"עם בוקר הגענו להודו, ויצאנו לרחוב. נכרים היינו, ולא ידענו כי זה רחוב סתם. בטוחים היינו, כי אותה שעה נסתיימה הצגה בשישים רבוא בתי קולנוע, או התרחשה רעידת אדמה באחד הפרברים וכל תושביו יצאו במנוסה, או כל פועלי הנמל והחרושת והחנויות והמשרדים פוטרו בבת אלת ואצים להפגנה, או איזה פורענות המונית אחרת ירדה על העיר." עזריאל קרליבך, הודו יומן דרכים,1961.
לאחר ההצלחה המרובה בה מסתיים טיולנו הראשון להודו ( כאן ) . הגיע סוף סוף הזמן לצאת לטיולנו השני להודו והפעם לדרום מערב הודו מגואה ועד טריוואנדרום. כרגיל יוצאים בתקופת חגי ספטמבר אוקטובר, 2009.
יושבים בנמל התעופה וממתינים לטיסה לגואה שנדחתה בשעה. הלילה ליל שימורים, נחיתה בטשקנט, המתנה של כשעתיים לטיסה נחיתה בדלהי ב3.00, התלבטות אם לקחת מלון עד הבוקר, מחליטים להישאר בנמל ולנמנם קלות. עולים לאוטובוס המסיע אל נמל טיסות הפנים. אוטובוס עמוס לעייפה, חבילות עטופות בד אותם מביאים הנוסעים וקרטוני ענק, ששימשומ לאריזת טלויזיות, כרוכות בחבלים עבים. באוטובוס יש נהג, סבל ושוטר חמוש ברובה עתיק עם כת עץ, שאחראי על הגעתנו בשלום מטרמינל לטרמינל. בכניסה לטרמינל שוטרים המכוונים אותנו לאחר עיון בכרטיסים אל הדלת של חברת התעופה הספציפית. בתוכנית: טיסה לגואה ומשם לפאלולים, שם ניפגוש את ביתנו ובן זוגה החוגגים את ירח הדבש. אח"כ נחליט לאן להמשיך. הטרמינל לטיסות פנים בדלהי מבריק בנקיונו, משולט היטב, כולל שילוט אלקטרוני. השרותים מבריקים והמנקה נכנס אחריך כדי לוודא שהשרותים נותרו מצוחצחים.
מבט ראשון על חוף פאלולים
מטיילי החוף לקראת השקיעה
לאחר כשעה של המתנה נוספת, ממריאים ונוחתים לאחר שעתיים וחצי בגן העדן הטרופי בגואה. מונית לפאלולים, ללא מיזוג אויר, נוסעים בחלונות פתוחים, הצפירות הבלתי פוסקות והכבישים הצרים וההרוסים, מזכירים לנו שאנו שוב בהודו, יש!
הכניסה לפאלולים קצת מדכאת, בתים הרוסים, רחוב ראשי צר, בהמשך נראה מעט יותר טוב, אבל זה באמת לא משנה, בצד הכביש מחכה בתנו, הכלה הטריה ובן זוגה מתעד את המפגש מחלון החדר. יוצאים לסיור קצרצר בעיירונת הקטנטונת ובוחנים מס אופציות לינה. צעדה קצרה על החוף, רצועת חול צרה לבנה, תחומה בעצי קוקוסומשני צידיה לשונות יבשה הסוגרות את המפרץ. מתיישבים במסעדה קטנה נזכרים בטעמם של הלאסי והנאן. שוכרים חדר בקומה השניה של מבנה צבעוני עם מרפסת משותפת גדולה ובלי מים חמים. בעל הבית מביא לנו דלי מים חמים ואנו נהנים מהמקלחת ההודית המוכרת כ"Bucket shower", כך מסתיים לו בניחותא יומנו הראשון בהודו.
לומדים להכיר את חוף פאלולים, בצפונו נהר ובהמשךיער ואי. ניסינו להגיע בהליכה אל האי אך בגלל הגאות לא הצלחנו, ננסה בשפל. צופים בדייגים העסוקים, ומוקפים במוכרות תכשיטים עקשניות, הלבושות בסארי או בפטנג`בי. נהנים מחברת הזוג הצעיר ובודקים את המסעדות שעל החוף.
הדייגים השבים מן הים
זוג ירח דבש ושקיעה
בוקר מעונן , יש סבירות לגשם ולכן במקום לקחת אופנועים, שוכרים נהג שיסיענו אל לטייל באזור, לחופים צחורים ומבודדים, לחוף הצבים ועוד. על החוף של מלון אינטרקונטיננטל היקר והמפואר מתקיים משחק כדור עף. הנהג טוען שבמזג אויר כזה לא ניתן להיכנס לשמורת הטבע, ואנו מסיימים את הטיול במצודה הפורטוגזית המתפוררת "קאפו די ראמה", ממנה יש תצפית יפה אל הים. הפרות בגואה אוהבות לצעוד על הכבישים והנהגים מתמרנים ביניהן, לעיתים עוצרים וממתינים לפינוי הכביש. הכבישים הצרים משמשים גם את הולכי הרגל ואת הכלבים ונדרשת יכולת תימרון טובה כדי לא לפגוע ולהיפגע.
קוטף הקוקוס
חוף ריק ואיים ירוקים
זוג ירח דבש ומשחק מטקות סוער
ועוד מבט על חוף בגואה
זכות קדימה לפרות
מלון אינטרקונטיננטל המפואר, יקר אש
שוק כפרי בעיירה קטנה
חזרזירים ואמם נהנים משפע העשב
מתחילים להיפרד מחופי גואה, קדימה לאמפי
חצר המצודה הפורטוגזית
ביקורנו הקצר בגואה הגיע אל קיצו ואנו יוצאים אל תחנת הרכבת במארגאו, משם נגיע לאמפי. רכבת הודית אמיתית, מסמורטטת ובלויה אך נוסעת. נסיעה ארוכה ומתישה של 7 שעות, בינתיים נהנים מחברה מגוונת של מקומיים, צופים בנוף הירוק, אוכלים סמוסות ואפילו סלט מוגש בנייר עיתון. ילד הודי שחום לבוש בלואים עולה לקרון ומתחיל לקרצף את הרצפה בסמרטוט מזוהם. רחמי בן זוגה של הבת נכמרים עליו והוא מעניק לו 100 מרופי. הילד המום, אך לא שוכח לשלוח לנו את חברו שנראה ממש כמו אוליבר טוויסט שחום, כדי שינסה גם הוא להינות מטוב הלב. ככה זה בהודו, סומנת כמטרה, לא יעזבו אותך. בעיקול הדרך מאיטה הרכבת ושני הנערים קופצים ממנה. כעת ייתפסו את הרכבת בכיוון הנגדי וימשיכו לעבוד. לקרון עולה קבוצת תלמידים בתלבושת אחידה. הם מבקשים מטבעות זרים, ולוחמים בעוז על כל מטבע. לאחר שחצינו את הגבעות המיוערות חולפת הרכבת באזורים כפריים, שדות ירוקים מלוא העין, נראה כמו אורז ותירס.
סלט מעורר תיאבון המוגש על נייר עיתון
הנער הזה עשה את היומית
חולפים בעיירות קטנות
תלמידי בית ספר בתלבושת אחידה. מבקשים מטבעות זרים.
מחסום רכבת טיפוסי לאזור הכפרי
כאשר מגיעים להוספט, מנהלים משא ומתן קשוח עם נהגי הרקשות שיסיעו אותנו את 14 הק"מ עד אמפי, ועל כך אפשר לקרוא כאן
