ום 29 -26.9 זאיון ובדרך ליוסמיטי
יצאנו בבוקר לטייל. אין לנו הרבה זמן. צריך להתקדם היום לכיוון יוסמיטי. החלטנו בלילה שנעצור בעייירה בדרך (4 שעות נסיעה) ואם יהיה לנו כוח אפילו על לעמק המוות (שעתיים נוספות). בשלב הזה אנחנו שומעים שביוסמיטי יורד שלג וירד גם מחר. הילדים שמחים. ענבל לא. אני ברגשות מעורבים. אני מעדיף מזג אוויר קר אבל שלג אומר שיש סיכוי שכבישים ליוסמיטי יחסמו. בפועל זה אומר במקום כביש הגישה מעמק המוות ליוסמיטי (ממזרח למערב) שאורך 6 שעות נצטרך לאגף דרך Bakersfield נסיעה של 12 שעות (כניסה מדרום). בקיצור צריך לגמוע מרחק ולהתעדכן.
יצאנו לטייל ב lower emerald pool. מסלול קצר ויפה בינות העצים. מזג האויר נהדר. הליכה בין הצוקים, מפלונים קטנים, הרבה ירוק - בדיוק כמו שאנחנו אוהבים. בחזרה הילדים קיפלו מכנסיים ונכנסו לנחל. פסטורליה. בשעה אחת וחצי יצאנו לדרך.
לפני שאספר לכם על הדרך. אומר לסיכום ששווה בהחלט לבקר בזאיון. ברייס עוצר נשימה. הגרנד עצום. לא מצטערים שביקרנו בכל אחד מהם. הם שונים זה מזה. בכל זאת ההתרשמות שלנו היא
ברייס >זאיון > גרנד
...חתיכת נסיעה. ענבל נרדמת. אני עובר דרך לאס וגאס על ה High way. בדרך אני עובר חוויה מיוחדת. במשך כשעתיים אני עובר מיוטה, לאריזונה וממנה לנוואדה. בדרך יש רוחות צד רציניות ביותר. קראתי על כך לפני הנסיעה אבל עד עכשיו לא הבנתי על מה מדברים. כיסי אוויר מעיפים את הקרוואן הצידה כאילו היה דרדר. אני מדבר על חצי מטר תזוזה למרות שהרכב שוקל איזה 5 טון. מרשים. מלחיץ. אבל אני צריך לגמוע מרחק. מחזיק את ההגה בשתי ידיים וחזק. במהירות של 100 קמ״ש זה לא צחוק - בטח כשעוקפים. זה נמשך כשעתיים - ואני ממש מתעייף מכך.
לאחר 4 שעות בערך מגיעים לאיזור העיירה שרשמנו לעצמנו כאופציונליות לעצירה.יש שם גם וולמרט. אנחנו זקוקים להרבה השלמות. שמגיעים לצומת אני מבין שצריך נסיעה של 45 דקות פנימה ולמחרת שוב לצומת הזו. מקבלים החלטה להמשיך לעמק המוות. יש שם קמפ שראינו אתמול באינטרנט. אין רזרווישיין - מקווים לטוב. המעט שקראתי על ה Death Valley גרם לי לדריכות. מדובר באיזור שעומד בשם שלו בגבורה. מדבר קשה עם חום עז, אין תחנות דלק במשך מאות קילומטרים, אין איפה לקנות מזון וכן הלאה. זה לא מקום שאתה רוצה להיתקע בו. נוסעים ונוסעים רק חול וחול. השעה כבר שש בערב המיכל פחות מחצי. בודק בנקודות ענין. בטוח שאין תחנות דלק בעשרות קילומטרים הבאים. אין לאף אחד קליטה בסלולרי. אין רכבים בכביש. לא ראיתי קרוואן כבר מאתיים קילומטרים. נראה כאילו רק החברה מקדימה משוגעים להגיע לכאן.
מגיעים סוף סוף לקמפ. יש שלט ״המקום סגור לרגל אירוע״. מה????? לא ראיתי קמפ אחר בדרך. יורד מהאוטו מחפש מישהו לשאול הנוזל בעיניים מתייבש תוך שניה. איזה חום! מסתבר שהקמפ נמצא 100 מטרים משם. נוסעים. איזה איזור נידח. לא הייתי במקום כזה לעולם. אין מצב להיתקע כאן - פשוט אין מצב. לא פנצר, התחממות רדיאטור או כל צרה אחרת. מלחיץ מאוד. מגיעים לקמפ. עולה במדרגות לקבלה הלב דופק. יש מקום או אין מקום? שש וחצי במדבר - חייב להיות מקום בשבילנו. נכנס לקבלה. מכאן הכל משתנה ובצורה הזויה מאוד. כפי שהנסיעה לכאן הייתה - רק הפוך. שני עובדים בקבלה, שניים! לבושים יפה, הקבלה מרשימה כמו במלון. מה זה פאטה מורגנה? מקבלים כרטיס לבריכה - כרטיס כמו במלון. המקום כל כל גדול שמציעים לנו אסקורט למצוא את הסייט שלנו. במקום מלא דקלים, דשאים, מיני גולף, מגרשי טניס, בריכה ענקית , מה קורה פה מתנו ממכת שמש ואנחנו בגן עדן? פשוט וואו. חונים והולכים מיד לבריכה. איזה כייף. היא פתוחה עד 11 בלילה. יש כאן אפילו אינטרנט מעולה. הזוי. מחר נמשיך בדרכנו ליוסמיטי. בינתיים הכביש הגישה פנוי.
