לאחר הרהורים רבים וחששות שהתבררו כמיותרות במיוחד, יצאתי לטייל בירדן עם אשתי ועוד חבר משותף באוקטובר 2016. משום שהיינו שלושה, לא היינו צריכים לשכור מדריך ושוטר צמודים, שכן הירדנים מתנים זאת בכניסה לארצם כאשר מדובר בקבוצה המונה חמישה אנשים (או ארבעה - כדאי לבדוק) ומעלה. הזהירו אותנו רבות על כך שעלינו לתאם את כניסתנו עם סוכן תיירות מקומי כדי שיעביר אותנו את הגבול באופן חלק, אולם הסוכנת הישראלית שארגנה לנו את הטיול הבטיחה לנו שאין צורך בכך – וצדקה. את הגבול חצינו במעבר יצחק רבין הסמוך לאילת תוך 45 דקות ללא שום בעיות, מהכניסה הישראלית ועד היציאה מצדו הירדני, אם כי נעזרנו בעובד מקומי נחמד שכל הנראה נקרא לשם ע"י קבוצה אחרת של ישראלים ועזר לנו למלא את הפרטים שלנו על גבי הטופס הנדרש. אזרחי ישראל אינם מתבקשים להוציא ויזה מיוחדת לפני הכניסה לירדן אך כן נדרשים לשלם דמי אגרת מעבר על סך 101 ₪ בצד הישראלי + 5 ₪ עמלה שאותה ניתן לחסוך באמצעות תשלום מקדים באתר האינטרנט של רשות שדות התעופה. ביציאה מן המסוף חיכה לנו עאבד הנהג המקסים שליווה אותנו לאורך כל הטיול, בדיוק בשעה שקבענו עם הסוכנת. בתחנת המוניות שמחוץ למסוף ממתינים הרבה נהגי מוניות אקראיים כך שגם אם לא תקבעו מראש עם נהג אז סביר שלא שתתקעו שם זמן רב.
מהגבול נסענו לטעום שווארמה מקומית בפאתי עקבה ולמעשה לא חזרנו אליה מאז הביקור הקצרצר הזה, מכיוון ששמענו שהיא לא מעניינת במיוחד ושחופיה אינם מסבירים פנים. אני מניח שאפשר להקדיש לעיר כמה שעות הכוללות ביקור בשוק המקומי ובחוף הים. כמו כן, היא מהווה אלטרנטיבה זולה בהרבה לאילת כמוקד חופשות בטן-גב במלונות השונים. אנחנו וויתרנו עליה ונסענו משם ישירות אל וואדי רם: שמורת טבע מדברית יפהפייה הנחשבת לחלק מהרי אדום המקראיים ושוכנת מדרום מזרח לעקבה, במרחק של כשעה נסיעה. הכניסה לשמורה, אשר בין כתליה צולם הסרט "לורנס איש ערב", מתבצעת דרך מרכז המבקרים שנמצא בחלקה הצפוני. זה המקום בו משלמים את דמי עלות הכניסה וממנו ניתן להמשיך ברכב רגיל עד הכפר רם, שם יוריד אתכם נהג המונית משום שהגישה לשאר הדרכים בשמורה מתאפשרת באמצעות רכבי 4X4 בלבד. מרבית התיירים חווים את וואדי רם באמצעות טיול ג'יפים בן 3-4 שעות החולש על רוב האתרים המעניינים שבה: מעיין לורנס, הגשר הקטן, אזור הדיונות האדומות, קניון ח'זאלי וגשר הסלע המרשים "אום פרות'". כך עשינו גם אנחנו, ובלילה ישנו באחד מעשרות המאהלים הבדואים הנמצאים בשמורה. נהוג לסגור עסקה הכוללת כניסה לשמורה, טיול ג'יפים ולינה עם 2 ארוחות דרך אותו סוכן / בעל מאהל. אנחנו עשינו זאת דרך איברהים מוטלק (מייל: [email protected] / 00962-779936404whatsapp: ), בדואי מקסים שאירח אותנו ודאג לנו לכל מה שהיינו צריכים. המאהל שלו נמצא במיקום מהמם, סמוך ל"אתרי השקיעה" שבמרכז השמורה. ארוחת הערב שהגישו לנו הייתה בסגנון "זארב" - תבשיל עוף עם ירקות המתחמם בתוך חבית מתחת לאדמה שעליה מניחים משטח עם גחלים רותחים מן האש במשך שלוש שעות. הוצאת האוכל המוכן מבטן האדמה על-ידי אנשי הצוות של המקום הייתה אטרקציה מיוחדת המשכה אליה את כל אורחיו הזרים שהתרגשו מן המעמד.
למחרת, לאחר שהתעוררנו אל מול נוף מהמם ואכלנו ארוחת בוקר טובה (צריך לזכור שאצל הירדנים מרבית הארוחות מבוססות על פיתות, חומוס, לבנה ובאבא-גנוש) – יצאנו לטיול בן חצי יום על הר ג'אבל אום אד-דמי. זוהי הפסגה הגבוה ביותר בכל ירדן, והיא נמצאת על גבולה הדרומי הנושק אל ערב הסעודית. כדי להגיע אליה יש לנסוע כשעה בג'יפ ולטפס במשך כשעה וחצי על מסלול מעט מאתגר. הנוף מלמעלה מרהיב ביופיו ושווה כל מאמץ! איברהים אמר לנו שביום חורפי כאשר הראות טובה ניתן לראות גם את מפרץ אילת. לאחר הירידה מן הפסגה, שארכה כשעה, עצרנו לארוחת צהריים משובחת על משטח אבן מוצל הסמוך לתחילת המסלול. כמובן שהתפנקנו גם בשתיית תה מתוק ועישון נרגילה מיד אחרי ששבענו. חזרנו למאהל בסביבות השעה 15:00 ומשם יצאנו ישירות לכיוון וואדי מוסא, הכפר הסמוך לפטרה (נסיעה בת כשעה וחצי מהכניסה לוואדי רם). המסלול מומלץ מאוד אבל למי שאין יומיים להקדיש לוואדי רם בהחלט יוכל להסתפק בטיול הג'יפים ובחוויית הלינה במאהל הבדואי. מיטיבי הלכת יוכלו גם לבחור במסלול אחר ומאתגר יותר: גשר הסלע "בורדא", שהוא הגדול ביותר בשמורה ונמצא בחלקה המזרחי. בערב הגענו למלון Sunset שבוואדי מוסא, שם שהינו בלילה, עד הביקור בפטרה. המלון מנוהל על-ידי בילאל המקסים ששמח לעזור לנו בשאלות לקראת הביקור באתר המפורסם, אולם מלבד מיקומו הסמוך לפטרה, הוא אינו ברמה גבוה במיוחד.
את הביקור באתר, הנמנה עם אחד משבעת פלאי העולם של העת המודרנית, החלטנו להתחיל הכי מוקדם שאפשר, ומיד עם פתיחתו בשעה 6:30 - התייצבנו בשערי הכניסה. החלטה זו השתלמה לנו בגלל שתי סיבות עיקריות: מיעוט המבקרים ומזג האוויר הנעים. השביל הראשי מוביל אל כל האתרים המרכזיים באופן מסודר, כך שמי שחפץ בכך ולא מעוניין לחקור לעומק את ההיסטוריה של הנבטים יוכל להסתפק בו. לאחר הליכה בת 30 דקות, הגענו אל מונומנט ה- Treasury (אל-ח'זנה בערבית) - המייצג המפורסם ביותר של פטרה. הרגע בו נחשפים אל המחזה העצום והמפואר הזה הוא ללא ספק אחד הזכורים ביותר בכל הטיול. בהמשך נתקלים בעוד מבנים קדומים מרשימים, ביניהם האמפי-תיאטרון והקברים המלכותיים (Royal Tombs). האחרונים מובילים אל שביל צדדי ועילי המוביל בסופו לתצפית מהממת על ה- Treasury. שביל זה נקרא Al-Khubta Trail והטיפוס על מדרגותיו היה מעט מאתגר ואורך כשעה עד לקצהו, אך שווה כל טיפת זיעה שניתזה מגופנו! לדעתי, זהו חלק בלתי נפרד מן הביקור בפטרה ואסור להחמיץ את החוויה שבהליכה בו. כאשר הגענו לשיא הגובה השעון הורה על 10:45 וכבר בשעה זו כבר היה חם מאוד (באמצע אוקטובר). לכן, החלטנו לסיים את ביקורנו בעיר הנבטית הקדומה ויצאנו ממנה בשעה 12:15, כך שהיינו בה סה"כ חמש וחצי שעות, ואני מאמין שזהו זמן המינימום שיש להקדיש אליה, אלא אם מוותרים מראש על העלייה בשביל העליון. לאחר ארוחת צהריים לא טעימה, בלשון המעטה, באחת ממסעדות וואדי מוסא, יצאנו לכיוון צידו הירדני של ים המלח. הנסיעה, שארכה כשלוש וחצי שעות, לא הייתה סימפתית במיוחד בעיקר הודות לכבישים הגרועים והמפותלים שבירדן. בשעות אחה"צ הגענו אל אתר הלינה האקולוגי Mujib Chalets המציע בקתות בוץ-אבן וחוף פרטי בים המוות, בסמוך לשפכו של נחל ארנון (וואדי מוג'יב בפי הירדנים) ומשקיף אל עין גדי שנמצאת ממש ממול. הלינה במקום לא זולה כלל ויש להזמין מקומות מראש, אבל האירוח, האוכל והיחס שקיבלנו היו שווים כל דינר! ומעל הכול - המיקום הכי טוב שאפשר לבקש.
בבוקרו הרביעי של טיולנו הקדמנו להגיע לשמורת Wadi Mujib הנמצאת ממש מעבר לכביש ולגשר הלבן המתנשא מעל נחל ארנון, כדי ללכת במסלול הרטוב והקצר הידוע כ- Siq Trail. ההליכה (והשחייה) במימיו הצלולים היו ללא ספק גולת הכותרת של השהות בירדן: שעת הליכה לכל כיוון בין פלגי מים ומפלונים שוצפים, תוך היעזרות בסולמות וחבלים המקובעים על סלעי הענק. מכיוון שישנו ממש בסמוך לאתר, ניצלנו את ההזדמנות להתחיל מוקדם וכבר בשעה 10:00 יצאנו לדרך הרטובה, המתפתלת בינות קניון סלעי ואדום הנמצא בשטחם של הרי מואב. עובדה זו נתנה לנו יתרון רב משום שלא היו מטיילים רבים בשעה זו, וכבר בדרך חזרה נתקלנו בהרבה כאלה – הן בודדים והן בקבוצות, שלבטח היו מעיבים במעט את החוויה ואף עלולים ליצור זמני המתנה גדולים בכל אחד מן המעברים הצרים במסלול. יש לקחת בחשבון שהמסלול מוגבל לגילאי 18 ומעלה ומחייב לבישת חגורות הצלה בשל החשש מטביעה או פציעה של מטיילים צעירים. שיאו של המסלול נמצא בסופו: מפל גבוה ועוצמתי מאוד שניתן להיכנס מתחתיו ולצפות בפלאים שזרמי המים מסוגלים ליצור. הדרך חזרה חווייתית אף יותר, משום שבה ניתן לגלוש מטה בכל הקטעים עליהם טיפסנו מעלה בהתחלה. סה"כ המסלול אורך כשעתיים, ולא הייתי מוותר עליו בשום פנים, למרות ריחוקו היחסי מדרום ירדן, האזור הפופולארי בקרב מרבית התיירים הישראלים (עקבה-וואדי רם-פטרה), והעובדה שכמעט אין אתרי לינה בסביבתו. כמו כן, סיום מסלול נחל זרד (ואדי ח'סה) נמצא במרחק חצי שעה בלבד ממנו, כך שניתן לשלב את נחל ארנון ביומו האחרון של הטרק החביב על ישראלים רבים. בנוסף, שמורת הארנון נמצאת במרחק 3 שעות נסיעה מעקבה, כך שיש אפשרות לשכור נהג מונית שייקח ויחזיר אתכם ממנה באותו היום, אך יש לוודא זאת מראש. נחל ארנון מציע עוד 2 מסלולים ארוכים, מאתגרים, ארוכים ויקרים יותר, אשר דורשים מדריך צמוד וציוד סנפלינג. למיטב הבנתי, מעבר הגבול עם ציוד כזה דורש אישורים נוספים ואף עשוי להיות בלתי אפשרי בשלל חששותיהם של השלטונות הירדנים מפני תאונות טיפוס בשטחם. בלילה האחרון שלנו בממלכה ההאשמית זכינו לבילוי ייחודי ונדיר במלון "מאריוט" היוקרתי שבאזור מלונות ים המלח הירדני, שם הוא נמצא בחלקו הצפוני של ימת המלח הנעלמת. בירה, נרגילה ומופע אותנטי ובלתי נשכח של רקדנית בטן מיומנת במיוחד סגרו טיול ארבעה ימים מושלמים בשכנתנו ממזרח. למחרת התעוררנו ויצאנו היישר אל המסוף, כאשר בדרך ניסינו לזהות את יישובי המועצה האזורית תמר והערבה מצדו השני של הגבול.
לסיום, חשוב לי לציין כי בשום שלב של הטיול לא הרגשנו מאוימים בשום צורה מתוקף היותנו תיירים ישראלים במדינה ערבית. קיבלו אותנו בחום ואהבה גדולים בכל מקום אליו הגענו, אולם המלווה הצמוד והאתרים הסטריליים שבהם ביקרנו תרמו מאוד לתחושת הביטחון שלנו. ממליץ מאוד ליצור קשר עם פירוז שתקתקה לנו את הכול מהארץ:
[email protected] / 052-5136064
