משתפת בטיול קסום למשפחות, ברגל, בסמוך לתל צובה שיכלול את "חורשת אי הילדים", עליה ל"תל צובה", וקינוח תחת עצי האלון והזית העתיקים שלמרגלות התל ההיסטורי.
כשמחפשים פינות לטייל, רחוק מההמונים צריך קצת להתאמץ... למסלול הזה לוקחים הרבה מים, חובשים כובעים לילדים, בתרמיל הגב אורזים נישנושים לפיקניק, ויאללה לדרך. מתכננים שעתיים וחצי לפחות. זהו מסלול מעגלי, אף אם חלקו חוזר על עצמו בדרך חזרה לרכב.
הר צובה הוא גן לאומי, בסמוך לקיבוץ פלמ"ח צובה, בגובה 769 מטר מעל פני הים. על ראש ההר נמצאים שרידי מצודת בלמונט, מבצר צלבני משנת 1170. עד מלחמת העצמאות חיו במקום פלסטינים בני הכפר סובא, שנכבש ביולי 1948 ע"י חטיבת הראל במבצע דני.
זהירות - הכניסה לגן אינה מוסדרת, השבילים לא מטופלים, אין שירותים או שלטי הסבר והכוונה... קצת זהירות בשל בורות פתוחים, או סכנת התמוטטות של מבנים.
חורשת אי הילדים:
זהו מקום קסום, פינת סתרים להתרועע, מוצל כולו, שכל מה שתרצו זה להעביר את המסר הלאה. המקום נבנה עם הרבה לב כפינת פעילות אתגרית וחינוכית לאוכלוסייה עם צרכים מיוחדים בלב המטעים של קיבוץ פלמ"ח צובה ע"י חברי הקיבוץ.
החורשה מונגשת לכיסאות גלגלים וכוללת מתקנים ספורטיבים שונים אשר הותאמו למוגבלים פיסית כמו קרוסלה, נדנדה, מתקן קליעה בכדורי צבע, שערי כדורגל, פינת יצירה, טאבון לאפיית פתות ומרחב המאפשר מפגש וחוויה בטבע ועוד...
תל צובה:
בתל עצמו (הנקרא בלמונט - ההר היפה) נשקף נוף פנורמי מרהיב של 360 מעלות להרי יהודה ולשפלת החוף. שרידים רבים נשארו במקום לכפר סובא, שאנשיו שכנו במקום עד 1948. החומות החיצוניות מצביעות על מבצר צלבני שהשאיר את חותמו על כל הסביבה. החומה הצלבנית מקיפה את המבצר וניתן לראות את החלקלקה, השער הגדול, שרידי החומה הפנימית עם מספר שערים שניתן לדמיין איך ניבנו במתכונת של שבכת ברזל בשילוב עץ ושרידי כנסייה. בראש התל חצר גדולה ובה שרידי בורות מים. ומתקנים שונים. מהגגות הגבוהים בתל נשקפת תצפית פנורמית של כל הרי יהודה עם נוף מרהיב. בימים בעלי ראות טובה ניתן לראות את הים.
העצים העתיקים:
למרגלות התל, מדרום מזרח לו, מסתתרות שתי פינות חמד קטנות. עץ האלון העתיק המתוארך לבן 500 שנה ויותר, והוא משומר ע"י תמיכה שבנו לו יערני קק"ל. לידו עץ הזית העתיק המרשים בעובי גזעו. לא ניתן לתארך את גילו מכיוון שנשארה רק השיפה והעצה התבלתה והיא המספרת את סיפור הגיל. שני העצים נמצאים ברשימת 10 העצים העתיקים בארץ. הזית בעל הגזע החלול והאלון העתיק שרדו במקום כנראה בזכות בית הקברות הערבי שהיה במקום. יש סברה שבצל הזית טיהרו את גופות המתים. עץ האלון מתואר בספרו של הנוסע הצרפתי ויקטור גרן שסייר בארץ החל משנות 1852. הוא מתאר את העץ "...לרגלי ההר, בפאת מזרח, יש אלון ירוק נהדר המשמש זה מאות שנים כמפגש המקובל על התושבים. אכן ענפיו הענקיים נותנים מחסה נרחב שקרני החמה אינן חודרות בעדו..."
איך מגיעים ואיך מתחילים את המסלול?
אפשר למצוא את "אי הילדים" בוויז ובגוגל מפות. ראו מפה:
את המפה הזו מצאתי באתר: https://off-road.io/mapitem/5714443245715456
המלצה שלי: להגיע ממבשרת ציון, על כביש 3965. ביציאה מהשכונה לכוון דרום מערב יש כיכר גדולה, פונים בה מערבה ומיד שמאלה (דרומה) לתוך אתר בנייה, ומתחברים למה שהיה פעם הכביש מקיבוץ צובה למבשרת-ציון, ובינתיים הפך ללא כביש. חונים במחסום של אין מעבר. לכאן חוזרים בסוף הטיול.
המסלול: מהמקום בו משאירים את האוטו, ליד המחסום, מתחילים בהליכה על הכביש הישן מערבה, ושמים לב משמאל לירידה ל"חורשת אי הילדים". לאחר הוואו... והאתנחתא הפעילה והנשנושים ב"אי הילדים" יוצאים חזרה לרחבה בה שלט על "שביל סובב צובה" שממנו מתעקל למעלה שביל העולה במתינות, ואחר כך באופן די תלול אל תל צובא-בלמונט (צובא בא' או צובה בה' היינו אך). התצפית מרהיבה!!! הסיפור ההיסטורי מרתק.
בסיום ההתפעמות מהנוף בתל צובה, יורדים בשבילון דרום-מזרחה מהתל אל עץ הזית והאלון העתיקים, הנמצאים בסמוך לדרך המובילה לשער האחורי של קיבוץ צובא (כ-80 מ' לפני שער הקיבוץ האחורי). יש שלט "לאלון", לפניו עץ הזית העתיק, שלוש דקות הליכה.
חוזרים מהאלון חזרה מזרחה לדרך הגישה ממנה באנו והלאה אל המכוניות. בגוגל מפות כתבתי מסלול מ"אי הילדים" ל"תל צובה"ברגל, וזה מה שקיבלתי:
