יום 6 – 18.4.2011
עוזבים את סן פרנסיסקו לכוון מונטריי.
ה-GPS ממשיך לעשות בעיות ואנחנו מנסים לנווט בלעדיו וגם לתקן בו זמנית. מתחילים לחשוב על פתרונות. אחרי שהתרגלנו לנווט איתו אין סיכוי שמוותרים עליו עכשיו. בארץ יש יומיים חג ( היום ערב ליל הסדר) ואין עם מי לדבר. ואז במקרה מגלים שלחצן (שלא ידענו על קיומו...) לא מופעל. שמחה גדולה. יש GPS!!!
עוברים ב- שמורת פילי הים - פסקאדרו Ano Nuevo State Reserve.
יצאנו קצת מאוחר הבוקר והזמנו מקומות לשעה 14:30 ל-Mystery Spot בסנטה קרוז. לכן אין לנו מספיק זמן לטייל בשמורה שדורשת לפחות מסלול של שעתיים.
ממשיכים לסנטה קרוז. מגיעים ל-Mystery Spot ומגלים שאין להם שום רישום של ההזמנה שלנו שכבר חויבה בכרטיס האשראי.
בלי דיונים או בדיקות הם מאמינים לנו ומכניסים אותנו לסיור של שעה 14:30.
המקום נחמד ומעניין. מרגישים באופן פיזי את המוזרות של כוח המשיכה. צילמנו הרבה תמונות והמשכנו הלאה.
הגענו למונטריי. איזה מקום מקסים. הכל מטופח ונעים לעין.
ה-GPS מכוון אותנו למלון שבו שני אנשים במדים מקבלים את הנכנסים. נראה מוזר במחיר ששילמנו....
אנחנו בודקים שוב ומסתבר שניווטנו בטעות לרחוב לא נכון....
ממשיכים. הגענו למוטל של הלילה. נחמד. נקי. חדר מרווח. ארוחת בוקר נחמדה.
התארגנו ונסענו לטייל במונטריי. צעדנו על רציף הדייגים. טיילנו בקנרי רו. נשמנו אוויר קר הבא מהאוקיינוס. קצת אוירה וחזרה לחדר לשינה.
במונטריי גם קבלנו הסבר על המדחנים מאישה מקומית. שימו לב שעל כל מדחן (לפעמים בצידו האחורי) רשומות השעות שצריך לשלם על החניה.
לנו במוטל El Castell Motel
יום 7 – 19.4.2011
את התכנית של היום הזה צריך לשנות בגלל החסימה בכביש מס' 1.
התחלנו בדרך 17 מייל שעוברת בתוך העיירה כרמל. מסתבר שיש כמה שערי גישה לדרך הזו. מגיעים לאחד מהם משלמים 9.5 דולר, מקבלים מפה של מסלול מעגלי שעליו מסומנות 21 נקודות מומלצות לעצירה. הטבע במיטבו. התכוונו להישאר כשעה אבל נשארנו שעתיים לינוק עוד קצת טבע שנפסיד בהמשך המסלול בגלל החסימה בכביש מס' 1.
ביציאה עשינו סיבוב בעיירה כרמל לראות קצת את הבתים והמשכנו לשמורת פוינט לובוס הנמצאת מדרום לכרמל. עשינו מסלול הליכה מעגלי בשם Cypress Grove. שוב הטבע במיטבו. איזה נוף. הוד והדר של הטבע. ממרומי הצוקים רואים את הים מתחתינו נושק לצוקים ויוצר מפרצונים וחוצב מתחת לסלעים. גם העצים מדהימים. גם כשהם מתייבשים בחלקם התחתון הם ממשיכים להצמיח עלים חדשים בצמרות. הם גם מתעקלים בצורות משונות. גם פה נשארנו יותר זמן מהתכנית כדי לחוות עוד מכביש מס' 1. יש כאן גם איזור לפיקניקים שאנחנו שמחנו להשתמש בו.
במקום להמשיך דרומה לפי התכנית המקורית, חזרנו צפונה עד מונטריי ומשם בעזרת ה-GPS נווטנו לכביש 101 שמקביל לכביש מס' 1. הכביש לא מעניין ואין בו כמעט נקודות ישוב. מידי פעם צצים מספר בתים ומשמאלנו רואים שרשרת הרים ארוכה.
ב-El Paso De Robles עצרנו למלא דלק ולקפה של אחה"צ. נכנסנו למסעדת דרכים קטנה בתחנת הדלק בשם El Camino Real. קיבלה את פנינו בעלת המקום. אישה מבוגרת בסינר. גם היא וגם המקום מעוצבים כמו בסרטים של פעם. היא מגיעה עם קנקן קפה וממלאת שוב ושוב את הספל. מקומיים מגיעים מהעבודה ויושבים על הבר לכוס בירה. אהבנו ואנחנו ממליצים בחום.
ממשיכים. הפניה מערבה סוף סוף בעוד כמה ק"מ. אנחנו משוחחים, מתעלמים לרגע מה-GPS והופס פספסנו את הפניה שכל כך חיכינו לה. ממשיכים עוד כמה ק"מ ומתחברים לכביש 46 הנוסע מערבה. הכביש מתפתל בין ההרים מטפס לגובה רב ואז יורד בחזרה. ערפל ירד על ההרים. אני מחזיקה חזק בכסא מתאפקת מלהפחיד את בן זוגי הנוהג ואחרי כעשרים דקות אנחנו נמצאים בקצה השני של הכביש שלמים ובריאים. ממשיכים למוטל בסן סימיון.
יום 8 – 20.4.2011
התעוררנו ב-6 בבוקר לקול תזכורת שהייתה בטלפון שלי (שעה 4 אחה"צ בישראל..), התארגנו, הספקתי לערוך שיחת עבודה ויצאנו לדרך.
היו לנו כרטיסים מוזמנים באינטרנט לטירת קאסל-הרסט (Hearst castle) לשעה 9:20. יצאנו לדרך בגשם שוטף. את הרכב עזבנו עם מטריות ומעילי ניילון שלקחנו איתנו לנסיעה ליתר ביטחון. חלק מהסיור הוא בגנים וציפינו לחזור די רטובים.
לקחנו את סיור מס' 1 בגנים ובקומה הראשונה של הטירה.
אוטובוס לוקח את המבקרים במעלה ההר לטירה. לאורך הנסיעה שומעים סיפורים והסברים ברמקול ובמקום מחכה לנו מדריכה שנראתה בסביבות גיל 70..
בסיור מלווה אותנו המדריכה בראש ומאחור מדריכה נוספת שמוודאת שאף אחד לא יוצא מהדרך המסומנת או מתעכב לצלם לבדו. אסור לעזוב את הקבוצה.
הטירה מרשימה, המדריכה הייתה מעולה, הסברים בשפה ברורה, מאוד מעניינת ומשעשעת. היינו שם כשעתיים.
היה נכון להזמין את הכרטיסים מראש כי כשהגענו לטירה בסביבות 9 בבוקר היו כרטיסים רק ל-11 ולא לסיור שרצינו לקחת.
http://hearst.reserveamerica.com/tourList.do?contractCode=CA&parkId=120102
למרות הדרך הארוכה שמחכה לנו עד אנהים שבלוס אנג'לס אנחנו מצפינים כ-10 ק"מ כדי לראות את מושבת פילי הים שב-Piedras Blancas. אין כאלה דברים. מאות פילי ים (בעיקר פילות) ישנות על החוף. הגענו בעונה מוצלחת כי הן, כנראה, אחרי המלטות והיו הרבה גורים וחלקן התחילו להשיר את עורן – מה שקורה באביב. מידי פעם אחד מפילי הים מתרומם ומתחיל לזחול או להעיף על עצמו חול או סתם לשחק עם פיל ים אחר. היה לנו חבל להמשיך משם.
הדרמנו עד מורו ביי – עיירת דייגים שמפורסמת בשל הסלע הגעשי הגדול באמצע המפרץ שקרוי על שמו. קנינו גלידה וטיילנו על המרפסת מול הים. זכינו לראות כלבי ים שוחים ואחד מהם גם עלה לנוח על המזח.
ממשיכים.
עצרנו לאכול בסן לואיס אוביספו. עם המגבלות של י' – בלי בשר ובלי חמץ בפסח – לא מצאנו שום מסעדה מתאימה וויתרנו.
בדרך דרומה רצינו לעצור במלון מדונה אין עפ"י ההמלצות שקבלנו. המלון נמצא על הירידה לכביש 101. רגע של פספוס והמשכנו בכביש 101. י' לא ויתר. חזרנו במחלף הבא. היה מוצדק. המלון מצועצע בצורה חמודה. אין לי ספק שבארץ הרבה בנות היו חוגגות שם בת מצווש...
ממשיכים לעיירה סולבנג' – עיירה בסגנון סקנדינבי. השעה 16:15 ויש לפנינו עוד 320 ק"מ עד המלון... בהסכמה שבשתיקה אנחנו לא מדברים על זה וממשיכים לעצור בכל הנקודות שתכננו בדרך. מקווה שנספיק לישון. מחר אנחנו בדיסנילנד!!
סולבנג' נחמדה. בתים בסגנון סקנדינבי וכמה תחנות רוח. אבל עבורנו שטיילנו בדנמרק זה לא היה משהו מיוחד. ישבנו לקפה ועוגה במאפיה של עוגות דניות. וממשיכים.
נוסעים בדרך מישורית ללא אטרקציות מיוחדות ופתאום מופיע שוב האוקיינוס. השמש שוקעת ומים כחולים עד האופק. מקסים. סיום מעולה ליום הזה. ממשיכים בלי הפסקה עד לוס אנגלס. כ-3 שעות...
מגיעים עייפים ומרוצים ללינה ע"י דיסנילנד. לינה באנהיים ליומיים.
