אריחים עתיקים, מצויירים, ובעיקר אריחי דלפט בצבעי כחול-לבן, הם אחד מפריטי הוינטג' האהובים עלי. אני חולמת על בית חווה עם סלון גדול ובסלון אח בוערת וסביבה אריחי דלפט מעוטרים. ממש כמו שאפשר לראות פה ושם בבתי חווה ישנים.
באחד מן הימים, בעודי מסתובבת לי להנאתי בשוק הפשפשים הגדול באמסטרדם, נמשכו עיני לדוכן אחד עליו היו מונחים שמונה אריחים. אריחים מקסימים עליהם מצויירות דמויות של ילדים המשחקים במשחקי ילדות הולנדיים של פעם: יויואים, כדורי עצמות (כן, ילדים שחקו בעצמות בהעדר כדור), קפיצה על מוט, קפיצה בחבל, שבשבות ועוד.
על שאלתי – עד כמה ישנים האריחים? – ענה בעל הדוכן בסיפור. האריחים נלקחו מבית הוריו ומתוארכים לסוף המאה ה- 17. הם עיטרו קיר שהתחבא מאחורי אח גדולה וכאשר הבית שופץ והאח הוסרה ממקומה, נתגלה הקיר עם האריחים.
האריחים שנתגלו מאחורי האח!
האם האריחים באמת עתיקים?
למשמע סיפורו של בעל הדוכן התעוררו לחיים כל חושי הבלשיים ויצאתי למשימת חקר אינטרנטית.
ראשית אספתי את נתוני האריחים:
עובי האריחים הוא כס"מ אחד, הגודל 13*13 ס"מ ועל הצד האחורי שאריות בטון. הצדדים פגומים וחלק מן האריחים סדוקים. הצבע הכחול אופייני ואינו בוהק או בהיר מדי.
לאחר מכן החלתי בחיפוש חומר רקע ובביקור באתרי מכירות פומביות שונים. למדתי כי במאות ה- 17 וה- 18 אריחים כאלה היו די פופולריים וישנם די הרבה כאלה עם ציורים של ילדים משחקים וגם כאלה עם ציורים של מבוגרים המשחקים משחק דמוי גולף.
אז מה המסקנה?
המסקנה שלי היא שהאריחים אינם נדירים אבל כנראה אותנטיים.
סוף הסיפור
אני האמנתי לו... אז קניתי לי אחד קטן ומקסים ואני מאושרת!
וזה שלי!
קצת רקע על המותג Delft Blue
יבוא כלי פורצלן מסין לאירופה החל בתקופתה של שושלת מינג (1368 -1644). בסוף המאה ה- 16 הוערמו קשיים על יבוא כלי הפורצלן (בין היתר) הפופולריים מסין. הולנדים בעלי תושיה וחוש מסחרי מפותח החלו לייצר בעצמם כלי חמר בסגנון דומה לזה הסיני ומה שהחל כחיקוי הפך לענף מסחרי משגשג. באותה תקופה בהולנד לא ידעו עדיין לייצר פורצלן אמיתי כמו זה הסיני ולכן השתמשו בחמר צהוב מצופה בשכבת בדיל לבנה דקה (גלזורה) עליה עיטורים בכחול. ישנם גם כלים לבנים לא מעוטרים ומעט כלים המעוטרים במספר צבעים.
בשל הפופולריות של הכלים הלכו ונפתחו עוד ועוד בתי מלאכה ובסביבות שנת 1700 היו בדלפט כ 33 כאלה (היו בתי מלאכה גם במקומות אחרים בהולנד אך רובם התרכזו בדלפט).
העיטורים חיקו את העיטורים הסיניים הפופולריים מתקופת שושלת מינג - תמונות נוף וטבע.
מתוך האתר www.royaldelft.com
במהלך המאה ה- 17 ההולנדים שיפרו את טכניקות ייצור הפורצלן והביאוהו לרמת אומנות.
בית המלאכה De Porceleyne Fles שהוקם בשנת 1653 עדיין עובד וניתן אף לבקר בו ולצפות בתהליך הידני של עיטור הכלים.
ניתן לבקר גם באחד מבתי המלאכה הנוספים הפעילים רק כמוזיאון/גלריה:
Goedewaagen, De Delftse Pauw, De Candelaer.
למעשה בתי מלאכה אלה מייצרים כיום פורצלן בשיטה שונה מזו המסורתית. קיים רק בית מלאכה אחד המייצר פורצלן בשיטה המסורתית אך לא ניתן לבקר בו (Koninklijke Tichelaar Makkum).
מתוך האתר: www.delftsaardewerk.nl
כיום מייצרים כלי פורצלן מחמר לבן, מעטרים ואז מצפים בשכבת בדיל שקופה. העיטורים נעשים בשיטת הדפס ולא ידנית.
ואיך תזהו כלי דלפט אמיתי?
בתחתית כלים החל משנת 1879 יופיעו: ציור של כד, הסימן JT (שתי האותיות מחוברות), המילה דלפט, ראשי התיבות של האומן וקוד תאריך. בכלים משנת 1891 ואילך תופיע לעתים המילה הולנד ולא דלפט.
וכך באה לתומה תעלומת האריחים המסתוריים ואני עודי חולמת על האח המעוטרת באריחי דלפט יפיפיים.
----------------------------------------------------------------------------------------------------------------
כתובות וקישורים
בתי מלאכה/גלריות:
https://www.royaldelft.com/en_gb/
http://www.keramischmuseumgoedewaagen.nl/
סרטון המדגים את התהליך המסורתי של יצירת כלי פורצלן בסין:
https://www.facebook.com/OfficeAjiang/videos/1671184172894437/
חנויות ענתיקה ווינטג':
לאורך הרחובות Nieuwe Langendijk ,Oude delft וסביב כיכר העיר ה Markt ניתן למצוא חנויות רבות המוכרות פריטי וינטג' וכמובן פריטי בלו דלפט להמונים.
