הקדמה - תחבורה בין פלובדיב לסופיה
כמה מילים על תחבורה ציבורית בין פלובדיב לסופיה . בין שתי הערים קיימים קווי אוטובוס רבים ורכבות. הרכבות יוצאות בתדירות גבוהה אבל חלקן איטיות להחריד. גם הרכבות המהירות לא מגיעות בפחות מ3 שעות מיעד ליעד. היתרון הוא המחיר הזול כ6 יורו לכרטיס וברכבות מהירות יש גם מחלקה ראשונה שאפשר לרכוש אליה בעוד שני יורו. חנסוע סמיחקה ראשונה זו אופציה מועדפת בימים חמים היות ובחלק ניכר מהרכבות מזגנים לא פועלים והחלונות לא תמיד תקינים ( ראו חוויית רכבת בפוסט על שבועיים במרכז בולגריה) , יחד עם זאת תמיד יש רכבת והנה אתר הרכבות הבולגרי כאן לבחון את לו"ז הרכבות
האופציה השניה היא האוטבוסים וכאן קיימת בבולגריה הפרטה מלאה. יש כמה חברות שמציעות את שירותיהן כשהראשונה שקופצת בכל פלטפורמה היא inion ivkoni . כאן
הכרטיס שלהם הוא הזול ביותר 10 יורו, יש להם תדירות גבוהה יחסית של אוטובוסים ויש להם אתר להזמנות אבל מצד שני יש עליהם ביקורות רבות , החל מתקלות טכניות , אוטובוסים ישנים איחורים וכלה ביחס הנהגים. זו נסיעה של שעתיים ואם לחוצים בזמנים אולי זו אופציה נוחה וזמינה אבל יש חברות טובות יותר ולא בהכרח הרבה יותר יקרות .
אני נסעתי למשל עם Meritrans והכרטיס עלה לי 11 יורו , חברה מאוד מומלצת שעושה עצירה בפלובדיב וממשיכה לסופיה. המושב נקבע מראש בקניית הכרטיס אבל עלול להשתנות בעליה לאוטובוס. האוטובוסים מגיעים בזמן לתחנה מרכזית yug , נסעתי בקו של 9:00 . יש גם karat-s ו flixbux . גם לkarat-s יש ביקורות לא רעות יחסית.
אפשר לקנות כרטיסים בתחנת האוטובוס המרכזית yug אבל הרוב מעדיפים אתרים . אתר אמין עם מחירים אמינים לקניית כרטיסים : obilet ויש גם את rome2rio עם פירוט רחב וברור . פעמים רבות מבקשים מהנוסע להדפיס את הכרטיס. הזהרו מאתר omio בו המחירים מנופחים!
סופיה
יום ראשון - גסטהאוס , שתי כנסיות, גלריה לאמנות , רחוב הבילויים והקניות שישמן ומסעדה כורדית
הגעתי לסופיה בשעה 11:00 . ביציאה מתחנת האוטובוס לצד ימין יש ירידה אל המטרו . המטרו נוח ועולה רק 0.80 יורו . אפשר לקנות כרטיס במכונה או מקופאית . נסעתי כמה תחנות עד ndk ומשם 10 דקות ברגל דרך הפארק היפה אל הגסטהאוס Vintage Guest House 5 אחד מהמוערכים והמומלצים בסופיה.
Vintage Guest House 5
זה היה מרענן להיות בגסטהאוס ידידותי , צנוע ורגוע אחרי מלון הגרנד הוטל הגדול והמפואר. יש בו מטבחון מאובזר לרשות האורחים עם מכונת קפסולות קפה , סוגי תה שונים ועוגיות. החדרים לא גדולים אבל מעוצבים נהדר וחדרי המקלחת חדשים ומצוחצחים . העיצוב של הגסטהאוס היה מקסים בפני עצמו בסגנון רטרו . הוא מאוד קרוב למרכז העיר ולכל האתרים החשובים כמעט אפשר להגיע ברגל.
שכונת Sofia Cente
לאחר מנוחה קצרה יצאתי לסייר בעיר. התחנה הראשונה הייתה הכנסייה הרוסית משום שהיא הייתה הקרובה ביותר למלון . בדרך עברתי ברחובות צדדיים העוברים בסמוך לשדרות ויטושה השוקקות מטיילים. רחובות רגועים שנמצאים בשכונה צעירה וטרנדית Sofia Center שבדומה לפלורנטין בתל אביב מעוטרת בלא מעט גרפיטי ויש בה בתי קפה , מסעדות ובאניצה מדהימה , פשוט מושלמת כאן : באניצ'קי
אחד הדברים היפים במרכז סופיה הוא גם ריבוי הפינות הירוקות והפארקים . למשל פארק המזרקות מול בנין התרבות NDK או המזרקות מול התאטרוון הלאומי והפארק העירוני הצמוד אליו ובנוסף עוד גינות קטנות
הכנסיה הרוסית
הכנסיה הרוסית בסופיה נראית מבחוץ כמו כל כנסיה רוסית עם גגות הבצלצלים אם כי מעודנת יותר ולא כבדה. אבל העיקר הוא בעיטורים שבפנים שהם ייחודיים ובעלי ערך רב. מדובר בסגנון שהתפתח בסוף המאה ה19 וקרוי "סגנון התחייה הרוסית (Russian Revival Style) " שביקש למצוא סגנון רוסי אותנטי ולא חיקוי מערבי עם זאת יש בו שילוב של ארט נובו עם מוטיבים קישוטים סלביים ולכן הוא גם קרוי "הסגנון הניאו-רוסי" של תור הזהב . סגנון שאפשר לפגוש באיור אגדות עם רוסיות מאותה תקופה. להסתובב בתוך הכנסיה הוא כמו להסתובב בתוף ספר מאויר. טובי האמנים בתחום יצרו את ציורי הקיר והאיקונות המרהיבות של הכנסייה בץקופה שלפני מלחמת העולם הראשונה .
מכניסה צדדית בכנסיה ניתן להגיע לקריפטה בו טמון הארכיבישוף סראפים סובולב ( Archbishop Seraphim Sobolev). הארכיבישוף סראפים, שניהל את הקהילה הרוסית בסופיה ועסק רבות בצדקה, הלך לעולמו בשנת 1950. בשנת 2016 הוא הוכרז רשמית כקדוש (קנוניזציה) על ידי הכנסייה האורתודוקסית. סביב קברן נוצרה מסורת של הטמנת פתקי בקשה. לפי המאמינים, לפני מותו הבטיח סראפים כי מי שיכתוב לו מכתב ויביא אותו לקברו, הוא יתפלל עבורו ויעזור לו. לצד סרקופג השיש שלו מוצבת תיבה מיוחדת שבה המבקרים משלשלים את פתקי המשאלות והבקשות שלהם.
קתדרלת אלכסנדר נייבסקי
הקתדרלה מרוחקת רק 5 דקות מהכנסיה הרוסית . מדובר במבנה עצום מימדים, אחת מקתדרלות המזרח-אורתודוקסיות הגדולות ביותר בעולם. היא נבנתה כהוקרה לחיילים הרוסים שנפלו במלחמה לשחרור בולגריה מהשלטון העות'מאני (1877-1878). מי שהוביל את רוסיה באותה מלחמה היה הקיסר (הצאר) אלכסנדר השני, המכונה בפי הבולגרים עד היום "הצאר המשחרר" (Tsar Liberator).
מאחר שהקדוש המגן והפטרון הרוחני של אלכסנדר השני היה הקדוש אלכסנדר נבסקי, החליטו הבולגרים לקרוא לקתדרלה הגדולה ביותר שלהם על שמו של הקדוש - כדרך להביע הוקרה עמוקה לצאר עצמו. אלכסנדר נבסקי שהיה גם מפקד צבאי דגול במאה ה13 נחשב ברוסיה למגן האומה והנצרות האורתודוקסית מפני אויבים חיצוניים.
מה שהופך את הקתדרלה לכה מיוחדת מלבד גודלה הן כמה עובדות :
כיפות הזהב המסיביות: הכיפה המרכזית מתנשאת לגובה של 45 מטרים ומצופה בזהב טהור (שנשלח במיוחד מרוסיה). בימים שטופים היא מפיצה אור שנראה למרחקים ברחבי העיר.
מגדל הפעמונים: המגדל מגיע לגובה של 53 מטרים ומכיל 12 פעמונים ענקיים. הפעמון הגדול ביותר שוקל לבדו כ-12 טונות, והצליל שלהם נשמע ברדיוס של קילומטרים.
חומרי בנייה מכל העולם: המבנה משלב שיש איטלקי יוקרתי, אלאבסטר מברזיל, ואוניקס ירוק מרהיב שהובא מהודו.
עושר הציורים והפרסקאות: חלל הפנים העצום (היכול להכיל עד 5,000 איש בו-זמנית) מכוסה כולו בציורי קיר מונומנטליים. מדובר ביצירת מופת שנוצרה על ידי צוות משותף של האמנים המובילים ביותר מרוסיה ובולגריה של אותה תקופה (כולל וסילי פרמינוב שצייר גם בכנסייה הרוסית).
מתחת לקתדרלה ישנו מוזיאון איקונות תת-קרקעי (הקריפטה) שמשכן את אוסף האיקונות הנוצריות הגדול והחשוב ביותר בבלקן, עם מוצגים נדירים מהמאות ה-4 ועד המאה ה-19. לא נכנסתי אליו הפעם.
הערות והרחבות ידע - דבר אחד אחרון ששווה להתעכב אליו ביחס לכנסיות ולקתדרלות ברוסיות שכל מבקר שם אליו אם כי לפעמים בלי להבין את הסיבות הן האפלולית הניכרת בהן בניגוד לקתדרלות מערביות. באדריכלות הרוסית החלונות קטנים וצרים , ממוקמים לרוב גבוה מאוד ובלי ויטארז'ים וזאת כדי לייצר אווירה אינטימית , מסתורית. מי שלא רקגיל חושב שמדובר בטעות אדריכלית שמפריעה לראות את ציורי הקיר היפים אבל האמת היא שהמאמינים בתפיסה הרוסית לא באים "לראות ולהיראות" בחלל מואר, אלא להתייחד עם הקדושים המביטים אליהם מתוך הצללים. ויש הרבה כאלו כפי שניתן לראות מהתמונה שצילמתי בכנסיה הרוסית ונתתי לג'מיני לבאר ולהסביר ... ואלו רק קדושי אמצע יולי.... בכנסיה הרוסית בכל חודש מחליפים אייקונות בהתאם ללוח הרוסי. הפעם גם המשפחה הצארית - רומנוב כיכבה משום שבכנסיה ציינו את הרצחם ביולי 1918
גלריית האמנות הלאומית
הגלריה הלאומית של סופיה היא מוזיאון אמנות עשיר ומרשים . רובו מתמקד באמנות בולגרית ויש בו מעט מאוד אמנות של מאסטרים ידועי שם. אבל האמנות הבולגרית מעניינת , בעיקר בתחום של ציור פורטרטים. מאז זכארי זוגרף שהחל לצייר פורטרטים המשלבים רעיונות ראליסטיים עם סימבוליקה הלקוחה מציור איקונות השתכלל התחום והפורטרטים של הציירים הבולגריים פשוט מופלאים . הם ישירים , כנים ונוגעים ללב. לא משנה מה סגנון הציור ותקופתו ניתן לזהות בכל פורטרט מעין DNA בולגרי .
בנוסף קיימים במוזיאון כמה אוספים של מאסטרים בעלי שם עולמי גם אם לא מהידועים ביותר בציבור הרחב. אוסף ציורים של הצייר הרוסי הרוחני ניקולאי רוריך וציורים של ז'יל פסקין יהודי בולגרי שהתפרסם בצרפת ויש אפילו יצירה אנדראה דל ורוקיו שהיה המורה של לאונרדו דה וינצ'י . בקומת הקרקע יש גם אוסף מרהיב של אמנות אפריקאית ואסייתית שגם הוא שווה ביקור
זכארי זוגרף
הפעם בטיול חיפשתי בטיול כל דבר הקשור אל האומן החל מביקורי בסמוקוב, דרך פלובדיב ועד הגלריה בסופיה כולל החוויה האמרסיבית באגף שקשור למוזיאון .
במוזיאון תלויות כמה יצירות שלו , הנאופיט רליסקי שהיה המורה שלו , דיוקן עצמי שלו ולידו הדיוקן הפורטרט החידתי של כריסטיאניה זוגרף גיסתו .
באגף נפרד של המוזיאון מוקרנת חוויית סרט אמרסיבית רב מימדית על מסכים ב270 מעלות בבולגרית עם כתוביות באנגלית על האומן . בקשו שינחו אתכם איך להגיע לאגף קוואדראט 500 שנמצא בפתח צדדי מחוץ למוזיאון ( החוויה כלולה במחיר הכרטיס) .
קצת על האומן : זכארי זוגרף (1810-1853): נולד בעיר סמוקוב למשפחת אמנים מפורסמת. הוא אימץ את השם "זוגרף" (שפירושו ביוונית ובבולגרית הוא "צייר איקונות"). אביו, נפטר כשהיה בן 9, וזכארי חונך ואומן על ידי אחיו הבכור, דימיטר. בגיל 21 בלבד הוכרז רשמית כ"רב-אמן" (Master). זוגרף הפך לצייר המבוקש ביותר בבולגריה בגיל צעיר ויחד עם אחיו וצוותו, הוא עיטר בפרסקאות ענק ובאיקונות את הגנסיות והמנזרים החשובים ביותר במדינה. הוא עורר לא מעט שערוריות בתקופתו, באקט חסר תקדים של אגו ומודעות עצמית, הוא צייר את הפנים של עצמו (דיוקן עצמי) כפרסקו על קירות המנזרים לצד הקדושים. בנוסף, הוא נהג לצייר את העשירים המושחתים של אותה תקופה כשהם נשרפים בגיהנום, ובכך העביר ביקורת חברתית נוקבת. לקראת סוף חייו הוזמן לפרויקט היוקרתי ביותר של עולם האמנות האורתודוקסי - עיטור הקתדרלה הגדולה (הלאורה הגדולה) בהר אתוס שביוון, שם זכה לתהילה בינלאומית. בשנת 1851 נשא זוגרף אישה מעיר הולדתו, קטרינה. שנתיים לאחר מכן, בשנת 1853, פרצה מגפת טיפוס קשה. בשלב מסוים נדבקה כריסטיאניה גיסתו במחלה וזוגרף סירב לנטוש אותה וטיפל בה במסירות עד נשימתה האחרונה. כתוצאה מכך נדבק גם הוא במחלה, ונפטר ביוני 1853 כשהוא בן 43 בלבד בשיא תהילתו.
סיפור "החטא האסור"
עם זאת סיפור הידוע ביותר היום על חייו , סיפור שהפך למיתוס בעקבות ספר בשם "החטא האסור" שנכתב בשנת 1960 על ידי פאבל ספאסוב הוא סיפור אהבתו של זוגרף לכריסטינה. על פי הספר זוגרף היה מאוהב בכריסיטיאנה עד עמקי נפשו אך לא העז להתוודות באהבתו . הוא ביטא אותה דרך ציור הדיוקן שלה שמרחוק נראה כדיוקן רשמי אך אם מתקרבים מגלים פתאום שיש לה חיוך סודי ועיינים אוהבות. בנוסף קיבלה תשומת לב רבה הדרך המסורה בה טיפל זוגרף בכריסטינה עד יום מותה . מותו הטרגי כתוצאה מהטיפול בה חיזק עוד יותר את המיתוס שהפך כל כך ידוע עד שנוצר מחזה בעקבותיו ואופרה בולגרית .
הפורטרטים
כמו שכתבתי אמנות הפורטרטים באמנות הבולגרית מיוחדת במינה. הציירים הבולגרים לקחו את המבט הישיר, הנוקב והחודר שהיה נהוג בציורי הקדושים (האיקונות) ותרגמו אותו לאנשים בשר ודם. והנה כמה דוגמאות בולטות:
דיוקנה של דורה גאבה (Dora Gabe), אחת המשוררות, הסופרות והמתרגמות המוערכות והאהובות ביותר בהיסטוריה של בולגריה (שנולדה כיהודייה בשם איסידורה פיינסך). היצירה הזו, משנת 1930, צוירה על ידי אמן הפורטרטים והפרופסור הבולגרי הנודע סטפן איבנוב
הציורים הרוחניים של הצייר והמיסטיקאן ניקולאי רוריך - שקיעה בהימלאיה
רחוב שישמן
רחוב הצאר שישמן (Shishman), הוא אחד הרחובות הטרנדיים והתוססים במרכז סופיה. הוא פחות עמוס ומסחרי מאשר שדרות ויטושה ולכן בו אפשר למצוא חנויות קצת פחות סטנדרטיות , בתי קפה מיוחדים , בתי בירה וומסעדות קטנות . זה לא מפתיע היות והאזור קרוב לאוניברסיטת סופיה ומושך אליו קהל סטודנטים. לידו פארק יפה ובאמצעו כנסיית שבעת הקדושים (Свети Седмочисленици)
ברחוב הזה מצאתי את חנות הספרים הזו : Elephant Bookstore המתמחה בקהל נישות . בחנות שלל גאדג'טים לאספנות בעיקר לכל חובבי הארי פוטר . מאביזרים פשוטים יחסית ועד מוצרי אספנות ייחודיים . המחירים בהתאם , לא זול בכלל . זו הכתובת
ולסיום היום נפגשתי עם זוג חברים מארצות הברית שהתיידדתי איתם בסמינר הפולקלור בפלובדיב , ישראלים לשעבר בשם טובי ונועה הלכנו למסעדה כורדית בשם CHEF LAZGIN'S. מסעדה טובה עם אוכל מזרח תיכוני ... רק אל תזמינו חומוס , לא משהו. אם תלכו תתמקדו במרקים ובגריל. כתובת
במסעדה הם העירו את תשומת ליבי לתופעה שראו , עצים המקושטים בסרטים
אז בררתי וגיליתי שמדובר במנהג המרטניצה (Martenitsa / Мартеница). החוטים והסרטים הם חלק ממנהג עממי . ב-1 במרץ חוגגים בבולגריה את חג "באבה מרטה" (Baba Marta - סבתא מרץ). ביום הזה אנשים מעניקים זה לזה צמידים, תליונים וסרטים השזורים מחוטים אדומים ולבנים, ומאחלים בריאות, מזל ואריכות ימים. לבן: מסמל טוהרה, שלג שמתמוסס, סוף החורף והתחלה חדשה. אדום: מסמל דם, חיים, שמש, בריאות ותשוקה.
לפי המסורת הבולגרית עונדים את הצמידים על היד או על הבגד עד שמתקיים אחד משני התנאים: רואים את חסידת האביב הראשונה (או סנונית). רואים עץ פרי ראשון שמתחיל לפרוח. ואז מורידים את המרטניצה מהיד, תולים אותה על ענף העץ ומבקשים משאלה לכבוד בוא האביב!
בפועל ברחובות סופיה: עצים רבים בגינות ובשדרות העיר נשארים מקושטים בחוטים האלו לאורך חודשים ארוכים ונראים כמו עצי משאלות
יום שני בסופיה - שתי כנסיות ,אתרים רומיים , מוזיאון אחד, סופרמרקט , מים מינרליים היישר מבטן האדמה ארוחה מאכזבת וטיסה לארץ
שדרות ויטושה
לאחר הבאניצה והאיירן של הבוקר בדוכן שגיליתי באניצ'קי וקפה בגינה המקסימה של הגסטהאוס שלי הלכתי לשיטוט בוקר בשדרות ויטושה שם קניתי כובע אופנתי לבן שלי באחת מחנויות הספורט ( New Era בגירסה לא נפוצה בחצי מחיר מאשר בארץ) ומצאתי חנות צעצועים שהיו בה גם מזכרות במחירים זולים יותר ממקומות אחרים joykids . לא משהו יוצא דופן , כובעי בולגריה וסופיה, ספלים ,שמן ורדים בחצי יורו ועוד .
המוזיאון הארכאולוגי
לאחר השיטוט יצאתי במטרה להגיע לאזור השרידים הארכאולוגיים שהתגלה כשחפרו את תחנת המטרו סרדיקה . היה זה יום שני שעל פי הנתונים היבשים ברשת הוא יום בו המוזיאונים סגורים אבל אז גיליתי שבקיץ המוזיאון הארכאולוגי ( ואולי גם אחרים ) פתוח גם בימי שני.
במוזיאון יש הרבה מה לראות ומצד שני הוא לא גדול במיוחד. האולם של התקופה הנאוליתית - כלקוליתית מאוד מרשים . מוצגים יפיפיים שגילם הוא 7000 - 8000 שנותנים הצצה לעולם פרהיסטורי שאנחנו יודעים כל כך מעט עליו
אחד המוצגים הנדירים ביותר הקיימים במוזיאון היא אבן שעליה חריטות גיאומטריות שעשה אדם קדמון לפני יותר מ50000 שנה. זה אחד מהביטויים הגרפיים הקדומים ביותר שנמצא באירופה
במוזיאון גם פריטי זהב מהתקופה התראקית המאוחרת ( מאות 3-4 לפני הספירה)
תוך כדי שיטוט צד את עיני פוסטר המבטיח חוויית vr של תחריט הפרש ממדרה שעותק שלו תלוי במוזיאון . רק שבשום מקום לא היה משהו שקשור לעניין עד שבקופה מצאו לי את הבחורה שאחראית על החוויה. זו הייתה התגלמות מזרח אירופה . מיצג VR שהובא למוזיאון בלי מספיק משקפי VR ולכן לא אומרים דבר למבקרים אלא אם כן הם קלטו בעצמם שיש דבר כזה. בסוף התברר שיש שני מכשירים לא טעונים ולכן נשלחתי לטייל עד שהוטענו המכשירים .
לבסוף כשחזרתי זכיתי לחוויה בת 7 דקות בה פגשתי את הפרש ממדירה בכבודו ובעצמו יחד עם כלבו וסוסו משוטטים במרחב וירטואלי. אטרקציה נחמדה ש7 דקות מספיקות לה בהחלט.
סרדיקה העתיקה - כנסיית ג'ורג' הקדוש והשרידים הרומיים
מתחת לסופיה המודרנית נמצאת עיר עתיקה רומית ששורשיה עוד בתקופה התרקית במאה החמישית לפני הספירה. היא קרויה סרדיקה על שם שבט תראקי מקומי שנקרא סרדי .
במקום הזה פרחה עיר רומית שבתקופות מסוימות השתוותה בחשיבותה לרומא עצמה. הקיסר קונסטנטינוס הגדול התגורר בה במשך תקופות ארוכות וניהל ממנה את האימפריה. המשפט המפורסם שלו "סרדיקה היא רומא שלי" שיקף את שיקוליו להפוך את סרדיקה כבירה הרשמית של האימפריה הרומית כולה.
אולם מעטים יודעים שסרדיקה היא גם המקום בו התקבלה לראשונה הנצרות כדת מקובלת באימפריה הרומית ופורסם צו שהעניק למה מעמד מיוחד על ידי הקיסר גלריוס שקדם להחלטה של קונסטנטינוס הגדול לקבל את הנצרות.
גלריוס שרוב חייו דווקא רדף את הנצרות לקה ב310 לספירה במחלה קשה וכואבת. בעודו שוכב מתייסר על ערש דווי בארמונו שבסרדיקה הוא החל להאמין שהמחלה הנוראית היא עונש ונקמה מאלוהי הנוצרים ובצעד היסטורי חסר תקדים, ב-30 באפריל 311 לספירה, חתם גלריוס הגוסס על צו מיוחד הידוע כ"צו סרדיקה" או צו הסובלנות של גלריוס. צו מילאנו הידוע של קבלת הנצרות ב313 היה רק שיחזור של צו הסבלנות .
מה נשאר מזה היום?
השריד הקדום ביותר שקיים עד ימינו ומתפקד ככנסיה היא רוטונדת ( הבניין עגול ) סנט ג'ורג' שמעטרים אותה ציורי קיר נדירים מימי הביינים .
אבל במקור לא היה המבנה כנסיה, המבנה נבנה ב310 והוא חלק ממתחם קיסרי , הרוטונדה והחצר שמסביב הם חלקים מארמונו של הקיסר קונסטנטינוס הגדול . עד היום ניתן לראות שרידי מרחצאות ממש מאחורי הכנסיה .
עתיקות סרדיקה ליד תחנת המטרו
אזור אחר נרחב שהיה חלק מהעיר הרומית נמצא ממש ליד מטרו סרדיקה בכיוון המסגד הגדול . הוא נחשף כשחפרו את התחנה ואז שומר ושוחזר מעט. חלקו מקורה וחלקו חשוף . השרידים הם בעיקר קירות ועמודים אבל יש שלטי הסבר ובמתחם פועל גם מוזיאון למי שמעוניין.
במתחם התת קרקעי של תחנת המטרו סרדיקה מצויות גם הרבה חנויות מזכרות אם כי המחירים מעט יקרים וכנסיית כנסיית סנט פטקה של הסנדלרים ( סגורה בימי שני). בכנסייה מימי הביינים יש ציורי קיר עתיקים מהמאות ה14-16 ( בתשלום)
מעיינות חמים באמצע סופיה
לא רחוק מהמסגד הגדול עומדים המרחצאות הישנים של סופיה. המרחצאות נסגרו בשנות ה80 ואין צפי לפתיחה אבל בצידי הבניין יש ברזיות מעוצבות למילוי בקבוקי מים ולא רחוק מהבניין מתחם גדול יותר של ברזים. תושבי סופיה מגיעים עם קונטיינרים גדולים למלא מים.
גם אני מילאתי בקבוק , המים הם חמים בטמפ' של 47 מעלות אבל לי היה מראש בקבוק קרח וכך קררתי את המים מידית.
קתדרלת סווטה נדליה (Sveta Nedelya / קתדרלת יום ראשון הקדוש)
אחת הכנסיות החשובות ביותר של סופיה שמאז בנייתה מחדש ב1863 שימשה כמרכז ממלכתי נוצרי של סופיה בו ביקרו פעמים רבות בכירי הממשל והאצולה.
ב16 באפריל 1925. קבוצה של טרוריסטים קומוניסטים, שביקשו לחסל את הצמרת הצבאית והפוליטית של בולגריה (ואת המלך בוריס השלישי), הטמינה כמות עצומה של חומרי נפץ בתוך תקרת הכנסייה.
הפיצוץ העז מוטט את הכיפה המרכזית הגדולה של הכנסייה ישירות על ראשם של מאות המשתתפים. למעלה כ200 בני אדם נהרגו ומאות נפצעו. בין ההרוגים היו שרי ממשלה, גנרלים בכירים, וראש עיריית סופיה. המלך בוריס השלישי ניצל בנס מההתנקשות, פשוט מכיוון שאיחר לטקס בדקות ספורות .
גם היום טקסים מרכזיים נערכים בקדרלה וביום שנכחתי בו עמד תור ענק של אנשים שרצו לקבל ברכה מאב הכנסייה . תור שהחל עוד מהכיכר מחוץ לכנסיה.
השוק המרכזי של סופיה Central Market Hall of Sofia
המקום האחרון בו ביקרתי בסופיה היה השוק המרכזי של סופיה . המבנה שנבנה ב1911 עבר כמה גלגולים ותפקד זמן רב כשוק מקורה עם הרבה דוכני אוכל אבל הוא כבר לא שוק יותר . הוא היה כזה בביקוריי הקודמים עד לפני כמה שנים והיום בקומת הקרקע פועל סניף ענק של רשת הסופרמרקטים הבינלאומית קאופלנד. בקומה התת קרקעית יש עוד שרידים של העיר הרומית ויש מספר בתי קפה שפועלים במקום וקפיטריה .
מעודד מחוויה קודמת שהייתה לי עם קפיטריה מאוד טובה בפלבן הזמנתי מרק , כנפי עוף, אורז וסלט. מילא שהאוכל היה בינוני ומטה הוא גם היה בקושי חמים . מאכזב . המחיר 16 יורו. בהחלט כדאי לדלג.
בסופרמרקט לעומת זאת מצאתי הרבה מוצרים מעניינים ומבחר גדול . קניתי ליוטיניצה ( ממרח עגבניות ופלפלים) ונקניק סודז'ק פרימיום .
יופי של מקום לקנות בו גם תבלינים וגבינות במחירים סבירים .
משם שמתי פעמיי חזרה לגסט האוס לקחת את התיק ואז שוב לתחנת המטרו של סרדיקה לקו מס' 4 שמגיע עד לשדה התעופה סופיה לטיסת לילה עם בולגריה אייר .
כמובן שלא הזכרתי הרבה אתרים מעניינים של סופיה כולל האטרקציה של חילופי המשמרות שמושכת אליה רבים. אז אסיים רשמית עם חיילי שני שומרים הלבושים במדים ההיסטוריים המפוארים של "משמר המשמרות הלאומי" עומדים על משמרתם ( חילופי משמרות כל שעה עגולה) ועם נספח קטן למסלול נוסף
נספח- מסלול בויאנה
את טובי ונועה החברים מארה"ב שלחתי דווקא באותו יום למסלול אחר בו ביקרתי בעבר. אחד המסלולים היפים שניתן לעשות בטבע שבשולי סופיה במורדות הר ויטושה.
המסלול מתחיל בכנסיית בויאנה (Boyana Church / Боянска църква) שהיא אחד האתרים היחידים בעיר שהוכרזו כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו היא ממוקמת בפאתי העיר, בשכונת בויאנה היוקרתית כאן .
זו כנסיה מהמאה ה11 שהורחבה במאות הבאות וחשיבותה העולמית של הכנסייה נובעת מ-89 סצנות המכילות כ-240 דמויות אנושיות שצויירו בשנת 1259 על קירות המבנה המרכזי. הם נוצרו על ידי צוות ציירים אנונימי המכונה במחקר "המאסטר מבויאנה". ציורי הקיר שייכים לתחילת סגנון הרנסנס הביזנטי או הפלאולוגי ( על שם השושלת ששלטה באימפריה הביזנטית ) . הרבה לפני הרנסנס ציירו הציירים את האיקונות בכנסייה עם נפח, קפלי בד אמיתיים בבגדים שימוש ראשוני באור וצל ובמקום המבט הקפוא והמרוחק של הקדושים הרבה רגש. עצב, חמלה, גאווה ודאגה.
האתר הזה נחשב לציון דרך עולמי בהולדת האמנות המודרנית ולכן הדאגה לשלמות האתר עוברת מעט את גבולות הטעם הטוב. מכניסים מבקרים בקבוצות קטנות של 9 לזמן מוגבל של 10 דקות . יש מיזוג אוויר מיוחד מקום והשגחה צמודה לכל קבוצה שלא יגעו בשום דבר. מידע נוסף באתר הכנסיה . באתר ניתן גם לעשות סיור וירטואלי בכנסיה.
לא רחוק מהכנסיה מתחיל שביל שעולה להר אל מפל בויאנה. יש שתי אפשרויות לעשות את המסלול. האחת בשביל מעט תלול אבל יפה מאוד על גדת הנחל והשניה בשביל מעט מזגזג דרך היער. שני השבילים יפים אבל אני ממליץ בחום לעשות את השביל הראשון , לעלות בו או לפחות לרדת אותו. באמצע השביל יש מעין נקודת תצפית על העיר סופיה והמראה מרהיב. , תיאור מפורט של חווית המסלול תמצאו כאן ותיאור יותר תמציתי וחסכני תמצאו כאן
המפל עצמו יפה מאוד ופעמים רבות יש בו לא מעט מטיילים שעושים בו הפוכה ואף קופצים למים. אם רוצים מעט פרטיות אפשר להמשיך עוד קמצ במעלה הנחל , במקום מסוים מתחת לגשר קטן יש בריכה נהדרת לטבילה קצרה.
