סקי ספארי 3 ארה״ב - חלק א'- קולורדו

 ביום רביעי בבוקר ה 13 .13.2, נחתתי באספן שקולורדו במטוס קטנטן שגרם לי לחוש למשך זמן קצר מדיי כאילת הון שבאה לבית הנופש שלה באספן לחופשת סקי. שדה התעופה הינו פיצי שבפיצים. לקחתי את הרכב השכור עוד לפני שלקחתי את הציוד והמטען. הבחור באלאמו, דלפק השכרת הרכב, שיתף איתי בכך שהוא נולד יהודי, אבל לא בטוח אם הוא יהודי אמיתי כי הוא לא עשה בר מצווה. הסברתי לו קצת מיהו יהודי (אם יהודיה וכו'), ואני מקווה שהוא לא נפגע מכך שחיוך עלה על שפתיי.
יומיים ראשונים- אספן וארבעת ההרים- אג'קס, באטרמילק, אספן היילנד'ס וסנואומס- 
נהיגה קצרצרה לאספן מאונטיין הידוע בכינויו אג׳קס ajax הביאה אותי להר ב12 בצהריים , לשלוש שעות של גלישת אקסטרים, מאחר ואספן ידועה בתלילותה הרבה. היה קר להחריד והגלישה חיממה אותי בקושי רב. ירדתי מההר לקרבונדייל הסמוכה יחסית, רק חצי שעה נהיגה מאספן למלון המצויין קומפורט אין. התעוררתי בחמש וחצי בבוקר- ג'ט לג- אי אפשר בלעדיו..!
למחרת עשיתי יום אקסטרה אקסטרימי. בבוקר הייתי בבאטרמילק שהוא למתחילים בלבד והשחורים שלו הם הירוקים של אספן מאונטיין. חרשתי את כולו בשעתיים ועברתי לאספן היילנדס. שם כבר החלוקה ברורה מאד. מתחילים ובינוניים ואז היישר למומחים גמורים. המסלולים נחלקים לירוקים ומעט כחולים בצד דאבל דאיימונד שחורים רבים. משם נהגתי לסנואומס, שם הייתי בשנה שעברה, ומאד נהניתי. היה סופר סופר קר, ונכנסתי בשלוש בצהריים לחמם את האצבעות מקור הכלבים שבחוץ.
ס"ה יומיים ראשונים מעניינים, ללא ספק...
בסוף היום הצפנתי לגלנווד ספרינגס שם חזרתי למלון בו שהיתי בשנה שעברה- הרואדוויי אין, שנמצא שלוש דקות נסיעה מהקניון, בו ביליתי את שעות הערב בשופינג איכותי בחנות רוס החדשה ו- JCPENNY .
משם המשכתי לטארגט, ונדהמתי מהשוני בין הימים הספרטנים והאקסטרימיים שלי, לנהנתנות של סוף היום.
 במקום לאכול בהרי אספן היקרים, נסעתי לגלנווד ספרינגס, כשממש לפני הכניסה לעיירה יש וולמארט ולידו פיצה האט, שם אכלתי ב- 8.5 דולר פיצה אישית טעימה להפליא, צלחת מבר הסלטים מלאה בירקות מכל טוב, ודייאט קולה, בערך בשליש מחיר ממה שהיה עולה לי באספן, וגם מאד מאד טעים...:O)
ימים 3+4- וייל- האתר מספר אחד בצפון ארה"ב (לטעמי)-
למחרת נהגתי לוייל, כשעה מגלנווד. וייל הינה אהובתי משכבר הימים- אתר הסקי הכי טוב בצפון אמריקה לטעמי. גלשתי וגלשתי בפאודר אמיתי ואיכותי, כשהמגלשיים נעלמות מתחת להררי השלג, לגלישה מעט שונה מהגלישה הרגילה- הגוף נוטה מעט אחורנית, אולם הפוזיציה עדיין צריכה לנטות לכיוון המדרון. בערך בשעה 11 ישבתי במעלית ליד 2 גברים מבוגרים ונחמדים, ששאלו אותי מאיפה אני. הם התלהבו קשות לשמוע שאני מישראל. "את נמצאת במעלית עם 2 יהודים חמים", הם אמרו לי, צחקו לשמוע שוייל ידוע באתר יהודי שכינויו "אוי וייל", וביקשו מאד אצטרף אליהם למשך היום. כמובן שהצטרפתי. אנדי ברנשטיין (אייל נדל"ן מיוסטון), ומל ג'ייקובס (סגן נשיא במריל לינץ') ליוו אותי למשך אחד המימים האקסטרימיים להפליא שחוויתי מימיי. "לאן ניקח אותך?" ו "איזה גולשת את?" הם שאלו, ולקחו אותי בלי לשאול למדרונות ה back bowls, תוך שהם מספרים לי שמדובר ביום הפאודר הראשון השנה בוייל, ובכלל מדובר ביום בר מזל במיוחד. "למסלולים המוחלקים תלכי לבד... איתנו את הולכת למסלולים המעניינים", אמר לי אנדי, והוביל אותנו לעמק מלא בפאודר בו שקענו עד הירכיים, לירידה איטית יחסית שכללה הרבה מחשבה, וזהירות שלא ניפול. הראות היתה על הפנים, אבל כשהגעתי למטה, פנינו ימינה למעבר בנקיק בין עצים. מי שפספס את הנקיק- נפל פנימה. בשל מדריכיי הנהדרים, הגעתי למקום הנכון. כששאלתי אחרי כן איזה מסלול עשינו, מכל רשימת מסלולי הבק בואל, נעניתי כי עשינו את כולם ביחד... זה מה שקורה ביום פאודר, חברים...!
בסוף היום עוד הספקתי לעשות כמה מסלולי פאודר ומוגולים לבד, בדרכי למרגלות הליונסהד. חשוב לציין כי בוייל בניגוד לאתרים רבים, משלמים על חניה 25 דולר ליום- המון. החניה בליונסהד היא הכי נוחה לדעתי, וממנה הולכים ברגל 5 דקות לגונדולה או למעלית ה born free.
ישנתי בסילברת'ורן, עיירה הנמצאת כחצי שעה מוייל, אחרי הוייל פאס, לכיוון דנבר. לעיתים זו יכולה להיות טעות, מאחר ובמזג אוויר קיצוני, וייל פאס יכול להיסגר, ואז אפשר להתקע בצד הלא נכון של ההרים (למרות שיש מספיק אתרים בצד הזה- קופר מאונטיין, ברקנרידג', קיסטון, הם דוג' לכך).
בערב עשיתי שופינג בחנויות האאוטלט של סילברת'ורן, שבנויות קצת מעצבן ולא משולטות כמו שצריך. בחנויות יש ראלף לורן, טומי הילפיגר, והכי חשוב- חנות קולומביה מהממת, שם קניתי מכנסי סקי חדשים מדגם טיטניום בצבע כחול. באותו יום השארתי בפח האשפה של מלון הסילבר אין (שנמצא ממש ליד הטארגט) את מכנסיי הירוקים, ועברתי למכנסיים החדשים והמדהימים שלי...!
למחרת חזרתי לוייל , כשבחצי היום הראשון גלשתי להנאתי עד הבלו סקאיי באזין במזג אוויר מעט קודר, ובחצי היום נפגשתי עם קבוצה שנקראת max 3- דהיינו מקסימום 3 תלמידים. תוכנית של וייל שעולה 190 דולר, לקבוצה קטנה במיוחד. שילוב של הדרכה פרטית עם קבוצתית- כשבוייל, יעד יוקרתי במיוחד, הדרכה פרטית יכולה לעלות גם 600 דולר ויותר. הקבוצה היתה מורכבת מ- 8 אנשים שהיו צריכים להתחלק ל- 3 קבוצות. המדריך קווין, הודיע לנו כי הוא יקח את הקבוצה המתקדמת והמהירה ביותר, וזו אכן הקבוצה שהגעתי אליה בסופו של דבר. אנו גלשתנו במסלולים לא מסומנים, והגעתי לאותו מקום בו גלשתי אתמול, ב back bowl, כשביום זה כבר היה מדובר בגלישה אסקטרימית אף יותר, בין עצים, נקיקים, שיחים, על מוגולי ענק, והגענו במפתיע לאותה המעלית, בדרך שונה לגמרי. זו גלישה בארה"ב, וזו וייל...!
 כששאלתי בסוף היום את קווין מה דרגת הגלישה שלי, האם היא 5 או 6 , הוא אמר לי שאני לגמרי דרגה 7. למי שלא יודע מה זה אומר- הכוונה לאחת מ9 דרגות הגלישה הכוללות, כש- 1- לא גלש לעולם, ו- 9 מומחה. שמחתי לגלות שעוד 2 דרגות אני יכולה להיקרא מומחית (כרגע אני מוגדרת advanced skier). מה שחשוב להבין בסקי בניגוד לסנובורד, הוא שניתן להתקע בדרגה 3 או 4 או 5 במשך שנים ולא לזוז כלל. כלומר, כדי להתקדם לדרוג הבא אני צריכה לעבוד קשה במיוחד.
יום חמישי- ברקנרידג'- 
ביום זה התעוררתי מוקדם כתמיד ונסעתי כ- 20 דקות מסילברת'ורן לברקנרידג' הידועה בכינויה ברק breck.
ארוחת הבוקר במלון הסילבר אין , אגב, היתה סופר ספרטנית, ותגברתי אותה בחלבון בצורה של יוגורט מהטארגט הסמוך. לאכול מאפין לארוחת בוקר זה ממש רעיון גרוע. הנסיעה לברקנרידג' היתה נוחה ללא בעיות מיוחדות, והגעתי למגרש החניה הצפוני, שממנו עולה הגונדולה להר. שילמתי כ- 110 דולר (אגב, הכניסה לכל אתרי וייל ריסורטס- שברקנרידג' שייכת אליהם, עולה כסף רב ובד"כ אין מבצעים מיוחדים בליפטופיה שעליה ארחיב בקרוב).
 השמש זרחה והיה יום יפה אבל הקור היה נשכני. מי שחווה מזג אוויר כזה בסקי, יבין בדיוק למה אני מתכוונת. בימים כאלה נכנסים כל שעה לשירותים כדי לחמם את הידיים במתקן החימום ליבוש הידיים. הצילומים יפים, שמיים כחולים ושמש זורחת, אבל אני זוכרת כמה לבנות היו האצבעות כשהורדתי מהן את הכפפות. ברקנרידג' היא בין האתרים הגדולים בקולורדו, ומורכבת מארבעה הרים עיקריים שנקראים במספרים- peak 7 ועד peak 10. הבנתי כי עומדים לפתח עוד פסגה בקרוב, אולם כרגע ארבע הפסגות הללו מרכיבות את האתר. התחלתי מ peak 8, ואחרי כמה ימים של אקסטרים, התחלתי ישר מהממסלולים השחורים. די מהר השתעממתי וירדתי באחד המסלולים הלא מוחלקים, עם אזהרת אקסטרים בהתחלה- תנאי תחילת עונה, unmarked obstacles may exist. לקח לי זמן רב לרדת את המסלול, וודאי בהשוואה לדקות הספורות שלוקח לי לעשות מסלול שחור גם אם תלול. קווין מהיום הקודם אמר לי, שאם מסלול הוא מוחלק הוא לא שחור... ואולי הוא צודק. מכל מקום, גלשתי במסלולים רבים, כולל חלק מהאיזור העליון ב peak 9, שמגיעים אליו במעלית טי, שהיה מעולה, לא הוחלק, ועשיתי כמה מסלולים נחמדים מאד, ולא ממש פשוטים. מה שמצחיק הוא שכשירדתי מהמעלית נפלתי נפילה משפילה למדיי, ולקח לי לא מעט זמן לעמוד על הרגליים. הרבה יותר קל לעמוד במסלול תלול, מאשר במסלול שטוח. בסביבות 12 בצהריים ישב לידי במעלית איש נחמד ששאל אותי מאיפה אני. כשאמרתי לו ישראל הוא שאל אותי בעברית "מה נשמע?". התברר שישבתי ליד היהודי היחיד שמתגורר בסילברת'ורן, ומכל האנשים בברקנרידג' באותו יום, הוא ישב לידי. מה שנקרא, אין מקריות בחיים. ממש השגחה פרטית !
הבחור, שהתגורר בישראל כמה שנים לפני שנים רבות ואפילו למד באוניברסיטת ירושלים, לקח אותי לאחר המסלולים הכי מפחידים שעשיתי בחיים- הקונטסט bowl, שמוגדר דאבל דאימונד רצחני ממש- מסלול שנופל בוורטיקל דרופ שיכול להלבין לכם את השיער...! נכנסנו למסלול מהצד, ואחרי שמע ישראל קטן, ירדתי ללא חת (עם שקשוק פנימי קטן בלב). אחרי זה, פתאום הכל נהיה הרבה יותר קל, ומר שקולניק החביב, לקח אותי לכל הפינות הכי המפחידות של האתר, אחרי שהוא הבין שהישראלית הזאת קצת מטורפת...
את כל היום בילינו יחד, והגענו עד הפסגה הימנית ביותר. בסוף היום כשכבר נהיה קר בטירוף נפרדנו בכייף- היה מגניב !
 בדרכי חזרה לסילברת'ורן עצרתי במרכז המבקרים של פריסקו להדפיס את כרטיס הכניסה למחרת לקופר מאונטיין שקניתי בליפטופיה במחיר הנחה רציני. הפרש המחירים- כ- 30 דולר- שווה.
האתר האחרון בקולורדו- קופר מאונטיין:
 קופר מאונטיין למחרת היתה סופר קפואה- מדובר באתר גבוה מאד, עם שלג סופר איכותי, אבל הטמפרטורות היו כ"כ נמוכות, שנכנסתי לשירותים כל שעה לחמם את הידיים באוויר החם. אגב, השירותים באספן ובוויל היו מפונפנים שחבל"ז- וסיפקו קרם הגנה מהשמש עם מקדם גבוה, טישו איכותי, ומחממי ידיים עם אוויר חם שבאותו יום בקופר היו ממש חובה.