסרות עמדות dump כולל מילוי, בחינם או בסכום נמוך - עד 15$) והשתמשנו ביישומון iOverlander (שגם גירסתו החינמית עושה את העבודה) המציג את המלצות המשתמשים בחניות לילה (ובכלל) לקרוואנים.
מה הזמנו מראש:
חניון קרוואנים לסופ"ש הראשון ב-Banff: רצינו לוודא כי יש לנו full-hookup לסופ"ש (אנחנו דתיים).
שני לילות בחניונים בתוך פארק ילוסטון: כך חסכנו את הצורך לצאת מהפארק כל לילה - לא ניתן ללון באופן פיראטי ברחבי הפארק.
סופ"ש שני במלון Wandering Buffalo ב-Bozeman מונטנה: תפילות וארוחות בבית חב"ד הנמצא במרחק של פחות מ-20 דק' הליכת שבת נעימה. התפילות והאירוח (שתי ארוחות שבת מצויינות) היו מעולים. נדרש רישום מראש (אבל לא תשלום - מצפים לתרומה אחרי השבת).
רשמית: ברחבי הפארקים בקנדה (הפארקים הלאומיים Banff ו-Jasper מקיפים שטח ענק) לא ניתן ללון אלא רק בחניון קרוואנים מוסדר - אנחנו זכינו לביקורים של הריינג'רים בשני לילות שדאגו לוודא עמידה בחוק הזה.
כביסה:
בקנדה התקשינו למצוא מכבסת מטבעות (כן - מכונות הכביסה והמייבשים עדיין מופעלים ע"י מטבעות! לא לדאוג - יש במקום מכונה הפורטת שטרות ומטבעות) אולם בסוף מצאנו אחת במרכז העיר Banff. באופן מפתיע - המקום היה די הומה פעילות ועמוס על אף שהיינו בבוקר אקראי באמצע השבוע.
לא נדרשנו לכביסה נוספת אבל כמעט בכל אתר בו עברנו בארה"ב היה חדר/מתחם כביסה (מטבעות!) מסודר.
אוכל (כשר):
מצאנו אוכל כשר כמעט בכל חנות וסופרמרקט בהם עצרנו. המגוון גדול אולם הופתענו בעיקר למצוא מגוון רחב של מתוקים (עוגות, עוגיות, חטיפי שוקולד) ומלוחים (קרקרים עם מילוי וצ'יפס בכל טעם אפשרי - לא כולם מוצלחים (צי'פס בטעם מלפפון חמוץ)). לא תמיד מצאנו כל מה שרצינו (לעיתים מגוון הלחם הכשר היה מצומצם) אבל - אכלנו טוב מאוד.
בשר כשר ניתן להשיג רק באזורים בהם יש קהילות (בדך כלל - בערים הגדולות יותר) - אנחנו רכשנו בונקובר מלאי (חזה עוף, פולקע'ס, נקניק ופסטרמות) שהספיק לנו לכל התקופה (בכל זאת - קרוואן עם מקרר צמוד).
שתי חנויות רלוונטיות:
מעברי גבול:
המעבר מארה"ב לקנדה היה חלק ומהיר.
המעבר מקנדה לארה"ב כלל תשאול בנוגע לסוגי מזון מסויימים: לא ניתן להעביר פירות הדר, בשר חי, ביצים חיות (נאלצנו למסור שישיה) ומוצרי טבק.
הצטיידות ראשונית:
ביצענו ב-Walmart בונקובר: חנות גדולה בה השגנו כמעט את כל מה שהיינו צריכים, כולל כסאות קמפינג מצויינים במחיר נוח (כ-13 דולר קנדי).
רכשנו בחנות זו גם כלי מיטה (כולל שמיכות וכריות) שאת רובם המוחלט הצלחנו להחזיר איתנו לארץ.
בעלי חיים:
לא קנינו ולא שכרנו ספריי נגד דובים אולם הוא נפוץ מאוד בקרב מטיילים והריינג'רים ממליצים עליו מאוד בעיקר אם אתם מתכננים הליכה משמעותית.
אזהרות בנוגע לזהירות במגע עם בעלי חיים קיימות בכל מקום - כולל דגשים על מרחקי בטיחות והתנהלות בשמירת אוכל (כל פחי האשפה מכילים נעילה נגד דובים).
הצלחנו לראות דובים (ככה"נ משני סוגים), איילים שונים, ביזונים (המון) וגם ציפורים מעניינות (תמונות בהמשך).
חשוב: אם אתם רואים שני רכבים או יותר עומדים בצד הדרך (או אפילו - על הכביש וחוסמים אותו) - תעצרו גם אתם ותבדקו על איזה בעל חיים הם מסתכלים. הפטנט הזה עובד מצויין!
תחבורה:
כל הנסיעות שלנו, למעט אלו עם הקראוונים, ביצענו באמצעות Uber: נח מאוד, מחירים סבירים וזמינות טובה.
דלק:
זמינות תחנות הדלק בחלק מהאזורים, בדגש על קנדה, די נמוכה.
תוסיפו לכך את העובדה שהקרוואנים צורכים דלק יותר מרכב פרטי (בערך 5 ק"מ לליטר) ותבינו שהשתדלנו לתדלק בתדירות גבוהה יחסית.
אגב: מחירי הדלק משתנים בכל מעבר אזור כשבגדול ארה"ב זולה יותר מקנדה.
היום הראשון (יום ראשון):
המראה מהארץ ביום ראשון ב-1000 לפריז (ובדיקה ביטחונית קפדנית מדי ע"י הצרפתים - Cest la vie) המתנה קצרה יחסית וטיסת המשך ל-Seattle. ארוך אבל זה מה יש.
נחיתה בשלום ב-Seattle, תור בביקורת הדרכונים ואנחנו בארה"ב.
אגב: נשאלנו בביקורת על אוכל שהבאנו - הצהרנו על עוגיות (שוקולד צ'יפס תוצרת בית) וכמעט שיחדנו את הבחור באמצעותן.
הזמנו מראש לילה ב-Fairfield by Marriott Inn & Suites Seattle Downtown/Seattle Center (מומלץ) - לקחנו Uber מהשדה למלון.
הספקנו עוד לצאת לקפה ליד המלון (בינוני בקושי) - לילה טוב.
היום השני (יום שני):
ארוחת בוקר במלון - סבירה בהחלט (לשומרי כשרות).
יוצאים ברגל לסיבוב בסיאטל - מתחילים בשוק Pikes Place Fish Market: דגים ויצורי ים אבל גם חנויות מכל הסוגים כולל אמנים שונים ועוד. נחמד ומומלץ.
סיבוב קצר ב-Target המקומי.
מהשוק הולכים לכיוון האטרקציה המרכזית של העיר - מגדל המחט (Space Needle). המחיר המבוקש לעלייה למעלה גבוה - הסתפקנו בחנות המזכרות.
בדרך חזרה למלון יושבים לקפה משובח (לשם שינוי)...
איסוף המזוודות מהמלון ו-Uber לחברת הקראוונים.
קבלת הקראוון: הסברים, הדרכה, חתימות, טפסים וארגונים ומתחילים בנסיעה לקנדה - 3 שעות.
הדרך יפה, מעבר גבול עבר חלק - והמשכנו ישירות ל-Walmart להצטיידות בהכל: אוכל, כלים, כלי מיטה, כיסאות פיקניק ועוד. סיימנו מותשים אך מרוצים.
שאלנו בחנות: לא ניתן ללון עם קרוואן בחניית Walmart של ונקובר.😔
בעודנו מארגנים את הרכישה בקרוואנים - פגשנו בחנייה קרוואן אחר (זוג עם תינוק וכלב - ככה"נ מגרמניה) שהפנה אותנו ליישומון iOverlander ולאחר חיפוש קצר באמצעותו - חנינו ללילה בכביש נידח באזור התעשייה של ונקובר. היה בסדר גמור.
מרגע זה ועד סוף הטיול היינו צמודים ל-iOverlander......
היום השלישי (יום שלישי):
השכמה מוקדמת: גם אזור התעשייה מעט התעורר אבל בעיקר - יעפת (ג'ט לג).
מתארגנים (השלמת סידור הקניות בארונות) ונוסעים לראות את וונקובר.
תחנה ראשונה: פארק סטנלי. פותחים את היום בארוחת בוקר בפארק וממשיכים לסיבוב רגלי לאורך החוף - האוקיינוס השקט...
הפארק מקסים ואנחנו מבקרים בנקודות נוספות בתוכו.
שתי עצירות בונקובר להשלמת קניות (בשר כשר) וממשיכים ל-Capilano Suspension Bridge. הפארק מקסים ומאורגן נהדר - גולת הכותרת היא הגשר התלוי הארוך - שמתנדנד עם תנועת המבקרים!
ההליכה עליו כמובן חוויה. לאחר המעבר בגשר מגיעים למסלול הליכה על צמרות עצים - מסלול מרהיב, בנוי כולו על הצמרות של העצים הגבוהים ממש וכולל הסברים על העצים ועל הטבע. מאוד מושקע ומהנה. עוצרים כמובן לקפה בין העצים וזוכים בתצפיות על סנאים המתרוצצים בשטח. לאחר הקפה חוזרים שוב על הגשר התלוי לצד הראשון ושם יש הליכה על הצוק... שוב מבנה של מסלול הנדסי מדהים עם הסברים ועם נוף מרהיב. הכל מושקע מאוד ומהנה. ההסברים בכל המסלול עוסקים גם בחשיבות האקולוגית של הנחל ובחשיבות של שמירה של המים המתוקים, והמערכת האקולוגית של הסלמונים - מאוד מעניין.
ביקור כמובן בחנות המזכרות הניב שטויות חמודות למשפחה. הביקור בפארק הוכתר ממש בהצלחה.
התכנון למחר - מעבורת לאי ונקובר שהזמנו מראש (חובה! בטח עם קרוואנים). נוסעים לאתר קראוונים הקרוב לרציף המעבורות שאליו אנחנו רוצים לעלות למחרת על הבוקר: לא מוצאים איך להירשם או לשלם על החנייה (החיצונית - לא בפארק הקרוואנים שלהם). לאחר מספר ניסיונות ליצירת קשר טלפוני - נשארים ללון ומשאירים להם פתק עם פרטים שלנו (עדיין ממתינים שיצרו איתנו קשר.....).
סוגרים באסטה יחסית מוקדם, מקלחת והתארגנות. מתוכננת תזוזה למעבורת ברבע לשש.
היום הרביעי (יום רביעי):
בתכנון: האי ונקובר והעיר ויקטוריה.
הגעה וחזרה - באמצעות מעבורת: כרטיסים רכשנו מראש דרך האתר של BC Ferries.
יצאנו על הבוקר למעבורת, הגענו בזמן לתור (צריך להגיע שעה לפני ההפלגה עצמה) - העליה והחניה במעבורת ע"פ הנחיות הצוות. הכל מאורגן ומסודר מאוד וזורם חלק.
יציאה לדרך (וגם ההגעה - בשני הכיוונים) בזמן והשיט עבר בנעימים - ספינה גדולה, הפלגה חלקה ונופים מרהיבים.
פרקנו מהמעבורת ובדרך לגני בוצ'ארט עצרנו, בפעם הראשונה (אבל ממש לא האחרונה בטיול זה) לרוקן ולמלא את מיכלי הקרוואן (בחלק מהמקומות עולה כסף, בחלקם - בחינם).
המשכנו לגני בוצ'ארט - גנים מרהיבים ומרחיבי לב. היינו שם כשעתיים: עוברים דרך הגנים השונים והמטופחים - מגוון הפרחים והגידולים ומרחבי הירוק (וצבעים נוספים) פשוט מדהימים.
המשכנו לשייט לווייתנים. בהמלצת חבר/שכן הזמנו את השייט של Eagle Wing Tours.
תדריך הפלגה קצר (צריך להגיע כחצי שעה לפני מועד היציאה) ויצאנו.
המליצו להביא ביגוד חם - ידעו מה הם ממליצים: היה קפוא ורוחות עצבניות ממש במהלך השייט. הצוות מאורגן היטב ומעמיד לטובת המשתתפים משקפות וציוד חם (למי שלא הביא).
מה ראינו: משפחה של אורקות (Killer Whale - לוויתן קטלן) במספר הזדמנויות (למעשה - עקבנו אחר משפחה), אריות ים וכלבי ים וגם אי עם מספר משפחות של נשרים. היה בהחלט מוצלח.
חזרנו בזמן למעבורת האחרונה ועברנו שוב לונקובר.
המשכנו לחניית לילה במרכז מסחרי קטן צמוד לסופר - רצינו לקום על הבוקר, להשלים קניות ולהתחיל את העלייה לרוקיז.
היום החמישי (יום חמישי):
פתחנו את היום בסופרמרקט קטן יחסית (כמעט שכונתי) - Caulfeild Village Shopping Centre - והופתענו למצוא בו המון דברים כשרים - אבזרנו את עצמנו לכבוד שבת כולל מאפים שווים ויצאנו מרוצים, כולל קפה לדרך של סטארבקס (בתוך הסופרמרקט).
התחלנו את העלייה צפונה בכביש 90 - דרך נוף פשוט מרהיבה.
בדרך עצרנו במפלי שאנון (Shannon Falls) - הליכה קצרה למפל גבוה ומרהיב.
המשכנו לעצירה בתצפית על מפל ברנדיוויין (Brandywine Falls) - גם הם מרשימים ביותר.
עצירה אחרונה - אגם דאפי (Duffey Lake) - אגם יפיפה לרגלי הרים מושלגים.
בשלב זה טרם הבנו עד כמה ההרים מושלגים - עוד נראה כמה וכמה מפלים זורמים בהרים מכל מקום...
חניית לילה תכננו בעיר קמלופס (Kamloops) - מצאנו מגרש חניה שכלל גם עמדת ריקון לקראוון - חינם. נדיר.
העמדה היתה ליד נחל זורם והרגשנו שמצאנו מקום מצוין.
התארגנו לשינה (כולל כמובן ארוחת ערב טובה) ואז התברר שאנחנו על פסי רכבת משא שעובדים גם בלילה...
ישנו בסדר.
היום השישי (יום שישי):
גם ביום שישי היתה נסיעה ארוכה. נסענו מקמלופס עד באנף (Banff) - מעל 300 ק"מ כשאנחנו צריכים להגיע מוקדם מספיק כדי לארגן את השבת...
מנגד - היתה לנו חנייה באתר הקרוואנים של באנף שהזמנו מראש לשני הלילות הבאים.
יצאנו לדרך מוקדם ועצרנו מספר מקומות בדרך - שביל עצים קצר ביער עד של עצים עתיקים (Giant Cedars Boardwalk Trail), אח"כ עצירה בנקודה הקרויה Rogers pass שאמורה להיות הנקודה הגבוהה ביותר בכביש שחוצה את הגליישר.
הדרך כולה היתה מרשימה ממש: הרים עצומים מושלגים ברובם, אגמים מכל צד, זרימות של מים מההרים לתוך ערוצי נחל שוצפים - לא ידענו מה לצלם קודם ואם התצלומים בכלל יצליחו להעביר את ההוד הזה.
הנקודה הבאה היתה אגם אמרלד - כל חברנו מה-AI המליצו ממש על האגם הזה שיש לו צבע מיוחד וכו. עצרנו. אכן אגם יפה אבל לא מיוחד או שונה מכל האגמים שראינו בדרך... קצת אכזבה...
הספקנו לעצור במקום שנקרא Natural Bridge שהוא בעצם סלע ענק שמים גועשים עוברים דרכו וכך נוצר מעין גשר טבעי ומקסים. אין מעבר על גשר הסלע (הטבעי) - במקומו יש גשר מעשה ידי אדם המוביל לתצפית על הגשר הטבעי.
מכאן כבר נסענו לחניון הקראוונים שהזמנו מראש לשבת הזו קרוב לבאנף - Tunnel Mountain Village II Campground.
תוך כדי תנועה ביצענו מסע קטן בזמן: עברנו אזור זמן והפסדנו שעה (מ-10 שעות הפרש מול הארץ ל-9) אך מאידך שבת נכנסה יותר מאוחר 😞
הגענו לאתר ולאחר רישום קצר בכניסה הופננו לחניות המסוימות שהזמנו/בחרנו מראש. הצבנו את הקרוואנים דלת מול דלת והתארגנו על בישולים ועל עירוב. תקתקנו את הכל ויצאו ארוחות מושקעות ממש.
היום השביעי (שבת):
שבת היתה מאודדדדדד ארוכה: התפללנו, אכלנו, טיילנו קצת באיזור, ישנו, קראנו, שיחקנו - והשבת יצאה ב 23:10...
במהלך השבת הטמפרטורה החלה לרדת: אחה"צ ירד גשם שהתחזק בלילה והפך לשלג בראשון בבוקר... ואנחנו בכלל תכננו בראשון ביקור (מוזמן מראש - הסבר מייד) בלייק לואיז ולייק מורין......
היום השמיני (יום ראשון):
רשות הפארקים הקנדית לא מאפשרת הגעה עצמאית ל-Lake Moraine - ביקור באגם היפהפה הזה אפשרי רק באמצעות הזמנה מראש של הסעה (shuttle) המבקרת באגם וכוללת גם ביקור ב-Lake Louise. ההרשמה נפתחת כחודשיים לפני המועד המבוקש (במקרה שלנו - אמצע אפריל) ואנחנו הזמנו מראש את ה-Alpine Start, כלומר - את ההסעה של 0400 לפנות בוקר (תכננו לראות את הזריחה). כשבוע לפני נסיעתנו לארה"ב קיבלנו דוא"ל שבקריאה מעמיקה וחוזרת הבנו ממנו שלא ניתן להחנות קרוואנים בנקודת היציאה של הסעת Alpine Start.
הלם.
לקח לנו מספר שיחות טלפון עם רשות הפארקים הקנדית ושלוחותיה, שנפרסו על פני מספר ימים, כדי לקבל מענה שאמר - פשוט תגיעו בהמשך היום: ההסעות בשעות הקונבנציונאליות יוצאות מאתר הסקי של Lake Louise ובו יש חניה בשפע.
הגענו בסביבות 0900 כאשר את פנינו מקבל יום אפור ביותר, שלג וערפל. מתבאסים ממש אבל בהיעדר אפשרות אחרת (לא הסכימו להעביר את הכרטיס שהזמנו ליום אחר) - יצאנו לדרך.
ההסעות מתוקתקות ביותר ויוצאות כל כרבע שעה. זמן הנסיעה בין אתר לאתר (אתר הסקי ⇐ אגם מוריין ⇐ אגם לואיז ⇐ חזרה לאתר הסקי) הוא כחצי שעה. בכל עצירה הנהג ממתין כרבע שעה וממשיך לנקודה הבאה.
התלבשנו היטב. ממש. ויצאנו אל השלג... העלייה ללייק מורין בשאטל שהוזמן מראש אכן היתה החלטה טובה. גם בשלג ובאפרוריות של היום האגם היה מרהיב ומהתצפית שאליה עלינו אפילו חזרו אליו (ואלינו) הצבעים - טורקיז עמוק וטבעי שנובע משחיקת סלעים ע"י הקרחונים.
היה מוצלח מאוד! היום המשיך להשתפר כשעברנו לאגם לואיז - מרשים גם הוא אבל מוריין לוקח בקלות. מאגם לואיז טיפסנו לאגם אגנס שהיה עדיין קפוא!!!! מסלול קצת מאתגר: עליה מגובה של כ-1750מ' ל-2170מ' כולל קטעים עם שלג דחוס שהיו חלקים ביותר. ועדיין - עליה נוחה יחסית בשיפוע מתון.
בדרך למעלה פרצה מלחמונת איראן שהסתיימה עד למחרת אבל הספיקה להלחיץ.
על שפת אגם אגנס נמצא בית התה הותיק ביותר בקנדה: הוקם בתחילת המאה ה-20 ועקב מיקומו - פועל ללא חשמל עד היום: מים - מהאגם (עוברים הרתחה), הצוות - ככה"נ גר במקום (החלופה - בין שעתיים לשלוש לכל כיוון עד אגם לואיז - הכביש הכי קרוב). בית התה מגיש תה ועוגות.
בסיכומו של דבר היה יום מהמם! התרגלנו לזרזיפי הגשם והשלג שליוו אותנו לכל אורכו וראינו כל מה שתכננו.
עצרנו באיזו פינה ללילה. ארוחת ערב, מקלחת חמה ולישון. תכננו למחר לעלות עוד צפונה - לאזור קרחוני קולומביה.
אה, והכי חשוב ......ראינו דב!!! גדול, חום (אולי גריזלי) הולך לו בצידי הדרך עסוק בענייניו. פעלנו לפי הטיפ הידוע "בכל מקום שעומדות בצד 2 מכוניות תעצור גם ותראה במה מדובר...": ראינו 2 מכוניות, עצרנו בזהירות והפלא ופלא - דב. קיבל כמובן בוק מכל הכיוונים - איזה כיף.
היום התשיעי (יום שני):
ביום שני מזג האוויר היה סביר יחסית והחלטנו לעלות הכי צפונה שאפשרי - לאיזור הקרחונים בג'ספר.
במקום בו חנינו ללילה ובכל האיזור לא היתה קליטה בכלל ולא יכולנו לדעת מה המצב בארץ עם איראן - קצת תסכול אחרי שרגילים להיות מחוברים כל הזמן.
בדרך עצרנו במעין עיירה - Saskatchewan River Crossing. בהיותה באמצע שומקום - המעין עיירה הזו כוללת מלון, מסעדה, תחנה דלק, עמדת ריקון/מילוי קרוואנים וגם - Wifi! יישרנו קו עם המתרחש בארץ ועם המשפחות, תדלקנו (יקר רצח) מילאנו/רוקנו את הקרוואן והמשכנו צפונה אל הלא נודע (כלומר - המשך האזור ללא הקליטה).
הדרך כמובן היתה מרהיבה ועוצרת נשימה. הגענו עד Jasper National Park Icefield Information Centre. ניגשנו למרכז ומצאנו אותו הומה אדם ממש. בירור קצר והתברר כי החבילות המוצעות במקום יקרות ולא עונות על מה שרצינו.
באמצעות ה-AI (שעבדו קשה מאוד בטיול) מצאנו מסלול קצר ונחמד שאיפשר לנו להתקרב מאוד לקרחון. נסענו לחניון המתאים (חפשו את Toe of the Athabasca Glacier Trailhead), התלבשנו היטב והתחלנו צועדים. בדרך כמובן היה גם עוד ערימות של שלג רגיל, רוח קפואה ומקפיאה (רוח קטבטית) אך הגענו עד סוף הדרך. ראינו את הקרחון ממש בעיניים והצטלמנו איתו מכל הכיוונים האפשריים. חוויה קפואה.
המשכנו משם עוד צפונה למפלי אתבסקה המומלצים והם אכן היו מעל ומעבר: זרימה מטורפת של מים בעוצמות אדירות ובין סלעים וגאיות. מרשים ביותר.
זהו, זה הכי צפונה שהגענו ועכשיו אנחנו התחלנו להדרים.
עצרנו בדרך במפלים נוספים (המלצות ה-AI) - מפלי Sunwapta - מרשימים ביותר גם הם.
ממשיכים דרומה.
עצירה באגם Peyto - תצפית מרהיבה מגדת האגם הגבוהה על אגם יפהפה - אגם של מי קרחון הפיטו והצבע בהתאם - טורקיז מהפנט. בדרך מהחניה לתצפית פגשנו שכבות של שלג ובעצם הלכנו רוב הדרך על השלג או הקרח (שלג דחוס וחלק).
המשכנו בדרכנו לבאנף.
ללינת לילה ניסינו לאתגר את הרשויות ועצרנו פחות או יותר מול הכניסה לפארק הקרוואנים בו בילינו את השבת. לא עבר זמן רב עד שפקחית של הפארק (ריינג'רית) דפקה לנו על הדלתות כדי לוודא שלא נישאר ללון שם.
יצאנו לאתר חלופי - סגור.
עצרנו בסופו של דבר במפרץ לצד הכביש - לא מצאנו שילוט האוסר חניית לילה - הלכנו לישון.
היום העשירי (יום שלישי):
בבוקר קמנו ושמחנו לגלות שאנחנו קרובים לאחד האגמים היפים ביותר באזור - אגם Minnewanka. בהתאם - תכננו לחזור למפרצון הזה לחניית לילה נוספת.
ירדנו לבאנף עצמה כדי לכבס (פעם ראשונה מתחילת הטיול) ובקניון אליו נכנסנו מצאנו קפה וחנות מדליקה של Dollarama ("הכל בדולר" הגרסה הקנדית) עם כל מיני מציאות בסכומים הגיוניים - העברנו את הבוקר בנעימים.
משם המשכנו לכיוון קניון Johnston - קניון עצום עם נהר גועש לכל אורכו וכמובן מפלים. הליכה על מסלול מסודר לאורך הגדה - חלקו מאבן וחלקו מעץ. הגענו למפלים התחתונים המרשימים והתפצלנו: המין החזק עמד בתור להצטלם במערה שמתחת למפל והמין החלש המשיך במעלה המסלול עד למפל הראשי.
בסופו של דבר נפגשנו שוב בחנות המזכרות המרהיבה של המקום 😁
המשכנו משם לעוד קניון... קניון Marble גם כאן מדובר בנחל שחותר בסלע וזורם בשצף. את הקניון חוצים מספר גשרים ונראה שהמים מתחתרים יותר עמוק ככל שעולים - באמת מחזה מרהיב. המים, כרגיל, בצבע טורקיז מהמם.
חזרנו למפרץ החניה מהלילה הקודם אבל באמצע ארוחת הערב - ביקור של שני פקחים (ריינג'רים) שהבהירו בנעימות שאמנם אין שילוט אבל בכל רחבי הפארק הלאומי באנף מותר ללון רק במקומות מוסדרים. סיימנו ארוחת ערב והתחלנו בנסיעה: האפליקציה שלחה אותנו למקום שאכן לא היתה בעייה לישון בו אולם אנחנו לא היינו היחידים שחשבנו כך... נדחסנו לחניות הפנויות וצנחנו שדודים.
היום האחד-עשר (יום רביעי):
בבוקר נסענו לאגם נחמד באיזור Canmore ושם ארגנו ארוחת בוקר שווה (פנקייקים...) והמשכנו בדרך לחציית הגבול לארה"ב.
הדרך לגבול ארוכה ותכננו לעשות אותה במקטעים. החלטנו לעצור במספר מקומות בדרך.
לאחר התייעצות עם ה-AI התחלנו בעצירה ב-Frank Slide - אתר בו התרחש אסון לפני יותר ממאה שנה במהלכו התמוטט ההר וקבר חלקית עת העיירה Frank. בשטח רואים רק את ערימות הסלעים שנותרו כפי שהן. לא יותר.
תחנה הבאה - מוזיאון להיסטוריה של הילידים - Head-Smashed-In Buffalo Jump.
המוזיאון מציג את חיי הילידים באזור, אומת ה-Blackfoot, ואת חשיבות הביזונים בחייהם. לא להחמיץ את הסרטון על שיטת צייד הביזונים המיוחדת של האומה (ואת השלט בחניה שמסביר את שם האתר. רמז: הראש המנופץ לא שייך לביזון). מאוד מעניין.
אחרי הביקור במוזיאון יצאנו בדרכנו לעבר הגבול עם ארה"ב. היי שלום קנדה. היית נהדרת!!!
הדרך לגבול היתה ארוכה אבל יפה ממש. הרי הרוקי המושלגים ליוו אותנו לאורך כל הדרך. הגענו לגבול - נראה היה שחיכו רק לנו: התחנה היתה שוממת והמעבר היה קצר ומהיר. ויתרנו על 6 ביצים (חיות, שמסתבר שאסור להכניס לארה"ב) וחצינו את הגבול.
עדיין אור יום (לא חכמה גדולה - שקיעה אחרי 2000 ואף מאוחר מכך) אבל עסקים כבר די סגורים.
מצאנו דלק וחנות בה השלמנו מעט מצרכים וחיפשנו מקום ללינת לילה.
העדפנו לא להסתבך עם לינה לא רשמית: האתר הראשון שבדקנו עוד לא נפתח העונה ובשני היה פתק גדול עליו היה כתוב מספרי חניות פנויים - תשלום בבוקר עם פתיחת המשרד. זה מה שעשינו.
התארגנו לארוחת ערב וצנחנו לישון.
היום השנים-עשר (יום חמישי):
בתכנון - Glacier National Park במונטנה.
חניית הלילה שלנו היתה קרובה לכניסה המזרחית שלו כך שנכנסנו אליו יחסית מוקדם. בפארק יש כביש נוף שחוצה אותו לכל רוחבו. כביש מקסים, נוף מקסים, נקודות תצפית ואפילו בעל חיים או שניים. נסענו לאיטנו שמחים ומאושרים עד שהגענו לחסימה של הכביש. מסתבר, בדיעבד, שהמשך הכביש עדיין לא פונה מהחורף (שלג ועוד). הודעה מסודרת הופיעה באתר האינטרנט שלא בדקנו - אחד החסרונות של הסתמכות על AI באופן עיוור.
המשכנו דרומה. היעד הכללי - העיר Bozeman בה הזמנו לינה לשבת.
עצרנו להשלמת קניות והמשכנו לחוות ביזונים. הגענו בזמן בקושי. החווה כוללת כביש שבנסיעה לאורכו ניתן לראות ביזונים. ממש מקרוב - עין בעין.
היתה חוויה טובה.
בהמשך פגשנו ביזונים בכמויות גם ב-Yellowstone אבל את זה טרם ידענו באותה נקודת זמן.
מצאנו חניית לילה סבירה ארוחת ערב והלכנו לישון. מה שלא לקחנו בחשבון הוא את הרכבות שנסעו לנו על הראש כל הלילה 🚃🚃🚂 שרדנו כדי לספר.
היום השלושה-עשר (יום שישי):
בבוקר נסענו ל-Philipsburg - עיירה חמודה שמעוצבת בדמות עיירה מהמערב הפרוע.
היה נחמד: הסתובבנו ברחוב הראשי בין החנויות, קנינו מזכרות והתפעלנו במיוחד מחנות הממתקים המרשימה ביותר - The Sweet Palace (שמגדירה את עצמה כ-World's Greatest Candy Store). החנות בהחלט שווה ביקור.
משם המשכנו למוזיאון כרייה (World Museum of Mining) המדמה עיירת כורים ומסביר על פעילות המכרה. יש גם סיור במכרה עצמו (כולל קסדות ותדריך פתיחה) אבל לא ידענו שצריך להזמין מקום מראש: שני הסיורים היו מלאים עד אפס. עדיין הסיור בעיירה ובמכרה היה מרשים ומחכים.
המשכנו לעיר בוזמן כדי להגיע מספיק זמן לפני השבת ולהתארגן למעבר למלון.
עצרנו בדרך ב-Target - מזכרות ומתנות.
הגענו בקלות לחניית המלון - The Wandering Buffalo ועברנו לחדרים המצויינים שבמלון.
תכננו לאכול 2 ארוחות בבית חב"ד (בתיאום מראש) וסעודה שלישית לאכול בחדר.התארגנו והתמקמנו בחדרים ואז התברר שאין בהם מקרר... שוק וממש מוזר - טרם נתקלנו בחדר נטול מקרר במלון כלשהוא. אחרי ניסיון למצוא פתרון לעניין חשבנו לבקש מהם לשים כמה דברים במקרר שלהם וכמענה פשוט קיבלנו מקרר קטן לחדר. נפתרה הבעייה.
קבלת שבת וערבית בבית חב"ד נקבעה ל-2000 - הזמנו Uber שייקח אותנו לבית חב"ד. חזרה - ברגל כמובן.
מה עם פתיחת החדר בשבת (כרטיס אלקטרוני כמקובל)? מסתבר שהנושא מוכר לצוות המלון - השארנו את כרטיסנו בקבלה וקיבלנו שירות פתיחה אוטומטי כל פעם שהגענו.
בית חב"ד בבוזמן די מפואר. הרב חיים ברוק, השליח, מחזיק את הכל: חזן, דרשן, וקורא בתורה. והכל באמת בנעימות ובהומור. ההתנהלות מתוקתקת ממש: בערב התפילה התחילה בשמונה (בערב) והארוחה - בשמונה וחצי...הצטרפו כמובן ישראלים נוספים חוץ מאיתנו (כולם הגיעו מ-Yellowstone) והארוחה שהיתה מצויינת ומושקעת עברה בנעימים. ישב איתנו בשולחן בחור צעיר חבר קהילת בוזמן שאילץ אותנו גם לדבר אנגלית מידי פעם...
מתארגנים לחזרה ברגל למלון - ומתחיל גשם..........הלכנו במהירות (כרגע שעה הליכה מהירה) והגענו רטובים וקפואים.
הלכנו לישון.
היום הארבעה-עשר (שבת):
שחרית בחב"ד - 1000. הדרך עברה בנעימים והתפילה היתה די מהירה וכללה הסברים של הרב אודות הפרשה וכמובן - ד"ת.
ארוחת הבוקר: מזנון בשרי עם בשרים קרים וטשולנט בשרי - ארוחה מצויינת. במזנון הוגשה גם פריכת תפוחים (Apple Betty) - לקח לנו זמן להבין את מקומו במזנון - מתוק בקרב כל המלוחים.
אחרי הארוחה והפרידה מהשליחים (לחיים וחוי ברוק יש סיפור מעניין - מוזמנים לחפש)
סיבוב במרכז העיר עם זוג ישראלים שפגשנו. היה נחמד מאוד.
חזרנו למלון לשנ"צ.
סעודה שלישית בחדר.
מנחה וערבית - חב"ד. שבת יצאה ב-2215!
סיום התארגנות ולילה טוב.
היום החמישה-עשר (יום ראשון) והיום השישה-עשר (יום שני):
יצאנו. המטרה - Yellowstone ביומיים. עמוס.
הפארק מדהים על אף שעם השנים הפך להיות יותר נגיש ובהתאם - הרבה יותר המוני: חניות (וחנויות) עמוסות, המוני אדם בכל בריכה טרמית ובכל גייזר (מעריך שבכל התפרצות של ה-Old Faithful צפו בין 1000 ל-2000 איש!).
הפארק פעיל מאוד מבחינה גיאותרמית - גייזרים, מעיינות חמים, ריחות גופרית (I like the smell of Sulphur in the morning), אדי מים שעולים מכל מקום (מההרים, מהנחלים, מבורות בצד הכביש) וגם - בוץ מבעבע. הכל פעיל, מבעבע ובצבעים. וכמובן - ברקע הרים נישאים עם פסגות מושלגות, מפלים מרהיבים של נהר הילוסטון והקניון הצהוב שהשמורה נקראת על שמו... כל הנופים עוצרי נשימה.
פגשנו גם חיות בר, בדגש על ביזונים ואיילים.
לצערנו לא פגשנו דובים על אף כל האזהרות מפניהם: השלטים והריינג'רים טוענים שספריי דובים חובה ואכן ראינו מיכלים כאלו צמודים לרבים מהמטיילים סביבנו.
היינו כמובן בגייזר המפורסם ה"אולד פיית'פול" ראינו אותו מתפרץ בזמן (כלומר - בהתאם לתחזית שאמורה להיות מדוייקת עד כדי 10 דק') בפעם הראשונה שהגענו אליו אולם לאחר שסיימנו את הסיור במתחם והרווחנו צפייה בעוד התפרצות מרשימה של Daisy Geyser - שגם ההתפרצויות שלו מתוזמנות (אגב - ניתן לראות את התחזיות להתפרצויות הבאות, לגייזרים הרלוונטים, כאן) - חזרנו כדי לסיים בצפייה נוספת של ההתפרצות שלו והיינו עדים לרגע כמעט היסטורי - האולד התנהג מאוד בעצלות (אולי השקנה קפצה עליו?) וההתפרצות התאחרה ביותר מחצי שעה! כמעט היה יאוש (הריינג'רית הסתובבה סביב עצמה וניסתה להסביר את הפיספוס) וכבר חשבנו שאנחנו בדרך לאירוע היסטורי. בסופו של דבר הוא התפרץ והכל שב על מקומו בשלום.
את שני הלילות העברנו בפארקי הקרוואנים המסודרים שבפארק - אותם הזמנו מראש: Canyon Campground ו-Fishing Bridge RV Park. ההזמנה מראש הצילה אותנו: לא ניתן לעצור לחניית לילה במקומות אחרים וגם שני חניונים אלו היו עמוסים ומלאים לחלוטין. החלופה היתה לנהוג אל מחוץ לפארק (מעל שעה לכיוון) ולחנות שם. חשוב: אם אתם יותר מקרוואן/רכב בודד - ציינו מפורשות בהזמנה שאתם מבקשים שני אתרים צמודים. בשיא העונה יכולת המשחק של הצוות בקבלה לא גבוהה.
היום השבעה-עשר (יום שלישי)
יצאנו לדרך כשהכיוון הכללי - Salt Lake City (להלן - SLC או סולייק).
עברנו בדרך דרך Grand Teton National Park ועצרנו לשייט ב-Lake Jenny. השייט קצר (פחות מ-20 דק' לכיוון) ולא נדרשת הזמנה מראש. בצד השני - מסלול נחמד ומוצל הכולל תצפית על מספר מפלים ונהר זורם בעוז.
דוהרים דרומה ברך לסולייק ועוצרים לארוחת ערב על שפת Bear Lake.האגם מרשים ביותר וכולל שפת אגם חולית - ממש כמו חוף ים. חווינו גם שקיעה יפהפיה.
נסיעה ארוכה בכבישים שוממים והגענו מאוחר מאוד לחניון אקראי בסולייק - כזה שתמורת סכום סביר מאפשר גם חניית לילה.
היום השמונה-עשר (יום רביעי)
בוקר.
אריזה.
ניקיון הקרוואן.
ריקון מילוי מיכלים.
החזרת הקרוואן - עברה במהירות ובשלום.
הסתבר שבסה"כ עשינו בנסיעה הזו קרוב ל-5,000 ק"מ!!!!
בהחלט חתיכת דרך.
השארנו את המזוודות בתחנת הקרוואנים (מקובל מאוד), תפסנו Uber והלכנו למרכז קניות.
קצת מזכרות ועוד.
Uber נוסף - לבית חב"ד המקומי שם אכלנו ארוחת צהרים בשרית טובה: במקום יש עגלת אוכל כשרה.
המשכנו רגלית להסתובב באזור כולל עצירה במספר חנויות Vintage נחמדות ( The Village Vintage Interiors - מומלצת) ולקינוח - בירה טובה במבשלת בירה מקומית - Squatters Brew Pub Sugar House.
Uber חזרה לתחנת הקרוואנים - לאיסוף המזוודות לפני סגירה (סוגרים ב-1700) ועוד Uber - לשדה"ת.
וכאן - סאגה קטנה: יצאנו מהארץ עם 4 מזוודות (לשני הזוגות) כשהמשקל הכולל מגרד מלמטה את המגבלה המותרת (23 ק"ג למזוודה). הגענו לשדה עם אותם ארבע מזוודות אבל עם עוד שקית ענקית (כלי המיטה שרכשנו לקרוואן + מזכרות) וחבילה נוספת שהכילה ארבעה כסאות פיקניק מצויינים ארוזים יחדיו (גם אותם קנינו ביום הראשון והשתמשנו לא מעט). הבחורה הנחמדה (Ramona) בדלפק של דלתא עשתה חשבון מהיר וביקשה 570$ למשקל יתר......לאחר רגע או שניים של תדהמה (בעיקר שלנו, כמובן) העניינים התחילו להסתדר: תחת הנחייתה פיזרנו מחדש את המשקל בין ששת הפריטים שלנו ובסופו של דבר - כולם נשלחו ללא עלות נוספת (ואגב - גם הגיעו בשלום דרך שלוש טיסות!). כפיים ל-Ramona ולחברת דלתא!
טיסה ארוכה לאמסטרדם - אמ"ל.
תור ארוך כאורך הגלות ומייבש ביותר לביקורת דרכונים באמסטרדם - בושה להולנדים!
טיסה קצרצרה לוינה - אמ"ל.
חמש שעות המתנה בוינה: העברנו בנעימים בשדה די שומם - קפה, עוגיות ו-Hitster (משחק - למי שטרם הספיק - מומלץ).
טיסה קצרה לארץ ונחתנו בשלום בשישי לפנות בוקר....
היה טיול נפלא!
