ביקור בגנסו ובצפון סיצ'ואן נותן הצצה אתנית תרבותית לטיבט, אבל עם ירוק עד בעיניים, ובלי צורך באישורים ובירוקרטיה. טיבט בירוק.
צפון סיצ'ואן
אל ערבות העשב של צפון סיצ'ואן הגעתי מצ'נגדו, עיר הענק הסינית המודרנית, שנחשבת, ולא בכדי, כעיר השמחה בסין. מתוכננת להפליא, וצפופה רק במקומות הנכונית, העיר הזו מציעה למבקר בה גנים ירוקים, סמטאות עץ היסטוריות, והכי חשוב, אוכל רחוב מצוין וזול. תרבות האוכל בצ'נגדו מטורפת, ואם אתם "אשכנזים" מדי, מומלץ לשנן את המילים "בויאו לה", לא חריף, שתי המילים הראשונות שלמדתי בסינית. בצ'נגדו יש מבחר אטרקציות, ביניהן העיר העתיקה והפנדות, סמלו המסחרי של המחוז, וחשוב לציין שהעיר ידידותית מאוד לרוכבי אופניים. אבל אני הייתי עם הפנים צפונה, אל הטבע והכפרים של צפון המחוז.
אל צפון סיצואן אפשר להגיע דרך סונגפן, כפר הידוע בעיקר בכך שהוא נמצא על הדרך לפארק הלאומי ג'ויזאיגו, פרק מדהים שבו מפלים ואגמים בשלל צבעים, שנדמה שאלוהים בכבודו צייר אותו, ומיליוני סינים באו לצלם. הפארק, שממרחביו שוטטתי בביקורי הקודם, יפתח בקרוב אחרי שנסגר לתקופה בגלל רעידת האדמה שפקדה את המחוז.
מי שרוצה להגיע לצפון סיצ'ואן, ומשם למחוז גנסו, יצטרך להגיע איכשהו (אני התנהלתי בטרמפים, אבל יש גם ואן שיקח אתכם בתשלום לא סמלי) לעיר זורגה. עיר מעט חסרת ייחוד, המוקפת במישורי עשב אדירים, שהזכירו לי את מונגוליה. זו גם הצצה ראשונה לנוף השגור מכאן וצפונה, אוהלים מנקדים מישורי עשב ענקיים ובהם פזורים עדרי ענק של יאקים. המקומיים כבר הבינו את הפוטנציאל התיירותי של הערבות, ומציעים לינה במאהלים כאילו אותנטיים, ורכיבה על סוסים. כדאי לזרום ולסמן על זה וי פעם אחת.
מזורגה הסתמית והחביבה אפשר לצאת או לטנגקה, ולמישורי הנהר הצהוב והלבן הסמוכים אליה או למחוז גנסו השמימי.
מי שרוצה לראות את פיתוליו של הנהר הצהוב, החואנג חה, המוכרים מברושורי התיירות של המחוז, יצטרך ליסוע לטנגקה (Tangke) עיר מעבר מרוצפת במלונות בינוניים. פארק המפגש בין הנהר הצהוב לנהר הלבן, מרחק קילומטרים ספורים מהעיירה, מלא בתיירים סינים. התצפית שהפארק מספק (בתשלום) על מפגש הנהרות היא נקודת שיא בטיול. וחבל לפספס אותה. במקרה הזה מיליארד סינים באמת לא טועים. טיול שליו לאורך איחוד הנהרות יחתום בנעימים את הביקור באיזור הזה.
אלוהים נמצא בכפרים הקטנים
דרומית לטנגקה, בתוך ערבות עשב מישוריות וגבעיות (מתי ימציאו צורת רבים לאחו) בדרך להונגיואן (Hongyuan) ולמחוז אבה (מחוז טיבטי באופיו ששווה רוד טריפ בפני עצמו) יש שורה של כפרי בוקרים טיבטים, מעוטרי מקדשים בודהיסטים. מעין "המערב הפרוע פוגש את טיבט".אמנם האוכל כאן רחוק מלהיות הגורמה הסיני המצוי (בטח לאלו שבאו מסיצואן וחיכם הורגל לגורמה הרחוב הסיצ'ואני המשובח) אבל קבלת הפנים של המקומיים, שאינם נמצאים על נתיב הטיול המרכזי, והמסורות המקצועיות (חלקם גדלים משחר ילדותם להיות בוקרי יאקים) והדתיות (על טהרת הבודהיזם), יכניסו אתכם לאווירה רגועה ושלווה שתשכיח קצת את הרצון הדוחק לכבוש עוד נקודות תיירותיות על מפת הטיולים. כאן דווקה להתפזרות ולהמתנה יש ערך.
אחרי שסיימתי את הטיול בערבות צפון סיצואן, שבתי לזורגה, כדי להצפין משם למחוז גנסו. הדרך לגנסו יפה ורצופה ערבה והר. אפשר לעצור בדרך באגם הפרחים המסתתר ללא הצלחה במישור העשב הגדול שמצפון לזורגה. התחנה הראשונה שלי בגנסו היתה הכפר לנגמוסה. כפר טיבטי מקסים וקדוש, אפילו לאדם שהאמונה רחוקה ממנו.
אטמוספרת התיירות הסינית בכניסה לכפר עשויה להרתיע ואף להטעות, כביש הגישה אמנם מוקף במלונות ומסעדות, אך מי שצולח את האיזור התיירותי ומגיע אל מתחם המנזרים, מובטח לו שיבין שהתרבות הטיבטית העתיקה במקום אינה מרכינה את ראשה את מול התייר הסיני הפולש אלא להיפך. זו יודעת שהיא ניצבת שם כמו מנזר אבן חסון אל מול רוחות חולפות. בשני מתחמי המנזרים הגדולים בכפר שוררת אווירה של קדושה. המוני נזירים ופרחי נזירות לוקחים חלק בטקסים המקומיים, מסובבים גלגלי תפילה או סתם מחייכים למבקרים. אווירת הקבלה השוררת במקום (גם להרגשתי וגם להרגשתם של מטיילים אחרים שפגשתי) מוסיפה חן נוסף לכפר. בקצה הכפר ישנו קניון צוקי נאה לטיול (אבל טיפה מתויר) שמימיו הנקיים יחסית זורמים לאורך הכפר.
מומלץ לבקר במנזרים, לצפות בשקט בפסלים הרבים ולנסות להבין את המשמעות שלהם בעיני המקומיים ובעיני עולי הרגל שמניחים לצידם שטרות (מנהג נחמד שגם אני לקחתי בו חלק, בסך הכל מישהו צריך לתחזק את בינייני הענק הללו) מומלץ גם לברר מתי מתקיימים הטקסים המקומיים, חוויה חזקה.
האיזור של לנגמוסה הררי וירוק, ואם נפלתם על יום יפה ולא גשום, מומלץ מאוד לצאת לטיול רגוע באיזור. את הנוף שיגלה לנגד עיניכם כשתביטו בחזרה לעבר הכפר , לא תשכחו במהרה.
מלנגמוסה המשכתי צפונה בכביש מלווה ברכסי הרים שכיפותיהם מושלגות, אל עבר הנופים של אזור גנאן. במחוז עצרתי באגם העשב הרדוד של גחי (Gahai) משם המשכתי לעיירה המנומנמת לוצ'ה (Luqu) ומשם בדרך כפרית שלווה ויפה לעיר המודרנית והנבנית לתלפיות הזו (Hezou) עיר בעלת חזות כלל סינית, שהפנינה שבה היא המנזר הרב קומתי המיוחד במקום שבו כדאי מאוד לבקר, ולוא בגלל שהוא בנוי ונראה אחרת מכל מנזר שראיתם.
חזו אינה מתוירת במיחד, ונראה שרוב המטיילים משתמשים בה כתחנת מעבר לשיאחה, העיר הקדושה, וכך גם עשיתי אני, את הדרך לשיאחה, כמו את רוב הדרכים במחוז גנאן, מלווה נהר חביב. שיהיה מה לראות גם כשמיטלטלים בדרכים.
שיאחה עצמה היא עירה תיירותית מאוד, מה שיכול להעיב מעט על הביקור בה, אבל צריך לזכור שחלק גדול מהתיירים הם בעצם עולי רגל שבאו מכל רחבי הפזורה הבודהיסטית לקיים את טקסי ההקפה במנזר לברנג
מנזר לברנג הוא מתחם ענק, מוכר מאוד מצילומי האוויר של העיר (ניתן לחצות את הנהר כדי לעלות לתצפית על כל המתחם, ולקחת כמה תמונות פנורמיות כמו תיירים אמיתיים) המסעדות באזור לא רעות בכלל, וחלקן הותאמו לחיך של המבקר המערבי. האווירה בשיאחה הועכרה (כפי שהבנתי משיחות עם מטיילים) בעקבות מחאה שפרצה במנזרים, כנגד השלטון הסיני. מאז, וכדי למנוע מחאות עתידיות, השלטות הסיני פיזר מצלמות תצפית בכל קרן רחוב וחומת מנזר. מה שכנראה משפיע מעט על האווירה הטיבטית שנוטה להיות שלווה ומאושרת בדרך כלל.
איזור שיאחה דומה בטבעו לזה שמדרום לו ולכן מי שעוד לא רווה ערבות עשב מוקפות הרים מושלגי חוטם, מובטח לו שיהנה גם כאן, בטח אם ירחק מאתרי הרכיבה התיירותיים אל עבר האוהלים והדשאים מנוקדי הכבשים והיאקים
בשדה התעופה של גנאן, אחד משדות התעופה המבודדים והיפים שהייתי בהם (מוקף פסגות מושלגות לבאים בעונה הנכונה) נפרדתי ונופפתי לשלום למחוז גנסו.
יודעי חן טוענים שגם צפון המחוז שהוא מוסלמי יותר ובודהיסטי פחות, שווה ביקור אבל מפאת קוצר הזמן לא הספיקותי. אם אזכה לקיים את המלצתם (בטיול הבא שאני מתכנן, לצפון גנסו ולפרובינציית צ'ינחאי) אספר על כך, כמובן.
