הגענו למחוז הנצרות והאמונה הנוצרית בשבוע הכי קדוש לפני חג הפסחא. השבוע הקדוש משחזר את השבוע האחרון בחייו של ישו ובספרד הוא מצויין בכל יום במהלך שבוע מלא משעות אחר הצהריים ועד לשעות הקטנות של הלילה. רחובות ראשיים הקרובים לקתדרלות נסגרים לרכבים, החנויות ניסגרות ואוירת חג באוויר. לנו זה הרגיש כמו יום העצמאות רק כפול 7 ימים. ההכנות לשבוע זה נערכות במהלך כל השנה. ילדים נשים וגברים לוקחים חלק. למי שרואה בפעם הראשונה כמוני זה מעט מלחיץ ולא מובן אבל מיום ליום כשנתקלנו בתהלוכה בכל עיירה או עיר גדולה התרגלנו למראות ונפעמנו מהכוונה והרצינות- ההשתתפות הרבה והאוירה הדתית החזקה. לאורך הרחובות המועדים נימתחים בדים אדומים קטיפתיים מהמרפסות. רעם התופים מהתזמורת המלווה מבהיר כי זה מתחיל. בימות במשקל של מאות קילוגרמים נישאות על כתפיהם של עשרות אנשים הלבושים כמו פרעה. על הבמה המצופה בכסף מוצגים ישו או מריה ומוצגים אחרים היוצאים מהקתדרלות לצידם המוני נרות דולקים והמון פרחים. לפני הבמות מוביל אדם עם פעמון וכל כמה דקות מצלצל והנושאים מנמיכים את הבמה מעל כתפיהם למנוחה. לפניהם הולכים המון ילדים ונשים הלבושים בגלימה המכסה את כל גופם לראשם קונוס ענק המזכיר את הKKK.
כל המחזה מלווה במחיאות כפיים, מכל סמטה מחכים המוני אנשים לראות את מוצגי הנצרות. לאורך הרחובות מסודרים מראש המוני כיסאות מתקפלים לטובת אנשים חשובים או נציגי העיר.
ראינו את התהלוכה במלגה ובסביליה. מסביב הרחובות הומי אדם דוכני מכירה של חטיפים. כל העיר נמצאת ברחוב כל יום במשך כל השבוע. כמובן שלנו הספיק יום אחד להתרשם מהתפאורה, הלבוש וההתקהלות אך לא הרגשנו שלא בנוח. הקושי המרכזי בשבוע זה הוא מציאת חניות. המסעדות עמוסות כולן בסועדים שזה אומר תחלופה רבה של מוצרים הספרדים על משפחותיהם מטיילים בארצם ואוירת חג נעימה שורה ולא כפי שחששנו כיהודים בתוך ארץ נוצרית אדוקה. זו הייתה חוייה !
