האי מנדו ממוקם באמצע הפארק הלאומי של וואדן, כמו במרבית האזור, השטח בין היבשה לאי אינו אדמה ולא ים. חלק מהיום זה נראה כמו קרקע חולית יבשה 6 שעות לאחר מכן הוא מוצף לחלוטין. המראה האופייני לאזור ים וואדן וגם למנדו הוא משטחי דשא הצומחים על שכבה עליונה, בעובי כמטר, המורכבת מחימר, חמצן וחול, ויוצרת סוג מיוחד של חימר ימי בשטחים המקיפים את האי.
אפשר להגיע אל האי רק בזמן השפל. אז מתגלה מתוך הים שביל לא סלול הנקרא לנינגסבג׳ן Låningsvejen העובר מהיבשה ועד לאי. הכביש הוא למעשה רכס הררי הבולט מעל גובה קרקע הים סביב האי. אם אתם רוצים להגיע לאי, אתם חייבים לבדוק היטב מתי יש את השפל ומתי הגאות. בכל יממה יש שני סביבי שפל - גאות. יש אפליקציה המציגה את מצב השפל והגאות. הגאות נוצרת על ידי המשיכה הכבידה של השמש והירח. הגאות הגבוהה מתרחשת כל 12 וחצי שעות. בים הוואדאן, ההבדל בין הגאות לשפל הוא כ. 1,70 מטר. הבדל זה מתגבר על ידי הירח החדש, הירח המלא והרוחות הכבדות. כאשר מתחילה הגאות, מתכסים המישורים במי הים והמעבר לאי נחסם פעמיים בכל יממה.
בדקנו מתי השפל מתחיל ונסענו מריבה לכיוון Mandu.
משך הנסיעה בסביבות 40 דקות תלוי בסוג הרכב, כדאי לקחת בחשבון שהדרך לא סלולה ויש בורות עקב זרמי המיים.
יש אפשרות להגיע גם עם סיור מודרך בטרקטור הגורר קרון דו קומתי בו יושבים הנוסעים. סיורים אלו מאפשרים נקודת תצפית גבוהה יותר ורגועה יותר מאחר והטרקטור יכול לנסוע גם אם השביל מוצף במי ים. יש גם אוטובוס - טרקטור המעביר נוסעים פעמיים ביממה בחודשי הקיץ מהאי ליבשת וחזרה. יש שתי חברות אוטובוסים, הן זהות זו לזו, וההבדל המשמעותי הוא מועדי הנסיעה. יש אפשרות לבדוק באתר את זמני הנסיעה והתחנות בדרך. נקודת היציאה של הטרקטורים מהיבשה היא מחניון הרכבים בחלק המערבי של העיירה Vester Vedsted. המחיר הוא 60 כתר דנמרקי למבוגר ו 40 לילד עד גיל 12.
הנסיעה בין משטחי המים והעשב הצומח במים המלוחים מרהיבה. סביב מעופפות עשרות ציפורים וכבשים רועות ללא מפריע.
אחרי שעוברים את החוויה הזו ומגיעים סוף סוף לאי עצמו, אפשר לחשוב שעברנו במנהרת זמן וחזרנו שלוש מאות שנים אחורה למאה השמונה עשרה. האי מאנדו שונה משני האיים הסמוכים לו, Rømø ו Fanø. הוא נחשב לאחד האיים השלווים ביותר של דנמרק מאחר והוא מושפע פחות מהתיירות. הטיולים המאורגנים והמטיילים לרוב מעדיפים את התחבורה הנוחה עם המעבורות לאיים הסמוכים ומוותרים על החוויה המפוקפקת (במיוחד לאוטובוס תיירים) שבנסיעה בשביל בזמן הפל ומכך שאם מגיעים באחור בזמן הגאות, אין חיבור תנועה אל העולם החיצון.
כאשר נוסעים באי, ניתן לראות דיונות גבוהות ותעלות סביב האזור המיושב. בסיור שעשינו הסביר המדריך שיותר מפעם אחת, האי הוצף על ידי גלי הים בזמן סערה. מאז המאה ה -19, הנזקים הצטמצמו באופן הדרגתי עם בניית המחסום של סוללות החול.
במהלך התפרצות הסערה ב -1981, הייתה באי הצפה נרחבת לאחר שסוללות החול נפרצו על ידי הגשמים, הרוח והגלים הענקיים. החול מהסוללות נשטף לים והמיים הציפו את האי כולו, 200 כבשים ו -18 יצורים אחרים טבעו, אבל למרבה המזל אנשים לא נהרגו בסערה. אחרי הסערה, הסוללות חוזקו ושוב הגנו על האי. במהלך סופת ההוריקן ב -1999 המצב היה קריטי למדי אולם פרט לדליפות מקומיות הסוללות החזיקו מעמד והערים לא הוצפו.
כיום האי Mandø מוגן על ידי סוללת חול כמעט סביב כל האי. שורה אחת של דיונות הממוקמות סביב הנקודה הגבוהה ביותר באי מספקת לתושבים הגנה מפני הים ממערב.
קצת על ההיסטוריה של האי
האי מונדו מוזכר בפעם הראשונה בכתב בשנת 1213 במפה. ידוע כי אנשים חיו על Mandø בתחילת המאה ה -14. עד שנת 1741, האי היה שייך לבית המלוכה, ואז הוא נקנה על ידי תושבי האי. לאחר הרכישה, תושבי האי נאלצו לשלם את שכר הכומר, כמו גם לשלם עבור אחזקת הכנסייה. הקנייה הקנתה לתושבים את זכויות הציד, כמו גם את הזכויות על כל מה שנשטף על החוף.
אוּכְלוֹסִיָה
במהלך המאה האחרונה, כמות התושבים באי ירד., בשנת 1890, התגוררו באופן קבוע באי 262 תושבים. בשנת 2012 רק 37 אנשים חיו באופן קבוע על Mandø. וכיום מספר התושבים הקבועים באי הוא 35 בלבד. בית הספר נסגר מאחר ואין ילדים המתגוררים באופן קבוע באי.
בתקופות הקיץ והחגים מגיעים לאי תיירים רבים, מדנמרק ומהעולם כולו להתגורר באי השליו ולהנות מהשקט ומהאויר הנקי. התושבים הזמניים יוצרים פיצוי על כמות האוכלוסייה היורדת.
תושבי האי במקור התפרנסו בעיקר מדיג וספנות. מאז המאה ה -20, העיסוק העיקרי היה חקלאות. מספר החוות המעורבות בחקלאות השנתית ירד מ - 25 בשנת 1970 לאחת בלבד בשנת 1997. כיום, תושבי האי הם בעיקר גמלאים, חקלאים במשרה חלקית ובעיקר תחומים המעורבים בתיירות.
השם Mandø
מן המאה ה -13 האי היה ידוע בשם "Mannæø או Mannø" האי של הגברים. האגדה מספרת שבזמן הסערה הגדולה בשנת 1558 כאשר הוצף האי, רק 7 גברים, אשר עבדו במקרה בקציר החציר ב Mandø Hølade על היבשת, שרדו. כל שאר תושבי האי נספו בסערה. במשך זמן מה, נודע האי כאי בו מתגוררים רק שיבעה גברים וכך נצמד לו השם. לאחר זמן מה, מצאו שיבעת הגברים כלות חדשות באי Fanø וזמן קצר לאחר מכן חזרו איתן לאי Mandø.
לאחר הסיור באי מאנדו, המשכנו לאי פאנו.
