לא להאמין, חזרנו לציווליזציה – יש אינטרנט עובד כמושצריך.
אז מה אני עושה ב -22:30? עומד מול מכונת הכביסה ה 10+ קג' של הקמפינג, שלא נותנת שום חיווי לגבי זמן הסיום, מה נותר? לגנוב לבנות את הלפטופ ולכתוב קצת(טוב הן רואות סרט – זה לא שאני כל כך גיבור).
טיפ: הופתענו כשהיה בקרוואן גם DVD וגם LCD. אבל הDVD לא REGION FREE ולא קרא צרובים. אז יש DVD נייד, מומלץ להביא גם כבלים לחיבור ל LCD ולראות הכככל במסך גדול.
דיווח אחרון היה אחרי יום משגעבסן פרנסיסקו, למה משגע, לא רק כי היה נורא כייף ומעניין, אלא בגלל שלא הפסקתי לשגעאת הבנות "כאן אבא היה... וכאן היה המשרד של אבא... וזה ההכי בעולם... ושם ה... הכיגדול באמריקה..." אבל באמת היה כייף.
הכי כייף היה הקור. בעוד הבנות לובשות כלשכבת בגד אפשרית, אנחנו מדווחים מהארץ על החם הנורא. איך נחזור? אין לי מושג. אפילואני לבשתי פעם ראשונה החודש מכנס ארוך וירדתי מהסנדלים.
את היום השני החלטנולעשות עם "ריבה" בעיר. לא שהסידור עם הבארט מתחנת "קולמה" לא מוצלח מאד, אבל גם היהשבת (פחות תנועה בעיר) וגם רצינו להגיע למקומות המרוחקים יותר.
את הבוקר התחלנובהחזר חוב מהיום הקודם: השארתי את הנשים בתחנת הכיבל קאר ב Powel והמשכתי עםהקרוואן בנסיעה לאורך (בעצם במעלה ומורדות) רחובות העיר עד התחנה הסופית שלהם אחריהפישרמן-וורף בסוף רח' הייד. כמובן שאפילו עם קרוואן הגעתי זמן רב לפניהן, ונאלצתילחפש חניות זמניות עד שיגיע הפקח התורן ויבקש בנימוס לפנות את המקום. עם כל התורשהיה להן בתחנה הראשונה, חיכיתי בערך שעה עד שראיתי את הקרון שלהן שועט מרח' לומברדעד אלי.
בזמן שחיכיתי, כבר עשיתי הערכת מצב לגבי מזג האוויר. אמנם לא אפורוערפילי כמו אתמול אבל בטח לא קייצי או חמים. כמו כן, אין מה לעשות, הבנות קרועותכבר מהטירונות המוקדמת שאבא סידר להן הקיץ הזה, אז יותר מידי אתרים נוספים כבר לאבאים בחשבון.
החלק שנשאר יחסית חם יותר בעיר הוא המזרחי (זה שלא פתוח לים), אזאטרקציות במערב ירדו מהתוכנית. התחלנו בנסיעה לכוון המרינה ופורט מייסון (שם אפשרלראות את כל הצעירים והחתיכות רצים ומטיילים ומקנחים בארוחה ברח' צ'סנאט). אז עברנושם, במטרה לעצור, אך ככל שהתקרבנו לגולדן גייט, היה נראה שמתבהר, לכן הוחלט עלהמקום להמשיך לגשר כל עוד רואים אותו.
ירדנו ביציאה האחרונה לפני הגשר (יורדיםחזק ימינה ושמאלה לחניה לא גדולה). היה שם די צפוף לקרוואן, אבל ריבה יודעת להדחקגם לחניות "COMPACT" ... ההליכה על הגשר מאד כייפית, רק ככה מרגישים את העוצמה שלגשר כה עצום (מבט למטה – הים והמבצר הספרדי, מבט למעלה – כבלי הענק והליקופטריםשנראים כמו זבובים חגים מסביב לגשר עם תיירים בעלי אמצעים רבים משלנו(...
והקור – איזה רוח, רצנו כדי להתחמם. כרגיל אני מקנא במסלול הפרטי לרוכבי אופניים ממרכזהעיר עד סוסליטו... למה לי אין 5 קמ' מסלול ליד הבית.. מה בסך הכל ביקשתי?
חזרנולחניה, כבר צהריים, הבטן מקרקרת... הפעם לא נתנו ליעל את הכבוד להרים ארוחה ב 5דק', ומייד שעטנו לסוסליטו – להמבורגריה המפורסמת בכל מערב ארה"ב ברחובBridgeway 737 . התור ארוך, אבל שווה. למי שלא אוהב המבורגר יש מפלט בצורת נקניקיה. ההרגשההיתה קצת של ה"סופ-נאצי" של סיינפלד, ולהפתעתי מול הקופה – תמונה של השף שלהסופ-נאצי ולמטה "No Soup for you"... מצחיק
אחרי שהכל נארז בשקיות חומותגדולות, התיישבנו כמו ישראלים טובים על הספסל הראשון מול המים, לארוחת מלכים. השמשהחליטה לצ'פר אותנו ויצאה בדיוק בזמן. טוב ששמנו רק 4$ בחניה, אחרת אי היה אפשרלגרד אותנו משם. סוסליטו – מדהימה כרגיל, הכל רגוע, נקי, יפה, עשיר, אנשים נחמדים, אפילו התיירים נחמדים. שווה.
חזרה לסן פרנסיסקו, קצת לפני הגשר, עולים לתצפית עלהגשר. פעם... כשבאתי לבקר סתם באמצע השבוע אחרי העבודה, הייתי שם לבד... היום כנראהעוד כמה מכירים ועוד בסופ"ש... אז היו שם לא מעט אנשים ורכבים בכביש הצר הזה וגםגיליתי (אמנם מאוחר מידי) שלא מומלץ לקרוואנים, לכן הביקור היה קצר מאד לצערי. איןספק – ה-מקום האופטימאלי לתצפית על הגשר והעיר. (למי שלא מכיר או קרא את המלצותייבעבר – הוראות הגעה: לרדת מה101 לסוסליטו, שמאלה ל-Sousalito Lateral Rd. הופךלרח' Conzelman. אחרי התצפית, ממשיכים ברחוב, ימינה ל McCullough, ושוב ימינה ל Bunker, וימינה ל Sousalito Lateral Rd. חזרה ל 101).
משם, חזרה דרך הגשר (בכווןזה משלמים $6), ודרך שכונת הייט ואשבורי (לא עצרנו, לא לקלקל את הילדות בגיל צעיר(עלינו את העליה החדה ל Twin Peaks .
גם כאן – מראה מדהים אבל רוח מקפיאה, עוד יתרון של ריבה, קר? - מכינים צי'קצק קפה ויוצאים לתצפית.אפילו מוכרי החולצות בדולר ברחו מהקור כךשכאן היתה נקודת השבירה וכולן דרשו – הביתה!
אז חזרנו. אפילו בפסיפיקה יצאההשמש, מעל החניה (ממש מעל החוף) מצנחי רחיפה לרוב. וכך סימנו את הביקור הקצר מידיבעיר שאני הכי אוהב.
הבוקר, אפילו אני לא התעוררתי ב 6 בבוקר (כנראה שהעייפותהגיעה גם אלי...), יצאנו לאחר ביקור בקפה הקרוב (לגנוב קצת (WI-FIלכוון מונטריי. ה-101 פנוי בראשון בבוקר, והדרך רצה בקלות. עשינו מעשה שלא יעשה – עצרנו לארוחתבוקר בחנייה של האוטלט של גילרוי ואפילו לא נכנסנו לחנויות – ישר הלאה למונטריי (מישלא מכיר – זה אוטלט עצום,של פרימיום אוטלטס, גדול בהרבה מווגאס, מחירים – לא יודע, ביקרתי שם מזמן).
במונטריי, חניה ב central Ave. – חינם לשעתיים כהמלצתה של ערבה(שימו לב – הפקחים עוברים ומסמנים את הצמיגים, לא לאחר בבקשה), ומייד לאקווריום שלמונטריי. היה ממש יפה, רבות נכתב עליו – הכל נכון. הבנות מאד נהנו מברכות הליטוףוהאקווריומים העצומים. ראינו גם מופע דבילי והאכלת פינגווינים. כל הביקור לוקח ביןשעתיים לשלוש,מחיר ל 2 מבוגרים+3 ילדים מעל 100$.
המשך לפישרמן-וורף, תיירותי, לא עשה לנו הרבה, העדפנו ללכת על הרציף הארוך וליד חוף הים עצמו (איזה כייףללכת לחוף, להתרחץ, שמש, ולא להזיע... נכון?)
מכיוון שמחר יש לנו יום ארוך עד מורו ביי, וכאמור העייפותרבה לקראת סיום, החלטנו לגנוב ממחר וקפצנו לביקור בכרמל. הרח' הראשי היה קצת רדום(טוב ראשון אחה"צ – החבר'ה עוד ישנים), החנויות – פלצניות כרגיל, אבל יפה ונעיםומתוכנן פיקס. הכי אהבנו (מומלץ), לרדת למטה עד 25 מטר מהחוף ולפנות ברח הכי קרוב לים דרומה. זה ה-רחוב של כרמל, משמאל כל בית – מלמיליאן ומימין – חוף רחב וזהוב, ושמששוקעת.. אין מילים.
חזרנו בשבע ל"סיפרס אין" מוטל בכרמל שמארח כמה קרוואנים, ומאז כביסות... כנראה אחרונות לקראת החזרתה של ריבה ברביעי בבוקר.
מקווה לדווחעוד פעם אחת לפחות
לילה טוב
ארז
