עונות
יצאנו לחופשה של ארבע ימים ולילות באי שצץ לו פתאום בים התיכון בין כריתים לרודוס. הגענו בדיוק לפני תחילת ספטמבר והיום שבועיים אחרי גילינו שהמחירים כבר הוכפלו. אז שימו לב ליעד הזה בתחילת העונה לפני קפיצת המחירים בחגים.
מסתבר שלקראת סוף ספטמבר מי הים נעשים קרים יותר ומבחינת המקומיים עונת המטיילים קרבה לסופה. למעשה סיפרו לנו שהאי ״נסגר״ לשבעה חודשים בחורף, חלק מהתושבים חוזרים לעבוד באתונה וחלק נשארים לדאוג לגידולים ולתחזק את האי. כנראה האי נתון למזג אוויר קשה בתקופת החורף ועם בוא האביב, התושבים חוזרים להכין את האי לעונת התיירות, שנמשכת 3-4 חודשים מיוני ועד ספטמבר. מזג האוויר היה מושלם, חמים עם הרבה רוחות מצננות מההרים ובים בכלל לא היו גלים.
לינה
לאחרונה היעד התפרסם בארצנו דרך סוכנות נסיעות בלעדית על האי כביכול. הסוכנות מארגנת את טיסות הצ׳רטר ויחד איתה מאפשרת בחירה בין שלושה מלונות על האי, כולל העברות למלון וטיולים מאורגנים ליעדים באי. יש לסוכנות עוד כמה שותפויות עם המקומיים והכל בשביל הגשמת החלום לישראלי שאוהב שהכל בעברית ושיש מי שדואג להביא לקחת וכו׳. אנחנו בדר״כ מעדיפים לארגן את הטיול לבד, אז בחרנו לסגור רק את הטיסה. אבל למרות זאת בחרנו את אחד משלושת המלונות של הישראלים כדי לא להתרחק יותר מדי (:
בכל מקרה על האי גילינו שיש מגוון עצום של מלונות קטנים ועד חדרי אירוח (כמו צימרים). מבחוץ אפשרויות הלינה ניראות מוצלחות ומעוצבות בתפאורה יוונית אמיתית. בגלל שבחרנו במלון לא הזדמן לנו לגלות את האפשרויות האלו מבפנים... על המלון אפשר להגיד שהוא בהחלט יוצא דופן בעיצוב הבולט ונפרד משאר האי. המלון מהווה רמה גבוהה מעל האפשרויות המקומיות סביבו. היה נחמד לחזור למלון מעוצב אבל אולי בפעם הבאה ננסה גם את אחד המלונות הפשוטים יותר.
תחבורה
יש המון סוכנויות להשכרת רכב, היה נדמה שכל המכוניות באי שייכות לסוכנות כזו או אחרת והמקומיים בקושי מחזיקים רכבים משל עצמם. האפשרויות הן בדר״כ בעיקר גיר ידני. רוב הרכבים שראינו היו עם נפח מנוע קטן, מ-1000 עד 1500 סמ״ק וכל הסוכנויות מציעות כסא תינוק לרכב ללא עלות נוספת במידת הצורך :). יש שתי תחנות דלק, בכניסה הצפונית והדרומית של העיר מרכזית. הדרכים בדר״כ היו כביש עם נתיב נסיעה אחד לכל כיוון והרבה מאד פיתולים, למרות זאת מצב הדרכים היה סביר והנהיגה די נוחה. בגלל מבנה הכבישים לא מגיעים כמעט למהירות שגבוהה מ-80 קמ״ש, היו קטעים קצרים בדרך לאולימפוס שהפכו לנתיב אחד לשני הכיוונים, אבל שוב התנועה הייתה מאד דלילה אז לא הייתה בעיה. בכל מקרה לנהג מנוסה אין ממה לחשוש. ניוטנו עם המפה שקיבלנו בסוכנות, בלי גי׳פיאס כמו פעם (: לא כ״כ נורא כי יש כביש עיקרי אחד שסובב את חלקו הדרומי של האי ועוד כביש שני שעולה צפונה להרים.
שמענו על קווי אוטובוסים שנוסעים לאורך האי אבל עוברים פעמים בודדות ביום, אז בחרנו באפשרות השכרת רכב כדי להיות יותר עצמאים, לעצור בחופים ובתצפיות שרצינו. אז גם לא בדקנו על טיולים מאורגנים אבל ידענו שיש.
אוכל
ארוחות הבוקר במלון תמיד מוצלחות אז לא יצאנו לנו לחפש ארוחות בוקר מחוץ למלון. למרות זאת יש המון אפשרויות של מסעדות עם אוכל בייתי יווני וממש אין שום רשת כמו מקדונלד'ס או מסעדות שף מפוארות. רוב המסעדות נמצאות לאורך המזח ומשקיפות לים.
לא כדאי לצפות לארוחות גורמה, זה לא הסטייל במקום, הנטיה בטעמים שבאוכל דומה לתבשילים ביתיים מנחמים וטובים, בכל מקום תקבלו נגיעה מהמטבח האישי של כל משפחה יוונית.
המאכלים הבולטים הם הסופלקי, שזה שיפוד עם תיבול יווני בדר״כ של פרגית (כי יש גם חזיר).
מנה אחרת נקראת מקרונס, שזו פסטה קצרה ובצקית ברוטב איולי וגבינה מקומית. קינוח הדגל הוא לוקומדס, שהם כדורי סופגניות קטנות המוגשות עם דבש ותבלינים - מאד מומלץ.
שמנו לב שכל מסעדה מנוהלת ע״י משפחה שמפעילה את כל תפקידי המסעדה כאשר בדר״כ יש אחראי אחד על קבלת הזמנות ועל החשבון ביחד. שאר העובדים, מבשלים או שמטפלים בהגשה ובפינוי.
שעות פתיחת המסעדות נשארו כתעלומה בענינו אבל עושה רושם שהכל מתעורר בשבע בערב ולפני כן המסעדות עובדות במתכונת מצומצמת. אולי זה בגלל שפשוט אין מזגנים במסעדות ונורא חם...
אנשים
באופן מובהק כל מקומי ששוחחנו איתו גילה נחמדות ואנגלית טובה. גם נהג המונית, המוכרים בחנויות ועד מדריך הצלילה, כל אחד סיפר לנו שרוב תושבי האי גרו פעם בארה״ב ועבדו כמה שנים באמריקה/קנדה כדי לחזור עם הון קטן ולהמשיך את חייהם באי היווני בקרבה למשפחה. נראה שהתושבים הושפעו קצת מהתפיסה העסקית של האמריקאים והסבו אותה לטעם היווני המקומי. העסקים מושקעים והמקומות נראים טוב ומתוחזקים היטב, גם הרחובות ניראים לא מוזנחים, השירות האדיב נצמד למסורת היונית. יום ראשון נחשב יום מנוחה והמקומיים ההדוקים מנצלים אותו למנוחה ולביקור בכנסיות, אז הרבה חנויות היו סגורות.
אטרקציות
צלילה
אתרי הצלילה בקרבת החופים טבעים וסלעיים. צללנו באתר אחד Castellia bay מפרץ קטן בין הסלעים, הגישה לחוף הייתה קלה והיו בו מעט שמשיות ומיטות שיזוף. מתחת למים צללנו בין הסלעים ובמרווחים שמתחתם צלילה מעניינת ומאד מאד צלולה, הראות מתחת למים הייתה 30 מטר! מגוון הדגים היה לגיטימי לאזור אבל לא ברמה של ריף מתוחזק. יש אתר צלילה סביב אוניה שקועה, רק כשיש קבוצה גדולה יוצאת סירה לאתר. המדריך היה במקרה אחד הנאמנים לשמירה וטיפול על כלבי ים שנמצאים באזור. הוא סיפר שכדי להגיע אליהם צריך לצלול במערות והראה לנו סרטונים שלהם. בכל מקרה, כלבי הים הם מחוץ להישג יד תיירותי כלשהו.
אולימפוס
כפר הררי, ציורי ביותר שהוקם על רכס הצפוני באי. בנסיעה לכפר ממש עוברים דרך הרכסים שמשקיפים על הים של שני צידי האי. לעומת גודלו הקטן של האי נדמה שגובה ההרים מטפס תלול למעלה וכך גם הכפר הבנוי על שני צלעי ההר. בכניסה לכפר יש אזור חניה רחב משם אפשר כבר להתרשם מפריסת המבנים על צלע ההר המזרחית. מכאן רק מחנים את הרכב ומטיילים רגלית בין רחובות ומדרגות הכפר.
כל רחוב גבוה בכמעט שתי קומות מהרחוב המקביל אליו והפיצולים והמדרגות בין הרחובות ניראים כמו ציור יפה. המקומיים כאן מציעים את המאכלים הישר מהמטבח הביתי כי הם ממש פותחים את החלון במטבח ומציגים את מיטב התבשילים והמאכלים. יש מקום לשבת ולהזמין מה שרוצים. הצד השני של הכפר משקיף על החלק המערבי של ים התיכון שזו תצפית מאד מרשימה גם על הים וגם על האי. ובמרכז האי יש כנסייה יפה וגבוהה. לאורך הרכס פזורות להן תחנות רוח מתקופה עתיקה יותר שהתושבים ניצלו את משאבי הרוח של ים התיכון. סיפרו לנו שיש 17 תחנות מתוכם שתים עדיין פעילות. ראינו אחת פועלת שניראת בדיוק כמו בציורים שנמכרים על האי.
חופים
יש הרבה חופים פזורים מסביב לאי שלחלקם יש גישה עם רכב וחלקם נגישים אך ורק באמצעות סירה. החופים בפיגדיה היו הכי פשוטים ומלאי סלעים גדולים. הצפנו מעט לחוף apella beach עם הרכב בו הנוף ההרי והמיוער משתלב באופן מפתיע עם הים. בחוף יש שמשיות ומיטות שיזוף מסודרות להשכרה בכמה יורו בודדים. לאורך כל האי אפשר לגלות חופים עטופים בעצי מחט המגיעים כמעט עד למים. ראינו אוניות קטנות של תיירים שעצרו גם בחוף הזה וממשיכות הלאה לחופים אחרים.
חיי לילה
הטיילת עוברת ברחוב המקביל למזח ומלאת חנויות למזכרות ואביזרים לחוף הים. ברחוב יש גם מגוון יחסית פשוט של ברים המשדרים כדורגל ומגישים בירה מהחבית או בתי קפה המגישים קוקטילים ומשקיפים על המזח והים. בינהם יש גם בתי קפה המשלבים אפשרויות לקינוח קצת יותר מערבי כמו Caffe PotPourri. יש עוד בר עם אווירה צעירה יותר באמצע הטיילת על המדרגות שמחברות בין המזח לרחוב הטיילת. באופן כללי האי פחות מסעיר מבחינת חיי הלילה ומתאים יותר לזוגות שמחפשים שקט.
