פרק 4 - חלק ב'
סידני - המשך טיולי יום, טיולי כוכב...
18-26.6.2018
יום שישי 22.6, כמו שהחלטנו ערב קודם מיד לאחר ארוחת הבוקר הצטיידנו במים בסנדויצ'ים ופירות לדרך בצעידה נמרצת לכיוון שמורת הרולד ריד ((Harold Ried, פנינת חמד ממש ליד הבית.
השמורה נמצאת ממש בקצה בתי שכונת מידל קווב ( (Middle Coveבמורד ערוץ לכיוון אחד ממפרציה המרובים של סידני, שלוחת ים מהמפרץ המרכזי הנכנס ליבשה בין ווטסנס ביי ונורת' הד. השמורה היא כחצי אי החודר למפרץ שוגרלוף (Sugarloaf Bay).
שמורת יער גשם, עצים שרכים ובעלי חיים, השומרים על חייהם בטבע ממש כאן במרכז הכרך.
ממש בקצה אחד הרחובות ירדנו במורד מדרגות ארוך בין שתי חצרות של בתים והגענו בסוף החצרות אל גבול היער, תחילת שביל הכניסה לשמורה.
הקבילו את פנינו שלטים המפרטים את דרכי השמורה, הטרקים שמומלץ ללכת בהם. סוגי עצים וחיות שהשמורה היא ביתם כמו גם אזהרות שונות למשתמשים בשביל לשמור על החי והצומח ולא ללכת עם כלבים שאינם מובלים ברצועה.
לאחר כמה דקות פתח קקאדו את חרצובות לשונו (ומקורו) והחל קורא בקולי קולות, חיפשנו על צמרות העצים את הסיבה להתרגשות של התוכי הלבן, מצאנו אותו על אחד העצים צצית ראשו הצהובה פרוסה לכל תפארתה.
אז שמענו קולות אנשים, ומעבר לעיקול הופיעו 3 נשים שאחת מהן מוליכה כלב. הקקאדו לא הסביר את עצמו אך אנחנו הנחנו שהכלב הוא סיבת ההתרגשות שנעלמה עם המשך התקדמות החבורה במעלה השביל.
השביל הצר מתפתל בין סלעים עצים וצמחים שונים, זיהינו שרכים שבארץ נקראים "אוזן הפיל"
מתחת לפסגת השלוחה מצאנו שולחן עם ספסלים מוכן לארוחת הטיול שלנו, בול בזמן.
בפינה המערבית מצאנו פינת ישיבה אל נוף המפרץ עם ספסל עץ מגולף בדמות נחש.
לאחר שמוצה הנוף והפעילות המעטה של תנועת סירות במפרץ, ולאחר שמיצינו את קסם היער פנינו לדרך חזרה.
בהמשך השביל הגענו לאזור אחר של בתי מידל קווב, שכונה יפיפיה עם בתים מרשימים וגינות מטופחות שהיער הופך להמשכם הטבעי...
גם בקצה הזה של השמורה עמד שלט עם מסלולי ההליכה, הטרקים של השמורה. אנחנו הלכנו רק באחד מהם, אפשר הרבה יותר כולל ירידה לקו המים של המפרץ.
אנחנו בחרנו לחזור הביתה, הדרך התחילה בעליה שבהמשכה הגענו לגב השלוחה ולרחובות הראשיים המובילים הביתה.
שבת 23.6, עיינה עסוקה במטלות של לימודיה אותם לקחה אתה, אני יצאתי לבד לעשות מסלול יפה ומיוחד, מחוף לחוף...
מגני קליפטון (Clifton Gardens) במוסמן (Mosman), מחוף המפרץ החולי אל חוף בלמורל (Balmoral Beach) במפרץ הציידים (Hunters Bay).
הילית הורידה אותי ברחוב ליד הירידה לכיוון החוף, לא הייתי לבד מסתבר שאנשים יוצאים לבלות על החוף ומתקניו ולערוך פיקניק בסוף השבוע במקום.
הגעתי לחוף ראיתי שהמקום מטופח עם מתקני משחק לילדים, שירותים ומקומות ישיבה מסודרים לאכול וכמובן מגרש חניה.
בצד הים מזח גדול עבור סירות הבאות למלא מים במכליהן. ממש ליד פועל בית ספר לצלילה.
עיריית מוסמן מפרסמת כרזות על קירות מבנה השירותים של בעלי החיים בים אותם אפשר לפגוש בשחייה עם שנורקל.
בהמשך מעט מעל החוף במבנים ששימשו בעבר צרכים אחרים אך יושבים מעל המפרץ עם נוף מהמם פועלת מסעדה ריפלס צ'וודר ((Ripples Chowder (אדוות צ'וודר) ובית קפה קטן הפועל מחדרון אחד צנוע ליד, לא נכנסתי, אני מקווה שכמו הנוף גם הם טובים.
השטח היה בשימוש הצבא ובסוף המאה ה- 19 תחילת המאה ה- 20 פרשו כבל תת ימי שחוצה את המפרץ עם שרשרת מוקשים ימיים כחלק מהגנת הכניסה למפרץ סידני, תיעוד מרשים זה עם תמונות מהתקופה אפשר לראות במרפסת התצפית במקום.
המבנים החליפו יעוד ועכשיו יש אולמות אירועים הנושאים שמות הקורצים לעבר, הראשון (בתרגום חופשי) "בלגן הסמלים" (Sergeant Mess) בהפוך על הפוך... והשני מעט רציני יותר "מגורי התותחנים" (Gunners Barracks).
הדרך עולה ועוברת בשביל גבוה מעל ולאורך החוף, משפחות עם ילדים מטיילים וצועדים היו שם בבוקר שבת זו. מצאתי סלע חשוף מצמחיה כך שהנוף פתוח לרווחה ישבתי ליהנות מהנוף ולנשנש משהו בין לבין צילמתי פנורמות רחבות של המפרץ והתנועות בו.
(השניה היא המשך הפנורמה של הראשונה)
האוסטרלים אלופים בפעילויות פנאי, ומסתבר שגם לצאת לטבע לצייר שייך לפעילויות אלו, כמה נשים פתחו כן ציור בקרחות בין השיחים לכיוון המפרץ ועבדו ועיבדו את הנוף על מצע בד או נייר, את התוצאות הסופיות לא ראיתי.…
הדרך הובילה למרכז השלוחה הנקראת מידל הד (Middle Head) האזור כולו היה מחנה צבאי המבנים הוסבו לשימושים אחרים, אך עדיין נושאים את השמות מהתקופה הקודמת.
שלט התמצאות כיוון אותי לשביל סבכות פלדה שירד לכיוון הפארק ומגרש הפוטבול האוסטרלי בדרך המובילה לבלמורל ביטש.
הפארק צמוד לחוף חולי נעים, במים עשרות סירות / יכטות צנועות יותר או פחות וכמה עצים ענקיים שבטח היו עדים לתהפוכות המקום מהמאה ה- 18 ועד היום.
צעדתי לאזור המסעדה המכונה בואוט שייד או בואוט האוז (Boat Shed, Boat House) העומדת על כלונסאות מעל המים.
לאורך החוף טיילת ורציפי שרות לסירות הרבות.
מכאן אספה אותי הילית וחזרנו הביתה.
יום שני, 25.6 – עוד אחד מאותם ימים "שנועדו לגדולות", על פי תכנית שהכנו מראש נסענו לערוך ביקור באי דאנגאר (Dangar Island). האי נמצא כשעה נסיעה צפונה ברכבת עד העיירה ברוקלין, לאי עוברים כמובן ב...מעבורת...
הילית הקפיצה אותנו לתחנת הרכבת בצ'טסווד ((Chatswood, בעזרת אנשים טובים פילסנו דרכנו בתחנה ההומה בשעת הבוקר של יום שני לרציף הנכון ועלינו לרכבת לנסוע לתחנת ביניים בהורנסבי (Hornsby).
כאן החלפנו רכבת ונסענו כאמור לעיירה ברוקלין.
הגענו לשעת הצהריים החלטנו לאכול לפני השייט במעבורת לאי, מצאנו קיוסק של פיש אנד צ'יפס מחוץ לתחנת הרכבת הקטנה, שנקראת על שם נהר גדול הוקסברי ריבר סטיישן (Hawkesbury River Station), עם מנות הטייקאווי הלכנו לחפש פינה שקטה (הכל שקט שם) ומצאנו חלקת גן, פארק, צמודה למגרש החניה המשרת את באי הרכבת ורציף המעבורת הסמוך, סלע גדול או מדרגות ובעזרת זוג שחפים שבא לחפש נדבות סיימנו את הארוחה.
כאמור רציף המעבורת ממש במרחק 50-100 מטר, וכל שנותר לנו הוא להמתין לשעת היציאה הקרובה, בהתחלה בביתן הרציף ואחר כך בתוך המעבורת. סירה באורך של כ- 10-12 מטר המסודרת עם ספסלים בהיקף ובמרכז.
מה מביא אותנו, ולבטח גם אחרים לבקר באי דאנגאר?
באי חיה קהילה בחיי שיתוף חברתי, משהו המזכיר התארגנויות בארץ של מושבים או ישובים קהילתיים, עם צורך להתקבל לישוב, קבלת חברות בקהילה/עמותה או איך שזה מוגדר והסכמה לכללים ברורים, לדוגמה בדאנגאר חיים ללא רכב או בכלל כלים מוטוריים.
למעט רכב כיבוי אש חירום והצלה, מדובר על טרקטורון גדול עם ארגז אחורי. פרט לכך אם מגיעה כלי ממונע לצורכי עבודה בסיומה הוא חוזר במעבורת למקומו.
באי צי גדול של מריצות הנמצאות במאגר ליד הרציף להובלת אספקה הביתה. לא בררנו אם המריצות בבעלות האגודה או פרטיות ונמצאות שם לשרת את בעליהם בסוף היום שחוזרים מהעבודה בעיר הגדולה... דרך אגב יש תושבים שנוסעים מדי יום ברכבת לסידני לעבודה.
ליד הרציף, עורק החיים הציבורי, ממוקמת גם חנות מכולת שהיא גם בית קפה.
האי סלעי וגבעי שלא לומר טרשי אזור הפסגה הוא פארק והבניה מקיפה את האי מסביב ומתרכזת באזור היותר מישורי. אם כי מכביש הטבעת הפנימי יורדים במורד די תלול לכיוון הבתים הצמודים לחוף המזרחי.
לבתים חצרות גדולות, חלקן מטופחות וחלקן היו... לבתים רבים הצמודים לחוף מזח פרטי ומן הסתם מפליגים בבוקר לברוקלין שם הרכב במגרש החניה ומשם נוסעים לאן שצריך, או כאמור ברכבת…
שוחחנו עם ילדות בנות 13-12 שחזרו מבית הספר, על החיים במקום בסביבה בה מעט ילדים בשכבה, המסקנה, לא שונה ממה שאנחנו מכירים בארץ. כל בוקר במעבורת לבית הספר בברוקלין וחזרה אחר הצהריים ופעילות וחברים וכו'…
גם אנשים מבוגרים ראינו שמתנהלים ברגל בעליה הגדולה לכיוון הבית נראה היה שזה לא הכי קל.
אחד הפחדים הגדולים הוא אפשרות של שריפה, על כן אמצעי התגוננות נמצאים במספר מקומות, ובמרכז האי תחנת כיבוי עם רכב ההצלה, כאמור סוג של טרקטורון עם ארגז.
אבל נוקטים גם בהדרכה מונעת ושרטוט בית לדוגמה עם דרכי ההמלטות נמצא בלוח המודעות בתחנת הכיבוי יחד עם ברכת ברוכים הבאים לתושבים חדשים...
אבל לדעתנו הכי מתסכל הוא הרעש העז שעולה בכל פעם שרכבת חוצה את הגשר הסמוך לאי בדרכה צפונה או בכיוון ההפוך, הרעש ממלא את חלל עמק נהר הוקסברי ומתפשט על פני המים לכל עבר, אי אפשר להימלט ממנו. תושבי צפון ומזרח האי הם הסובלים העיקריים.
אבל מי אנחנו אורחים לרגע שנשפוט?
להקת תוכים צבעוניים, אדום, ירוק, צהוב, כחול שסעדה את ליבה על דשא בחצר בית צמוד למזח נתפסה בפריימים רבים, לא יכולתי להפסיק לצלם, השארתי את הטובות יותר, עם פריים אחד של מעוף זוגי.
וכך נפרדנו מהאי המיוחד הזה.
שוב מעבורת, רכבת ועוד רכבת וחזרנו לצ'סטווד לאחר רדת החשיכה...
בפרק הבא: הטיסה למלבורן והיציאה לדרך האוקינוס הגדולה...
תודה, ולהתראות...
