2.07.22
יום שני בקנדה, האי ונקובר. מכירים את ההרגשה כשיוצאים מחוץ לבית , נעמדים על מפתן הדלת, ולוקחים אויר מלאו הריאות? אני נעמד על מפתן הדלת מופתע, טעם האויר הצונן ממלא את ראותי, אויר נקי, מתובל בריח יער של עצי מחט, דולב ומייפל וכן קצת ריח ים עם ניחוח מלח קל...אח...
עופר ורותם שאלו אותי אתמול להיכן ללכת לטייל מחר? אמרתי לא ללכת, אלא לנסוע ולראות כמה שיותר...בסדר... יצאנו לטיול בשני רכבי המשפחה, סובב כביש 14, העולה צפונה, חוצה את האי מערבה עד לחוף האוקיאנוס השקט וחוזר דרך ויקטוריה. יוצאים לדרך, קנדה לא צפופה, אין הרבה רכבים על הכביש, תרבות האאוט דור חזקה מאוד, רכבים נושאי סירות, קייקים ואופני שטח, חולפים על פנינו, מידי פעם קבוצת אופנועים עוברת בטרטור מנוע חזק, הכביש צר ומצדיו מתנשאים עצי מחט גבוהים, המסתירים את צידי הדרך, הכול ירוק ירוק... חוצים גשרים קטנים העוברים מעל קניונים מלאי מים, לצידי הדרך מופיעים שלטי הזהרה ממשאיות הענק, נושאות גזעי עצים, כל השלטים מרוססים בצבע, עדות למאבק בין שוחרי הטבע, מתנגדי כריתת העצים, לבין תעשיית העץ המאיימת על יערות הטבעיים שעדיין נשארו בקנדה. פונים מערבה, שלט קטן מפתיע אותי באומרו שב 56 הקילומטרים הבאים, אין קליטה סלולרית.....מה נעשה, אה חופש, הכול בסדר... פונים לדרך צדדית ההופכת לדרך עפר, המכוניות הפרטיות מתקשות בנסיעה, אך ממשיכים לאט קדימה, מה נוותר? גברים ישראלים לא מוותרים....בשלב מסוים הדרך דורשת שילוב של 4 על 4, כאן יורדים מהרכבים וממשיכים ברגל מהלך של קילומטר, מביא אותנו לאחד מעצי הענק הבודדים, החי על פני כדור הארץ, עץ אשוח בן 1000 שנה, המתנשא לגובה של 72 מטרים, בקוטר של 7 מטרים, איזו עוצמה ואצילות, אנו כחרקים קטנים עומדים סביבו משתאים. עופר מתרגש "יודע מה העץ הזה עבר, ראה...?" חוזרים לרכבים וממשיכים לאזור הנקרא יער אווטר, מסלול של חצי שעה מוביל את המטייל בו בתוך יער, יער אמיתי, 360 מעלות עצי ענק, שרכים לרגלי העצים, פטריות ומדפיות גדלים על גדמי העצים המתים... חגיגה שלמה של טבע, שהסרט אווטר מצליח להעביר לצופיו, כאילו נלקח מנקודה זו על הגלובוס.
חוזרים לרכבים ויורדים לאוקיאנוס, רוח ים קרה חותכת בבשרנו, קנדה או לא? מתלבשים טוב ויורדים מטה אל החוף המפורץ. היער נושק עד לקצה הקרקע החשופה ומשאיר חוף צר וסלעי , היכן שהמים חובטים ביבשה, עולים ונסוגים, על פי משטר הגאות והשפל, המסלע החשוף עשוי אבן ציפחה מותמרת הנצבעת בצבעי שחור, חום ולבן מרהיב, המפרצים המוגנים נושאים בתוכם שלל אוצרות ואף מאפשרים לאצות ענק (קלפס) לחיות כאן בשלווה. באופק לכיוון דרום מערב רואים את צפון ארהב, מהלך שעה וחצי הפלגה.
מסיימים את הטיול במסעדה הודית ליד ויקטוריה, הערב יורד בקיץ ה 21:30 ומאפשר ניצול מיטבי של היום, חוזרים מותשים אל הבית של עופר ורותם. מחר חוזרים לארה"ב לתחילת הטיול בארץ בני החורין.
3.07.22
יום מנוחה אצל עופר ורותם מייל בי קנדה, יוצאים לוויקטוריה על מנת לתפוס את המעבורת לפורט אנג'ס בארה"ב, כביש מספר אחד שנמתח לאורך האי מוויקטוריה צפונה עמוס מתושבים החוזרים מחופשת סוף השבוע שלהם אל העיר הגדולה, נסיעה שתוכננה לקחת 35 דקות אורכת כמעט שעתיים, רואים את כבש המעבורת עולה ונסגר, מזל שיש עוד אחת עוד כמה שעות, נפרדים מעופר ומנצלים את הזמן לביקור במוזיאון ויקטוריה והדאון טאון הקטן של העיר. חוזרים מעבורת של 19:30, ביקורת הגבולות עוברת בבדיחות על היגוי שמות הבנות על ידי הפקידה במעבר, עוד שעה וחצי שייט ואנו בארה"ב, הרכב השכור שהשארנו בחניה ממתין לנו בסבלנות, דוהרים מזרחה לכיוון סיאטל ולאחר 3 שעות מגיעים למוטל למנחת לילה קצרה. מחר טסים לסן פרנסיסקו "על המים"..
