מילה או שתיים על תחבורה בתוך מונגוליה
מונגוליה היא לא ארץ של מה בכך וקצת קשה לטייל שם. לא תמיד פשוט לצאת מעיר הבירה באופן עצמאי ולארגן טיול בארץ בה בקושי יש כבישים סלולים, וגם הכבישים הסלולים שניתן למצוא בה לא תמיד מעפילים באיכותם על דרכי העפר של מדבר הגובי. לנסוע בכבישי העפר של מונגוליה "זה כמו לנסוע בתוך מעבד מזון" (ספי בן יוסף - ד.ש ). אם כל זאת ועם קצת מאמץ ניתן להסתדר בסופו של דבר וההתניידות היא בדרך כלל ברכבי שטח או וואנים רוסיים שנלקחו משנות ה-70 או ה-80 של המאה הקודמת. ניתן לנוע בדרכים המשובשות גם באמצעות אוטובוסים או טרמפים (בדרך כלל אין טרמפים חינם). ההרפתקנים למינהם יכולים לקנות סוסים או אופנועי שטח. ניתן להתנייד גם ברכבת, יש את הרכבת הטרנס-מונגולית שחוצה את המדינה בין סין וסיביר. מעבר לכך ניתן גם ברכבת רגילה לעצור בכל מיני עיירות.
תחבורה ל-מונגוליה
נכון להיום שדה התעופה של מונגוליה, ג'ינגיס חאן, עדיין קטן בגודלו עד כדי כך שנדמה שבכל עת ניתן לעשות בשדה התעופה צ'ק-אין לטיסה אחת בלבד. הנמל עצמו לא מציע חנויות "דיוטי פרי" רבות וההיצע שלו כולל מגוון רחב של מזכרות נחמדות ספרות רבה על קסמיה השונים של מונגוליה. מספר מצומצם של חברות תעופה מגיעות לשדה התעופה הקטן, ומלבד MIAT המונגולית, ניתן למצוא גם את Air China , Korean Airlines, Aeroflot. ערי נמלי תעופה בעולם שמהם ניתן להגיע למונגוליה בטיסה ישירה הם : בייגיינג, סאול, מוסקווה, ברלין, טוקיו, הונג-קונג ואוסקה.
דרך נוספת להגיע למונגוליה היא באמצעות הרכבת הטרנס-מונגולית, שמתחברת עם הרכבת הטרנס-סיבירית בתחנת Ulan-Ude ומסתיימת בעיר הסינית Jining. אורך המסילה מעל 2,200 ק"מ ויש מספר נקודות עניין בדרך גמו Darkhan ו-Erenhot וגם העיירה Sukhbaatar. (מידע נוסף על המסלול)
ניתן להגיע גם לגבול הסיני-מונגולי, ומשם לקחת אוטובוס לעיר בירה המונגולית, אולן באטאר.
דמוגראפיה מונגולית
מונגוליה היא ארץ ענקית, 19 בגודלה בעולם. על מרחביה העצומים חיים רק 2.7 מיליון תושבים, וכמחצית מהם מתגוררים באזור עיר הבירה אולן באטאר ומסביב לה. צפיפות האוכלוסין שם היא של 1-2 בני אדם לקמ"ר. כמיליון נוודים מונגולים ממשיכים לחיות ולהחיות את המסורת וההיסטוריה של האימפריה המונגולית. נוודים שגרים באוהלים מונגולים (גרים) עם משפחות ברוכות ילדים (יחס ניכר לבנות על פני בנים) וחותנת זקנה. השפה המדוברת היא מונגולית -חאלחית (khalkha),אך במונגוליה ישנם גם דוברי סינית ורוסית בנוסף לשפות של מיעוטים אתניים אחרים, בעוד כיום אותיות הא"ב הן קיראוליות (כמו רוסית), כאשר עד אמצע המאה הקודמת עוד השתמשו בא"ב המונגולי. מרבית האוכלוסיה כ-80-90% הם מונגולים, והיתר הם מיעוטים סינים, קאזחים ועוד.
נתון מעורר עניין נוסף הוא שכ-70 אחוזים מן האוכלוסיה הם מתחת לגיל 35 (המצב בישראל לא שונה בהרבה וקרוב ל60%). ניתן למצוא המון ילדים מונגולים, במיוחד באזורים הפתוחים מחוץ לערים. משפחות ברוכות ילדים, עם חמישה ויותר ילדים. מרביתן בנות. למרות קצב החיים האיטי והלא לחוץ, בערים ובכלל לא רואים הרבה אנשים בגילאי השיבה, אולי זה מפני שתוחלת החיים של המונגולים היא קצרה יחסית, כמעט עשרים שנים פחות מתוחלת החיים שלנו, בארץ הקודש. ועדיין השמש החזקה גורמת לאנשים להיראות קצת יותר זקנים ביחס לגילם. בקשר לתוחלת החיים, אולי זו תוצאה של אורח החיים הקשה במונגוליה בשילוב תנאי מזג האוויר והאקלים הקשים.
קפוא בחורף, לוהט בקיץ
מונגוליה שוכנת דרומית לסיביר ובחורפים הטמפרטורה צונחת עד לכדי 40- מעלות צלזיוס. בקיץ הטמפרטורות יכולות להגיע ל-40 מעלות. אך הקיץ הוא קצר ובמרבית השנה פשוט קר שם במונגוליה. כל כך קר עד כי עדרי הצאן והבקר הרבים מתקשים אף הם לשרוד, במיוחד בחורפים האחרונים. מדינה שבה מספר בעלי החיים הוא פי 20 ויותר ממספר התושבים, ואלו הם מקור הפרנסה והמחיה של מיליון נוודים.. זה לא עניין של מה בכך כאשר הם נאלצים לקבור ולשרוף בחודשי האביב מיליוני בהמות שלא הצליחו לשרוד עוד חורף קשה.
מונגוליה היא לא ארץ של גידולים חקלאים, תנאי השטח לא מאפשרים גידולים חקלאים ובנסיעות ברחבי מונגוליה לא ממש רואים מטעים, מקשים ושדות עם גידולים חקלאיים שונים. הגידולים החקלאים מסתכמים לרוב בגידול תפוחי אדמה, בצל, גזר וכרוב והם מתפרסים על פני אחוז אחד בלבד משטחה של מונגליה. אחד מתוצרי היצוא העיקריים של מונגוליה הוא צמר הקשמיר ובאיכות לא רעה בכלל. עם זאת, הארץ עשירה במחצבי טבע שונים ומגוונים. ספקית לא קטנה של נחושת, פחם ויש בה גם קצת נפט. בנוסף ישנם מחצבים רבים אחרים שהן תעשיות קטנות בפני עצמן.
