כמה תהיות שמלוות אותנו לאורך הטיול

· בעולם המערבי יש תקנים וכללים וחוקים לכל דבר כמעט. ישראל נחשבה פעם לדיי פורקת עול, אבל משנה לשנה אנחנו נהיים יותר ויותר מתוקננים. בהודו ראינו תהומות בלי מעקות, מכוניות בלי חגורות בטיחות, עשן ורעש וצפצופים בלי שום מגבלה, חוקי תנועה אישיים ויצירתיים (אם כי לא חצופים ופרועים) ואני לא בטוחה שזה כל כך גרוע. רב הזמן זה עובד ודווקא דיי נעים. לאורך מאות הקילומטרים בהם נסענו לא ראינו אף תאונה, אף חיה דרוסה על הכביש... זה אומר משהו, לא?

· ההתנהגות של ההודים בהרבה מקומות הייתה לא פורמאלית ונטולת מחיצות. הם היו מנומסים ואדיבים, אבל לא מאובנים ולא ביישנים או מסוגרים. תמיד שמחו לקשור שיחה ולדבר על החיים שלהם.

· רב ההודים שדיברנו איתם לא התפעלו מהמדינה שלהם. הם דיברו על השלטון המושחת שמכביד את עולו על האזרחים, על הטינה בין הלאומים השונים ובעיקר בין המוסלמים וכל האחרים ועל היעדר עתיד. רבים מהם חולמים להגר לקנדה או ארה"ב.

· כמעט לא ראינו שעונים, לא על אנשים ולא בחנויות. לא ראינו בכלל חנויות תחתונים וחזיות ובכלל חנויות 'רגילות'. לא ברור איפה ההודים מצטיידים בדברים האלה (ואולי הן לא לובשות שום דבר מתחת לסרי?)

• ניר טואלט הוא מצרך נדיר בהודו. את זה הבנו והצטיידנו בהתאם. אבל איך ומה עושים ההודים עצמם???
   מחשבה מטרידה במיוחד כשאוכלים במסעדות או לוחצים ידיים.

· הודו מדינה דתית מאוד, לרב רובם של ההודים יש רגש דתי ואמונה ושיוך לדת זו או אחרת (מדברים על 2000-3000 קבוצות דתיות שונות בהודו), אבל הדתות כאן הרבה יותר מחויכות ורכות ולא חמורות סבר, קנאיות ונזפניות או מגמדות ומטילות אימה כמו דתות במחוזותינו.

· הודו שטיילנו בה, זו שאהבנו והרגשנו בה נח, היא רק חלקיק זעיר, חריג ושונה מאוד מ'הודו האמיתית'. אנחנו טיילנו ב'הודו לתיירים' שמתנהלת אחרת לגמרי מהודו של ההודים.

זהו, על רגל אחת. הייתה לנו חופשה נהדרת.
 מי שרוצה להיעזר בניסיון הצנוע שלנו מוזמן ליצור קשר. אנחנו נהנה לשחזר ולהיזכר.

מירה יניב [email protected]

נירית סגל [email protected]