המשך יום -א': טיול לאירופה בקרוואן של משפחת טבת
מבוא : דגשים נוספים ציינתי כנקודות במהלך הבלוג
·בטרם נסענו ל-Camping , מילאנו דלק. (תחנת הדלק ממוקמת בסמיכות לסופר) . בסוף הרחוב
לפנות לימין, בפניה הראשונה שמאלה ,תווכחו בה בצד ימין.
לפנות לימין, בפניה הראשונה שמאלה ,תווכחו בה בצד ימין.
מסובב את הסוויץ ומניע, התענוג הצרוף של טרטור מנוע הדיזל המחוספס מתחת לגופי מעלה חיוך על שפתותי .
"לאן מועדות פנינו?" שואל. דקות ארוכות מזדחלות להן, "נו מה קורה? " ."רגע, רגע" על כפתורי העכבר מקישה בתסכול ועצבנות ניכרת בקולה . נוף אורבני וציורי מתחלף בנוף חקלאי. נוסעים בינות שדות רחבים אשר משתרעים עד האופק, בהן גדל לו ירק ופרחים מלבלבים. ריח דשא קצוץ פשה בחלל רכבנו. "אנחנו מתרחקים או שמא מתקרבים?" . "תעצור בצד" מורה במהירות . "מותק זה לא רכב פרייבט זו פקינג משאית! איני יכול לעצור היכן שאחפוץ"
"לאן מועדות פנינו?" שואל. דקות ארוכות מזדחלות להן, "נו מה קורה? " ."רגע, רגע" על כפתורי העכבר מקישה בתסכול ועצבנות ניכרת בקולה . נוף אורבני וציורי מתחלף בנוף חקלאי. נוסעים בינות שדות רחבים אשר משתרעים עד האופק, בהן גדל לו ירק ופרחים מלבלבים. ריח דשא קצוץ פשה בחלל רכבנו. "אנחנו מתרחקים או שמא מתקרבים?" . "תעצור בצד" מורה במהירות . "מותק זה לא רכב פרייבט זו פקינג משאית! איני יכול לעצור היכן שאחפוץ"
הזמן זלג לו, הדקות הצטברו לשעות. לאחר עצירות תוך כדי התרחקות מהיעד,נוצר מתח אשר גרר לריב. מטיח בה אשמה, עיני רושפות, בכעס מסנן"תבצעי את אשר נתבקשת!, תאתחלי את התוכנה .איני יכול לנהוג ולנווט יחדיו!".
מתח ומועקה שוררים ברכבנו, העכבר נשמט מידה ומכסה הבטרייה נאבד. אי -;חשק ותחושת תבוסתנות מקוננים בליבנו. התינוקת מאחור בוכה .התייאשנו מתוכנת ה-AutoRoute .
בהפוגות המעטות, ניסיתי להשמיש את ה-GPS אך בו לא הצלחתי להזין את כתובת היעד.זאת משום שהכתובת שברשותי רשומה בשפה הגרמנית ואילו אני מזין כתובת באנגלית.·חשוב לשנות את שפת המכשיר לשפת הארץ בה בחרת לנווט.האות Ö בגרמנית שונה מי O באנגלית.
בזמן נסיעה "נפל האסימון", אין האשמה כרוכה ברעייתי, כשהקרוואן בתנועה אזי תוכנת ה-Autoroute איננה
מסתנכרנת . אנו עוגנים בסמיכות לדרך עפר סבוכה בינות צמרות עצי אלון נשירים לעצי מילה. הדרך מתפתלת לה אל
תוככי היער.
סטינו מהכביש הראשי כי הסקנו לתומנו שזהו המחלף עליו עלינו לטפס בכדי להגיע ל-Tenda ,אולם טעינו. דמות הירואית ,סיבר את אוזננו "אתם רחוקים כמה שעות מהיעד" דבריו אינם מעודדים. דומה כי הבחין במצוקתנו כשביקש להזין עבורנו את הכתובת ב-'GPS אולם בלא הצלחה.
במתן קבלת הקרוואן נאמר מפורשות "בעת נסיעה חלונות הפנימיים חייבים להיות סגורים בפרט חלונות הקבועים בגג" .
בתוך הרכב, בהן הכנף בחלונות נפתחת על ציר עליון, יש לסוגרם שמא יינזקו בנקל בעת משב רוח חזק. ברם, כלל החלונות הקרוואן מתאימים לקטגוריה זאת, למעט החלונות הקדמיים.
בחוץ שרר גל חום, אנו מפעילים מיזוג אך אין בכוחו לקרר חלל כה גדול. בלית בררה פתחנו את חלונות הקדמיים. האווירור אינו מגיע לילדים. בחטף בוחנם. מיוזעים וסמוקי לחיים רתומים למושבם. ילדי מתבונן בי, עיני פגשו בעיניו. קצוות שיער נדבקת למצחו, לא יכולתי שלא לשלוח לו חיוך מעודד קצר ככול שיהיה. "אבא, ניסע למתקנים?" אני נאנח קלות ומשיב "בטח מתוק, ניסע כן ניסע גם אם זה הדבר האחרון שאעשה" . מהרהר קלות לעצמי אפילו אסורים הכבולים בזינזנה "נהנים" ממזגן עילי אשר מצננם, איך באירופה לא חשבו על מזגן?
בלית בררה, שבנו על עקבנו, עולים ל-A8 ,לאוטוסטראדה, נצמדים לימין. בקטעים מסוימים של הכביש אין הגבלת מהירות. מצד שמאל משב רוח מטלטל את רכבנו ,חוויה מבעיתה לאמיצים שבייננו. לבטח אשוב לכתוב ביתר פירוט על האוטוסטראדה. נותרנו לעצמנו יגעים, בלא מפה, ללא נווט. שוב, יורדים מהכביש הראשי, יוצאים אל מחלף עמו מתעקלים שמאלה ונוסעים בצורה אקראית עד שמוצאים נקודת עצירה- חניית משתלה מקומית.
מסתנכרנת . אנו עוגנים בסמיכות לדרך עפר סבוכה בינות צמרות עצי אלון נשירים לעצי מילה. הדרך מתפתלת לה אל
תוככי היער.
סטינו מהכביש הראשי כי הסקנו לתומנו שזהו המחלף עליו עלינו לטפס בכדי להגיע ל-Tenda ,אולם טעינו. דמות הירואית ,סיבר את אוזננו "אתם רחוקים כמה שעות מהיעד" דבריו אינם מעודדים. דומה כי הבחין במצוקתנו כשביקש להזין עבורנו את הכתובת ב-'GPS אולם בלא הצלחה.
במתן קבלת הקרוואן נאמר מפורשות "בעת נסיעה חלונות הפנימיים חייבים להיות סגורים בפרט חלונות הקבועים בגג" .
בתוך הרכב, בהן הכנף בחלונות נפתחת על ציר עליון, יש לסוגרם שמא יינזקו בנקל בעת משב רוח חזק. ברם, כלל החלונות הקרוואן מתאימים לקטגוריה זאת, למעט החלונות הקדמיים.
בחוץ שרר גל חום, אנו מפעילים מיזוג אך אין בכוחו לקרר חלל כה גדול. בלית בררה פתחנו את חלונות הקדמיים. האווירור אינו מגיע לילדים. בחטף בוחנם. מיוזעים וסמוקי לחיים רתומים למושבם. ילדי מתבונן בי, עיני פגשו בעיניו. קצוות שיער נדבקת למצחו, לא יכולתי שלא לשלוח לו חיוך מעודד קצר ככול שיהיה. "אבא, ניסע למתקנים?" אני נאנח קלות ומשיב "בטח מתוק, ניסע כן ניסע גם אם זה הדבר האחרון שאעשה" . מהרהר קלות לעצמי אפילו אסורים הכבולים בזינזנה "נהנים" ממזגן עילי אשר מצננם, איך באירופה לא חשבו על מזגן?
בלית בררה, שבנו על עקבנו, עולים ל-A8 ,לאוטוסטראדה, נצמדים לימין. בקטעים מסוימים של הכביש אין הגבלת מהירות. מצד שמאל משב רוח מטלטל את רכבנו ,חוויה מבעיתה לאמיצים שבייננו. לבטח אשוב לכתוב ביתר פירוט על האוטוסטראדה. נותרנו לעצמנו יגעים, בלא מפה, ללא נווט. שוב, יורדים מהכביש הראשי, יוצאים אל מחלף עמו מתעקלים שמאלה ונוסעים בצורה אקראית עד שמוצאים נקודת עצירה- חניית משתלה מקומית.
אשתי, החישה פעמיה להזעיק עזרה. כששבה בפיה הבשורה: אחת מהעובדות שמסיימת את עבודתה הציעה ללוותנו עד לפאתי המחנה.
מיאנתי לשאול שאלות מיותרות או למצוא חלופה והכן, מקץ דקות ספורות, חולפת על פנינו מכונית ונעצרת. אנו מחשים פעמינו בעקבותיה. הדרך בה בחרה לנסוע, לא כל כך התאימה לרכבי וקצב נסיעתה מהיר לקצבי הזהיר אולם עשיתי זאת בגאון מזדנב בעקבותיה. למרות קשיי המקום.
מקץ דקות ארוכות הגענו לשער המחנה.
אשתי בתמימות דעים יוצאת את רכבה.
ופוגעת קלות בדלתה של הגברת שחנתה בסמיכות לרכבנו. אל דאגה, במעשיה היא לא "עוכרת- שמחות", ההפך הוא- מעינה זולגות דמעות של אושר תגובתה מלמדת על טוב לב..
מחבקת מנשקת את המוכרת שיצאה לעברה והשיבה חיבוק לבבי.
הכן רגע מדהים לסיום יום א'. שמשום מה עוד ארוך ומתפתל אל האופק
------------------------------------------------------------------------------------------------------------
מחסום קיבל את פנינו. אשתי יוצאת לטפל בענייננו אדמיניסטרטיבים, ברם נודע לי
שנכמרו רחמיה של מנהלת המסעדה. "בעל המקום איננו, תשלמו לו מחר בשעה כשתצאו".
לכבודנו השער הורם ואני גולש באיטיות פנימה.
אף אחד לא מקבל את פנינו. לעניות דעתי, תחילה נצטרך למלא מים במיכל, למזלנו עדיין בוהק לו אור יום.
אנו לא במנוחה ועצבנו מרוטים-
כבר למעלה מ-שש שעות שאנו מנווטים בדרכים. מחוסר ידיעה, נוהג בתוככי המחנה ואינו חונה במקום שמיועד לקרוואנים,חולף על פני אוהלים, על פני קרוואנים שאינם ארעים (נגררים שנבנה
צמוד לדופנם חדר נוסף עשוי ברזנט או עץ ופיסת אדמה המשמשת גינת נוי פרטית, אותה הם תוחמים
בגדר) . לא מצאתי מקום ראוי לחניית לילה.על כן שבתי על עקבי, בולם לצד ברז מים. שולף מאחד התאים צינור פותח את תא המיכל וממלאו.
צפירה, דרבנה אותי לחדול ממעשי ולהעתיק את מיקום לשולי הדרך-שכן חסמתי נתיב מרכזי.
את חניית הלילה,עשינו על כביש אספלט, בסמיכות לשירותים והמקלחות.עתה עלינו להתחבר למקור
חשמל, אין לי מושג כיצד עושים כן. מהיכן אני משיג כבל חשמלי?. בשלישית כמו בפעמים שקדמו להן
זוגתי משנסת את מותניה ומחפשת מקור עזרה.
בני בינתיים יוצא מהקרוואן וחג סביב כמו מחוגה, מקפץ הנה והנה כתיש, כמי שאחזה אש באחוריו.
לאחר דקות ספורות הגיעו מקומיים שאינם דוברי השפה אנגלית והחלו לתור אחר כבל, תחילה לא הבנתי
מה הם בדיוק מחפשים. הדיסאינפורמציה נמשכה בעצלתיים, אולם באווירה נינוחה.
האבדה נמצאה בתוככי דלי ,בתא תחתון סמוך לצינור מים. המה הורו לי כיצד להתחבר ונראו די
משועשעים. בדיחה אחת נלוזה בשפתם, נורתה לעברי ,הם השיאו הצעה "לבל אשכח לנתק את כבל
החשמל בשעה שאני נוהג". צחוקם רם. אודנו להם מקרב לב כשעזבו התפנינו לעיסוקנו, טיפול בפריג'ידר
והרי כל הדרך אין הוא קירר, המוצרים התחממו להם. חשנו חדלי אונים.
ניסיתי לשחזר את הסברו של מרטין, פניתי לבקרה, שממוקמת מעל דלת הרכב, אחר למקררולכפתורי
המצבים, ריבונו של עולם מה אני מפספס?! פעם רבעית אשתייוצאת להחיש עזרה כבפעמים עברו .
בשנית נגשו אנשים אקראיים וניסו להפעיל את המנגנון אך לא הצליחו כן. שיחקתי מעט בכפתורי מצבי
המקרר, אחר הצעתי שנצא לסיבוב להתאוורר, כולנו זקוקים לו. שוטטנו לנו עד לקצהו של המחנה, נחל צר
הקפנו, מימיו מקפצים וקוצפים היוו מוקד אטרקציה. ערפל עלה מן ההרים ועטף את בתים אשר מוקמו
על פסגתו. שבים לקרוואן, עייפנו.אני שולח את זוגתישתזעיק עזרהמאחד הדיירים סביב.
שבה עם דייר, אני מקבלו בסבר פנים יפות .לאחר שבדק לא היה לו שמץ של מושג כיצד להפעיל את
המקרר . בשנית אני בודק את הכבל וכן את הבקרה מעל דלת הכניסה ואת המצבים במקרר. נוגע במקרר והוא
החל עובד.
------------------------------------------------------------------------------------------------------------
מחסום קיבל את פנינו. אשתי יוצאת לטפל בענייננו אדמיניסטרטיבים, ברם נודע לי
שנכמרו רחמיה של מנהלת המסעדה. "בעל המקום איננו, תשלמו לו מחר בשעה כשתצאו".
לכבודנו השער הורם ואני גולש באיטיות פנימה.
אף אחד לא מקבל את פנינו. לעניות דעתי, תחילה נצטרך למלא מים במיכל, למזלנו עדיין בוהק לו אור יום.
אנו לא במנוחה ועצבנו מרוטים-
כבר למעלה מ-שש שעות שאנו מנווטים בדרכים. מחוסר ידיעה, נוהג בתוככי המחנה ואינו חונה במקום שמיועד לקרוואנים,חולף על פני אוהלים, על פני קרוואנים שאינם ארעים (נגררים שנבנה
צמוד לדופנם חדר נוסף עשוי ברזנט או עץ ופיסת אדמה המשמשת גינת נוי פרטית, אותה הם תוחמים
בגדר) . לא מצאתי מקום ראוי לחניית לילה.על כן שבתי על עקבי, בולם לצד ברז מים. שולף מאחד התאים צינור פותח את תא המיכל וממלאו.
צפירה, דרבנה אותי לחדול ממעשי ולהעתיק את מיקום לשולי הדרך-שכן חסמתי נתיב מרכזי.
את חניית הלילה,עשינו על כביש אספלט, בסמיכות לשירותים והמקלחות.עתה עלינו להתחבר למקור
חשמל, אין לי מושג כיצד עושים כן. מהיכן אני משיג כבל חשמלי?. בשלישית כמו בפעמים שקדמו להן
זוגתי משנסת את מותניה ומחפשת מקור עזרה.
בני בינתיים יוצא מהקרוואן וחג סביב כמו מחוגה, מקפץ הנה והנה כתיש, כמי שאחזה אש באחוריו.
לאחר דקות ספורות הגיעו מקומיים שאינם דוברי השפה אנגלית והחלו לתור אחר כבל, תחילה לא הבנתי
מה הם בדיוק מחפשים. הדיסאינפורמציה נמשכה בעצלתיים, אולם באווירה נינוחה.
האבדה נמצאה בתוככי דלי ,בתא תחתון סמוך לצינור מים. המה הורו לי כיצד להתחבר ונראו די
משועשעים. בדיחה אחת נלוזה בשפתם, נורתה לעברי ,הם השיאו הצעה "לבל אשכח לנתק את כבל
החשמל בשעה שאני נוהג". צחוקם רם. אודנו להם מקרב לב כשעזבו התפנינו לעיסוקנו, טיפול בפריג'ידר
והרי כל הדרך אין הוא קירר, המוצרים התחממו להם. חשנו חדלי אונים.
ניסיתי לשחזר את הסברו של מרטין, פניתי לבקרה, שממוקמת מעל דלת הרכב, אחר למקררולכפתורי
המצבים, ריבונו של עולם מה אני מפספס?! פעם רבעית אשתייוצאת להחיש עזרה כבפעמים עברו .
בשנית נגשו אנשים אקראיים וניסו להפעיל את המנגנון אך לא הצליחו כן. שיחקתי מעט בכפתורי מצבי
המקרר, אחר הצעתי שנצא לסיבוב להתאוורר, כולנו זקוקים לו. שוטטנו לנו עד לקצהו של המחנה, נחל צר
הקפנו, מימיו מקפצים וקוצפים היוו מוקד אטרקציה. ערפל עלה מן ההרים ועטף את בתים אשר מוקמו
על פסגתו. שבים לקרוואן, עייפנו.אני שולח את זוגתישתזעיק עזרהמאחד הדיירים סביב.
שבה עם דייר, אני מקבלו בסבר פנים יפות .לאחר שבדק לא היה לו שמץ של מושג כיצד להפעיל את
המקרר . בשנית אני בודק את הכבל וכן את הבקרה מעל דלת הכניסה ואת המצבים במקרר. נוגע במקרר והוא
החל עובד.
- סינריו חיבור קרוואן לחשמל. חבר את הקרוואן למקור חשמל. בדוק את הבקרה מעל דלת הכניסה, אם תיווכח שהציור של חשמל דולק, אזי התחברת בהצלחה, אם לא! בדוק את הכבלים.(ניתן לוודא זאת באמצעות חיבור מוצר חשמלי לשקע חשמלי, דוגמא: מטען -; טלפון). גש למקרר ושנה את המצב מי ציור בטרייה לציור חשמל'V' והמתן, למקרר לוקח דקות ספורות.
בחוץ החל מחשיך, לוויתי את אשתי למקלחות והמתנתי בכניסה. המרתף הוסב לחדר- רחצה, האור
דולק כאשר חיישן התנועה מבחין בתזוזה. (לא סימפטי להגיע בחשכה) לאחר סבב המקלחות, החלטנו
לצעוד לכיוון המסעדה (מיקומה הסמיכות למחסום כניסה) למרבה פליאתנו עודנה פתוחה. השעה אחד-
עשרה בליל, משחק מונדיאל מרצד על המרקע. בפנים יושבת לה משפחה ממוצא גרמני יחידה.
ילדיהם הקטנים מגלים עניין בבני ומנסים ליצור עמו קשר ולשחק עמו. בני עייף ורעב והקומוניקציה
נכשלה.
בתום הארוחה , פנינו לביתנו. המחנה שרוי בחשכה. צעדנו לאיטנו, קבוצת גברים בקשת של גילאים
התמקמה על ספסל בסמיכות לקרוואןודיברה אל תוך הלילה, תרבות השיחה בלא התלהמות והרמת קול כך שלא הפריעו לאיש.
בשארית כוחותיי האחרונים, בטרם אסור אל מיטתי ואצלול אל עולם החלומות החלטתי שאני מוציא את השולחן המתקפל והכיסאות. קראתי מאמר באינטרנט:
"קיימת תרבות מחנה באירופה ואין גנבות". תירצתי את עצמי "אולי מחר נאכל משהו בטרם נצא
לדרכים, אל תדאגי לא יגנבו!". חרה לי על שאיני משתמש בציוד שהשכרנו . בלילה "נפתחו ארובות השמים".
אני לא חשתי בדבר, שומה כי התעלפתי מחוסר כוחות על מיטה יחד עם כולם וישנו שנת ישרים, פרט לאשתי שהתעוררה מהרעמים..
כתובת אתר המחנה:
http://www.tenda-camping.de/en/camping.html
