בפרק הקודם מסתיימת שהותנו במלון גריי, אשר בלב שמורת הטורס דל פיינה. להסבר על הדרך והמקום ניתן להיעזר במפה, כדי להגיע לטורס יוצאים מהעירה פוארטו נטאלס, חולפים על פני העיירונת הפיצפיצונת Cerro castillo ובאיזו שהיא נקודה אחרי העיירונת הפיצ..., הופך הכביש הסלול לדרך עפר. אך יחד עם זאת מתגלים לעין שלושת המגדלים הענקיים, וסוחטים את קריאות ההתפעלות הראשונות . האגמים הגדולים טורו וסרמיינטו, צצים לשמאלנו ושוב רקע נפלא לצילום הטורסים, עוד זמן קצר חולפים על פני אגם אמרגה וכבר נמצאים בכניסה לשמורה. כאן כמובן איש אינו דובר אנגלית, כך שהמידע היחיד שאנו מצליחים ללקט הוא שמסלול ההליכה אל תצפית הטורסים סגור עקב השלגים, וכמו כן מקבלים מפה טובה. הנסיעה במסלול החום (כך במפה) עד לקצהו, אורכת כשעתיים ורצופה עצירות, בסופה ממתין לנו מלון גריי, על שפת אגם גריי. במרכז המפה ניתן להבחין בהרים כאשר מצד ימין נמצאים שלושת המגדלים המפורסמים . בירוק מופיעים מסלולי ההליכה, מסלול הW (ניתן בהחלט להבחין בצורת הW על המפה) החביב מאוד על המטיילים, שצועדים אותו בחמישה ימים, ובדרך לנים בקמפינגים או במחסות שנקראים Refugio . קיים גם מסלול ארוך יותר, הוא המסלול ההיקפי. אנו שהגענו בסוף עונת החורף, כאשר המסלולי לטרקים לא נפתחו, הסתפקנו במסלול הליכה צנוע וחביב, ועל כך בהמשך.
נפרדים מהצוות החביב ויוצאים לכיוון מרכז השמורה לעשות שם מסלול הליכה למפלים ולמיצפור. בעצם חוזרים בנסיעה אל נקודת ההתחלה, עוצרים מדי פעם להתרשמויות נוספות. עוצרים במינהלת הפארק, ולשימחתנו יש שם ריינג'ר דובר אנגלית, שממליץ לנו על נקודות שוות ביקור. מה שלא משמח הוא מכתב השגרירות הישראלית המודבק על דלת הכניסה, מעין תמרור אזהרה, למי שמתכוון לשרוף שנית את האתר. אנחנו מאוד רגילים לשילוט בעברית בנתיבי התרמילאות הישראית בעולם, אבל בדרך כלל מפרסמים מסעדות מכבסות וכד'.
רק בעברית, מעניין, יודע השגריר נפש תרמילאיו?
לא חלפו מספר חודשים ושוב ישראלים מואשמים בניסיון לשרוף את המקום הנפלא הזה http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4480886,00.html
בדרך חולפים על פני מלון Pehoe ולידו מלון נוסף לתיירים עשירים מאוד מאוד בלבד
המסלול אל המיצפור אינו קשה ומלא בגואנקות ידידותיות הששות להצטלם. מזג אויר בהיר ונפלא.
תחילה צופים במפלים הקרובים אל החנייה
ועוד מבט בנקודה אחרת
ואח"כ צועדים בנתיב הדרמטי של העצים השרופים
גזעי העצים המתים, המים וההרים המושלגים מהווים רקע לצילום מושלם
הדרך אל נקודת התצפית הצופה לדרום הרכס
גואנקו חביבים לכל אורך המסלול
וגם עוף מים המייבש נוצותיו בשמש
חייבים שוב לציין את ההיענות הנדירה של מזג האויר לביקורנו. בכל המידע שקראתי לקראת הנסיעה, קראתי על תהפוכות מזג האויר, האפשרות לחזות ביום אחד מעבר, משם, לגשם, לשלג ולסערה. ואצלנו, תודה, תודה, תודה למי שברכנו במזג אויר כה נפלא. אמנם קר, לעיתים מקפיא אך שמים צלולים, נטולי עננים, פשוט נפלא. ושוב תודה.
מגיעים אל היעד, אנחנו ועוד זוג בבדידות מזהירה, מצלמים זוג את זוג ויוצאים לדרך חזרה
על השביל לצד המכונית, צועד ננדו, ציפור גדולה משוללת יכולת תעופה, קטנה מהיען אך די מרשימה
הסתיים הביקור בשמורת הטורס דל פיינה, נותרה עוד נקודה אחת שתספק לנו מבט אחרון, זו נקודה מחוץ לשמורה ליד המפלים, נקודה ממש ראויה לצפייה אחרונה, ואין מקום מתאים
ממנו לפיקניק, לפני הנסיעה הארוכה הביתה, אל הכבשה המזמרת (The singing lamb), בפוארטו נטאלס.
מבט אל המפלים
צילום פנורמי
איזה כיף לחזור ל'כבשה', צוות כל כך חביב, חדר נקי ומצוחצח ומטבח מאובזר בו אפשר לבשל. ואכן מתבשלת בו ארוחת ערב לתפארת ואפילו הצוות האמריקאי החביב מוזמן להצטרף לזלילה, טוב הם רחוקים מאמא ואבא שלהם, אז נאמץ אותם ליום אחד.
יש לנו יום לפתור את בעיית הרכב השכור, מדהים שהפנצ'רמאכער המקומי, עובד ללא כלים פניאומטיים,. יושב על המדרכה באמצע הכביש ומתקן פנצ'רים ליד המכוניות החולפות.
בבוקר, למרות השמש הזורחת, עלינו לגרד שכבת קרח מחלונות המכונית.
את היום האחרון בפוארטו נטאלס מנצלים לביקור במערות מילודון. זה לא מקום שמטיילים אליו במיוחד, אבל אם נמצאים בסביבה ויש חצי יום פנוי אז נהדר. המילודון הוא סוג של עצלן (Sloth) ענק שנכחד לפני כ10,000 שנה. ענקים אלו נהגו לעמוד על רגליהם האחוריות ולהפיל עצים, על מנת לאכול את העלים הבשרניים. בעלי חיים אלו חיפשו מחסה במערות הרבות באזור. ב1895 חוואי יליד גרמניה, גילה שרידי מילודון שהשתמרו היטב במערה. הגילוי עורר סערה ותקווה למצוא מילודון חי. משלחת שיצאה לחפש חזרה כמובן בידיים ריקות. כיום זו שמורה חביבה אשר ניתן לסייר בה, במערות שבאזור, ואף לטפס לתצפית יפה אל הסביבה שנחרשה ע"י קרחוני ענק. אגב כקרמיקאי חובב, שמעתי שבאזור הזה נמצא החימר הטוב ביותר בדרום אמריקה. חימר שנוצר משחיקת הסלע ע"י קרחונים.
עוד אטרקציה בשמורה, הכיסא של השטן בקרבת המערות
דגמים בגודל אמיתי של בעלי החיים שחיו כאן לפני 10,000 שנה
מבט פנורמי מפתח מערת מילודון
אטרקציה צילומית המילודון
בדרך חזרה העירה מסיעים טרמפ את בעלת החנות ובתה, הבת דוברת אנגלית טובה, סוף סוף. מקנחים בקפוצינו על שפת הים , מחזירים את הרכב ויוצאים באוטובוס (bus sur) לכיוון העיר הדרומית ביותר בעולם פונטה ארנס, בה נבלה יומיים וממנה נטוס לפוארטו מונט להמשך הטיול.
המשך כמובן יבוא ויספר על המשך דרכנו במדינה היפה
לסיכום 3 שבועות נהדרים כאן
