שעה ורבע טיסה ואתם על אי חביב שבודאי נכתב עליו רבות וכמחצית אוכלוסית ישראל ביקרה בו.
אז גם אנחנו קפצנו לסופשבוע שם והלן הרשמים:
ביציאה משדה התעופה הכל נראה מעט מאכזב. הנסיעה ברחובות הכפרים עד קו החוף דומה קצת לנסיעה ברחובות כפרים ערביים. בתים קטנים וישנים ,לא מטופחים, צמחיה ועזובה.
כל זה מתחלף בקו החוף היפיפה שמולו שורת מלונות או ליתר דיוק כמה שורות של מלונות.
התאכסנו במלון דיונוסוס המוגדר כארבעה כוכבים.לא בקו הראשון לים. החדרים בעיצוב מעט מיושן אבל נקי מאוד ומסודר ואסטתי.את המלון מקיפה בריכה וגשרי עץ ומאוד נעים סביב הבריכה ובמסעדות המקיפות אותה. זה לא מלון הכל כלול,אין צוות הווי ובידור.רק שקט ושלווה. מדי ערב זכינו למופע : מוזיקה יוונית, קוסם, מופע זמר. ארוחת הבוקר עשירה ביותר.
את שאר הארוחות עשינו מחוץ למלון- זו גם הזדמנות מצוינת לחוות את האוכל המקומי.
אני מאוד אוהבת את איי יוון. יש כאן ים נפלא, שמש, נופים, אוכל טוב והכל במרחק נגיעה.
הגענו אחר הצהריים ואכלנו ארוחת ערב במסעדת תאמאם.בעל הבית כנראה אירח כבר את חצי ישראל, נהג באדיבות ונדיבות. הציע מנות שונות באופן אישי ואף צ'יפר אותנו במנות אחרונות וליקר מקומי על חשבון הבית. מקום נעים וטעים להתארח בו. מנות טבעוניות לא זרות זה היה סיפתח מצוין לטיול ערב בנמל השוקק חיים ובחנויות המזכרות הפזורות בכל פינה.
למחרת שכרנו רכב ( במלון, מאוד נוח) ויצאנו לסרוק את החופים המזרחיים של האי.
עצרנו בחוף פלירקי בטברנה יפה מול הים והמשכנו לחוף לדיקו – חוף אנטוני קווין המפורסם.אם לא יורדים מיד לחוף הראשון וממשיכים עם הכביש יש עוד מפרץ ומולו יש ירידה לפינת גם עדן שקטה.הירידה למים דרך סולם ואין כאן ילדים.השקט אלוהי והנוף מהמם. בילינו שם חלק מהיום. ניתן לקנות שם פירות טריים חתוכים – גם עדן אמרתי כבר?
משם נסענו ללינדוס העיר הלבנה. שוטטנו במבוך הסמטאות וישבנו לאכול באחת המסעדות (Lindos restaurant) . חלומי אפוי עם שמן זית , עגבניות ולחם עבורי וממולאים טבעוניים עבור יקירי.
ישבנו על הגג. ראינו את העיר ואת העליה למבצר. המסעדה מומלצת. נהנינו מהמנות.
לאחר מכן טיפסנו ברגל למבצר למעלה הנוף מרשים וגם הארכאולוגיה יפה. בהחלט שווה את הטיפוס למעלה.
החלטנו להקיף את האי ולחזור מצידו המערבי.עצרנו בפרסוניסי שזה השפיץ הדרומי. מקום יפיפה.רצועת חוף צרה של פינת האי. הרוחות שם מטורפות ולכן המקום מלא בגלשני רוח וגלשני קייט. גן עדן ל"חולי הרוח"- אוהבי הגלישה הממלאים את הפינה הזו בהמוני גלשנים צבעוניים, מראה מרהיב כשלעצמו.
החזרה דרך הצד המערבי שונה לחלוטין. הצד הזה פחות מיושב, הרבה יותר חקלאי והים- רוגש, שוצף וקוצף והרוח משתוללת כאן! נופים אחרים לגמרי. עצרנו בעיירה סיאנה שבמרכזה כנסיה יפה והרחוב הראשי מלא בחנויות המוכרות שטיחים, אריגים, שמלות קלילות, סבונים, שמן זית וקרמיקה- מיטב התוצרת המקומית.
לקראת ערב עצרנו ב"פורטו אנטיקו" בקמירוס במסעדה מול הים ואכלנו ארוחת ערב מול השקיעה הנהדרת.טעמתי כאן מוסקה טובה , ממרח שום טבעוני וירקות מטוגנים. טעים!
ביום השני נסענו לעמק הפרפרים. פרפרים לא היו שם אבל הדרך לשם יפה והמקום עצמו שווה ביקור. הליכה ביער מוצל שנחל במרכזו עם גשרוני עץ ומדרגות.הטיפוס למעלה עד הכנסיה שווה ביותר. התצפית מדהימה. חזרנו משם אל חוף קרמסטי- לפינה של גלשני קייט. יקירי נהנה שם מאוד משעת גלישה ברוח יחד עם עוד גולשים.
חזרנו משם אל החוף של אנטוני קווין,לארוחת צהרים בטברנה.מיד זיהו אותנו כישראלים והציעו דגים ומבחר מנות שישראלים אוהבים.בילינו שם את אחה"צ מול החוף היפה ובמים הצוננים וחזרנו אל רודוס העיר.
עלינו לעיר העתיקה וטיילנו בסמטאות הגדושות חנויות שונות .במקום הרבה מסעדות שנציג שלהן עומד בחוץ ומנסה למשוך לקוחות באגרסיביות פנימה.
טיילנו גם בעיר החדשה וסביב לנמל. המקום מלא בחנויות מותגים ואחרות ומדרחובים עם בתי קפה ומסעדות. ארוחת ערב אכלנו מול הנמל אצל בחור שממש מדבר עברית.ניכר שהמוני ישראלים היו כבר כאן לפנינו. המקומיים אוהבים אותנו. אנחנו באים לכאן בהמונינו , קונים ומבלים. זה מה שהתיירות המקומית זקוקה לו.
את היום האחרון בילינו במנוחה סביב לבריכה היפה במלון. יום של שקט ושלווה לפני החזרה הבייתה.
קסמה של רודוס הוא שיש בה הכל: פשטות,חופים שקטים לאוהבי השלווה וכאלה גועשים לאוהבי הרוח, חנויות וקניות לאוהבי הז'אנר,שמש, אוכל טוב,והכל כל כך קרוב.
