מזה שנתיים שאנחנו סגורים. הכל התחיל באוקטובר 2019 כשהתחילו לדבר על איזה וירוס בסין. במרץ 2020 כבר החלו להגיע שמועות על חולים שהגיעו לברגמו ומילנו שבאיטליה, אחר כך החלו הסגרים הפחד והבהלה מכל שמועה. אני ואשתי ואחי ואשתו חיים פה בטוסקנה כבר 15 שנים ומנהלים את מלון הדירות. לא דימינו לעצמנו כמו רבים אחרים כי במצב עשוי להיות כה גרוע. חשבנו כי כמה חודשים יחלפו והכל יירגע, אך המציאות טפחה על פנינו. יציאה לסופרמרקט הייתה עבורנו משימה כמעט בלתי אפשרית. מסוגרים במלון בו עברנו לגור, מבודדים משאר העולם חיינו ללא מגע עם העולם החיצון. היינו רוחצים ידיים עשרים פעם ביום, מחטאים את התיקים והמוצרים שהגיעו מהסופרמרקט, מקשיבים לחדשות מאיטליה ומישראל כאחד, מבוהלים מאד. אחר כך הגיעו תמונות הזוועה של המשאיות שמובילות את המתים. כל יום כאלף מתים, מפחיד ביותר.
כשהגיעו החיסונים עמדנו ראשונים בתור כשהאיטלקים היו ספקנים לגביהם מעצם השמועות שיצמחו להם קרניים וזנב. ואז הכל נרגע והרגשנו בטוחים בגלל שהאיטלקים בעיקר בטוסקנה זהירים מאד, הם הולכים חבושי מסכות גם כשהם לבדם ברכבם, ולכן המחלה כמעט ופסחה על טוסקנה, או בישובים הקטנים בהם התחלואה כמעט ולא הייתה. כיום, לאחר החיסון השלישי ובדרך לרביעי, הולכים בביטחון אף לבית קפה ומסעדה, חברים שנדבקו בזן מיקרון חלו באופן קל וכבר החשש הכבד נמוג.
החלטנו לכן לפתוח את המלון וכבר כשהודענו ברשתות החברתיות קבלנו הזמנות מידיות ליולי ואוגוסט. אנו מייחלים למבקרים מישראל. לפני כמה ימים הייתי באוטלט ואלדיקיאנה, שמעתי עברית, ניגשתי ושאלתי מי האנשים והבנתי שהם קבוצה של 14 איש מישראל, כה נעים היה שוב לשמוע עברית באיטליה.
