להביט מטה, לראות עשרות מטרים של אוויר, להרגיש את הזיעה הקרה 
של האדרנלין, תענוג שהיה שייך עד כה למטפסי צוקים מקצועיים נמצא בהישג יד במעט מאמץ. אני נחשפתי לעניין בטיול שלי בנורבגיה, וזה פשוט כיף.. פרט לכיף שיש למי עושה דרך כזאת, אתה זוכה לראות את הטבע מזווית שלא ניתן לחוות אחרת, והכי טוב זה שככה לא עושים את אותו המסלול הלוך חזור – עולים עם הסולמות, ויורדים בדרך הרגילה (בהליכה).
ויה פרטה, באיטלקית "דרך ברזל", זאת בעצם דרך טיפוס צוקים קלה ומאובטחת. הרעיון זה לאפשר לאנשים בכושר ממוצע ופחות, ללא ניסיון טיפוס צוקים מקצועי, לחוות את אותן התחושות ולהנות מאותם נופים עוצרי נשימה, ללא הסיכון שבטיפוס לא מאובטח או צורך בציוד כבד כמו חבלים וכדומה. הטיפוס מתבצע במקביל ובסמוך לכבל מתכתי הפרוס לכל אורכו של המסלול המשמש לאבטחה. בעזרת ערכת "ויה פרטה" , ניתן לטפס על הסולמות ולהיות מאובטחים לכבל, כך שבמקרה של מעידה, הנפילה מוגבלת ל – 2-3 מטרים עד קצהו של הכבל הנוכחי ובלי נזק לגוף.
חשוב להבין שכן נחוץ עבור הויה-פרטה ציוד בסיסי (אפרט בהמשך) , כושר בסיסי, יכולת להתמודד עם פחד גבהים וטכניקה מינימלית. במידה מסוימת אפשר לראות את הויה-פרטה כהתפתחות או שלב מתקדם של TREKKING.
נתיבים פשוטים ומוגנים, עם סולמות ועזרי הגנה בסיסיים, קיימים בהרי האלפים מאות שנים, עוזרים לכפרים להתחבר לאזורי המרעה הגבוהים, אבל בנייה של מסלולים הדומים לויה פרטות של היום החל רק במאה ה-19 לטובת תיירות וחקר האלפים. למרות ההיסטוריה הזאת, הויה פרטה מקושר בעיקר לאיטלקים במלחמת העולם הראשונה.
האיטלקים מצאו עצמם בקרב קשה מאד מול לוחמים אוסטרים במאבק על הפסגות השולטות בגבול. שני הצדדים ניסו להשתלט על הפסגות בשביל למקם עמדות תצפית ותותחי שדה. האיטלקים , בהרבה חוכמה צריך לומר, החלו בבניית מסלולי ויה פרטה רבים באזורי הרי הדולומיטים כדי לסייע לחיילים האיטלקים לנוע בתוואי שטח קשה במהירות. נבנו סולמות רבים על צוקים תלולים, וחוברו כבלים לאורך המסלולים. למעשה אפשר גם היום לראות במהלך הויה-פרטות באזור את השוחות, הבונקרים, והמחפורות בצוקים ששימשו את הלוחמים האיטלקים.. כיום את החבלים החליפו כבלי מתכת מקובעים ואת סולמות העץ החליפו סולמות מתכת יציבים, אך עדות לפעם ניתן לראות גם במוזיאון התלוי באזור שם.
זה די מתחיל לתפוס תאוצה, וכעת ניתן למצוא מעל 1000 מסלולי ויה פרטה, מרביתם המכריע בהרים האלפים (איטליה , אוסטריה), אבל יש גם בספרד(פירינאים) , בצרפת(אלפים, בקורסיקה, פירינאים), שוויץ, גרמניה, נורבגיה, שוודיה, סלובניה ועוד מדינות באירופה. ניתן למצוא גם באמריקה ובאסיה בחלק מהמקומות.
ניתן לקבל מידע ממוקד בקישור הזה - ויה פרטה בעולם
המסלולים עצמם משתנים באורכם ויכולים להגיע ליותר מ1000 מטר, כאשר גם הזמן ורמת הקושי של הויה-פרטות משתנים בין מסלול למסלול. קיים היום דירוג קושי למסלולים שבעצם נע בין קל(A) – לקשה בטירוף(E), כאשר זה מתבסס על רמת השיפועים במסלול, נוחות האחיזות, כמות העזרים לטיפוס, כוח ידיים הדרוש ורמת טכניות נדרשת.
אני לא יכול להדגיש כמה זה חשוב לעשות את המסלולים רק עם הציוד המתאים. או כמו שסבא שלי נהג לומר - זה יהיה ההבדל בין נכות(מעידה ללא ציוד מתאים) לאי-נוחות(מעידה עם הציוד).
במשך שנים נהגו לטפס את המסלולים עם רתמה המחוברת לשתי רצועות חבל קצרות שבסופם טבעות פשוטות. עם הזמן הבינו שזה בעצם לא מונע פציעות חמורות. ההסבר לכך טמון בשוני שבין טיפוס רגיל וטיפוס ויה-פרטה. בטיפוס רגיל כאשר נופלים החבל הארוך סופג את מרבית האנרגיה שבנפילה (זעזוע) ומעט מאד מגיע בסופו של דבר למטפס. לעומת זאת בטיפוס ויה-פרטה החבל הוא קטנטן (1- 0.5 מטר), ולכן כל הזעזוע כתוצאה מנפילה מועבר למטפס – לעמוד השדרה ולעצמות האחרות בגוף שנועדו לספוג זעזועים.
כדי להתמודד עם זה, וכדי שאנחנו לא נשבור את כל העצמות בגוף רק כי מעדנו, יש ציוד ייעודי לויה-פרטה . הערכה מורכבת מרתמה רגילה המחוברת באמצעות טבעת טיפוס רגילה לרצועה מיוחדת עם שתי טבעות מיוחדות.
הרצועה – כוללת מערכת לספיגת האנרגית הנפילה, ומורכבת משתי זרועות (צורת Y). ברצועות חדישות זרועות הY עשויות מחומר גמיש כך שהן לא יפריעו למטפס במהלך ההתקדמות.
טבעות – טבעות המאפשרות פתיחה גדולה, בגלל שכל מספר מטרים חייבים לנתק את טבעת מכבל אחד ולחבר לכבל אחר. הן גם אמורות להיות חזקות מספיק להתמודד עם עומס הנפילה, וקלות לתפעול עם יד אחת.. בדרך כלל מסומנות עם K( Klettersteig זה ויה-פרטה בגרמנית).
קסדה – יש במהלך הטיפוס אבנים קטנות שמתדרדרות, ובלי קשר, תמיד רצוי לשמור על הראש מחבטות.
לא חייבים לקנות את הציוד, כמעט תמיד קיימת האפשרות של השכרת ציוד בקרבת מקום (רצוי לברר מראש).. עבור מי שרוצה רק להתנסות בחוייה זהו פתרון מצוין.. ניתן גם באותה ההזדמנות לשכור מדריך שיוביל את הקבוצה, אם כי אני לא יכול להעיד מה היתרונות והחסרונות של מדריך, תצטרכו לגלות לבד.
השיטה עצמה היא די פשוטה, בכל שלב בטיפוס אני מאובטח לכבל מתכת בעזרת שתי הרצועות, ורק כאשר עוברים מכבל אבטחה אחד לאחר (שזה כל כמה מטרים), מעבירים את אחת הטבעות לכבל החדש, כך שלמספר רגעים אני מחובר עם רצועה אחת לכבל האבטחה החדש ועם הרצועה השניה לכבל הישן. לאחר מכן מעבירים גם את הרצועה השנייה לכבל החדש. בעצם תמיד, אני מחובר לפחות עם רצועה אחת לכבל (בחילופים). תקפידו על זה!! 
גם כאן , חשוב להבין שציוד מתאים הוא לא ערובה ל100% הצלחה ועדיין ניתן להיפצע במקרה של נפילה בויה-פרטה כתוצאה מזעזוע של נפילה של כמה מטרים, התנגשות בסולם או משהו בולט אחר .
הניסיון הראשון שלי החל בטיול בנורבגיה, במסלול די קצר וברמת קושי נמוכה יחסית, אך עם נוף מדהים. ישנם כ 3-4 מסלולים פרוסים להם בנורווגיה במספר מקומות, שכמו עם כל דבר אחר בטבע בנורבגיה, זה חינם או מאד זול ליתר דיוק. המסלולים רובם נמצאים באזור שבין הערים ברגן לאוסלו, כך שניתן לשלב את זה עם סיורים בעיר או טרקים.
המסלול שאני עשיתי עם מספר חברים היה בצוק ה TROLLTUNGA ליד העיר ODDA , זה התחיל במספר קילומטרים של הליכה לצד אגם טורקיז, נמשך בעלייה מאתגרת בעזרת חבלים בתוך ערוץ, ולבסוף כ-300 מטר של עלייה בעזרת מוטות מתכת חצובים בצוק. הנוף למעלה לגמרי שווה את המאמץ, ואם בכל אופן יורדים את הדרך חזור מהצוק בהליכה, אז הרבה יותר כיף לא לעשות את אותה הדרך הלוך-חזור.
בשביל להגיע לתחילת המסלול של הויה-פרטה, יוצאים בהליכה מהחנייה הראשית , במקום ישר לכיוון החנות ולמעלה במעלה ההר כמו מרבית המטיילים, ממשיכים ימינה עם שביל שמוביל בסופו של דבר לסכר. אין צורך לעלות על הסכר, אלא להמשיך בצמוד להר משמאלכם ועם האגם המלאכותי לימינכם. ממשיכים כך מספר קילומטרים בהליכה קלה, עד שחוצים גשר עץ, ומעט אחריו יופיע שלט גדול המסמן את תחילת המסלול. מפה מתחילים לעלות לכיוון ההר. מנקודה זאת ההליכה כבר מאתגרת, אך עדיין אין צורך ברתמה, אבל כן יש חבלים ואחיזות מתכת להיעזר בהם כדי לא להחליק ולהיפצע. לאחר כשעה וחצי מגיעים לנקודת ההתחלה שבה עולים על ציוד. בנקודה זאת יש גם תיבת דואר קטנה שבה צריך לשים מעט כסף, שנועד למימון התחזוקה של המסלול.
עוד פרטים על אפשרויות טיול בנורבגיה בלינק הבא – נורבגיה - מסלולי טיול ,טיפים וכל השאר .
