הטרק ממסטיה לאושגולי, טרק שנראה מתאים לתחילת מסורת טרקים בעולם . יעד יחסית קרוב, טיסה זולה, אוכל זול , נופים פראיים, חצי עולם שלישי במרחק יריקה, מסלול מאתגר של 3 עד 4 ימים והרבה המלצות. קנינו כרטיסי טיסה לטביליסי, בירת גאורגיה, סידרנו הסעה מקומית למסטיה , נקודת המוצא נסיעה של 8 שעות ויצאנו לדרך . נחתנו בטביליסי לפנות בוקר ומחוץ לטרמינל חיכה לנו ואן מרצדס עם הנהג דויד החייכן [email protected] שצייד אותנו עם בקבוק צ'צ'ה , משקה אלכוהולי מקומי והרבה רצון טוב.
יצאנו לדרך דרך ערים אפורות עם בתים שמאפיינים שאריות של התקופה הסובייטית , מישורים גדולים עם כפרים על כלונסאות , כנראה כנגד שיטפונות בחורף, נעצרנו לארוחת צהריים במסעדה על הדרך שם טעמנו את החצ'פורי הראשון שהיה סימן להרבה אחריו... לקראת אחה"צ לאחר שטיפסנו באין סוף עיקולים בהרי הקוקז לגובה 1500 מטר הגענו למסטיה השוכנת על מדרונותיו הדרומיים של הרי הקווקז הגדול , עיירה בצפון-מערב גאורגיה, העיירה משמשת כמרכז המנהלתי של נפת מסטיה שבמחוז סמגרלו וסוואנתי עילית. התמקמנו ב"מלון" ריבר סייד השוכן על גדות נהר המסטליכה שחוצה את העיירה מלון שהזמנו מראש ויותר מתאים להגדרה של אכסניה, אך גם שם המקומיים היו חייכנים וחילקו לנו צ'הצ'ה לאיזון האווירה הטובה. התמקמנו, ויצאנו לתור את העיירה, בה יש כיכר מרכזית, שם זכינו לראות תחרות ריקודי פולקלור עם חרבות ותלבושות מסורתיות בין בתי הספר של הכפרים באזור . סיירנו במוזיאון המקומי, ואכלנו במסעדות על הנהר.
כרטיס ביקור של הנהג, מומלץ בחום.
יום ראשון מסטיה לזאבישי/צמביאני
למחרת בבוקר קמנו לארוחת בוקר בחדר האוכל של המלון שהיה מופצץ בנשים ישראליות שעשו טיול ג'יפים מאורגן באזור והרגשנו שאנחנו נמצאים בעיצומו של קורס קרמיקה של המתנ"ס, אבל היה נחמד. ארזנו את התרמילים הגדולים ששקלו סביב ה15 קילו , העמסנו על הגב ויצאנו לדרך.
הדרך התחילה בטיפוס חד של איזה 100 מטר בתוך צמחיה סבוכה שהתרמיל נתקע בה כול הזמן
לאחר מיכן העלייה קצת התמתנה והנוף נפתח ונפרש בפנינו כול העמק
המשכנו בנופים ירוקים וברקע פסגות מושלגות ממש כמו שוויץ .
סימון השבילים הלא עיקבי
את הניווט עשינו לפי סימון שבילים שהיה אמור להיות, אבל נראה שהמדריכים המקומיים העלימו חלק מהסימונים וסובבו את האחרים אז המשכנו בעזרת אפליקציית ניווט עם גי פי אס שסנכרנה אותנו מידי פעם לשביל המקורי ולהיסטוריית הסימונים.
מנסים להסתנכרן לשביל המקורי 
בדרך פגשנו איזה זוג פולני צעיר, זוג ישראלים צעיר ומשפחה ישראלית מטיילת שטיילה עם מדריך . הדרך הייתה מלאה במים וחלקה בוצית אבל סה"כ היה אחלה תוואי
הנופים שבדרך
פריחה בצהוב
אין סוף יובלים לאורך כול הדרך
לקראת אחה"צ הגענו לכפר זאבישי שהיה היעד הסופי שלנו לאותו יום , הכפר שוכן על נהר שעל גדותיו התחילו להתמקם קבוצת מטיילים שלנה באוהלים
הכפר מעבר לנהר
המטיילים שמתארגנים ללינת לילה בפתח הכפר
חצינו את את הגשר ונכנסנו לכפר, בכניסה לכפר ישבה זקנה שישר סימנה לכולם שתיירים מגיעים ואיך שנכנסנו פנימה ישר פנו אלינו תושבים שונים שהציעו לינה אבל לא ידעו ממש אנגלית והיה קשה לתקשר איתם עד שהגיעו זוג צעירים דוברי אנגלית שהציעו לנו לינה בכפר ליד שנקרא צ'מביאני אצל משפחה שמסתבר שכבר הייתה לנו המלצה עליה, אחד מהם אפילו עבד בעבר בארץ כנהג והכיר טוב את הארץ. החברה הקפיצו אותנו לבית המשפחה בכפר השכן. הבית, שניראה דיי עתיק, בעל שתי קומות, חצי מתפרק ופלא שהוא עוד עומד על תילו, החצר מלאה בחזירים ותרנגולות וכול המשפחה מתינוקות ועד זקני המשפחה שכנו בתוכו, אחד מהחברה הצעירים הכניס אותנו לסלון שהיה חדר ענק חצי גמור ואמר שכבר חוזר ולאחר כמה דקות חזר עם מגש קפה וקנקן יין בייתי שהרגיש יותר כמו מיץ פטל עם אלכוהול וכמובן בקבוק צצה. נשארנו לנוח קצת בסלון עד שבני הבית פינו את המצעים מהחדרים שלהם ועברו לישון במטבח. מרבית מהאירוח בכפרים בגרוזיה נעשה ממש בחדרים שאנשים ישנים בהם. הם פשוט מפנים את החדר, מחליפים מצעים ואתה ישן בחדר כשלצדך הנעלים והבגדים של בעל החדר בקולב לידך. התמקמנו וירדנו להתקלח בקומה הראשונה שם המקלחת וחדר כביסה ביחד . על צינורות שמשמשים כשרוול לחוטי חשמל לא שמעו שם , וחוטי החשמל יוצאים מתוך הבטון היצוק ישר למתקן החימום של המקלחת. לא הכי בטיחותי שיש . לאחר מכן הכינו לנו ארוחת ערב , חצ'פורי, לחם, ביצה, תפוחי אדמה, סלט, יין וצה צה, אחלה ארוחה, לאחר מכן עברנו לשיחות סלון למעלה עם צה צה והתפזרנו כול לחדרו שהו בעצם החדר של...
נחים ומתעדכנים בקורה בעולם בסלון- מה שיפה שעים כול הטבע הפראי והכפרים ששיכים לשתי מאות קודמות, יש קליטה סלולרית עם גלישה לאורך כול המסלול
ארוחת ערב גרוזינית
המטבח ותנור העצים
פינת השטיפה של המיטבח
מבני הכפר עם החצרות ללא גדרות
סיכום יום : הולכים 8 שעות 18 ק"מ מטפסים 500 מטר. סה”כ לא נורא
יום שני מזאבישי לאדישי
למחרת התעוררנו ב 7 בבוקר. על השולחן חיכתה לנו ארוחת בוקר מגוונת , חצ'פורי, תפו"א עם גבינה, סלט, בייצה קשה, לחם. אורז עם משהו מתוק, ותה. הצתלצמנו למזכרת תמונה עם זיקני המשפחה שהתגלו כחובבי ציון אמיתיים כמו רוב הגרוזינים שפגשנו, המבוגר של המשפחה קיבל כובע של צה"ל וכמו שרנסקי לא מוריד אותו מהראש
הצעיר שבחבורה התנדב להראות לנו את נקוקת החזרה לשביל והתחלנו בטיפוס בוקר של 200 מטר משם המשיכנו בכוחות עצמנו כשמתברברים מידי פעם בניחוש היכן עובר השביל ותוך כדי טיפוס נוסף של 500 מטר עד איזה אתר סקי בהקמה . משם עוד 300 מטר טיפוס ומשלימים טיפוס של 1000 מטר לנקודת תצפית יפה שיש בה שלג ומתאימה להפסקת צהריים
מקום טוב באמצע לעצירת צהריים
משם המשכנו בירידה מתונה, כאשר מסביב הרבה הרים מושלגים. בדרך חוצים נהרות ואחד החברה כמעט טובע באיזה בריכת בוץ , והנעליים של חבר אחר התפרקו.
צעד לא בטוח
למזלנו הייקה שבחבורה הביא דבק מיוחד שהחזיר את הנעליים לישות אחת והביא אותנו עד לפתח הכפר אודישי שנראה חצי נטוש ומורכב מאיזה 10 בתי כפר עם חלקות שנחרשות עם שוורים ומחרשות. החזירים מסתובבים בחופשיות עם התרנגולות והפרות יוצאות בבוקר למרעה לבד וחוזרות לעת ערב לבד נכנסנו לגסט אהוז היחיד שהיה שם ובו התנקזו גם שאר המטיילים שהיו במסלול, הזוג הפולני ועוד זוג ישראלי
יורדים אל הכפר
גגות הכפר
חורשים כמו פעם בימים ההם בזמן הזה
לעת ערב התיישבנו לשולחן אחד לארוחת ערב שכללה אורז עם שום וחצילים, חצ'פורי , סלט , מרק . וכול מיני גבינות יבשות, קונים גם בקבוקי בירה ששלפה בעלת הבית מתחת לאדמה ממש כמו בסרט אנדרגרואנד של קוסטריצה ,לאחר מכן משחק שש בש עם כמה מהצעירים של הבית ופרשנו לישון ...
ארוחת ערב
המטבח
בעלת הבית שולפת בקבוק בירה מתחת לאדמה
הפרות שיוצאות למרעה עם בוקר 
החזירים המסתלבטים בהתפלשות בבוץ לאורך כול היום
סיכום יום שני : הולכים 8 שעות 10 וחצי קמ מטפסים מ 1700 ל2500 מטר טיפוס רציף של יותר מ800 מטר. היה, אחלה
יום שלישי – מאדישי לאושגולי
מחרת התעוררנו בגסט האוז שלנו באדישי שניקרא "טרזן ומינו" או משהו בסגנון וישבנו לארוחת בוקר עמוסה עם המטיילים האחרים שלנו במקום, זוג ישראלים וזוג פולנים, התפוצצנו מחצ'פורי , צ'יפס ושאר ירקות , העמסנו תרמיל ויצאנו לדרך לכיוון המקום הצר והרדוד של הנהר אותו יש לחצות כחלק מהטרק, את המעבר בנהר חוצים לרוב רכובים על גבי סוס או ברגל אם המפלס לא גבוה והזרם לא חזק מידי . הנוף מסביב לקוח מהסרטים. ירוק עם פסגות מושלגות, סייחים רצים באחו ופרות שיוצאות לבדן למרעה. פסטורלי כזה, כבר אמרתי שוויץ? ממש שוויץ.
הנוף ביציאה למסלול, אבל המים נוזלים המים אוזלים המים יורדים...
לחופש נולד - סייח אצילי
בדרך לחציה של הנהר שבערוץ למטה, פרות באחו ושלג בפסגות , ממש כמו שוויץ
גענו לנהר לאחר צעידה של 5 קמ, חלקנו התפנקו ב 10 לארי (המטבע הגרוזיני) וחצו את הנהר על גב סוס וחלק שיחקו אותה גברים במלכודת וחצו ברגליים יחפות
אלה שעל הסוס
ואלה שחוצים ברגל
לאחר הנהר מתחילים בטיפוס של 600 מטר לעבר הנקודה הגבוה במסלול שמכוסה בשלג. כאשר קטע ההליכה בשלג גבוהה מידי , הקטע הזה לא עביר ואכן יומיים לפנינו היו מטיילים שנאלצו לחזור לאחור כאשר הגיעו למעבר החסום. את העלייה התלולה מלווה ממול נוף של קרחון מרשים ביופיו ותהום אדירה בצד השני
הקרחון שמזדקר ממול
לאחר טיפוס של 600 מטר, עם כמה קטעים לא ממש בטוחים, קטעים שדורשים הליכה בשלג בשביל עיזים צר על צלע תלולה של ההר עם סכנת החלקה דיי מוחשית . הגענו לפסגה המושלגת של 2700 מטר בא דיגמנו סידרת תמונות ועצרנו לתה פסגות עם זוג הישראלים שישנו אתנו בגסט האוז בלילה שעבר
העלייה בשבילים הצרים המכוסים בשלג במדרון ההר כשברקע הקרחון
הנוף מהשביל העולה המדרון התלול , צעד לא בטוח יכול להיות אחרון בהחלט
הפיסגה בידנו
לאחר מיכן התחלנו לרדת בירידה די תלולה, לכיוון הכפר איפרלי, הדרך מאוד יפה ויש בה המון מים כמעט מכול כיוון אפשרי . נביעות, נחלים ומפלים , בדרך פגשנו עוד מטיילים אמריקאים מקליפורניה והחלפנו איתם קצת חוויות. בסופו של דבר הגענו לכפר איפרלי לגסט האוז UCHA שהכריז על עצמו בעברית שהוא מלון משפחתי, ובעלת המקום מרי בכלל דוברת עברית. באמת היה מקום נחמד ומושקע. התארחו בו גם הזוג הפולני שהיה אתנו בגסט אהוז הקודם וגם איזה משפחה ישראלית משמשית שפגשנו כמה פעמים בדרך. אחרי מקלחת טובה עברנו לארוחת ערב טובה , סוף סוף ארוחה בלי חצ'פורי, ועם תבשיל עדשים טוב, סלט, עוף , פיצה , ביצים עם רוטב כמו טחינה, וכמובן לחם. בסיום הארוחה עברנו לערב של החלפת חוויות עם הזוג הפולני שמסתבר שהם מקרקוב הבחורה מורה והבחור עובד בחברת הייטק, החלפנו כמה קטעי קוד ולגמנו איזה 3 קנקני יין וצללנו לחלומות טובים
המלון המשפחתי באיפרילי
היה אחלה יום שבסיכומו
הלכנו 18.8 קמ ב 9 שעות וטיפסנו 600 מטר עד לגובה 2700
הטרק למעשה הסתיים ואת ההמשך הדרך לאושגולי ,דרך שנחשבת משעממת המשכנו ברכב ...
ת היום האחרון של הטרק לאושגולי עשינו ברכב. המסלול של היום האחרון כולו עובר על דרך עפר וכול ההמלצות שקראנו נטו לכיוון נסיעה ברכב. נסענו בדרכים לא סלולות על צלע הר כשמדרון תלול עם תהום לא קטנה שבקצה שלה נהר שוצף התגלו מידי פעם, הנהג הגאורגי סיפר על עלילותיו בעולם בתור עיתונאי ולא ממש שם לב אל הדרך כמו חלק מהחברה הדרוכים ברכב שצעקו לא פעם אחת על היושב ליד הנהג שיפסיק לדבר איתו וייתן לו להתרכז בדרך. בסוף הגענו בשלום לאושגולי ומסתבר שאין בכלל כפר כזה וזה אוסף של 5 כפרים בגבהים של 2100 עד 2200 מטר. יש הרבה מגדלי שמירה שהם מסתבר מהמאה ה9 עד ה13, ברקע יש איזה קרחון בגובה 5000 מטר, שותים קפה באיזה מסעדה עם כיסא מכובד לאליהו הנביא. נראה שהמקום כולו נראה הרבה יותר תיירותי והמבנים יותר ברמה ונראה כמרכז טוב ליציאה לטיולים. הסתובבנו קצת בין הבתים של הכפרים צילמנו ונערכנו לחזרה למסטיה ומשם לטיביליסי
סוסים שרעו ליד המלון שלנו
נחש שפגשנו בדרך
אושגולי - מבט מהדרך
שרידים של השלטון הסובייטי, ג'יפ רוסי
שריד של השרידים. דלת מכונית שהפכה לשער חצרות
עצי הסקה לחורף הקפוא
מגדלי השמירה שמאפיינים אזור זה של הקווקז
סטאלין הגיבור הבלתי מעורער של הגרוזינים שעד היום מתגעגעים אליו
הכיסא של אליהו בסגנון גאורגי
הגענו לטיבליסי לקראת לילה השתכנו במלון שהכינונו מראש ויצאנו לתור את העיר הגדולה טיבליסי. סה"כ עיר לא רעה, לא לאס וגאס אבל גם לא עיר שינה מוחלטת.
היה אחלה טרק
