טיול קרוואן באירופה של משפחת טבת יום ז' חלק 2

אפילוג:

ואוו תם לו טיול ממצה ומרתק באירופה, זהו גם לילנו האחרון בו נלון תחת קורת הרכב. מחר בשעה תשע AM אשיבו למוסך ברם, בטרם נעלה על הטיסה ארצה, נשהה על אדמת גרמניה כיממה נוספת.

תחילה עלינו לנסוע אל מחנה Tenda. יעדנו האחרון נקבע בשל:

·סגירת מעגל.

·מרחקו כשעה פחות רבע נסיעה מ-,Markt - Schwabenהאנגר.

נשהה הלילה במחנה קרוואנים, אולם בטרם נפרוש אל יצוענו ננקה את רכבנו היטב, שכן מחר תיערך לנו ביקורת ע"י מרטין, כולי אחוז חרדה, הסיטואציה שנקלענו (תאונת חנייה) מייצרת מצב של חששות ובחובה טמון אי- נעימות אך עד אז.. איך הולך הביטוי שטבע יוגי ברה?! "זה לא נגמר עד שזה נגמר". (רמז לבאות).

המשך:

בשעות אחר הצהרים המוקדמות יוצאים מהפארק ושבים אל הקרוואן. חלוקת התפקידים ברורה, מוציא את הכיסאות והשולחן המתקפלים, בני עורך את השולחן לסעודה, אשתי מכינה ארוחת צהרים: פתות מהמלווחים האחרונים. חותך עגבנייה לריבועים קטנטנים היות ואין בנמצא פומפייה ומוסיף סחוג. הסלט האדמדם מדמה רסק. לאחר הסעודה מתארגנים לנסיעה, מזינים את הכתובת בנווטן Tenda Camping-Park ויוצאים אל הדרך.

הנסיעה למחנה מפסיקה להיות אטרקטיבית הנוף הופך למונוטוני בשעה שאנו מטפסים על כביש מהיר ומדרימים אל העיר מינכן. בחלוף לה שעת נסיעה תמימה נקלעים לפקק ארוך. הסולר הולך ואוזל, בת זוגתי החלה להילחץ ולהלחיץ "חייבים לתדלק!". "כמדומני פזורות תחנות דלק לאורך הכביש המהיר, ברגע שאבחין באחת אגלוש לתוכה טוב?". אנו נקלעים לפקק תנועה ועומדים זה זמן ממושך וכשזזים, נעים אם כי באיטיות. בלית ברירה עוצר בחניון מנוחה שנקרה בדרכי "נחכה שהפקק ישתחרר ובינתיים נתארגן, אל תשכחי עלינו עוד היום להבריק את הMotorhome-, עדיף שננצל את אור היום כל עוד זה ניתן!"

באי חשק מרוקנים את המקרר ומשליכים דברי אוכל לפח, מה שניתן לארוז, מתבצע און ליין: בגדים, לבנים, קופסאות שמורים שטרם נפתחו. פורקים את התאי אחסון העיליים ומורידים למזוודה בתא מטען. "ואו כמה בקבוקי שתייה רכשת את לא נורמאלית!!, בואי ונשתה חבל להשליך לפח" פותח את דלת הפריג'דיר ומוציא בקבוק קולה קר, מוזג בכוסות חד-פעמיים. מכוניות חונות, אין אנו לבדנו במתחם. יוצאים מרכבם נשים וגברים ומחפשים אחר מקום להתרוקן ולהטיל צרכיהם. בחניון אין מבנה שירותים ציבוריים. משמאלנו הכביש הראשי מימננו שטח מיוער ומגודר אשר גובל עם כביש מהיר. כך אט, אט נוצר תור ארוך לשירותים המאולתרים, במקום היחידי אשר סמוי מן העין.

מכונית פרייבט חונה לצידנו ומאכלסת זוג גרמניים ותינוקת. האישה מבצעת שמיניותבאוויר כדי להתנהל במכונית ולהניק את תינוקה שצוווח מאחור. גרונו של הבחור ניחר מיובש והוא בולע רוק כדי להרטיבו. מציע להם לשתות והם מודים לי מקרב לב המה מוריקים את הכוס בלגימה אחת ארוכה. אשתי מתחקרת את הבחור "היכן תחנת הדלק הכי קרובה?" והוא ניאות לעזור "לא הרחק מכאן ישנה אחת אולם עליכם לרדת מהכביש הראשי. אין תחנות דלק על הכביש המהיר!". מודים להם ומתמזגים עם התנועה ונעים באיטיות. במחלף הראשון סוטים ומטפסים על כביש אשר מוליך מערבה ואכן תחנה קטנה ומקורה ניצבת לצד אם הדרך.

סוקר את המשאבה אשר ממולי: "איני חושב שאוכל להשתחל פנימה". "אל דאגה אכווין אותך" ואף מוסיפה "זה בסדר!". יורדת ונעמדת מולי. "אולי תזוזי!" אחר מאיץ קדימה ושובר את ההגה להיכן שמורה לי בידה. "תעצור!" צורחת, "תעצור!". תא מיכל הדלק ממוקם מצדו של הנהג ואילו משאבת הדלק נמצאת מנגד לא רק שאנו תקועים ואין ביכולתנו לזוז לאחור וללפנים, בנוסף אין אנו יכולים לתדלק. הזבן מחנות הנחות צופה בנו בתדהמה כאחוז פלצות, מבטו צמרר אותי הוא נראה כמו אדם שראה רוח רפאים מהעבר והכן פרונט משאיתי ניצב סנטימטרים מחלון הוויטרינה ואילו הפגוש האחורי סנטימטרים אחדים ממשבת הדלק. מקומיים בוהים בי פעורי פה, אע"פ שבגרמניה איש,איש עסוק בענייניו והם אדישים ומחוסרי עניין. אין ספק שאני מראה חריג בנוף השגרתי.

נלחץ ומטיח באשתי האשמות אולם היא אינה נשארת חייבת "אז למה שמעת בקולי?". לשמחתי הרבה איש ב-בי אם דבליו שחורה, יצא מרכבו ומושיט לנו עזרה וזאת מבלי שנבקש. מנהל את מבצע החילוץ ביד רמה ואילו אשתי סרה הצידה. לא הבחנתי, לא פקפקתי בדבר ואף לא שאלתי קושיות ביצעתי את אשר הצטוויתי, אע"פ שהיו רגעים לא מעטים שנדמה שאני נכנס עם הפגוש האחורי או עם הפרונט בדבר מה. לבסוף חילץ אותנו מהתסבוכת, אחר מפליא לעשות ואף מכווין אותנו אל משאבת הדלק הקיצונית ביותר. כעשר דקות ארוכות נמשך המבצע עד אשר הצלחתי להשתחל ולעמוד בפוזיציה אשר אפשרה לי לתדלק ולאחר מכן אוכל לצאת ביתר שאת אל הכביש. מנצל במה זו ומודה לו, לולי האיש וודאי היה מושיע אותי אדם אחר אבל זה לא העניין.

מבחין בנהגים אחרים שמתאזרים בסובלנות בכדי שאפנה את המשאבה ברם ממאן לצאת, דרבונה של אשתי אף לא מועיל. מנצל את המגבים והסבון לרחצת השמשה הקדמית. הפרונט נוקד בפגרי חרקים פריכים שנערמו במשך הימים וכן מאבק הדרכים שהצטבר, שנגיע בחשכה אל המחנה ייחסר לנו ציוד זה. "נו, זה לא הזמן המתאים! אנשים מחכים, אנחנו מתמהמהים המון זמן". "שנייה, אני מנקה ולא נח". לוקח מטלית גדושה בסבון ומשפשף את אזור המכה ומחמיץ פנים.

 המשך יבוא ...