רשמי מסע ממונגוליה

יום א' 08-07
Ogii lake- אגם אוגיי
היום הוא היום! הטיול הגדול לצפונה של מונגוליה מתחיל היום ! שלא כהרגלינו הקדמנו ברבע שעה...תארו לכם המאחרים הכרוניים הקדימו! זה מה שעושה ההתרגשות.

ברחוב ליד סוכנות הנסיעות המולה רבתי, מכוניות חצי עמוסות, אנשים מתרוצצים אנה ואנה ועל הכל מנצח אחד מבעלי הסוכנות.
"יופי שהקדמתם" הוא מחייך לעברנו בשמחה" כנסו לרכב, הנהג והמדריכה כבר מחכים לכם"
מבולבלים אנו עולים לרכב.
"רגע" אני מתעשתת מיד " לא שלמנו עדיין"
"לא נורא תשלמו כשתחזרו" הוא עונה וממהר כבר לרכב הבא..
לפתע הוא פונה לאחור דקה לפני שנהגינו יוצא לדרך " שקי שינה יש לכם?" הוא זורק שאלה .
"לא " מגיעה התשובה שלנו. תוך דקה הנושא מסודר ואנו כבר בדרכינו.

התנועה ברחובות דלילה , אנשים מאחרים לקום הרי זה יום המנוחה שלהם.
הנהג שלנו מחייך לעברנו בשמחה,חביב שכזה, אבל חוץ מלהצביע על עצמו ולומר "שמי אמרה" אינו יודע יותר אנגלית..

המדריכה דוברת אנגלית. טובה. היא סטודנטית בוגרת תאר ראשון ב"תורת האינפורמציה" , המתחילה תואר שני. זוהי עבודה נהדרת.: מחרגלים את השפה ועוד מרוויחים כסף. סידור מצוין. היא מציגה את עצמה בתור "אשלי" . שם שאימצה לעצמה בעבור התיירים. השמות המונגולים מאד ארוכים ומסובכים. אין שום סיכוי שנוכל לאמרם. משהו מקביל ל"ציפור הגדולה מעל ההר הירוק" -; כמו אצל האינדיאנים. בדרך פגשנו מדריכות נוספות ולכולם היו שמות אנגלוסקסיים קריאים .

עוצרים להצטיידות בשוק המקומי : אוסף חנויות בתוך בנין סגור, וקדימה לדרך.

אין כל בעייה לזהות מתי אנו עוזבים את העיר . אין צורך בשום שלט דרכים. פשוט הכביש נגמר. מתחילה דרך עפר. אנו מתחילים לקפץ ,. נהגינו שעד עכשיו נסע לאט מתמלא שמחה ומתחיל לנסוע מהר. הוא רגיל לדרכי העפר הללו. על הכביש הוא ,כנראה, מתמלא יראה ומתחיל ממש לזחול. לך תבין אותם. דרכי העפר הללו הן דרכי המעבר במדינה., ונוסעות בהן מכוניות מכל הסוגים בלי בעיה -; ראינו אפילו טויוטה פריוס היברידית. ויש די הרבה מכוניות. מי צריך כבישים?!
מספר הכבישים אפסי [ כנראה 2 בכל המדינה ]. כעת סוללים כביש חדש מן הבירה אולן בטאר עד לצפון . משהו מקביל לכביש מתל אביב עד לקרית שמונה, אלא שהכביש הראשי הזה מכיל רק 2 נתיבים: הלוך וחזור.
בכלל ראינו בדרך הרבה דרכי כורכר המחכים לאספלט..נראה שפרויקט הכבישים במונגוליה הוא פרויקט המילניום של המדינה.

אנו נוסעים בדרך העפר כשמסביבנו ערבה מכוסה עשב. השמש זורחת ומחממת . יום אביב נפלא. הנוף אינו משתנה. המרחבים עצומים. מונגוליה מדינה ענקית עם מיעוט אוכלוסין. מה שרואים הם עדרי צאן ועדרי סוסים. ילד קטן ,נראה בן 5 לערך, שומר על העדר. כמובן, שהוא רוכב על סוס. חשבתי על נכדי שנשארו בישראל. הם הולכים לגן מלווים ע"י ההורים. לא מרשים להם ללכת לבד. כאן נער קטן שומר על עדר בן 150 ראשי צאן, הרחק ממקום מגוריו. לעת ערב הוא יכנס את העדר ויובילו אל ביתו. שם הם ישארו במכלאה עד בוקר. ההורים בוטחים בבנם וכלל אינם מודאגים. לא, אין לו פלפון איתו. אין הוא מתקשר להודיע היכן הוא. אם מתעוררת בעיה כלשהי עם העדר עליו לפתור זאת לבד. הכל ענין של חינוך. בטוחתני שגם נכדי היו יכולים לעשות זאת לו חונכו לזאת. נכון טל?

השעה 16:00. יצאנו ב-9 בבקר, ואחרי 7 שעות ניעור בג'יפ אנחנו מבינים מה עובר על יוגורט. אנו מגיעים לאגם אוגי Ogii lake . אגם גדול ,אצלנו הוא כבר היה נקרא ים, נוסח "ים כינרת". כאן נחנה הלילה, ונרחץ באגם., כמו שאר הרוחצים הנראים בחוף..

אישה שאמנית צעירה מגיעה על אופנוע עם גבר מבוגר. ליד ערימת ענפים מסודרים כמו מדורת לג בעומר, עטופים בצעיפי משי כחול, היא עורכת טקס לריצוי הרוחות. היא פותחת בתפילה, המלווה מספר כריעות והשתחויות, כפי שראינו בטיבט. לידה מנחה המוגשת לרוחות השמיים. המנחה כוללת לחם נוסח הביייגל הערבי שלנו ובתוכו חלקיקי גבינה מיובשים מסוגים שונים. היא עצמה זורה מים לעבר רוחות השמיים מספר פעמים. את הטקס היא מסימת במחוות כבוד לגבר המבוגר, שהוא מעין כהן בכיר. נעמדים להסתכל ולצלם, כמובן. שאלנו -; זה מותר.

בסביבה מספר גרים פזורים, במרחק של ק"מ אחד לפחות זה מזה [ מה שנקרא: אלפיים אמה ]. אנו נוסעים לכיוונו של אחד מהם. צריף עץ בן חדר אחד, חבית גדולה ובתוכה חלב , המשפחה יושבת על הספה היחידה בחדר וצופה בטלויזיה. נכון הקידמה הגיעה לכאן בדמות טלויזיה , אופנוע ופלפון. במשך היום ממלאים בטריה בעזרת אנרגיה סולארית וזה משמש להפעלת הטלויזיה. כשהחשיכה יורדת בסביבות השעה 22:00 הולכים לישון, מאחר ותאורה אין.

מיד מציעים לנו ספל חלב, שמתברר שהוא יוגורט, הנעשה ע"י ניעור החלב במשך שבוע. החלב מעט דליל -; ובן זוגי שמנסה אותו מעיר, שחלב כבשים [ מן העדר שבחוץ ] אמור להיות שמן יותר. כשהוא גומר לשתות -; אומרים לו שזה חלב סוסים. באמת מוצלח יותר מחלב פרה, בכוון חלב עזים.
לאחר היוגורט מציעים לנו וודקה. זה אחד הירושות שהשאיר הכיבוש הרוסי במונגוליה. הירושה השנייה היא הכתב הקירילי והמילים הרוסיות שנכנסו לשפה המונגולית. הרוסים פיתחו להם שפה מונגולית חדשה -; ויש להם 2 שפות, כמו העברית הישנה והחדשה.

אנו מובאים לגר המצוי על יד. "זהו, תתארגנו ללינת לילה" מכריזה המדריכה.
"היכן המקלחת" שאלתי מיד " לאחר יום בדרכי עפר אין דבר יותר נכון לעשות "
פניה של המדריכה הופכות לסימן שאלה גדול. מקלחת זאת רוצה, היא בוודאי חושבת לעצמה, אין להם מים זורמים כלל, אין חשמל ,העיקר היא רוצה מקלחת.
"יש אגם " היא מצביעה לעברו " מרחק של קילומטר אחד או שניים "
התוכניות להליכה לאגם נסתיימו באחת. גשם חזק החל לרדת מלווה בברד כבד. יום חורף ישראלי טיפוסי. אין ברירה נשארים בגר . בלי מקלחת.

קצת קר בלילה, אבל שקי השינה והשמיכות המעולות שלהם פותרים את הבעיה. גם הטריינינג.
 ממילא כולם ישנים יחד באותו הגר. הנהג, המדריכה ואנחנו. הסוסים והכבשים נשארים בחוץ.