יום שישי 22/8 Zermatt -> Rifugio Teodulo
הלילה ישנתי טוב והצעירה מעידה על עצמה שאין לה בעיה לישון טוב בכל מקום וזו תכונה חשובה לחיים בכלל. במלון הקטן והמיושן שהתאכסנו בו, ארוחת הבוקר מוקדמת וכבר ב-07:00 אנחנו אוכלים וב-07:45 מתחילים ללכת. מזג האוויר עדיין אפרורי אבל התחזית מבטיחה להשתפר. היום יהיה אחד משיאי המסלול בו גם נתקרב מאד למטרהורן וגם נצעד במעלה קרחון Theodul ואם יהיה מזג אוויר כמו שהיה ביומיים הקודמים זו כבר ממש תהיה התעללות. כפי שניתן לראות ברמיזה בתמונה למעלה, קיבלנו את מבוקשנו, אבל אני מקדים את המאוחר.
אז התחלנו לצעוד בסמטאות העיר שהיו ריקות פרט לתיירים שפינו את המלון ומיהרו לרכבת ומספר רצים בדרך לתחרות האולטרא שנפתחת היום. המדרכות היו יבשות ומעלינו עדיין היה תלוי הענן שהסתיר לגמרי את הנוף.
המסלול של היום אמור להסתיים בבקתה הנמצאת מעל הקרחון תוך עליה מגובה של 1600מ' בעיירה ל-3300מ' בבקתה. אני החלטתי בתכנון לקחת וריאנט על המסלול הסטנדרטי ולהוסיף מסלול שנקרא Matterhorn Glacier Trail,כאשר הרצון היה לקבל מבט מקרוב על המטרהורן שעד לרגע זה ראינו אותו רק בתחילת השבוע ממרחק של כמה רכסי הרים.
ההליכה ביציאה מהעיירה נעימה לנו מאד ושקטה וכך אנחנו עולים בשביל נוח ותוך 45 דקות מגיעים לתחנת הרכבל בכפרון קטן (Furi). מכאן קיצרנו כ-800 מ' תלולים מהעליה של היום על ידי רכבל לתחנת Schwarzsee שהיא התחלה (או סיום) של מסלול הקרחון של המטרהורן. העליה ברכבל מתחילה אל תוך הענן והשיחה בין הנוסעים נסובה על מזג האוויר האפרורי של הימים האחרונים. לאחר מס' דקות של עליה, החבורה שישבה מולנו בקרון פתאום פורצת בקריאות שמחה. גם אני ראיתי קרעים בענן ושמים כחולים אבל רק כשהסתובבתי להביט מאחורי ראיתי את הפלא הזה שנקרא מטרהורן עומד זקוף וגאה כשהרכבל מעלה אותנו סוף כל סוף מעל הענן. מיהרנו לרדת בתחנה כשמצפון מזרח לנו נמצא העמק שעכשיו מכוסה בשמיכה של ענן וממערב לנו מתנשא בעוצמה המטרהורן עירום כביום היוולדו.
הרגשתי כמו ילד והסתובבתי עם חיוך בלתי נשלט על הפנים. כמה חיכיתי לראות את החתיך הזה. אחרי כמה דקות התעשתתי כי יש לנו מסלול לעבור ועליה ארוכה, אז התחלנו ללכת במסלול קרחון המטרהורן שמגיע קרוב אבל ממש לא במרחק נגיעה מהקרחון שכבר לא נשאר ממנו הרבה. המסלול משובץ נקודות עם הסברים על הצמחיה והטופוגרפיה והנסיגה של הקרחון. ניסיתי להתעניין אבל הפונט היה קטן מדי עבורי, פחות מדי חמצן בדם ובמוח ותמונת הנוף שקשה להתנתק ממנה כך שאני אשקר אם אגיד שהצלחתי להתרכז במה שכתוב. הצעירה הולכת לצידי, נהנית מהשמש והנוף וכמוני לא מתרכזת בהסברים כתובים, אלא במה שכל שאר החושים קולטים. סוף המסלול הוא בתחנת הרכבל ההומה Trockener Steg בגובה של 2900מ'. פה גם נמצאת קפיטריה שבה לקחנו לנו פרוסת פיצה במחיר מופקע וטובלרון כדי לצלם את התמונה שבראש הדף. אחרי כשעה הפסקה, אנחנו מתרחקים מההמון וממשיכים במגמת עליה כדי למצוא את הנקודה הנוחה לעלות על הקרחון ולצעוד עליו לכיוון הבקתה. הולכים דרומה בעליה לכיוון Gandegghütte שזו בקתה הנמצאת על שלוחה בין שני קרחונים, קרחון תאודולו התחתון וקרחון תאודולו העליון שעליו נצעד ממש בעוד רגע, כשנמצא היכן לרדת אליו מהשלוחה. כמה מאות מטרים מהבקתה השביל פונה ויורד וכבר פחות מסומן ואנחנו מנסים את מזלנו בנקודה שנראית לי מתאימה. הירידה הקצרה לקרחון היא בשיפוע לא נוח ופתאום אני שומע מאחורי את הצעירה מאבדת שיווי משקל ונופלת על הצד של השיפוע ומעט מתגלגלת ולא מצליחה לבלום את עצמה במה שנראה לי שניות ארוכות ובפועל היה בקושי שבריר שניה. הילדה מתעשתת ומצליחה לקום על הרגליים בעצמה ולבצע בקרת נזקים: הראש - לא נפגע, הרגליים - לא נראה שחטפו מכה, הברכיים - בסדר, כף היד - בלמה את הנפילה אבל אין שפשוף ואין דם ואפילו מקלות ההליכה שלמים. אפשר להמשיך ללכת? ברור. קשוחה.
עוד כמה צעדים ואנחנו על הקרחון. בתיק לכל אחד יש מיקרו ספייקס כדי לצמצם החלקה אבל עם הניסיון מהקרחון מתחילת השבוע, אני מחליט לנסות ללכת בלעדיהם ומגלה שאין שום בעיה. בשעת צהריים חלקו העליון של הקרחון מרגיש כמו ללכת על גושי זכוכית חדים והחיכוך גבוה. אנחנו מתקדמים ורק מנסים לא לטבול את הנעליים בפלגים הקטנים שזורמים על פני הקרחון, משימה שתתברר כמעט בלתי אפשרית. פה ושם ישנו חריץ קטן ואני משתדל להיות עירני ולא לקחת סיכונים מיותרים. אנחנו הולכים באלכסון עד שמצטרפים למסלול הגלישה שמפלסת או חתול שלג מיישרים מדי פעם וכאן כבר אין סכנה לסדקים.
העליה על גבי הקרחון לא פשוטה כלל ואורכה כ-2.5 ק"מ מפרכים כאשר החמצן נעשה דליל אבל הנוף מפצה על הכל- קרחונים, פסגות מושלגות ושמים כחולים מכל עבר. בדרך חלפו על פנינו רוכבי אופניים בעליה, רוב הזמן רוכבים ובשאר הזמן גוררים את האופניים ובירידה מולנו הופיע גולש סנובורד במהירות מסחררת. אחרי שעה וחצי של עליה בקרחון לגובה של 3350מ' אנחנו יורדים ממנו והולכים על צלע ההר אל מעבר ההרים Teodulpass ומשם בטיפוס תלול אל הבקתה. כאן גם עובר הגבול בין שווייץ לאיטליה ולקראת השעה 15:00 אנחנו מגיעים לבקתה שנמצאת על אדמת איטליה.
מורגש מאד הוייב האיטלקי כאשר מוסיקת רוק מתנגנת ומכונת הקפה עובדת עבור האורחים. המיקום של הבקתה פשוט מושלם וממנה אפשר לצאת לטיפוס על אחת הפסגות הקרובות או להמשיך באחד המסלולים הרבים. מהחלונות הענקיים של חדר האוכל אפשר לראות את המפנה הדרומי של המטרהורן שבאיטלקית נקרא Monte Cervino. אחר הצהריים נכנסו עננים ושוב הראות לא טובה אבל איך שהיום הזה עבר, אין לי שום סיבה לקטר. הזמנו שוקו חם מהמכונה לצעירה ובירה בשבילי כדי לחגוג עוד יום הליכה מוצלח במיוחד. בחרנו לנו שתי מיטות בחדר קטן שמאוחר יותר יצטרפו אלינו זוג חביב דוברי איטלקית. שמנו את הנעליים של הצעירה לייבוש עם כדורי נייר טואלט והיא התפנתה לשינה קצרה. בבקתה הזו אין מקלחות וגם מי שתיה צריך לקנות אז החלפנו בגדים וירדנו לשבת בחדר האוכל להמתין לארוחת הערב. בשולחן איתנו ישבו זוג פולנים וזוג איטלקים והיא התחילה במנה ראשונה של פסטה ברוטב עגבניות והמשיכה במנה עיקרית של בשר עם אפונה ופולנטה בצד. הצמחונית קיבלה מנת שעועית לבנה עם שעועית ירוקה ופולנטה. לקינוח כצפוי - פנקוטה. לא ממש שוחחנו עם הפולנים וגם האיטלקים היו עסוקים בעצמם ובתוכנית שלהם להתחיל לטפס מוקדם ולכן ביקשו את ארוחת הבוקר בשעה 04:00. אנחנו ביקשנו לשעה 07:00 ועוד המשכנו לשבת בחדר האוכל פשוט כי יפה ונעים והלכנו לישון שבעים ומאד עייפים.
17 ק"מ 1290מ'↑ 360מ'↓ 7 שעות
