עם הירו, מדריך מתנדב מאגודת "השומרוני הטוב" של קיוטו יצרתי קשר עוד מהארץ. קבענו כבר מהארץ. כתבתי לאגודה והם "שידכו" לי את הירו. הוא ביקש את רשותי לצרף גם מתלמדת, בטח שהסכמתי.
קבענו לעשר, ירדנו חמש דקות לפני, לא היה לנו סיכוי, הוא ומוצומי כבר חיכו לנו. הירו בן 21, סטודנט למדעי המדינה, מוצומי סטודנטית למדעים, רוצה להיות מורה. ישר סיפרנו לה על קובי, המורה האגדי למדעים בבית הספר של הבנות. האנגלית של הירו גרועה, של מוצומי קצת יותר טובה. היא יוצרת קשר מצויין עם הבנות (היא גדולה מנעם בחצי שנה).
נוסעים ברכבת לארשיאמה (Arashiyama ) והולכים לטייל קודם בשמורת קופים. הרעיון נפלא, הקופים בחוץ חופשיים ואנחנו יכולים להסתובב ביניהם או להכנס לכלוב כדי להאכיל אותם. יורדים מהשמורה והולכים לטייל ביער הבמבוק. בדרך מקדש שינטו קטן ואנחנו זוכים להסבר על כל צפונות המקדש. אנחנו כותבים את המשאלות שלנו על חתיכת עץ (הקאמי שלהם יודע לקרוא עברית). הבנות גם קונות דף ממגדת העתידות, לנעם יוצא לא משהו אבל זה ממש לא נורא כי אפשר לקשור את הפתק לגדר לפני היציאה ואז המזל לא ממשיך איתה. הדת פה היא באמת ידידותית למשתמש באופן שחדש לנו.
נוסעים ברכבת קטנה וחמודה למקדש Ryoani . בדרך רוני מגשימה פנטזיה ישנה שלה ואנחנו הולכים לאכול במסעדת סושי שבה יש סרט נע של סושי ואתה לוקח מה שמתחשק לך. אוכלים מיליון סושי שונים ומשונים ובסוף משלמים סכום שבו זוג לא היה אוכל סושי בארץ.
המקדש מפורסם בגלל הגן שפרוס סביבו. יש שם גן יבש ובו 15 אבנים, ומכל מקום שתסתכל לא תראה את כל האבנים (רואים רק14) כסמל לכך שדבר אינו מושלם – גאוני. ממשיכים למקדש הזהב (Kinkakoji), מקדש מדהים מצופה בזהב. מסביב גן מקסים ,חדר תה ואגם. בשקיעה ההשתקפות של הזהב באגם ממש מושלמת.
נפרדים מהמדריכים המקסימים שלנו וחוזרים לאזור גיון. מטיילים קצת ליד הנהר ואחר כך הולכים לסמטת Pontocho . יפה מאוד אבל מאוד ממוסחר ויקר. חוזרים דרך המסעדה הקבועה שלנו לארוחת ערב והביתה.
בסופו של יום ,העניין עם ההדרכה התברר כשווה .אמנם האנגלית שלהם מעט חלשה ,אך ההסתובבות עם מקומיים והמפגש עימם הוא נוח ומעניין. ומאפשר הכרה מקרוב את העם היפני.
