מאמיליה-רומאנה לפיימונטה, סתיו 2022

כמו רבים וטובים גם אנחנו הרגשנו חסך נסיעות חמור אחרי תקופת הקורונה, ואחרי הטיול הנפלא לנורמנדי בספטמבר נסענו לצפון איטליה באוקטובר, לטיול בשני אזורים מעניינים.בחרנו את אזור אמיליה-רומאנה מן הצד המזרחי ואת אזור פיימונטה בצד המערבי, וכיוון שכבר היינו בעבר שם הטיול התמקד הפעם במקומות שאולי הם קצת מחוץ למסלולים השגרתיים.ברור שאני לא משלה את עצמי שבולוניה למשל היא יעד מאוד לא שגרתי, אבל היו בהחלט גם יעדים פחות נפוצים. הטיול היה 10 ימים, נחיתה והמראה: בולוניה.זוהי מפת הטיול בגדול. לא מופיעים כאן כל המקומות שביקרנו בהם אבל זה נותן מושג על מיקום ומרחקים.
טיסות - כיוון שזה היה בחגים הטיסות הוזמנו זמן רב מראש, ישירות לבולוניה עם ראיינאייר. חוץ מהעובדה שהמטוס נחת באמת בבולוניה (ולא באיזה יעד אחר בטעות...) ובדרך חזרה נחת בבן-גוריון אין לי משהו חיובי לומר על החוויה הזו, אף ששידרגנו אותה מראש בכל דרך אפשרית. הטיסה לא ארוכה, 3.5 נטו, נחתנו בשלום, וזהו.
לינות - הוזמנו מראש כמובן, ואפילו זמן רב מראש. בתקופת הנסיעה שלנו התקיים באיזור פיימונטה - בעיקר בעיר אלבה - יריד הכמהין השנתי שמהווה מקור משיכה רציני לתיירים וגם למקומיים, אבל כיוון שהזמנתי מספיק זמן מראש הצלחתי לקבל כמעט את כל מה שרציתי. הכול כמובן בהזמנות שניתנות לביטול עד הרגע האחרון, לרוב דרך "בוקינג" אבל בלינות הכפריות - ישירות במקום הלינה. הסיבה הייתה שזה לא הופיע בבוקינג בכלל או שלא היה מקום שם ואני מצאתי בכל זאת מקום בהזמנה ישירה.
רכב - נסענו בהרכב של 2 זוגות אז היינו צריכים רכב גדול למדי, בחרנו רכב בקבוצת SUV גדול, קיבלנו JEEP compass, משודרג עם כל מיני פיצ'רים שהנהגים אהבו מאוד - הצלחה אמיתית, שכרנו באדג'ט ואספנו את הרכב בתחנה במרכז בולוניה. החזרנו בנמל התעופה, לא הייתה בעיה. שירות אדיב.

איך תכננתי את המסלול?
מרגע שידעתי שזה יהיה צפון איטליה, פשוט בחרתי את המקומות שעוד לא הייתי בהם באזורים האלה.לכן, למרות שזה לכאורה מתבקש, לא היינו במודנה ופארמה היפות וגם לא בראבנה וקומצ'יו שעל החוף. גם את האטרקציות של מראנאלו והסביבה (פרארי וכו) מיצינו בעבר, כך שזה היה מין טיול "השלמות", שעמד בזכות עצמו בצורה נהדרת.מסעדות הוזמנו כולן מראש, מהארץ. ארוחת הערב מתחילה ב 19.30, נדיר מאוד למצוא מסעדה שפותחת קודם.
האם באמת צריך להזמין מקום מראש? ו"מה עם קצת ספונטניות?"ובכן, התשובה במילה אחת היא: "לא". לא הכרחי להזמין. התשובה בשתי מילים היא: "לא, אבל..." וכאן אני אסביר קצת. אופי הטיול שלנו היה כזה, שבחלק מן הימים טיילנו כל זוג בנפרד (הזוג השני יצא ברכב למסעות שופינג ואילו אנחנו נשארנו בעיר) ונפגשנו בערב לארוחה. מסיבה זו רצינו לדעת שיש לנו מקום וזמן בטוח שבו ניפגש ונהיה יחד, ושהארוחה תהיה אירוע מהנה, כיפי, שנסגור איתו את היום. גם בימים שהיינו יחד כל היום רצינו שהארוחה תהיה מיוחדת בערב. זה הכתיב בחירת מסעדה טובה שתוכל לתת לנו את הזמן הזה שרצינו יחד, במקום נעים, וזה מצריך בירורים מראש באתרים השונים שמדרגים מסעדות. יש הרבה אתרים כאלה ושווה לעשות מחקר קטן ולהשוות. לעתים היה כתוב במפורש שיש צורך להזמין.לפחות אחד מן המשתתפים (רמז: לא אני) מבין מאוד באוכל ובעיקר מבין ביין. גם כאן היה צריך להיערך מראש למסעדה טובה, ושוב - ראינו שלפעמים צריך להזמין. פעמים רבות במסעדות הטובות יש מעט מאוד שולחנות - לפעמים רק 7-8 שולחנות ולא כולם מיועדים ל- 4 אנשים. ובהתחשב בכך שכמעט תמיד יש רק "סבב" אחד של ארוחה - הרי מתחילים ב 19.30 וב 21.30 כבר מתחילים לקפל - הסיכוי לתפוס שולחן ל-4 בלי להזמין מראש הוא בינוני.מאותה סיבה של הסעיף הקודם, היו מסעדות ספציפיות, שמגישות אוכל מסוים או אוכל בסגנון מסוים, שרצינו להגיע דווקא אליהן. אמיליה-רומאנה זה ממש "הגביע הקדוש" של האוכל, והמאכלים המיוחדים לאזור ואפילו לערים/עיירות ספציפיות בתוך האזור עצמו - נמצאים רק שם. כלומר, אם רצית לאכול משהו מסוים שהוא המאכל המפורסם של בולוניה - הוא יהיה רק שם. לא תמצאי אותו בתפריטים בפררה למשל, למרות שזה שעה נסיעה בלבד.

ויש מסעדות שבאמת חייבים להזמין מראש, וזמן רב מראש. אחת מהן שרצינו מאוד להגיע אליה נמצאת ב- Savigno, באזור כפרי לא רחוק מבולוניה. שם גם רצינו לישון ב"לוקנדה" של המסעדה. לוקנדה זהו בית הארחה ובמקרה זה, מקום הלינה ששייך למסעדה היה מיוחד מאוד, לא דומה לשום דבר שראיתי, ממש מסע במנהרת הזמן למסעדה יש כוכב מישלן אחד שבו זכתה לא מזמן, היא בת 90 שנה כמעט, והיא מיוחדת בהיותה מסעדה כפרית שמגישה אוכל מקומי, באווירה מאוד נעימה ולא מכופתרת. המסעדה נקראת Trattoria de Amerigo, ואני ממליצה עליה מאוד, גם ארוחת הבוקר הנהדרת של הלוקנדה מוגשת שם.וכמו תמיד, אם רוצים לתפוס את המקומות המיוחדים באמת, לא במקומות המתוירים אלא מסעדות שהמקומיים אוכלים בהם - אי אפשר להשאיר את זה ליד המקרה, חייבים לתכנן מראש. ובאמת, כמעט ולא ראינו תיירים במסעדות שהיינו בהם - יכול להיות שזו הייתה גם עונת השנה (אוקטובר) - שמענו מסביב רק איטלקית, והאוכל... מאמא מיה!!!
קצת על מזג האוויר
לפני שנסענו היה חשש קל - בכל זאת מדובר בשבועיים הראשונים של אוקטובר, בצפון איטליה. האם יהיה קר? גשום?היה מזג אוויר נהדר, לא היה כמעט בכלל גשם - חוץ מאשר חצי יום בטורינו, הטמפ' היו נוחות מאוד - אני אישית הייתי מעדיפה אם היה קצת יותר קר, בחלק מן המלונות היה צריך מזגן...היה נוח מאוד לטייל, רוב הימים גם לא הייתה עננות. נדמה לי שאם בעבר העונה הטובה לטיולים הייתה ספטמבר, עכשיו זה "זז" לכיוון אוקטובר.
היום הראשון לטיול

נחתנו בזמן, בערך ב 15.00 בשדה התעופה של בולוניה, מעבר מהיר ממש בביקורת גבולות (נסענו רק עם טרולים) וביציאה מן הטרמינל תפסנו מונית למלון.את הרכב הזמנו רק לעוד יומיים, בתחנה שנמצאת בעיר, ליד הרכבת.יש לכך שני יתרונות - הראשון, אין צורך במכונית אם מתכננים לטייל בעיר ולעתים הצורך למצוא חנייה ליד/בתוך המלון יכול להיות בעיה.היתרון השני הוא שכך ניתן לרווח מבחינת זמנים בין שעת ההגעה המתוכננת ליעד ובין מועד לקיחת הרכב. הסיבה לכך היא ביטולי הטיסות ושינויי הטיסות שחווינו כולנו בתקופה האחרונה, ובוודאי בזמן שבו תכננתי את הטיול. כך היה לי מעט "שקט נפשי" שגם אם הטיסה תתאחר או תתבטל - עדיין יישארו לי יותר מ-24 שעות עד למועד לקיחת הרכב והמשמעות היא שאוכל לבטל את ההשכרה ללא חיוב. כאמור, הטיסה יצאה בזמן ולא הייתה בעיה מבחינה זו.
היינו שני לילות במלון Aemilia Hotel Bologna, שנמצא מחוץ לעיר העתיקה של בולוניה, במרחק רבע שעה הליכה בערך. חדרים גדולים וחדישים עם כל מה שצריך, ארוחת בוקר מצוינת ומאוד עשירה - מבחר עצום, מלון נקי ומתוקתק, הכול חדש וצוות נחמד. ממליצה בחום.

כמה מילים על ארוחת בוקר במלון:
בטיול הזה שבו היינו 2 זוגות, ארוחת הבוקר במלון שאליה אנחנו יורדים על הבוקר, שימשה כנקודת מוצא לאותו יום - תכנונים, תיאומים, בדיקה של דברים ברגע האחרון וכו'. היה לנו חשוב מאוד שהיא תתקיים עוד לפני שיוצאים מן המלון. מסיבה זו לקחתי בכל המקומות לינה עם ארוחת בוקר.בנוסף, מניסיון רב שנים באיטליה אנו יודעים שארוחות הבוקר שלהם נוטות להיות עשירות מאוד בפחמימות מתוקות אך דלות בשאר הרכיבים... האמת היא שעובדה זו גם השפיעה על בחירת המלונות, בדקתי את זה מראש, וחייבת לציין שלא התאכזבו בשום מקום. להיפך - ארוחות הבוקר היו מעולות וכללו פירות ירקות, דגים, בשר, ביצים בצורות הכנה שונות ועוד ועוד - בקיצור אפשר היה להסתדר מצוין בארוחת הבוקר בלי אף פחמימה (למי שלא אוהב), אבל חייבת לציין שגם הפחמימות היו מצוינות והקפה איטלקי לא אכזב.
הגענו במונית למלון - השדה אינו רחוק - התארגנו בקצרה ויצאנו אל העיר. הליכה קצרה של רבע שעה בערך הביאה אותנו אל רובע האוניברסיטה והעיר העתיקה (הם צמודים) ששם קורים כל הדברים המעניינים.קודם כול כדאי לדעת שהרחובות בבולוניה בנויים כ"פורטיקוס". מה זה "פורטיקו"? זהו רחוב מקורה, מין אכסדת עמודים ארוכה מאוד, אבל זה לא רק רחוב אחד. כל הרחובות ככה! וזה אומר שלא נרטבים בגשם ולא חם בשמש. למי שמכיר את רחוב אבן-גבירול בתל-אביב - כזה.
וככה זה נראה:

יש בעיר למעלה מ-40 קילומטר של פורטיקוס כאלה, אכסדרות עמודים מקורות, גם בעיר העתיקה וגם ברבעים החדישים יותר, ולמי שלא יודע - בולוניה היא הבירה הקולינרית של איטליה. ואכן, נקודת הפתיחה שלנו לסיור בעיר, אחרי הטיסה המייגעת, הייתה גלידריה שאמורה הייתה להיות הטובה ביותר באיטליה (בכל עיר באיטליה יש גלידה שהיא הטובה ביותר באיטליה...)

לפני שאדווח על הגלידה - אחד הדברים היפים בבולוניה הוא הצבע שלה. בולוניה אדומה-כתמתמה, כלומר בנויה מלבנים אדומות ויש בה כיכרות ענקיות ויפות, ארמונות, מגדלים מפורסמים מתקופת הרנסנס ואוניברסיטה מפורסמת מאוד שזה אומר הרבה סטודנטים, שזה אומר עיר שוקקת חיים. ואכן, בכל שעה משעות היום העיר "חיה" וזה נחמד וכיף להסתובב.והגלידה?

טוב, היא באמת הכי טובה באיטליה, טעמים מיוחדים, מרקם עשיר וסמיך, שווה ביותר.

משם המשכנו לשוטט קצת בעיר, רק להיכרות ראשונית וחזרנו למלון להתארגן לארוחת הערב המוזמנת מראש. הזמנו מונית למסעדה ואכן המסעדה הייתה ממוקמת מחוץ למרכז התיירותי, לא משהו שאפשר להגיע אליו ברגיל. השתמשנו באובר שעבד יפה מאוד, פיצ'ר שנקרא black car שמשום מה היה האפשרות היחידה הזמינה לנו. נהגים בחליפה במכוניות מפוארות ממש, הרגשנו מינימום דיפלומטים בכירים. מחירי המוניות סבירים לגמרי, זול יותר מאשר ישראל.המסעדה שהגענו אליה Trattoria bertozzi, נקראת אמנם "טרטוריה" שזה כביכול לא "מסעדה" ממש במונחי המסעדות האיטלקיים, אבל תאמינו לי שזה הייתה מסעדה לכל דבר ועניין. היו שם רק מקומיים - כנראה גם משום שעונת התיירות הסתיימה - אכלנו מיטב האוכל המקומי, שתינו יין מקומי והיה מעולה.

זו המנה המיוחדת של בולוניה - טורטליני (ממולא בשר) בתוך ציר

וככה מכינים את הטורטליני בעבודת-יד

הזמנו יין מהאזור שהיה מעולה. לא שאלנו מראש מה מחירו. 25 יורו. זה מחיר היין. וכאן אני רוצה להעיר משהו שנכון לכל המסעדות שהיינו בהן, ללא יוצא מן הכלל - המחירים הוגנים מאוד מאוד, ואם נשווה אחד לאחד לישראל, למסעדות ברמה דומה (הלוואי שהיו בארץ מסעדות ברמה איטלקית, אבל זו כבר בעיה אחרת לגמרי) המחיר הוא בין חצי לשליש מחיר מהארץ, כולל מומלצות או מדורגות מישלן. ואיכות האוכל טובה יותר.

היום השני לטיול - בולוניה

אתמול בסיור אחר הצהריים שלנו התרשמנו מהעיר והיום הקדשנו לה את כל היום (וגם חצי יום מחר).החלק העתיק והמתויר של בולוניה גדול - 2 כיכרות ענקיות, רחובות עם אכסדרות עמודים וגם סמטאות קטנות להולכי רגל בלבד. יחד עם זאת, כל האטרקציות לגמרי במרחק הליכה.
עיר יפה ומעניינת, וזה מה שעשינו:
1. פיאצה מג'ורה ופיאצה דל נטונו. פיאצה מג'ורה היא ענקית, סדר גודל של הכיכרות הגדולות במילאנו ובטורינו. מסביב לה הבזיליקה וארמונות רנסנס. בפיאצה ממוקם משרד התיירות - ממליצה מאוד להיכנס ולראות איזה סיורים מציעים. שם גם קונים כרטיסים לטיפוס למגדל המפורסם של העיר - הכניסה היא לפי שעות וצריך כרטיסים מראש. אנחנו נרשמנו לסיור בן שעתיים, באנגלית, היה מעניין והבנו איך נבנתה והתפתחה העיר שהייתה עיר המסחר החשובה ביותר בצפון איטליה בעבר. הסיור לקח אותנו לבזיליקה, לתוך חצרות של ארמונות שנמצאים שם, עבר בעיר בכמה בניינים מעניינים והסתיים במתחם הכנסיות העתיקות (אספר עליו בהמשך). פיאצה דל נטונו צמודה לפיאצה מג'ורה כך ונקראת כך על שם "פונטנה דל נטונו" - מזרקת נפטון מ- 1566. כרגיל, בכיכרות מסעדות רבות ובתי קפה, וביום שמש הן מקום נהדר למנוחה.בזיליקה דה סן-פטרוניו, נמצאת בפיאצה מג'ורה, בזיליקה גותית ענקית - בסיור קיבלנו הסברים מעניינים על מה שנמצא בה.

הבזיליקה נראית קצת מוזרה כי הפסיקו לבנות אותה בשלב מסוים - 1561 - ואח"כ "השלימו" בסגנון אחר

זו מזרקת נפטון, מאוד קרובה אל לשכת התיירות בכיכר

2. הקוואדרילאטרו. רשת רחובות עתיקים, מרוצפי אבן, להולכי רגל בלד עם חנויות מיוחדות (חנות פסטה בעבודת יד, חנות גבינות וכו'), דוכני שוק, חנויות בוטיק של מעצבים, מסעדות, בתי קפה, ברים והכול מתוקתק ויפה. יש לא מעט אנשים אבל לא צפוף, לא היו יותר מדי תיירים והרגיש אפילו די אותנטי, עד כמה שאפשר כמובן. דגמנו כמה מוצרים - הכול טעים...

3. המוזיאון העירוני לארכיאולוגיה. מוזיאון לא רע בכלל עם הרבה חפצי אומנות רומיים ומצריים יפים, אבל אנחנו נכנסנו בגלל התערוכה הזו - הציירים של פומפיי. תערוכה נהדרת, תציג עד אמצע מרץ 2023.ולמי שאוהב מומיות מצריות - יש בשפע...

4. אוניברסיטת בולוניה. מפורסמת למדי, אפשר להיכנס ולהסתובב, המבנה עצמו מרשים מאוד, גם התקרות. מי שעוד לא ראה חדר ניתוחים באוניברסיטה איטלקית - יש בפאדובה למשל - יכול לראות כאן את ה"תיאטרו אנטומיקו" מן המאה ה-17. זהו חדר ניתוחים עם מושבים המסודרים בשורות עולות כמו בתיאטרון, שבו בוצעו ניתוחים על שולחן מרכזי, מצופה שיש. היינו כבר בחדר ניתוחים כזה אז לא נכנסנו הפעם, אבל מבני האוניברסיטה בהחלט שווים ביקור

5. שני המגדלים הנטויים של בולוניהברובע האוניברסיטה - כאמור הכול נמצא במרחק הליכה מהכיכר המרכזית - נמצאים 2 מגדלים נטויים. ניתן לבקר בגבוה מביניהם (השני כנראה כבר נטוי מדי...) ואת הכרטיסים קונים רק בלשכת התיירות שבפיאצה מג'ורה. העלייה למעלה היא ב- 500 מדרגות, בחדר מדרגות סגור, צפוף וקטן (לא לקלאוסטרופובים)וחייבים לתזמן לפי שעות את העולים והיורדים.זו הסיבה שחייבים לקנות כרטיסים מראש לשעה מסוימת. אני אישית לא עליתי למעלה אבל נאמר לי שהנוף שווה את הטיפוס.
וזה הנוף מלמעלה
6. מתחם הכנסיות העתיקות - בזילקה די סנטי-סטפנו. זו הייתה אטרקציה ממש מעניינת וייחודית, מדובר במתחם שכלל במקור 7 כנסיות עתיקות, אבל באמת עתיקות - בערך מן המאה ה-11 עד ה 14, ולבנייתה של אחת מן הכנסיות נעשה שימוש חוזר בחלקים של עתיקות רומיות, אפשר לראות את זה. מן המתחם שרדו 4 כנסיות, והכול בנוי כמו מבוך - הם מפותלות ומסובכות אחת בתוך השנייה, לא גדולות, מעט חשוכות בגלל הבנייה המוקדמת (טרם המציאו את האדריכלות הגותית שאפשרה לפתוח חלונות ענק) וממש משרות אווירה של ימי הביניים האפלים, מעט "קריפי" הייתי אומרת.חלקן יפות מאוד בפנים והביקור מעניין - מזכיר את הכנסיות הישנות והשחורות של עמק בואי בפירינאים - vall de boi. לאחת מהן צורה מתומנת מעניינת - נבנתה כנראה כאגן טבילה.
שימו לב לאבן האדומה שמאפיינת כל כך את העיר.
אהבתי את הכנסיות הישנות, היה כאן משהו שונה ומחוספס לעומת שאר הכנסיות היפות שיש בבולוניה.כי מי שרוצה לראות כנסיות מקושטות וכאלה שמכילות יצירות אומנות של מיטב אמני איטליה מכל התקופות - זה המקום בשבילו. אני לא אמנה כאן את שמות הכנסיות השונות כי זה לא כל כך משנה, אבל כל העיר כולה יצירת אומנות - הנה קצת מן הדברים שאפשר לראות באכסדרות המקושטות ובכנסיות:
את היום סיימנו במסעדה נהדרת, קרובה למדי למרכז העיר אבל שוב - מקומית מאוד באופי שלה, L'Arcimboldo. זו "ריסטורינטה" לעומת ה"טרטוריה" של אתמול, אבל ההבדל ביניהן הוא בצורת ההגשה, בתפריט היינות ובכך שהיא כביכול מתוחכמת יותר. האמת היא שבשתיהן היה טעים אותו דבר... מאוד טעים.
כמו שאפשר להתרשם, בולוניה יכולה בקלות לספק שני ימי טיול מהנים מאוד ומגוונים - תרבות, היסטוריה, אומנות, קניות, אוכל ויין.

יום שלישי לטיול - עוזבים את בולוניה ונוסעים לפרארה
היום נפרדנו מבולוניה אחרי שבבוקר עוד הספקנו לעשות קצת קניות - מעט מוצרי מזון מיוחדים כי אנחנו רק בתחילת הטיול ולא רוצים להעמיס יותר מדי. בצהריים נפרדנו מן הצוות הנחמד בקבלה במלון שגם הזמין לנו מונית שלקחה אותנו לתחנת ההשכרה שנמצאה לא רחוק משם, ליד תחנת הרכבת של העיר. אספנו את הרכב שלנו ללא בעיות מיוחדות, למעט העובדה שחיכינו כחצי שעה כי רצינו רכב ספציפי והוא עדיין לא חזר. השירות היה טוב ואדיב ויצאנו לכיוון פרארה, בערך שעה נסיעה צפונה אולי קצת יותר. הגענו ישירות למלון שנמצא ממש מול האטרקציה של העיר - castello estense. חנייה ברחובות הסמוכים לא הייתה בעיה מיוחדת, אבל הייתה כרוכה בתשלום של 5 יורו ליום, המלון נתן לנו כרטיס חנייה לאוטו. אפשר היה גם למצוא לא רחוק חנייה ללא תשלום כלל.
המלון שלנו נקרא Hotel Annunziata. מלון בוטיק קטן בעל מיקום מושלם - קרוב לכל מה שרצינו לראות, ארוחות הבוקר היו נהדרות והחדרים גדולים וחדשים. זהו בניין ישן מאוד שחודש לחלוטין מבפנים. החיסרון היחיד היחיד שאני יכולה לציין הוא "טרחנותם" של בעלי המקום שליוו כל פריט ופריט במלון - אופניים להשכרה, בקבוקי מים מיוחדים, שלטים קטנים בחדרים ועל השולחן בארוחת הבוקר - בהסברים אינסופיים על הצורך לחסוך (בכול!) ולהציל את כדור הארץ. כן, אני מבינה, זהו חלק מן הטרנד של "תיירות אקולוגית" ואני מעריכה את המאמצים, אבל איכשהו זה היה די מעיק... אולי פשוט הגזימו בניסיון לחנך אותנו?
המבצר המפורסם של העיר - מול המלון

המרכז התיירותי של פרארה לא גדול, ברובו אין כניסה לכלי רכב. ומה אפשר לראות בו?
הקתדרלה הוורודה שיש לה חזית מיוחדת הייתה בשיפוצים, מכוסה כולה בפיגומים וללא אפשרות לראות אותה מבחוץ או מבפנים.יש אזור לא גדול של רחובות להולכי רגל עם חנויות נחמדות, מסעדות ובתי קפה.הרובע היהודי של פרארה, מימי הביניים, שהיה משכנה של אחת הקהילות היהודיות העתיקות ביותר באיטליה. באזור הזה מאחורי חזית סתמית למדי מסתתר בית כנסת פעיל שהופתענו לראות מעט מתפללים בו (זו הייתה תקופת החגים). בעיר נשארה קהילה יהודית קטנה מאוד. ועל הבתים יש תזכורות מן העבר.
4. קסטלו אסטנזה - castello estense. זהו המבצר הגבוה של פרארה, הסמל של העיר מן המאה ה-14, מוקף מים עם גשר מתרומם. בתוכו ממוקמת לשכת התיירות. מבנה מרשים מאוד, גדול מאוד, ניתן לטפס עד לראש המגדל ולראות את העיר.רבים מן החדר פתוחים לקהל, ויש בהם הרבה מה לראות. כיום זהו בעצם מוזיאון וכאשר היינו הייתה תערוכה נהדרת, גדולה מאוד. יש גם תערוכות קבע, אולם הענקים (מין אשליים אופטית עם מראות) ואפילו צינוק. הביקור כאן התארך מאוד בגלל התערוכה שהייתה מצוינת.
התקרה הנפלאה באולם הענקים חבושה בפלסטרים, אולי אין די כסף לתקן?
המבצר מוקף בחפיר עם מים בצבע ירוק. מאוד מאוד ירוק...
5. ליד המבצר, מעבר לכביש נמצאת הרוטונדה - נקודת עצירה נחמדה במעין פאטיו של בניין ששימש כתיאטרון, ובגג שלו קבועה "עין בשמים".
6. חומות העיראת פרארה מקיפות חומות שנותרו ללא פגע כמעט ואורכן כתשעה קילומטר. אפשר לעלות עליהן בכמה נקודות, אפשר גם לרכב על אופניים. אחד הבקרים, עוד לפני ארוחת הבוקר עשינו חלק מן המסלול - היה מאוד יפה, שקט ומפתיע, ראינו רצים, הולכים ומטיילים עם כלבים. מומלץ מאוד כטיול בוקר.
7. "הרחוב היפה באירופה"זה השם שאנשי פרארה נתנו לרחוב שלהם, אני לא כל כך בטוחה. הרחוב נבנה בימי גדולתה של העיר, כולו ארמונות וגנים, ללא מסחר כלל. רחוב רחב מאוד, ישר, ארוך, מגיע עד לחומות העיר. והנה כמה דוגמאות ממנו:
דוגמת הקוביות הזו מופיעה בבניינים רבים בעיר
אחד הארמונות ברחוב ויש הרבה, יפים ומסוגננים. שווה טיול, גם אם הוא לא הכי יפה באירופה...
יום רביעי של הטיול - ורונה
בישיבת הבוקר על ארוחת בוקר טובה (אם כי כאמור מלאה הנחיות חינוכיות "הידעת כי ...." ודומיהן) החלטנו לשנות מעט את מסלול הטיול המתוכנן. היינו אמורים לטייל באזור, למשל במנזר הזה, ואולי גם להגיע לאזור הדלתא של הפו, אבל היה חם והחלטנו שמתאימה לנו יותר קרירות עירונית. ומי מתאימה יותר מאשר ורונה שנמצאת במרחק של שעה ורבע בערך?
בפאדובה, ראוונה, מודנה, פארמה ו-ויצ'נזה כבר היינו בעבר ומשום מה פסחנו על ורונה במחשבה שהיא "תיירותית מדי". ובכן, לדעתי זו האחת הערים השוות, יש אינסוף מה לראות ולעשות, אווירה נהדרת, לא הייתה עמוסה מדי, נקיה, מסודרת, עשירה ויפה. פשוט יפה. יש החושבים שחצי יום מספיק, אנחנו היינו יום שלם ולהערכתי אפשר בקלות להיות שם יום נוסף. עברנו בלשכת התיירות כמו תמיד, הצטיידנו במפות ובמסלולים מומלצים, והתחלנו לשוטט. במילה אחת -וואו.
אני לא אפרט כי זו אחת הערים שיש עליה הכי הרבה מידע אבל התמונות מדברות בעד עצמן.
אחרי יום נפלא של שיטוטים ב-ורונה חזרנו לפרארה עייפים מאוד, ורונה גדולה ובכל פינה יש מה לראות. ארוחת ערב אכלנו במסעדה הזו - Cucina Bacilieri, במרכז התיירותי של פרארהשמתעורר לחיים בערב. הרבה מסעדות, בתי קפה בארים. מאוד נעים ובטוח שם בלילה, 10 דקות הליכה נעימה הביאה אותנו מן המלון למסעדה. המסעדה קטנה מאוד, מעט שולחנות, והאוכל נפלא. מאוד מאוד מומלץ, והאמת היא שגם מישלן חשבו שהמסעדה מומלצת :-)

יום חמישי של הטיול - יוצאים מפרארה אל סאווינו
עזבנו את המלון בבוקר ויצאנו לכיוון דרום, במטרה לעבור בשני כפרים מפורסמים ולהגיע עם ערב אל סאווינו. יצאנו על הבוקר כי יש כ -3 שעות נסיעה היום, מפוזרות אומנם לאורך היום, ויש לנו מסעדה להגיע אליה הערב ב 19.00. זו המפה של הטיול שלנו היום - בדרך יש גם אאוטלט ענקי למי שמעוניין, קל מאוד להגיע אליו מן הכביש הראשי.
הכפר הראשון שהגענו אליו היה Dozza - מקום מאוד מאוד מיוחד, שווה להגיע. כפר שלם שהוא Open air museum. זהו כפר מימי הביניים שנמצא ברשימת "הכפרים באמיליה רומאנה שנשכחו בעבר", וכל כולו יצירת אומנות אחת גדולה. תחילה אעלה תמונות ואחר כך אספר מעט על הביקור:
ההגעה לדוצה היא פשוטה - waze היה במיטבו באיטליה. עולים עם הכביש אל הכפר ומגיעים לחניה שנמצאת בסוף הדרך אל הכפר - פשוט אי אפשר להמשיך לנסוע הלאה וככה יודעים שהגענו.אנחנו חנינו במגרש החנייה העליון ביותר כי זו כבר לא הייתה עונת התיירות, אבל יש מגרשי חניה נמוכים יותר ואני מניחה שבעונה הם מתמלאים.כאשר יוצאים מן המכונית רואים מין טירה/מבצר ומבינים שצריך להגיע לשם. כמה מדרגות ואנחנו שם, מסתובבים ברחבת המבצר, שם גם ממוקמת לשכת התיירות. כדאי לקחת שם מפה שיש בה תמונות של יצירות האומנות בכפר והמיקום שלהן. מסתכלים ימינה, שמאלה - איפה הכפר? פתאום, בין שני בתי קפה רואים מין שביל אבנים - הולכים בו קצת ואז נגלית לעינינו "הכניסה" אל הכפר, כאן בתמונה למעלה.מרגע שנכנסים - וואו! קשה לתאר מה רואים בכל צעד.התמונות האלה הן קצה קצהו של מה שראינו בסיור במקום. הכפר הוא 2 רחובות ארוכים מקבילים, עוד כמה סמטאות, כמה רחבות תצפית, מבצר וזהו. מומלץ בחום רב.

נקודת העצירה הבאה שלנו היום היא Brisighella, כפר שמככב ברשימות רבות של "הכפרים הכי (השלם) באמיליה-רומאנה", כמו למשל הרשימה הזו, אבל יש עוד הרבה. ובכן, ברייזלה (מקווה שכך מבטאים) אכן עיירה יפה מאוד, עתיקה מאוד, שמורה ומיוחדת אבל, וזה אבל גדול - מי שיש לו בעיות רגליים או סתם שונא עליות, שלא יגיע לכאן. כל הכפר עליות וירידות, הבתים ממש בנויים על "טרסות", לא יודעת כמה מדרגות אפילו עלינו וירדנו אבל הרבה. הנה כמה תמונות:
מסתבר שפטנט המעברים המקורים היה קיים כבר בימי הביניים המוקדמים
המבצר של העיירה
ברייזלה מלמעלה, מהמבצר

והנה דוגמה ל"רחובות" העיירה:
סיפור מעניין: כשעמדנו למטה בעיירה ראינו את המבצר שמתנשא מעליה. הבנו שלא נעלה את כל הדרך הזו ברגל, והיינו די בטוחים שיש דרך להגיע לשם במכונית.אבל מה הבעיה? לא הצלחנו להבין מגוגלמאפס או מווייז איך מגיעים לשם, ולא רצינו להתברבר סתם. ואז עלתה הצעה - נצלם את המבצר, נכניס אותו לגוגל-לאנס ונראה מה הוא אומר לנו.וכך היה.העלינו לגוגל לאנס את התמונה של המבצר שצילמנו מלמטה, הוא ישר זיהה אותו כמבצר של ברייזלה ומיד נתן לנו מסלול איך להגיע לשם, ואכן כעבור כמה דקות נסיעה היינו למעלה.הרגשנו לפחות כמו מדעני אטום שפיצחו שאלה קשה בפיזיקה..

היעד האחרון שלנו להיום היה העיירה סאווינו, שפה גם נישן. סאווינו היא עיירה שקטה, דומה להרבה עיירות אחרות שכנראה לא היינו מגיעים אליה אם לא המסעדה המפורסמת שלה - טרטוריה דה אמריגו - Amerigo 1034. מסעדה כפרית מקומית, כוכב אחד מישלן, במסורת ה- SLOW FOOD שמציעה מאכלים מסורתיים מן האזור וכמובן גם יינות מקומיים. תפריט המסעדה ותפריט היינות ממחישים עד כמה המחירים באיטליה נמוכים לעומת מחירי הארץ, גם במסעדות מעולות. למסעדה צמודה חנות מעדנים - שווה להציץ. העיצוב הפנימי שלה ישן ומקסים, אווירה נוחה, שירות מצוין אבל לא מעיק ומנג'ס - הייתה לנו חוויה נהדרת. בעלי המסעדה מחזיקים גם "לוקנדה" (משמעות המילה היא פונדק דרכים) שיש בה 5 חדרים, לטובת האורחים שלא רוצים לנהוג בחזרה אחרי ארוחת ערב במסעדה. הלוקנדה נמצאת 100 מטר מן המסעדה, בניין ישן אשר כל החדרים בו אובזרו ורוהטו בסגנון שנות החמישים-שישים, גם ריהוט מקורי מחודש, אביזרים מקוריים, בקיצור - חוויה משוגעת.בבוקר אכלנו ארוחת בוקר מעולה במסעדה (חלק מן השהות במקום). מחיר הלינה כולל ארוחת בוקר במסעדה היה נמוך בכל קנה מידה.

יום שישי של הטיול - יום מעבר מאמיליה-רומאנה לפיימונטה
היום אנחנו עוזבים את סאווינו ונוסעים לטורינו שם נהיה שני לילות, נסיעה של 3.5 שעות בערך שאותה החלטנו לשבור באמצע, בפיאצ'נזה.עצרנו קרוב מאוד למרכז העיר - לא הייתה בעיית חנייה מיוחדת, ויצאנו לסיור השגרתי: מרכז ציורי - בית עיריה גותי - כנסיות מרישימות - דוכנים בכיכר העיר וכו'. חילצנו קצת עצמות, שתינו קפה, טעמנו כל מיני דברים (באיטליה ה-כ-ו-ל טעים!) - נקודת עצירה נחמדה אך אין סיבה להגיע במיוחד. לנו זה הסתדר בדיוק על הכביש שנסענו בו באמצע הדרך.
טורינו

עיר רצינית, גדולה מאוד, כיכרות ענקיות, רחובות ארוכים ומקורים, מלאה באנשים, ויש הרבה מה לראות. הגענו לעיר בצהריים, קיבלנו מיד את החדר במלון ויצאנו לשוטט. כמה מילים על המלון שישנו בו - NH Collection Santo Stefano. המלון במיקום נהדר, נקודת מוצא מעולה לטיול בעיר, החדרים גדולים מאוד ונוחים, חדישים, נקי מאוד, הצוות נחמד וארוחת הבוקר מצוינת, מגוונת מאוד ומוגשת משעה מוקדמת.בדרך כלל מלונות רשת הם "חסרי אופי" אולם לא הפעם - הלובי של המלון מתנשא לגובה של 10 קומות בערך, כאשר מסביב לקירות יש גרם מדרגות מיוחד, כולו עץ, במעין ירידה ספירלית נוחה במדרגות נמוכות. עלינו במעלית וירדנו במדרגות - חוויה. על הקירות, לאורך הירידה תלויות תמונות יפות של העיר, חלקן עם הסברים - מאוד שווה. מבנה העץ הענקי הזה בתוך המלון הקנה לו חמימות ואופי.

רואים שאהבתי את הסגנון, נכון?

הגענו לטורינו בסופשבוע שהיה מין "שבוע הספר" וזה אומר שהרחובות היו מלאי אנשים, בתוך האכסדרות המקורות היו המון דוכנים של ספרים, אומנות, תכשיטים וכל מיני, מוזיקה, אווירה טובה וקצת גשם שלא הפריע לאף אחד. נהנינו להסתובב.
פיאצה קסטלו - הכיכר המרכזית, עצומה בגודלה, מסביב בתי קפה ארמונות, כנסיות, הקתדרלה של העיר, פסלים ישנים וגם קצת אומנות מודרנית. לא חסרות פיאצות ענקיות בטורינו, הרחוב הראשי ויה רומא, מוביל מאחת אל השנייה. הרחוב עצמו הוא מקורה, יפה מאוד.
בערב אכלנו במסעדה מצוינת, 6 דקות הליכה מן המלון ברובע של מסעדות ובתי קפה, Casa Amélie Restaurant, קטנה ואיכותית, מאוד מומלצת. אחרי הארוחה היה נעים מאוד לעבור בעיר שהייתה עדיין מלאה אנשים ולחזור למלון. הרגשנו ממש נוח ובטוח להסתובב בחוץ באזור הזה של העיר.

יום שביעי של הטיול - טורינו

את הבוקר התחלנו, כרגיל, בארוחת בוקר מעולה ויצאנו ברגל, מרחק כרבע שעה הליכה, לכיוון מוזיאון הקולנוע הלאומי. כשהגענו ראינו בחוץ תור לא קטן, בגשם, אבל התור התקדם מהר והגענו די מהר לקופה לקנות כרטיסים.לצערנו התברר לנו שמגדל התצפית סגור באותו יום - לא בטוחה למה- והסתפקנו במוזיאון הקולנוע. אל המגדל עולים באמצעות מעלית זכוכית פנורמית, וזו אמורה הייתה להיות חוויה יפה. היה לנו חבל אבל אין מה לעשות.את המבנה של המוזיאון "מולה אנטונליאנה" ניתן לראות מהרבה מקומות בעיר כי בראשו יש צריח אלומיניום ייחודי, והוא מתנשא לגובה של 170 מטר (זו כמובן הסיבה שיש בו מרפסת תצפית). זהו בניין ישן, שנבנה במאה ה-18 ואמור היה להיות בית כנסת, אך מעולם לא הגשים את ייעודו. המבנה מאוד מפורסם והוא למעשה הסמל של העיר טורינו.וככה הוא נראה מלמטה:
והמוזיאון עצמו? וואו! אחד המקומות השווים שהייתי בהם, בכלל. קודם כל המבנה עצמו כל כך גדול, וכל כך מיוחד שהוא מכניס אותך לעולם אחר, לחוויה אחרת, עולם הדימיון - בדיוק כמו בקולנוע. בתחילת המסלול יש תצוגה נהדרת, מושקעת, מגוונת של התפתחות הקולנוע - מן השלבים הראשוניים ביותר של שקופיות גזירי נייר. יש שם המון מוצגים אותנטיים מעניינים והכול חדיש ויפה. אחר כך נכנסים ל"אולם" המרכזי - שמתנשא לגובה עצום ומסביבו לאורך הקירות יש "מסדרונות" ובהם תצוגות נהדרות על "איך עושים קולנוע" - כולל צילום, מוזיקה, קול, תפאורה, עריכה, אפקטים מיוחדים ועוד - היה מעניין בצורה בלתי רגילה. יש שם קטעים מן הסרטים המפורסמים ביותר והכול ברמה גבוהה. יש פריטים קולנועיים מפורסמים מסרטים אייקוניים, מעין "קפלות" שמוקדשות לז'אנרים השונים בקולנוע - מרתק! היינו שם כמעט 3 שעות! ויכולנו בקלות להישאר עוד אם לא היינו מתעייפים. אפשר לנוח במעין כורסאות-ספות ענקיות, לראות מופע של אורות על התקרה, ולהמשיך לשוטט.התמונות שאביא אינן מייצגות את העושר והיופי של המקום, שוב - אחד המקומות השווים שהייתי בהם. ומי שאוהב קולנוע - שלא יחמיץ בשום אופן.
זהו "פנס קסם" - ראשית הקולנוע

ועוד קצת תמונות:
חוץ ממוזיאון הקולנוע היינו (בהרכב חסר) גם במוזיאון המצרי שהוא עשיר מאוד ומרשים מאוד, למי שמתעניין. מסתבר שקרוב מאוד לטורינו, משהו כמו רבע שעה נסיעה יש אאוטלט גדול של מותגים. לא הייתי אבל הבנתי שמדובר באאוטלט שווה ביותר, למי שאוהב. הגענו גם למוזיאון הקפה של לוואצה, שאף כי היה ממוסחר (איך לא...) היה גדול, מעניין מאוד ומעוצב להפליא. זה היה לא רחוק מן המלון שלנו והגענו ברגל. לדעתי שווה.
האם כדאי לבקר בשני המוזיאונים כשבאים לטורינו? המוזיאונים כל-כך שונים זה מזה שנראה לי שאין השוואה ביניהם ולא יהיה מצב של "הרעלת מוזיאונים". מוזיאון הקולנוע הוא מאוד מאוד חוויתי - מקיף אותך מכל הכיוונים בתמונות, סרטים, מוזיקה, אפקטים - החושים דרוכים ופועלים בכל הכיוונים כל הזמן. המוזיאון המצרי הוא מוזיאון הכי קלאסי שיש, אתה צריך לגשת למוצגים, לקרוא עליהם, להתעניין במה שרואים ואולי גם לחשוב קצת. כאמור - הם שונים מאוד. כדאי לבקר בשניהם כאשר נמצאים בטורינו אבל אולי לא באותו יום, כי זה באמת מעייף מאוד.
היום השמיני לטיול - עוזבים את טורינו לאזור לנגה שבפיימונטה
היום אנחנו בדרכנו ללינה של 2 לילות באגריטוריזמו באזור לנגה, בפיימונטה. באזור הזה נמצאות "ערי הכמהין" - אלבה, אסטי, ברה ו"עיירות היין" - ברולו, ברברסקו. אזור לנגה הוא בעצם "טוסקנה, רק בלי מיליון תיירים" - גבעות ירוקות יפות, על ראשי רבות מהן טירות ומבצרים ובדרך כלל כל המורדות שלהן מכוסים גפנים. מראה נהדר, המון כרמים, מזכיר את ריוחה בספרד.
עוד ייחודי לאזור הם אגוזי הלוז - תמצאו אותם בכל פינה נמכרים בשקיות וכאן גם נולדה נוטלה. מה שעוד נולד כאן הוא תנועת ה-"slow food" ששמה דגש על אוכל מקומי שמוכן מחומרי גלם מקומיים, תוך מתן כבוד למסורות עתיקות ושימוש בהן. ההפך מ- fast food, וכמו שאתם בטח מבינים, זה מופלא.
דוגמה לנופים הנהדרים שליוו אותנו בימים הבאים בפיימונטה, כרמים בכל מקום שהעין רואה:

האזור שבו שהינו - לנגה - נמצא לא רחוק מטורינו, וכל העיירות והכפרים באזור קרובים מאוד זה לזה, נסיעות של רבע שעה - חצי שעה בכל פעם. זה אזור נפלא לקחת את הזמן בשקט, לעצור ספונטנית בכל מיני מקומות, תמיד יהיה יקב טוב, מסעדה קטנה, פינות תצפית מיוחדות, טירה או מבצר לבקר בהם, תערוכות מתחלפות, חנויות יין ואוכל נהדרות רחובות מרוצפי אבן בערים עתיקות שהשתמרו, והכול מאוד מטופח, מאוד אסתטי, אנשים מקסימים ולבביים. נקודת המוצא שלנו לטיול באזור היה האגריטוריזמו שישנו בו, ואני רוצה לספר עליו קצת.
מדובר על מבנה עתיק ממש, אשר שופץ להפליא על ידי בעל המקום ואביו, שהפכו אותו מחורבה עלובה למלון קטן מדהים, נדמה לי שיש כ 6-7 חדרים.למרות שהחידוש והשיפוץ הסתיימו כבר לפני 10 שנים, המלון נראה כאילו שופץ אתמול - הכול חדש, מבריק, נקי בצורה בלתי רגילה, מאוד מאוד נעים. חדרים גדולים, ומאוד נוחים. בעל המקום קיבל אותנו ולאחר הסבר קצר על המקום נתן לנו מפה של העיירות באזור, עם מסלול מוצע ביניהן כולל מרחקים, רשימה של מסעדות ואטרקציות מומלצות וטיפים נוספים. אפשר להתייעץ איתו בכל דבר והוא מאוד מאוד שמח לעזור.
המקום נקרא: Dimora cortese, כדאי להזמין ישירות אצלו, אפשר גם באתר של אגריטוריזמי איטלי. ארוחת הבוקר כולה ממוצרים מקומיים, הכול home-made, והכפר שבו נמצא האגריטוריזמו קטנטן ומקסים. בוקר אחד יצאנו לטיול בוקר עם הזריחה (באוקטובר זה לא באמת מוקדם...) והיינו עטופים בערפל, הכפר נמצא בנקודה גבוהה. והנה כמה תמונות:
שקיעה בכפר
זריחה בערפל
בתוך האגריטוריזמו

וזו הכניסה בלילה
ואם זה לא היה ברור עד עכשיו - אני מאוד ממליצה הן בשל המקום עצמו והן בשל המיקום המאוד נוח שלו לסיורים באזור.

אחרי שהתמקמנו באגריטוריזמן יצאנו, בעקבות המפה שקיבלנו מבעל המקום, לסיור באזור שכלל עיירות - אלבה, אסטי, ברה וכפריים - בארולו, ברברסקו, לה-מורה. התחלנו את הסיור היום והמשכנו מחר, הכול בנחת, במזג אוויר נהדר.

זו מפת העיירות שקיבלנו

אלבה Alba.

עיירה שהיא בראש וראשונה אוסף של חנויות אוכל, בדגש על פטריות פורצ'יני, כמהין, אגוזי לוז. מצאנו חנייה בלי בעיה ובלשכת התיירות המקומית קיבלנו מפה שמפורטות בה האטרקציות העיקריות. השוק הגדול של הכמהין שבו מתקיים ממש המסחר בפטריות הלבנות (יש גם כמהין שחורות, הן פחות יקרות) נערך מתחילת חודש אוקטובר עד תחילת נובמבר בערך, רק בסופי השבוע, ימי שבת וראשון. אפשר לקנות כרטיס כניסה לא יקר לשוק עצמו - מין אוהל ענקי בכיכר העיר ולהסתובב בו. בגלל אילוצים שונים לא הצלחנו להגיע לאלבה בסופשבוע, אבל גם כאשר היינו ראינו בחנויות רבות שמוכרים את הפטריות הנדירות. פטריה בגודל של משמש נחשבת לגדולה מאוד ויכולה בקלות להגיע ל 200 יורו ויותר. כמובן שיש מוצרים רבים שקשורים לכמהין - חמאה, ממרחים, גבינות בשרים - מה שרק תרצו. כיף לשוטט, רחוב ארוך, להולכי רגל, שחוצה את העיירה וממנו מסתעפים רחובות נוספים. עיירה מאוד תיירותית ובכל זאת שווה.
אסטי Asti
גדולה יותר מאלבה אך מרכז העיר שבו כל האטרקציות נועד להולכי רגל בלבד. שוב, רחוב ארוך שחוצה את עיר ובו מרוכזות אטרקציות רבות, ביקרנו בארמון שבו הייתה תערוכת צילום מעניינת, מגדל שניתן לעלות לראשו, וקתדרלה בסגנון גותי מן המאה ה-13. כדאי מאוד לקחת מפה בלשכת התיירות, ולהבין מה רואים מסביב.
זו הקתדרלה הגותית המרשימה מאוד, סנטה מריה אסונטה
באזור יש גם ייצור של דבש, והנה הומאז' לדבורים...
מי שבמקרה מגיע לאסטי ביום ראשון בחודש ספטמבר (התאריך משתנה) יראה בכיכר העיר מירוץ סוסים מפורסם פאליו ד'אסטי, זה יהיה המירוץ של 2023.
בערב אכלנו במסעדה L’Aromatario, שממוקמת בכפר סמוך, שגם הוא שווה ביקור - Neive רבע שעה נסיעה. מסעדה, ממוקמת בבניין עתיק משוחזר, שהבנתי שיש שם גם מלון. אוכל מקומי עם תפריט מיוחד לתקופת הכמהין, ושוב - מחירים נמוכים יותר מאשר בארץ, משמעותית. מסעדה מעולה.

היום התשיעי לטיול - אזור לנגה שבחבל פיימונטה
את היום הזה הקדשנו לכפרי האזור.
בארולו - Barolo
"מלך היינות" האיטלקיים, מיוצר מענבי נביולו, ורק ליין שמיוצר בטווח מסוים מן הכפר הקטן בארולו מותר לקרוא כך (אותו עיקרון כמו שמפניה ושמפיין למשל).כפר חמוד, בכל פינה, ממש, יקב, חנות יין, חנות מעדנים. אפשר לעשות טעימות ביקבים, כולל סיור - צריך רק לבחור איפה.
כרגיל הכול מטופח, תיירותי אבל לא ממוסחר - לא תראו דוכנים עם שמאטעס בשום מקום באזור. עושה רושם שהם יודעים לשמור על המורשת והצביון המיוחדים שלהם.
לה מורה - La Morra
הכפר נמצא בנקודה הגבוהה ביותר בלנגה. אפשר להיכנס לכפר ולחנות ממש קרוב לחלק העתיק שלו. אחרי שיטוט קליל ברחובות המרוצפים והשמורים עם החנויות הקטנות המיוחדות מגיעים למעין רחבה גדולה מאוד, פתוחה לכל הכיוונים, שהיא בעצם מרפסת תצפית על כל האזור. אי אפשר לפספס - כל הדרכים מובילות לשם, בכיוון למעלה אמנם אך בעליות מתונות ביותר ונוחות. הנוף משם הוא פשוט משגע, יש כמובן איפה לשבת ואיפה לאכול.
ברברסקו - Barbaresco
שוב כפר קטן, על שמו יין מפורסם מאוד. יש שם בר יין הנמצא בתוך כנסייה לשעבר, יש טעימות ואפשר לקנות. כנראה שכאן היין הוא תחליף לדת... זה היה די מוזר להסתובב בתוך מבנה שהוא בבירור כנסייה, ובכל פינה יש ארונות ומדפים עמוסי יינות.
בנקודה הכי גבוהה בכפר היה מגדל ישן שהפך למוזיאון קטן, הייתה בו תערוכה לכבוד אנדי וורהול. בקצה המגדל הייתה מרפסת עם תצפית נהדרת על האזור, וכמובן טעימת יינות.
הנוף מקצה המגדל ב-ברברסקו
התערוכה לכבוד אנדי וורהול
זה הנוף ממרפסת התצפית הגדולה בלה-מורה. אפשר לראות עד כמה הכפר ממוקם גבוה וחולש למעשה על כל האזור.
בראש כל גבעה כמעט יש מבצר, טירה, מגדל כלשהו. רבים מהם קשורים כיום ליקבים ואפשר לסייר בהם, או שהפכו למלונות, מסעדות ברי יין וכו'. וגם הסתיו הגיע לפיימונטה.
יש כמובן עוד כפרים רבים, מפורסמים יותר או פחות אבל חשוב לי לחזור על כך שאין כאן בדיוק מה "להספיק". הכול יפה, מטופח, רגוע ופשוט כיף לשוטט לאן שהרגליים והמכונית לוקחים אותנו.
אחרי יום של שוטטות בכפרים, יין טוב ואוכל שהתלווה אליו, חזרנו לאגריטוריזמו למנוחה קצרה, והלכנו לארוחת ערב במסעדה שנמצאת בהמשך הרחוב של המלון, משהו כמו 100 מטר. לכפר שבו ישנו קוראים Castagnole delle Lanze, והמסעדה שהלכנו אליה נקראת Wine Story. שוכנת במבנה עתיק מאוד, משוחזר, עם מרתף יין מרשים - תבקשו סיור קצר ויראו לכם אם זה מעניין אתכם. והאוכל? נו, כבר נמאס לי לחזור על עצמי: מעולה .
סיימנו את הארוחה, הסתובנו בכפר שלהפתעתנו הרבה היו בו אנשים בחוץ למרות שהיה קריר, וחזרנו לישון בלילה אחרון בפיימונטה. הרגשנו שלחלוטין לא מיצינו את האזור, והבנו שזה מקום לבוא אליו לחמישה ימים, אפילו שבוע, ולתור אותו בנחת.
יום עשירי לטיול - מפיימונטה בחזרה לאזור בולוניה
אחרי ארוחת בוקר מקומית טעימה נפרדנו בלבביות מן המארח שלנו והתחלנו נסיעה לכיוון מקום הלינה האחרון שלנו באיטליה Castelvetro di Modena.הטיסה שלנו אמורה הייתה לצאת בצהריים למחרת משדה התעופה של בולוניה שנמצא כחצי שעה צפונית מן העיר. לא היה טעם להיכנס לעיר ובבוקר לצאת ממנה, אז חיפשתי ומצאתי עיירה קטנה, עתיקה ושמורה, מקסימה ממש.

את יום המעבר שלנו בחזרה לכיוון בולוניה עשינו עם 2 עצירות קלות, אחת במודנה ואחת בפארמה. כבר היינו בעבר בשתי הערים האלה והיה לנו קל יחסית להגיע, לדעת איפה לחנות, להיכנס לעיר למקומות ספציפיים שרצינו ולצאת עם "שלל" - בלסאמי וכו'. אני לא אפרט כי לא באמת ביקרנו הן אלא כאמור חזרנו אליהן.
אחר הצהריים הגענו אל המלון האחרון שלנו - Hotel Guerro - שממוקם כחצי שעה נסיעה משדה התעופה, והיה מפתיע למדי. מבנה חדש וחסר כל רושם או ייחוד, שנמצא על הכביש מול העיר העתיקה (שנגיע אליה בהמשך). יחסית לסתמיות של המראה החיצוני החדרים הפתיעו בעיצוב המוקפד שלהם, בגודל שלהם ובאבזור המצוין. היה מאוד נוח לארוז שם את הכול לטיסה, והחדר שירת את המטרה שלנו מצוין. ארוחת הבוקר לא הייתה מעולה כפי שכבר התרגלנו, אבל הייתה טובה מאוד ומוגשת משעה מוקדמת - כנראה בשל הקירבה היחסית לשדה התעופה.
אחר הצהריים הלכנו להסתובב קצת בעיר העתיקה ובערב הלכנו לאכול במסעדה שם - Locanda del Feudo - מבנה ישן שחודש מבפנים כמיטב המסורת. רק כאשר היינו במסעדה הבנו שהבניין הוא בעצם מלון עם כמה חדרים והמסעדה היא בקומת הכניסה. נראה שווה מאוד, אבל לא היינו במלון עצמו, זה מלון בוטיק של כמה חדרים. לא רק אנחנו אהבנו את המסעדה וממליצים עליה - גם מישלן חשבו ככה.
הרחוב של המסעדה
יום אחרון - טיסה הביתה
מן המלון לשדה התעופה אכן 35 דקות נסיעה בערך, הגענו לשדה והחזרנו את הרכב, לא הייתה בעיה מיוחדת למצוא את נקודת ההחזרה. תהליך ההחזרה ארך דקות ספורות, קיבלנו על המקום אישור למייל שהכול תקין. הטיסה לא יצאה בזמן, ולא רק זה - היה שם בלגן לא רגיל שכלל הורדה של הנוסעים מן הגייט למטה, המתנה בחדר המדרגות הקטן הזה למעלה משעה, העלאה בחזרה, הודעה שהטיסה נדחתה בכמה שעות! ומיד אחר כך הורדה שוב למטה, אוטובוס ועלייה למטוס. היה בסופו של דבר איחור של שעה בלבד אבל בלגן כזה לא ראיתי אף פעם (ראיינאייר).
אנחנו נהנינו מאוד - מקווה שגם אתם .