הבלוג המלאגאשי 6-הואזה ומקומו בחברה, אישאלו, ריקשות ומסיכות.

הטיול מתקדם בקצב מהיר בהרבה מזה של גיחות הwi fi האקראיות כך שאני חושש שאני בפיגור גדול אחר ההתרחשויות ועלי לקצר אם אני רוצה לצמצם פערים. אני נמצא כעת בעיר טואמסינה אשר בחוף המזרחי, עוד עיר לא מרשימה למרות שדרותיה הרחבות שהותירו הצרפתים אך לפחות כאן הואזה אינו מעורר כל התרגשות ועניין וזה לא מעט. העיר אמורה להיות סוג של סדום מדגסקרית בשירות היצרים המיניים של התיירות העולמית וקראתי שכשביעית מתושביה קשורים לתעשייה עתיקה זו אך בין אם בגלל העונה המוקדמת ובין אם שעת השינה המוקדמת שלי אחראית לכך, לא ראיתי כל סימן בשטח שיאמת את הדיווחים האלה.----------- אני עוסק הרבה בואזה וכדאי להביא קוים לדמותו. ובכן, מקור הביטוי הוא כנראה תחילת ימי הקולוניאליזם הצרפתי עת הכובשים החדשים הרבו לפקוד על המקומיים לבצע עבודות שונות תוך שהם משתמשים במילה "ואזי" כלומר עשה זאת. מפה לשם השתרש לו השיבוש הקטן ונתפס ככינוי לגזע הלבן כולו. מבקרים אסיאתים לדוגמא אינם זוכים בו. הואזה מתחלק לשתי קבוצות עיקריות. זו הנורמלית הנעה באי באופן סטרילי כמעט לגמרי, משתמשת בנותני שירות מקצועיים הדוברים את שפתה, מתניידת ברכבי 4 מהירים ומתנהגת באופן כללי כצפוי מאנשים עשירים. הקבוצה השניה הידועה מדעית כואזוס לוקוס או ואזוס וגאבונדוס היא מרתקת בהרבה ותפקידיה רבים ומגוונים יותר. תפקידו המרכזי של הואזה העצמאי הוא לעורר התפעלות, שמחה והשתאות בקרב צופיו, להעשיר את יומם ולתבל אותו בעזרת מוזרויותיו האקזוטיות. זוהי מלאכה פשוטה למדי מאחר ועצם השתתפותו בפעילויות יומיומיות שלהם כמו נסיעה בטקסי ברוס או אכילה בדוכן רחוב עושות את העבודה אך לא די בכך. עליו להיות מוכן לענות על כעשרת אלפים ברכות שלום ביום, חלקן מתגרות ומעצבנות, חלקן ברצף מעצבן לא פחות-דמיינו ילד שממשיך לומר לך סלי ואזה גם 2 דקות אחרי שענית לו בפעם הראשונה- ללחוץ ידיים, להקיש אגרופים, לחייך ובאופן כללי להתיחס לכל אחד מאלפי האנשים בכל עיר ועיר שרואה בו את גואלו האישי ומתעקש לקבל ממנו נדבה או להעניק לו שירות שאין בו צורך עבור אותה נדבה. עליו להיות מוכן לחבוט את ראשו כ3 פעמים ביום במשקופי דלתות או גגות דוכנים, לדעת שהוא תמיד במרחק סנטימטרים מיריקה אקראית או מטר ממשתין פוטנציאלי, לשבת בדממה בתוך טקסי ברוס מפוצץ שאין כל סיבה בעולם שלא יזוז כבר לפני שעה מבלי להשתולל(חייב להודות, אני כושל לחלוטין בסעיף הזה) לחוות חוסר יעילות ואיטיות כשיטה מבלי לשנוא את האנשים האלה, לראות ילדים וקשישים סוחבים משאות עצומים כדבר שבשגרה מבלי לרוץ לעזור להם, להבין שמחיר ארוחת הבוקר שלך יכול להאכיל 10 מקומיים מבלי לשנוא את עצמך ולהמשיך בכך יום אחרי יום למרות הפיתוי להחליף קבוצה.------------------------ לאחר הפוסט הקודם המשכתי לפארק הסופר פופולארי אישלו שאפילו הוא שקט למדי בעונה מוקדמת זו. יש בפארק אמנם מעט למורים חמודים המתרכזים סביב אתר קמפינג אך הוא מפורסם בעיקר עקב נופיו, קברי הבארה(שבט מלאגאשי המפורסם בעיקר כפוליגמים וגנבי בקר) שבו והרבה הרבה מים המתרכזים במפלים וברכות מענגות. לאחר מכן נסיעת עינויים הביאה אותי לטוליארה שבקצה הדרום מערבי של האי כאשר בדרך אני חולף במחוזות הספיר של מדגסקר שהם עוד וגמא לחיבת הממשלה לאזרחיה.על הכורים המלאגאשים נאסר השימוש בציוד מכני כבד כלשהוא והם עובדים בדומה למחפשי הזהב באלסקה במאה ה19. לחברות הכריה הזרות שהסתערו על המרבצים לעומת זאת, אין כל הגבלות שכאלה והאבנים היקרות נעלמות מהאי בקצב מסחרר מבלי שהכלכלה המקומית או המקומיים יהנו מכך בצורה כלשהיא. טוליארה היא עיר עמוסת ריקשות.אלפים מהן.חלקן בסגנון הקלאסי העתיק של אדם מושך בגפו את העגלה ורובן בסגנון החדיש יותר של תלת אופן.שני הסוגים נקראים כאן "פוס פוס" ולא עוברת עליך דקה בעיר שבה נהג או שניים חותכים לכיוונך בשאלת פוס פוס מסייה? הריקשות אמנם מעניקות הזדמנויות צילום באלפים והן שובות עין אך כמו בערים אחרות, המציאות מאחוריהן היא עגומה ביותר והזכירה לי כמעט אחד לאחד ספר סיני שקראתי על קורותיו של גורר ריקשה בתום העידן הקיסרי כלומר לפני כמאה מאה ועשר שנים.נהגי הפוס פוס אינם בעלי הרכב אלא רק שוכרים אותו על בסיס יומי שעלותו מגיעה לכחצי מרווחיהם. בעוד שלאיש מהם אין את היכולת הכספית לרכוש פוס פוס, בכל 4 חודשים הם משלמים בפועל-בדמי השכירות את מחירו של אחד חדש. ניתן לראות אותם צמודים לרכביהם בכל שעות היום והלילה, אורבים מחוץ למלונות או משייטים בחיפושים. העבודה קשה מאד אך קשה מכך העובדה שכמו בכל תחום במדגסקר גם כאן יש אינפלציה מטורפת של נהגים וכתוצאה מכך מעט לקוחות עוד תופעה בולטת בטוליארה למרות שאת ניצני רואים כבר בפיאנאר היא נשים רבות שפניהן מכוסים באבקה צהבהבה. המחזה די מבהיל בפעמים הראשונות, כמו תמונות מהסרט"פלישת חוטפי הגופות לטוליארה" אך מתרגלים לכך במיוחד ככל שהתופעה מתגברת. מדובר באבקה המופקת מצמח מקומי ונמרחת על העור להגנה מהשמש ואף להבהרתו. כפי ששר שמעון ישראלי שלנו לפני 60 שנה כבר:"אדם לבן שוכב שעות בשמש ונשרף, רוצה להיות אדם שחור מבטן ומגב, כשהוא שחור אומרים לו אתה כושי מזוהם,, כן, כי כך בראו את העולם"...ואת השאר איני זוכר. מטוליארה קפצתי לכפר מנגילי שעל הים העמוס בנשות מסכה אך גם בשונית אלמוגים נאה בה שנירקלתי ובעיקר ביער קוצני נאה ביותר בו ערכתי שני סיורים עמוסי ציפורים. מטוליארה שבתי צפונה למעבר מהנה בפארק אנדרינגיטרה עם פסגת הפיק בובי שלו והחלטתי להמשיך לחוף הצפון מזרחי הבעייתי מאד תחבורתית, החלטה שהביאה אותי למיקומי הנוכחי לאחר 3 ימי תלאות והן כאין וכאפס לעומת התלאות האמורות להתחיל מחר אם השמועות נכונות. הכביש המצפה לי אמור להיות הגרוע ביותר במדינה עם גשרים שנשטפו וקטעים העבירים רק ברכבי 4 אך גם זו-אני מקוה- הרפתקה ואעדכן בהמשך. אסיים כעת בטרם יעלם החיבור, מילתנו להיום היא lalana-כביש, דרך והלואי שזו שלי תהיהtsara כלומר טובה. ובמילותיו של ידידי אייל: בהצלחה ושקט.