היום השלישי לטיול (26/7): קמים לבוקר נעים בסיביו. מאחר שכל הטיול שלנו נבנה סביב תחזית מז"א, ידענו שהיום הוא היום הכי נוח לטיול בעיר עצמה, וממחר יתחיל שוב להתחמם.
מתחילים את היום במוזיאון הפתוח (ASTRA) - בתוך יער נבנה מוזיאון שכולל כ-110 בתים שהועתקו אליו מכל רחבי רומניה הכפרית, לשימור. בין לבין מסתובב עדר של כבשים, ברווזים שטים באגם (המלאכותי שנבנה ביער), ואפילו יש מסלול שמאפשר לצעוד ביער (שכולל כל מיני מגרשי משחקים נחמדים), ויש גם הופעות מקומיות - בילינו חצי יום במקום הזה - מעניין.
מסיימים במוזיאון, ונוסעים למרכז סיביו - צועדים לגשר השקרנים (The Bridge of Lies), אוכלים צהריים במסעדה שצמודה אליו, ומשם ממשיכים ל-Saint Mary Evangelical Cathedral הצמודה. בקתדרלה מספר עוגבים מרשימים, אבל אי אפשר ממש להתקרב ולראות אותם. עולים לקומה השניה, ושם יש עליה למגדל, שממנו יש תצפית על כל מרכז סיביו. מפחידים אותנו עם כמות המדרגות הגדולה, אז אני והאשה חסים על הברכיים ומוותרים. 3 הפייטרים שלנו מטפסים - חוזרים אחרי פחות מ-5 דקות - היו למעלה, "בכלל לא קשה הטיפוס" (לילדים שום דבר לא קשה). ממשיכים לטייל במרכז סיביו היפה, דוכנים, גלידות, וסגרו את אחת הככרות בגלל פסטיבל של רוק כבד שיש בערב (לא הלכנו). יפה, מטופח, וכמובן הכל ברגל כי אין כניסה לכ"ר. לכל הבתים יש גג רעפים עם "עיניים" - חמוד מאד.
חוזרים עייפים ורעבים לדירה, ארוחת ערב, וצופים בטקס הפתיחה של האולמפיאדה (שנמשך ונמשך).
היום הרביעי לטיול (27/7): נוסעים לעיר alba lulia, לצפות בטקס חילופי המשמר המשעשע (פחות מרשים מהטקס בלונדון). נראה שהמשתתפים בטקס לוקחים אותו מאד ברצינות. מסתובבים במבצר המרשים (יש מוזיאונים שונים במקום, אבל החלטנו לוותר עליהם), ומקנחים את הביקור בגלידה.
משם, נוסעים להרים שבצד השני של סיביו - ל-Păltiniș Ski Resort. בדרך עוברים בכפרים קטנים ומטופחים (כמו gura raului), ואז בדרך צרה צרה (רכב אחד עובר למעט מקומות מסוימים) בתוך היער - נסיעה מאתגרת וכיפית לנהג (אני) שחובב דרכים מתפתלות. עוברים את עיירת הסקי, ומגיעים לאתר הסקי שבסוף הדרך. מחליטים קודם כל לאכול צהריים בטרסה של המסעדה, שבה נוף מרהיב עין (וגם דבורים רבות, שבהמשך פגשנו בהן פעם אחר פעם). למרות שאנשים כתבו שבמסעדה אין תפריט באנגלית - דווקא יש. האוכל בסדר (אם כי גם במסעדה הזו ייבשו את הדג), אבל הנוף משובב עין.
מסיימים את הארוחה, ומחליטים לעלות לרכבל העליון - מסתבר שזה רכבל זוגי פתוח - מתחלקים לזוגות ומה יעשה החמישי? יעלה לבד... מתלבשים בבגדים ארוכים, כי מניחים שלמעלה קר - ההנחה נכונה - באמת קריר שם למעלה, ובגלל שהרכבל פתוח, אז גם הנסיעה הארוכה בו קרירה. קור נעים בחום של סוף יולי.
מגיעים למעלה - ומסתבר שהעצים מסתירים את רוב הנוף, ולא רואים מי יודע כמה מה. מנסים לצאת למסלול סביב הפסגה - אין נפש חיה, והמסלול עובר ביער ולא רואים כמעט את הנוף (יש פה ושם נקודות שבהן היער נפתח ואז רואים מעט מהנוף, אחרי 20 דקות מחליטים שאין הרבה תועלת בהמשך המסלול (ובגלל שמתקרבים לשעת סגירת הרכבל) וחוזרים לרכבל העליון ויורדים איתו למטה. משם, שוב דרך הכפרים הציוריים בחזרה לדירה שלנו בסיביו.
היום החמישי לטיול (28/7): בסיביו צפוי להיות יום חם מאד (33 מעלות), אז מראש נערכנו ליום מים. הגדולה החליטה שלא רוצה להצטרף. בצער רב ובלב כבד ודואג, השארנו אותה בדירה, ונסענו ל-Ocna Sibiului - 9 אגמי מי מלח (2 מתוכם עם בוץ), בלב איזור ירוק שעמוס ברומנים. לצוף באגם בלב הירוק הזה (העומס במים פחות מורגש, אבל בחוץ סופר עמוס, ומאחר שהגענו אחרי 11, אין שום מקום לשבת בו, שלא לדבר על צל), ביום חם מאד כשהמים קרירים ונעימים - חוויה מיוחדת. הילדים שאף פעם לא היו בים המלח, נהנו מאד. באתר יש כמובן מלא דוכנים עם אוכל, שתיה, גלידות וכו'. הפתעה נעימה מאד (אבל כמו שקראתי בהמלצה על המקום - כנראה שרצוי להגיע מוקדם בבוקר, כדי לתפוס מיטת שיזוף + צל).
אחרי כמה שעות מרעננות, מחליטים להתקפל. חוזרים לסיביו, זוגתי עולה לדירה (מישהו צריך לדאוג לאוכל לגדולה שנשארה לבד בדירה), ואני ושאר הילדים נוסעים לפארק חדש שנפתח בסיביו, שבו יש אפשרות לעשות סקי כבלים - Lacul lui Binder. באתר בנו חוף ים ומתקני שעשועים במים - פחות עניין אותנו, אלא ישר עברנו לאיזור סקי הכבלים. יש מתקן שמוגדר כ-5 מ' והוא מיועד לבעלי נסיון - ראינו שם כמה וכמה גולשים שעשו תרגילים מרשימים מאד. אלא שהילדים לא ניסו זאת מעולם - אז הלכנו למתקן של המתחים (2 מ'), שבו גולשים מצד לצד. אז מסתבר, שזה מאד מאתגר להצליח להתרומם וגם לשמור על יציבות ולגלוש. חלק הצליחו, חלק התאכזבו ופרשו. בכל מקרה, חוויה.
חוזרים לדירה, מתארגנים אחרי יום מים ארוך, והולכים לאכול במסעדה מקומית שעליה קראתי (Restaurant Prima) - מסעדה קטנה, ממוקמת בשכונת מגורים רגילה, אבל האוכל - חלקו היה ממש טעים, וחלקו היה רק טעים. בדיעבד, זו היתה המסעדה עם האוכל הרומני הכי טעים שאכלנו - בשאר המקומות בד"כ האוכל לא היה מוצלח במיוחד (למרות שהקפדנו ללכת על מסעדות עם דירוג גבוה בגוגל, בד"כ הדירוג ממש לא הוכיח עצמו). גולת הכותרת היתה מרק הירקות הנפלא, הסטייק המשובח והפאפנש הטעים לקינוח.
