שבת אחה״צ המאוחרים יורדים מהשינקנסן מחליפים רכבת מקומית ויוצאים מתחנת שימבאשי לכיוון המלון בטוקיו, קצת טעינו ביציאה מהתחנה אבל אחרי סיבוב קל ואיתור מפה מצאנו את הכיוון והגענו למלון הממוקם בלב אזור משרדים וגורדי שחקים מרשימים ביותר. לא התמהמהו במלון יתר על המידה ומייד יצאנו לכיוון אקיהברה רובע האלקטרוניקה והאנימה של טוקיו. ללא יותר מדי הכוונה מראש, מצאנו עצמנו מול מפת הרכבות בטוקיו מנסים להבין אם כדאי לרכוש כרטיס שבועי? מתקשים להבין את ההסברים ליד האוטומטים למכירת כרטיסים ומחליטים לשאול את העובד בתחנה, הוא כרגיל מסתבך עם האנגלית ואחת העוברות ושבות בתחנה מתנדבת לסייע, לא פעם ראשונה שעובר אורח ברחוב או בחנות שיודע אנגלית ( אין הרבה כאלה ...) נעצר לסייע. בחביבות כיוונה אותנו למסלול המהיר ביותר לאקיהברה ויצאנו לדרך. מתחנת אקיהברה יצאנו למרכז סואן של אורות, מסעדות וחנויות אלקטרוניקה וכמובן מרכזים גדולים ורבים של משחקי וידאו מגוונים. היינו רעבים ובחרנו מסעדה, נפלנו על מקום בילוי של צעירים אפוף עשן סיגריות, משלמים מראש על שולחן לשעתיים ומזמינים את המנות מטאבלט בשולחן וכרגיל הכל ביפנית, תמיד יש מלצר או מלצרית שיודע אנגלית וקוראים לו לסייע. הפעם מלצרית חביבה שניסתה לאתר טאבלט באנגלית ולאחר שלא הצליחה לקחה הזמנה ידנית, הרבה זמן חיכנו למנות ואנחנו היינו רעבים ורק רצינו לאכול ולהמשיך הלאה.
אקיהברה, רובע עמוס חנויות ובתי קפה המעוצבים כל אחד סביב סדרת אנימה מסוימת. העברנו ערב ארוך והגענו חזרה למלון אחרי עשר בלילה. בבוקר, אחרי ארוחת בוקר במלון מעט מאכזבת, נפגשים עם ענת ליום הדרכה אישי והכרות עם טוקיו של יום ראשון, יום שבתון. ענת חיה בטוקיו כבר כשש שנים סיימה כאן דוקטורט בצילום ועובדת כמורה לאנגלית במשרה חלקית, בהדרכה וגם הצליחה להעמיד תערוכה של צילומיה המתמקדים בנשים ביפן. בהמשך היום כאשר יפני מקומי ניגש וזיהה אותה למדנו שהיא סלבריטי בטוקיו כי היא מופיעה בתכנית טלוויזיה. מעבר להכרות עם טוקיו על בניינה, מקדשיה והרחובות המומלצים לשופינג, למדנו גם על חיי המשפחה ביפן. על כך שזוגיות נמצאת במקום משני ברגע שנולדים הילדים ועיקר תפקידה של האשה הוא לגדל את הילדים ולטפל בבית. האמא ישנה עם ילדיה עד גיל עשר. מידע נוסף ומרתק אפשר לקרא בבלוג של ליאת ישראלית שחיה ביפן והיא אמא לשלושה ילדים וכותבת בסלונה, שם הבלוג ״ישראיפנית״. למדנו על המחאה ביפן, צעירים שביקשו להפגין נגד סדר החיים המובנה והברור המצופה מהיפנים הבוגרים, ראו ברשת הרכבות היפנית הדייקנית ומסועפת כסממן בולט לחיי השגרה, והחלו במהלך של התאבדות בתחנות הרכבת התחתית במטרה לשבש את הנסיעה בהן, ותגובת הממשל היתה להקים גדרות בטחון שנפתחות רק כאשר הרכבת מגיעה לתחנה, ואף נקטו בצעד דרסטי של שלילת כספי ביטוח החיים מהמשפחה. דוגמא נוספת שונה לשימוש ברכבות כמחאה הן מסיבות הלואין שהתארגנו ברכבות עצמן. סיימנו את הסיור במעבר החציה המפורסם מול תחנת הרכבת של שיבויה, מעבר חציה גדול שבו חוצים בו זמנית מכל הכיוונים כמות עצומה של אנשים.
למחרת בבוקר יום סגרירי וצפוי גשם, ממשיך האיום של הטייפון ולחלוטין לא יודעים מתי יגיע ומתי ילך ואיך לתכנן את הימים שכן לטייל בעיר גדולה בפעם הראשונה בגשם זה ממש לא כיף. לקחנו את הבוקר באיטיות, למלא מצברים ונסענו לכיוון אודייבה, האי המלכותי שהוקם מפסולת תעשייה ועליו מתוכנן לקום הכפר האולימפי לקראת 2020. על האי מספר מרכזי קניות ועוד. הרי זה טיול עם ילדים ואין כמו בילוי במרכז שעשועים מקומי, אמנם יום שני אך זהו יום חג וכך בילנו עם בני נוער ומשפחות מקומיים מספר שעות במרכז השעשועים JoyPolice שממוקם במבנה סגור וכולל מגוון של אטרקציות משעשעות לילדים כמו סרטוני תלת מימד, רכבת הרים, מסלולים שונים עם משימות, משחקי וידאו ועוד, כמובן הכל במגבלות השפה. בפינת הקפה היה קיר שמקרין אקווריום ענק עם אנימציה ממוחשבת של כלבי ים, אתה מוזמן להצטלם ומיד כלב הים מקבל את הפנים שלך וניתן כמובן להאכיל אותם וירטואלית. לקראת ערב ביקרנו בקניון שמעוצב בדיוק כמו המלון ונציה בלאס וגאס רק ללא תעלות המים. המקום היה מעט שומם ככל הנראה בגלל הטייפון שהיה מתוכנן להגיע בלילה. הסתובבנו מעט, אכלנו ארוחת ערב ונסענו למלון.
יום שלישי הגיע. וממש לכבוד ענבל השמש יצאה במלוא הדרה, ואנחנו מוכנים ומזומנים לנסוע לדיסנילנד טוקיו!!! בילנו בדיסני עד עשר בלילה בקסם רב והנאה מרובה. היה מאוד משעשע להיות במתקן מלחמת הכוכבים ולראות את הסרט בתלת מימד עם הסברים ביפנית, או לשוט באיים הקריביים עם ג׳אק ספירו ביפנית, ובתהלוכות לשמוע את השיר עולם קטן ביפנית כמובן!!! הכל כל כך נקי, מדויק בזמנים ומתנהל ברוגע גם בתורים האינסופיים.
יום רביעי, שוב יום סגרירי למדי, מנצלים את הבוקר למנוחה במלון ובצהרים יוצאים לביקור נוסף באקיהברה ואחר כך למוזיאון האנימציה גיהבלי. המוזיאון ממוקם באזור מרוחק כארבעים דקות ממרכז טוקיו, ממוקם במבנה מאוד מיוחד בעיצוב שלו, מקום המיועד לילדים ולילדים בנפשם. אמנם אנחנו פחות מכירים את הדמויות של הסרטים של גיהבלי מלבד הטירה המעופפת אבל זה לא פגע באווירה הקסומה במקום ובהנאה שלנו. אחת התערוכות המחישה באופן מאוד ויזואלי את הרעיון של סרטי האנימציה, והיתה גם המחשה יפה איך יצרו סרטי אנימציה לפני עידן המחשב.
ביום האחרון היינו אמורים לבקר באזור המעיינות החמים ולשוט באגם געשי ולראות את הר הפוג׳י, אבל החלטנו לנצל את יום השמש להכרות מעמיקה יותר עם העיר. התחלנו ברובע שינג׳וקו מרובה גורדי השחקים, שם ממבנה של משרדי הממשלה מטרופולין, מהקומה ה 45 צפינו בכרך העצום של טוקיו והצלחנו לראות מרחוק את הפסגה המושלגת של הר הפוג׳י. משם התפצלנו, עומר חזר לבדו לאקיהברה וענבל ואני יצאנו לשופינג ברחובות המסועפים והמעוצבים של רובע האראג׳וקו שהיו מאוד צפופים ביום ראשון והרבה יותר נעימים בחמישי, וכמובן לאורך ה״שדרה החמישית״ של טוקיו עם חנויות היוקרה. כמובן סיימנו בארוחת ערב ביחד במסעדה מקומית כפרידה מטוקיו ויפן.
