הטיול ליפן -חלק 5-ואחרון בהחלט- חוויות ועצות -האקונה -הר פוג'י / מה היינו עושים אחרת / תרבות ומנהגים / ילדים ביפן / סוף הטיול
****כל התמונות המופיעות בכל הפוסטים – חלקים (1-5) צולמו במצלמת הנייד. זמין ולא מצריך היערכות מיוחדת (כל הזכויות שמורות לבעלת הבלוג...)
האקונה-הר פוג'י -.האוטובוס הישיר להאקונה (Odakyu Highway Bus ) יוצא מתחנת האוטובוס בתחנת שינג'וקו-קומה 4, כרטיס האוטובוס משוריין מושב /זמן.סוף השבוע אביבי ,שטוף שמש וכל אמצעי התחבורה מלאים עד אפס מקום .הנסיעה באוטובוס נעימה,נרדמנו לנו, לשעה קלה. התעוררנו לקולות צהלה ומשום מקום - נגלה ההר במלוא הדרו.(ראה תמונה בראש הפוסט) מרגש מאד. התעשתנו והתחלנו לצלם כמו יתר הנוסעים ,רובם יפנים .הראות מצוינת,מזג אויר נפלא. אזור האקונה הוא המתוייר ביותר ביפן. הבחנו בהר באזור גוטמבה, עיר סמוכה להאקונה. בגוטמבה חנויות עודפים רבות. מאחורינו ישב זוג צעיר ונחמד מניו- ג'רסי .האשה יהודיה שביקרה בארץ במסגרת תגלית,הבעל: יפני מטקאיימה,הגיע לביקור מולדת, התרגש לשמוע שאנו נהנים מאד ביפן, הזמנו אותם לבקר בארץ. התחנה האחרונה באוטובוס היא: TOGENDAI- אגם אשי .http://www.hakonenavi.jp/english/traffic/transportation/highwaybus/ האקונה היא עיירת נופש יפה ומטופחת,בתי מלון ומעיינות מרפא (בעת הביקור רב המעיינות החמים סגורים לציבור עקב פליטת גזים וולקניים,אגב, התפרצות אחרונה של הר פוג'י ,אירעה לפני כ-300 שנה) ,האוכלוסייה המקומית: מבוססת , נינוחה ואדיבה ,בהגיענו נכנסנו למבנה המהווה בסיס היציאה לרכבל ולשיט,ובו שטחי מסחר / מזכרות / אוכל , יש כאן עמדת מידע בסמוך לעמדת התשלום לרכבל ובקומה מטה עמדת תשלום לשיט .בהמתנה לשיט באגם שמענו מתיירים שזה היום השלישי להם בהאקונה ורק היום הבחינו בפוג'י. עם רכישת הכרטיס לרכבל,מיידעים כי -בעונה זו (אמצע אפריל) -ניתן להגיע ברכבל רק לתחנה השלישית. החל מחודש מאי ,בהתאם למזג האויר ולפעילות הססמית-מתאפשר מעבר עד לתחנה החמישית. עוד על הרכבל: http://www.hakoneropeway.co.jp/foreign/en/#03, ההפלגה כ- 2800 יין לאדם .(ראה תמונות : מהרכבל נדמה כי ההר קרוב יותר). בהפלגה : קריר, עוצרים במס' תחנות , אפשר לרדת ,להסתובב ולעלות לספינה הבאה,אנו מוגבלים בזמן וויתרנו על כך . משך ההפלגה הרצופה כשעה ורבע .הרכבל -עד חצי שעה. שהינו במקום כשעתיים וחצי נעימות ופנינו למוזיאון הפתוח בהאקונה.
שער הטורי ומעליו מציץ לו הר פוג'י -צולם מ”ספינת הפיראטים” בהפלגה באגם אשי,
מתחנת TOGENDAI-(אגם אשי) נסיעה של כ 45 דק' באוטובוס המקומי המבלבל : עד למוזיאון הפתוח- -לתחנה צורת עמוד מרובע עם כתוביות ביפנית-,ראה במדויק בלינק מעלה .יש אטובוס S לכיון גורה והמוזיאון הפתוח- ואותו אוטובוס שנוסע לכיוון הפוך-כל זה בצומת מסוכנת -בהמתנה לאוטובוס הבטנו בתמיהה בנהגים הזהירים ולא הבנו איך נמנעות תאונות קטלניות. ליתר ביטחון התפצלנו, אני עמדתי בתחנה אחת ובן זוגי בתחנה מקבילה- האוטובוס חולף כל 25 דקות,תושב מקומי עצר את רכבו ,התעניין לאן פנינו מועדות ומאחר ונוסע לכיוון ההפוך,כיוון אותנו לתחנה הנכונה. הנסיעה באוטובוס מעניינת,הנוף מדהים והכביש עקלקל ,ריחמנו על הנהג שנוסע בדרך מס' פעמים ביום. (התשלום לנהג בסוף הנסיעה כ-250 יין ) לצערנו לא נותר לנו זמן לבקר בגורה-הגענו הישר למוזיאון הפתוח, המאמץ לגמרי משתלם,המקום פתוח משנת 1969,הפסלים ממיטב האמנים המודרניים- וכל זה במרחבים עוצרי נשימה… ופריחת הדובדבן כמובן.
מעלה ומטה,מהמראות ב-מוזיאון הפתוח האקונה- AIR MUSEUM Hakone Open THE
-אחה”צ -בדקה ה-90,הספקנו לאוטובוס המקומי (מהמוזיאון לקחנו אוטובוס לצומת המסוכנת ושם עלינו על האוטובוס הישיר שלנו לטוקיו).תחילה,הנהג סירב להכניס אותנו ,אמר שאין מקום למזדמנים (מזדמנים יכולים לעלות אם המשוריינים לא הופיעו) שלפנו את הכרטיסים ,הוא קד בהתנצלות עמוקה,איש יפני ניגש ותרגם שהנהג מתנצל מעומק הלב על גסות הרוח-קיבלנו את ההתנצלות והובלנו ע”י הנהג למקומות השמורים (המקומות האחרונים באוטובוס שסומנו בשלט באנגלית-reserved ).ראה תמונה מטה,כך נראה הר הפוג'י בשעה 17:15 , שוב מאזור גוטמבה- עטוף בעננים ,מתכנס לו. סוף שבוע ,הדרך לטוקיו התארכה לשעתיים ורבע. לנוסעים ברכבת-Hakone Free Pass -על הכרטיס ,המחירים ומה כלול ,ראה:http://www.japan-guide.com/e/e2358_008.html כדי להגיע לתחנת הרכבת יש להסתייע בכל זאת באוטובוס ,זה יומנו האחרון ביפן והנסיעה באוטובוס: נעימה זולה ומשתלמת אם אין את ה-HFP.
עוד על האקונה והאטרקציות באזור ראה באתר: http://www.japan-guide.com/e/e5200.html
זהו למעשה סוף הטיול,הגענו לטוקיו עייפים אך מרוצים, באוטובוס ניצלנו את הזמן ל:
מה היינו עושים אחרת? מבלי לחרוג מסך ימי הטיול ביפן ?(ראה בחלק 1)
1. היה חסר לנו זמן נוסף בהאקונה .שווה לטייל כאן גם אם לא תצליחו לצפות בפוג'י, יש המון מה לראות. היינו מוותרים על יום הטיול -בארמון הקיסר,גינזה והסביבה ולנים בהאקונה לילה -יומיים. ומספיקים לבקר בגורה ובמוזיאונים נוספים .
2.הרגשנו לחוצים בזמן בקיוטו-במקום 2 לילות בהירושימה היינו מקצרים ללילה אחד ומוסיפים לילה נוסף בקיוטו
3.לנחות באוסקה ולהמריא לארץ מטוקיו- בתנאי שכלכלי-ובתכנון נכון--עם ה-JRP הרווח יהיה מירבי.
4.בקיוטו רכשו כרטיס לאוטובוס בלבד -אמצעי תחבורה אחרים פחות יעילים,חבל על הכסף.
מה לא ראינו ביפן?
לא ראינו הומלסים למשל, מה זה אומר ? אין הומלסים ביפן ? יתכן שדואגים להם בעונות המתויירות ? . לא ראינו אנשים בעלי מבנה גוף מלא,למעט תיירים -ההקפדה על התזונה ראויה לציון-האוכל זול,איכותי וזמין .מקומות העבודה מאפשרים הפסקות לארוחות מסודרות ,העובדים מביאים מהבית קופסאות אוכל והדיאטה היפנית היא שם דבר בעולם. לא ראינו כעס ולא שמענו הרמת קול...לאן זה הולך ? פנימה ? טוב? רע ? לא ראינו מופע של מתאבקי סומו -הם מופיעים באולמות מיוחדים במסגרת סיבוב הופעות ארצי,כל פעם בעיר אחרת ולכן לא הצלחנו לצפות במופע. .אכזבה. לא ראינו פחי אשפה- אפשר לטייל יום שלם ולא לראות פח אשפה אחד, עדיין האשפה אינה מצטברת והניקיון ברחובות ראוי להערכה, כששאלנו להיעדר פחי האשפה-נאמר לנו שזו הפילוסופיה,מינימליזם כדרך חיים. עידוד למאותגרי אגרנות. (לא ממש מובן, הרי אדם שאינו רוצה לאגור חייב להשליך לפח .הכוונה היא שמלכתחילה להימנע מלרכוש חפץ שלא יהיה נחוץ לי) אפשר למצוא פחי אשפה בשירותים ,במסעדות ובחדרי המלון. ישנו רב מכר יפני עולמי--סוד הקסם היפני-מאת : מארי קונדו -מדריך סדר וארגון הבית ...מסתבר שתופעת האגרנות וצריכת היתר אינה פוסחת גם על היפנים: מנהג מעורר דאגה עבורם- אגרנות נתפסת כהפרת איזון ,קושי רגשי באבחון עיקר ותפל... (חללי המגורים ביפן קטנים ,יעילים ולרב לא מאפשרים צבירה ואגרנות).
על קצה המזלג: היבטים בתרבות היפנית: יפן היא ארכיפלג ,מאכלי הים מהווים מרכיב עיקרי בתזונה .אוכלוסייה : כ-130 מיליון תושבים. שטחה דומה לשטח מדינת קליפורניה. רב השטח אינו ראוי או מיועד לאכלוס מסיבות טופוגרפיות/ גאולוגיות, מכאן שזו מדינה צפופת אוכלוסין (במקום ה-18בעולם בצפיפות האוכלוסין). מס' עורכי הדין ביפן (למס' התושבים) נמוך לאין שיעור ביחס לארץ, היפנים , שואפי ההרמוניה -מעדיפים לגשר על מחלוקות באופן לא פורמלי. האיפוק מוערך. המהירות מן השטן. לא פשוט לעשות עסקים ביפן ,תחכום ועקרונות. יש ללמוד קודים תרבותיים, ולתת את הדעת לתקשורת הלא מילולית , מקום וכבוד למסורת . אפשרי ? , 180 מעלות ממה שנהוג בארץ. בזמן הקצר אימצנו מעט מהמנהגים המקומיים, קשב,לקוד, להודות ולהיות מעודנים ככל האפשר..… .יש כאן הערכה גדולה לדיוק ולירידה לפרטים, לטבע, לחיות ולאדם .לא ברור אם רמת הפשיעה באמת נמוכה או יש תת דיווח? . ביפן תוחלת החיים הגבוהה ביותר בעולם בשני המינים. 26.5% מהאוכלוסייה הם בגילאי 65+, (לעומת 11% בארץ), מדינה מזדקנת, באי אוקינוואה תוחלת החיים גבוהה במיוחד .באי ריכוז גבוה של תושבים של בני 100+.(אולי בפעם הבאה נבקר באי-צריך לטוס או להפליג אליה, נאמר לנו שאין הרבה לראות שם למעט בסיס צבאי אמריקאי) רבים מהמבוגרים נמצאים עדיין במעגל העבודה : ולכך השלכות כלכליות , המדינה העשירה הזו (הכלכלה השלישית בעולם) נושקת מזה שנים לדפלציה / מיתון. היו יפנים שהתענינו מאיזה ארץ הגענו-יש ששמעו על ישראל , כאן-ארצות המזרח הרחוק תופסות את הכותרות-צפון קוריאה ,מיאנמר וסין . ראינו ביפן : מרקמים ,עיצוב ואדריכלות . אוטומציה,ניקיון , אסתטיקה ברמה הגבוהה ביותר- רף שקשה לעבור אותו. ראינו את התושבים היפנים בחגם,שמחים נהנים, מטיילים ומבלים.
ביפן 4 עונות מובחנות-החורף די קר,הקיץ לח וחם. האביב (פריחת הדובדבן) והסתיו (השלכת) הן העונות המתוירות כאן .
מנהגים בולטים: הבחנו כי היפנים חובבי מדים – ניכר גם באזור עסקים,גברים בחליפות ונשים בחצאית כהה,חולצה לבנה ומעיל טרנץ' בצבע בז' ,מיישרים קו. מסכות- : רבים חובשים מסכה לבנה על פניהם – לא שפרצה מגפה חו”ח .יש המסבירים זאת בנימוס בעת נזלת, באופנה משונה, נראה לא נוח, בולט מאד בטוקיו .
ילדים ביפן- לא יכולתי להתאפק, הילדים שראינו מתוקים ומטופחים ,ההורים אינם נרתעים כשמבקשים לצלם את ילדם אלא נראים מוחמאים מהבקשה, ......מרחיב את הלב...הנאה צרופה...
בבוקר המחרת , יוצאים לכיוון שדה התעופה נריטה ( על הנסיעה לשם ,ראה בסוף חלק 2) עצירה קצרה במוסקבה והביתה ,נהינו מאד ביפן, כבר מתגעגעים ,תודה לכל מי שקרא, עקב, הגיב ובכך תרם למחויבות שלי להשלמת 5 חלקי הבלוג ***הטיול ליפן מומלץ בחום !
קאמפיי !(לחיים-ביפנית)
