אני "עובדת" חזק עכשיו על מיקסום כמות המדינות שביקרתי בהן. כעת אני על 83 and counting. כמובן שאין הכוונה רק לשים דגל קטנטן בגלובוס הדימיוני שלי (countries i've visited הוא הגלובוס העדכני והדיגיטלי שלי), אלא ממש לטייל ביעדים הספציפיים. כמובן שאם "על הדרך" ביקרנו בעוד מדינה, גם אם קטנטנה, זה אחלה ממש.
אז בתכנון היה סופ"ש קצרצר ממילנו, שדה התעופה מלפנסה שאני מכירה ממש ממש טוב מהחורף, לרוב בפברואר או במרץ, שאז אני נוהגת לכיוון דרום מערב- טורינו בואכה עמק אאוסטה וכל חמשת הגדולים (אתרי הסקי של העמק). אני מרגישה מאד בנוח בשדה הלא מאד גדול הזה, שניתן להתמצא בו בקלות. יצאנו מישראל באיחור קל, ונחתנו במילנו לקראת 23:00 (היינו אמורים לנחות כשעה קודם). הטיסה היתה נוחה ונעימה, ישבתי במושב ספייס בחיני-חינם (חברת זהב, וזה), לא בניתי על האוכל, בפרט כשהגעתי מאד שבעה מהלאונג' הממש טעים של אל על- ונחתנו במילנו כשמלון הלילה שלנו היה השרתון.
אני עוברת במילנו לפחות אחת לשנה כבר 16 שנים, אף פעם לא שמתי לב למיקומו של המלון. ביציאה מהמכס תקחו שמאלה, תלכו קצת עד השילוט לחברות השכרת הרכב, תרדו קומה, תצאו לכיוון הרכבות לעיר, ובצד ימין, ליד המקום ממנו יוצאים לקחת את הרכב ב B, יש מלון נחבא ומצויין. עלה לנו לא מעט כסף ללילה, אבל אחרי האיחור והמותשות הכללית שלנו, התאים לנו ובניו.
עלה 1300 ש"ח ללילה לזוג, למי שלא אכפת להוציא את הסכום, זה שווה. ארוחת הבוקר היתה הארוחה הטעימה ביותר שאכלתי באיטליה ever, וכמובן שהיו המון חברי צוות אוויר שהתארחו במלון ובצדק. חדר המלון שלנו היה מעט רחוק מהמעלית, וזו הבעיה העיקרית במלון- הוא מתפרס על מרחקים גדולים יחסית, אבל זה שטויות. למחרת בבוקר יצאנו משם לחברת אויס לצורך השכרת הרכב- מרחק דקה וחצי מהמלון. היה תור אבל זרם. הרכב האוטומטי עלה כ 1100 ש"ח, כמובן שמי שנוסע בגיר רכיל יכול לחסוך, אבל התרגלנו אחרי כל השנים האלה בנהיגה על אוטומט.
יצאנו לדרך, היה חם מאד, וחשוב לוודא כי המלונות שאתם ישנים בהם מכילים מזגן. אני בחרתי ב 3 מלונות ליד שדות תעופה, שהיה בהם אחלה מזגן וגם היו זולים יחסית (חוץ מהשרתון, כמובן). עצרנו באמצע הדרך להצטיידות בחנות bennet וקניות זריזות (חפשו את המותג pepco- מוכר לי מרומניה, זיל הזול ואיכות טובה מאד).
התחנה הראשונה- מונקו, נסיכות קטנטנה על הריביירה האיטלקית- צרפתית, כ 4 שעות נהיגה ממילנו. תתכוננו לכמות מנהרות מטורפת. חשבתי שמנהרות אני פוגשת רק בהרים, שם יש מנהרות ארוכות במיוחד באיזור morgex והמון בלאן, דהיינו המונטה ביאנקו. ובכן, בדרכנו למונקו עברנו מאות מנהרות, ואני לא מגזימה. חלקן קצרצרות, חלקן ארוכות יחסית, ואז יש בעיית קליטה שנפתרת די מהר. כשהתקרבנו למונקו ולגבול הצרפתי, הבנו שבפחות מחצי שעה ביקרנו ב 3 מדינות- איטליה, צרפת (שער הכניסה למונקו) ומשם מונקו עצמה. אחרי נהיגה בכבישים המתפתלים וההתפעלות מהנוף המרשים מאד, חנינו במרכז העיר, ויצאנו לאיזור הקזינו, שהוא סוג של כיכר מרשימה, שמוקפת בחנויות היוקרתיות ביותר שניתן לתאר- גוצ'י, דיור, פרגאמו וכו'. האנשים שיצאו מהמלונות היו מרשימים מאד ולבושים היטב, והמכוניות היו בגובה של כמה עשרות ס"מ- שטוחות ונראות יקרות להפליא. הקונסיירז'ים גירשו אותנו מהכניסות למלון כדי להשאיר את הדרכים פנויות לעושר. כשקראנו קצת על התל"ג במונקו, הבנו כי ככל הנראה בגלגול הזה לא נהיה תושבים במקום. נכנסנו לקזינו שניתן לבקר בו בתשלום, עשינו סיבוב, צילמנו ויצאנו חזרה לרחוב בואכה הטיילת. יאכטות עוגנות במעגן, ואוניות קרוז שיושביהן יורדים לשוטט ברחובות הלוהטים. הנופים- יפים, הפסלים בטיילת- מרשימים, ואנחנו, העלובים, סיימנו את טיולנו בנסיכות הקטנטונת לאחר מס' שעות והמשכנו לגנואה.
אחרי כשעתיים נסיעה, הגענו לגנואה, שלטעמי האישי היא העיר המכוערת ביותר באיטליה (מאלה שביקרתי בהן עד כה). יש בה משהו תעשייתי, מבוטן, לא מעוצב. ישנו בבסט ווסטרן שליד שדה התעופה, עלה כ 500 ש"ח ללילה, לחדר ממש נחמד, למרות שהסביבה היתה מוזרה ומוקפת בטון. גם החנויות שביקרנו היו משונות מעט, אבל גם זו חוויה. גנואה היא עיר נמל חשובה מאד, וניתן לראות בכל מקום מרלו"גים לקליטת סחורות ושינוען.
למחרת, אחרי תחקיר מקיף, המשכנו לפורטופינו בריביירה האיטלקית- מקום עוצר נשימה. הדרך בואכה לעיירה- פשוט אין לתאר את היופי. עצרנו בעיירה בדרך בשם rappalo, לצלם את החופים, הסתובבנו בין הדוכנים, והמשכנו בנהיגה. מה שמאד יפה בקו החוף, הינו הצוקים המרשימים, הים הכחול, והבתים התלויים על הפסגות, עם הנופים היפים ביותר שאפשר לתאר. זה יחד עם השמים הכחולים שהצטרפו לים הכחול, והירוק של הצמחיה, יצרו נוף מרהיב. בעיה אחת- המוני אנשים שמתניידים כולם על הכביש- באופניים, בווספות, במכוניות, ובכבישים שהיו לעיתים צרים מדיי. צריך להתרכז בנהיגה כדי להגיע שלם ובריא. כשהגענו לפורטופינו עצמה, היתה שוטרת שעברה ושמה קונוסים כדי שאנשים לא יחנו. לא ניתן להתקדם אחרי התחנה הסופית, יש כביש ללא מוצא, וחניון אחד ששעה בו עולה 10 אירו. תהיו מוכנים למחירים.
אחרי שקראתי מעט על הצ'ינקווה טרה, חמש האדמות, החלטתי לדלג הפעם (אני יודעת שיש המון אנשים שמאד נהנו מהמקום, נשתדל לתכנן בהזדמנות הראשונה), והמשכנו ללה ספציה ומשם לפורטו ונרו. גם עיירת חוף מקסימה, עם חופים מרהיבים, בתים מקסימים, על צוק שיורד לגובה פני הים ולעיירה. אין חניה, נקודה. החניונים היו תפוסים, בצידי הדרך תחטפו דוח אם תעמדו במקום הלא נכון, ורק למעלה היתה חניה, אבל אז צריך לרדת בחום ולחזור בעלייה לא קלה. לשיקולכם, או פשוט תגיעו מוקדם. היו המון אנשים בחופים, אבל החוף שלי (הדולפינריום, פה בת"א), הרבה יותר חמוד ומזמין, והחולות מוצלחים יותר מהצדפים של החופים האיטלקיים. היה לנו חשקומיצין רציני לפסטה, וחיפשנו מקום לצהריים- מצאתי בודגה קטן של פסטה בשוק של לה ספציה, והתחלנו לחפש את המקום עם המפות של גוגל. אחרי ניסוי וטעיה, מצאנו את החנות הקטנטנה, שדחוקה בין מסעדות אחרות. הזמנו פסטה אליו אוליו (שום ושמן זית), פסטה ברוטב פומודורו (עגבניות) - כל פסטה עלתה 5 אירו, והגיעה בכלי נייר חד פעמיים, עם פיסת לחם שספגה את הרוטב. דבר אחד יש לי לומר על הפסטה- אל דנטה, מושלמת, ולא עושה צרבות. התעכלה בקלות והיתה ממש טעימה. יחס עם קולה זירו, שילמנו 12 אירו, ויצאנו מיוזעים (כי אין מזגן והאליו אוליו היה עם פלפלוני צ'ילי קטנים טחונים). המשכנו ברחוב למקום בו חנינו, ועצרנו במקום מעולה לג'לטו- 3 כדורי ענק ב 3 אירו. בחרנו את החביבים עלינו- סטרצי'אטלה (וניל עם פירורי שוקולד), נוצ'ולה, ושוקולד שהיה פשוט מעולה. לקחנו גם תותים בשמנת, וגם סמיפרדו- מוס שוקולד נוטלה שהיה מעט מתוק מדיי, אבל ילדים יעופו עליו. הגלידה היתה מושלמת, כאמור, וכל הטוב הזה עלה 9 אירו. פשוט מושלם. חנינו בחניית מדחן, ויצאנו מהעיר בואכה טוסקנה- לכיוון בולוניה.
הדרך- יפה יפה יפה. שדות ירוקים, בתים באמצע השדה, ואני חשבתי לעצמי כמה שלו המקום נראה, והלוואי שנזכה לשלווה כזו במדינתנו הקטנה. אחרי כ 3.5 שעות נהיגה עם עצירה אחת (על האוטוסטרדות האיטלקיות יש לא מעט תחנות עצירה- למנוחה וגם, חלילה למקרה חירום עם טל' חירום- שילוט sos.
חניית הערב היתה בבולוניה- שם היה חום גיהנום ממש. כמו אילת בקיץ. המלון- הולידיי אין. עלות - 400 ש"ח, ואחלה מלון. ממש.
אחרי שעצרנו במלון, יצאנו לספורט החביב עלינו- קניות. שמנו בגוגל פריימארק, והגענו לקניון מצויין, שיש בו הכל- זארה, h &m, פריימארק, כמובן, וסופר ענק. יש גם ברשקה, בוטיקים איטלקיים שונים, ובאטה לנעליים. יצאנו עם שקיות, כמובן, ויהיה מי שיהיה מרוצה מהקניות. פריימארק זול כמו בכל מקום.
חזרנו למלון לשנת לילה מתוקה, וארוחת בוקר טעימה שאותה חיזקנו עם ירקות שקנינו מבעוד מועד.
למחרת- יצאנו מוקדם לסן מרינו, המדינה הרביעית בה ביקרנו בטיול, וגם היא סוג של נסיכות, עיירה, שמובלעת כולה באיטליה, בואכה רימיני. הנהיגה- כשעה וקצת, הדרך- אוטוסטרדה. הגענו ולקחנו רכבל שעלה 10 אירו לזוג הלוך ושוב. חנינו ברחוב, הפעלנו מדחן, ועלינו להר- 2 דקות נהיגה ברכבל הנעים. ככל שעלינו לסן מרינו ראינו את הטמפרטורות צונחות, ולמעלה היה נעים מאד. מה שמאד אהבתי בסן מרינו זה דוכני המזכרות, חנויות המזכרות, והמוני המסעדות שנמצאות במקום כ"כ קטן. העיירה עצמה בנויה על ההר, נוף מרהיב, ונראית ימי ביניימית לגמרי, נראה שיכלו לצלם שם בשקט את משחקי הכס. הסתובבנו, ולדעתי ילדים יעופו על המקום ובמיוחד ילדים חובבי אבירים. יש מוזיאונים שונים כולל מוזיאון בו מציגים סרט תלת מימד על קורות המקום, ומוזיאונים נוספים כדוגמת מוזיאון הערפדים וכו'.
אחרי שיטוט נחמד וכמה מזכרות, ירדנו חזרה בזריזות והכנו עצמנו לחזרה למילנו לטיסת הלילה. ביום ראשון, צריך לזכור שכל הדרכים חזרה לכיוון מילנו יכולות להיות פקוקות ואחרי שעצרנו בקניון נוסף, ראינו כי ה 330 ק"מ חזרה למילנו, יקחו לנו למעלה מ 5 שעות, כשכל דקה נוספו דקות נוספות לדרך. אכן, לאחר קרוב ל 5 שעות הגענו למילנו, לגשם זלעפות רציני. אני מציעה בחום לתכנן היטב את הנסיעה חזרה, כיוון שיום ראשון יכול להיות בעייתי מאד. הספקנו לחזור בזמן, עלינו על הטיסה (שתנחשו, איחרה שוב), ונחתנו בישראל מרוצים מ 3 ימי ניקוי ראש ו 2 מדינות חדשות. מומלץ בחום, ולדעתי יכול להתאים מאד גם באביב ובסתיו.
