רוב הזמן לטייל לבד זה נהדר, עושים תמיד מה שרוצים, פוגשים אנשים מרתקים. רוב הזמן זה לףחופש מוחלט, אבל לפעמים זה קשה, לפעמים החופש הזה מרגיש כמו סתם בדידות. אחרי שלא ממש מצאתי את עצמי בפורט אסקונדידו, היו לי תקוות גדולות לקראת סן קריסטובל. פנטזתי על ההוסטל הצביוני והשמח שלי, אבל גם שם לא בדיוק מצאתי את עצמי. זאת מין עיר של היפים ושל אומנות, ויש שני הוסטלים שכל התרמילאים נמצאים בהם. בכל הוסטל אחר תמצאו בעיקר אנשים שמחפשים את עצמם, ולפחות במקרה שלי- מבוגרים בהרבה. זה מקום לכל המרפאים באנרגיה, האנשים שאין להם בית ועובדים מכל מקום בו הם נמצאים ושל אנשים שנהנים בעיקר מחברת עצמם. האם זה היה יותר טוב מפורטו אסקונדידו? מיליון אחוז. האם זו הייתה חוויה נפלאה? ...
אבל סן קריסטובל יפהפייה ומכוסה בגרפיטי, יש להם מיליון מאפיות מעולות ומלא אוכל טבעוני מוצלח. בארבעת הימים שלי שם עשיתי סיור לכפרים ליד (בינוני ותיירותי, אם אתם יכולים לבד, אפילו בקולקטיב, תעשו את זה) , סיור לקניון סומידרו ( מהמם עם עצירה מיותרת להפליא בסוף). יום אחד לקחתי קולקטיבו לפארק לאומי סמוך וטיילתי במערת נטיפים. מה שעוד אומרים שמומלץ הוא טיול לגבול גווטמאלה בין יום או יומיים לראות מפל ולגונה, שהחלטתי לוותר עליו. עשיתי את סיור ההליכה בחינם ואחרי ההמלצות החמות שקיבלתי עליו הוא היה די מאכזב. הסתובבנו הרבה בין מסעדות וחנויות מזכרות כדי להבין את האופי של העיר, אבל כמעט לא הייתה היסטוריה, בטח לא של המחאה המאוד פוליטית ומאוד מעניינת שמתרחשת שם.
בסיכומו של דבר, בעיקר נהניתי לטייל שם ברחובות, להסתובב בשווקים ולאכול.
ביום האחרון חל יום העצמאות של מקסיקו. הרחובות כוסו בדגלים בירוק אדום לבן, הכיכרות קושטו. ב11 בלילה יצא ראש העיר למרפסת בכיכר המרכזית וצעק VIVA MEXICO כשהקהל צועק בחזרה VIVA, הם המשיכו לצעוק לשבח העיר והמחוז והכיכר והעולם במין מפגן מוזר של פשיזם שנלקח מסרטים מפעם. אחר כך היו זיקוקים והופעה של להקת הצבא. השמועה אומרת שהיו מסיבות עד הבוקר ואל תוך היום. אני הלכתי לישון.
