26.6
בוקר.יוצא לחרוש את ברזיליה,עיר הבירה. בכלל לא יעד של תיירים וגם אני לא הייתי סגור עליה והחלטתי לוותר. במהלך החיפוש המתסכל אחרי כרטיסים למשחקים,גיליתי אופציה לקנות למשחק פורטוגל-גאנה בברזיליה. היה לי חלון הזדמנויות של כ-5 דקות,בזמן הזה הסתכלתי על מצב הטיסות לעיר, עשיתי אחד ועוד אחד והחלטתי ללכת על זה. אילתור גאוני, איזה מזל ששמעתי לעצמי.
כאן הזמן לדבר על ניימאר. חלקכם(מהאמיצים שקוראים אותי) אומר – אוף, הוא שוב ידבר על כדורגל, אבל תתפלאו - יש בברזיל ניימאר הרבה יותר חשוב מניימאר הפצוע – תכירו, ניימאר, אוסקר ניימאר – האדריכל שאחראי על כל הבנייה המודרנית בברזיל. לא שאין בברזיל עוד אדריכלים מוכשרים, יש ויש, אבל הוא האב המייסד, הדמות המרכזית. אמרת ניימאר – אמרת אדריכלות מודרנית בברזיל. ואיפה מוצאים את הדוגמה הטובה ביותר – ללא ספק בברזיליה, שהיא עיר שהוקמה מאפס לפני כ-60 שנה במטרה שתהייה הבירה,עם כל המוסדות, השגרירויות וכד'.
הסתובבתי שם בסך הכך 3-4 שעות, אל תשכחו,היה לי גם כדורגל על הראש..,אבל באותו זמן הלכתי כמהופנט, כמו עמי ותמי בבית הממתקים, כמו עליזה בארץ הפלאות. הלכתי והשתאיתי –איזה יופי
המבנה שהכי רציתי לראות היה הקתדרלה,שוב לא משהו שאתם מצפים לו. טיפה'לה התאכזבתי מגודלה,היא הרבה יותר קטנה מהמבנה בריו,אבל איזה יופי...
גם המבנים האחרים,בנייני הממשל,הפסלים,אתר ההנצחה – כולם,פשוט מעוררי התרגשות
נשאר לי רק ללכת לגשר ע"ש קוביצ'ק,אחד ממנהיגי ברזיל. הלכתי הלכתי הלכתי הלכתי,איזה 5 קמ,בחום,אבל בסוף גליתי גם את היצירה ההיא. חם מאוד,מזיע אבל בלב שמחה גדולה..
הגיע הזמן להתחיל ללכת לכיוון האצטדיון. מקצר עם אוטובוס,מוצא דוכן מיצים שמדגים לי את מה שכתבו לי במחברת אתמול וממשיך -ליעד ,ליעד,ליעד,נרקוד נרקוד..
ככל שמתקרב,האוירה מתחממת – עוד ועוד אוהדים,עוד ועוד צבע.מתחיל לצלם,הנה תזמורת כלי הקשה ומקצבים לטיניים,הנה האצטדיון –כיף..
האצטדיון עצמו – חוויה בפני עצמה,זהו האצטדיון הגדול ביותר מבחינת גודל(למרקנה נכנסים יותר), הוא מודרני,הוא חדש, הוא יפה (נכון שבהמשך הוא בטח יהפוך לפיל לבן,כמו איצטדיונים אחרים,אבל כשאתה נמצא בו,לא זה מה שאתה חושב..)
פורטוגל לצערי מנצחת את גאנה,אבל זה לא משנה כלום לאף אחד. יוצאים מהאיצטדיון ומתערבבים וצוחקים ומצטלמים ומתחבקים – סוף סוף האוירה שכל כך חיפשתי ויש אותה בשפע ענק. איפה הבאסה בקופהקבנה ואיפה האושר של היום,רק שלא ייגמר..
אבל נגמר,הולכים למרכז מסחרי. מקשקש עם 2 תורכים על ביקור שהיה לי ב-2005,אף אחד לא מנסה לדבר פוליטיקה,זה לא חשוב. הזמן עובר ועוד מעט מתחיל עוד משחק בטלוויזיה. יש לי קצת זמן ואני חושב איפה לראות אותו. אני עושה מה שעושים הרבה אנשים – מסתכלים על המשחק שמוצג בתוך הקניון על מסך ע-נ-ק,אולי 200 אינץ' ואולי הרבה יותר – משהו שאף פעם לא ראיתי. האנשים שרועים להם על פופים ובשכיבה מביטים כלפי מעלה ונהנים מהמשחק.
יש לזה משמעות גם עבורי – בעוד מספר ימים חשבתי שאראה גרמניה –רוסיה,אבל האלג'יראים במשחק הרואי קובעים – אתה הולך לראות אותנו,רוסיה הולכת הביתה.
אוטובוס לשדה התעופה. הכרטיס חזור שהשגתי הוא עם חניית ביניים בעיר בלו הוריזונטה. למעשה אני טס לשם כדי לישון ובבוקר אשים פעמי לשדה התעופה כדי לחזור לריו
