Tour Mont Blanc- יום 3 ref. du bonhomme- ref.elizabetta

 כ-18 ק"מ הליכה, 1,400 מ' ירידה ו-1,100 מ' טיפוס בדרך הראשית של ה-TMB
משכימים מוקדם, מתארגנים. מדהים כל פעם מחדש במסע הזה איך הגוף עושה reset כל לילה על המאמץ של אתמול ומתחיל כל יום עם כל הכוחות מחדש. (אולי בכל זאת התכוננו כמו שצריך..)
 שמש יפהפיה בחוץ. הדרך למטה ל-chapieaux ,משובצת באין-סוף שלוגיות, אשדי מיים קטנים, זרימות קטנות מגיחות מכל כיוון, הכל חלקלק ורטוב ומנצנץ ומרצד !..
שרירים אחרים- של ירידה- פתאום מאותתים על קיומם , מזל שעשינו סט מתיחות על המרפסת של הבקתה לפני שיצאנו..לעיתים יש מעבר שמחייב קצת תשומת לב, לרוב- נעים וקליל..הבנים גולשים במורד במהירות, אני- בזהירות..
 חושבת הרבה על המזל שלא שיחק ל-starry night בירידה הזו לפני חודש ועל הבלוג האמיץ שכתב
www.hike.co.il/forum_posts.asp ומאחלת לו לשנות את סוף הסיפור שלו..

לאחר ירידה של פחות משעתיים-
מגיעים לגשר ועולים על דרך ג'יפים היורדת לעמק המנצנץ בהבזקי מתכת של הקרוונים החונים בקמפינג.
 נפגשים לקפה (לא להיט..) ב-auberge de la nova שנראית דווקא אכסניה חמודה לנסיבות אחרות.
www.refugelanova.com/Auberge_de_la_Nova/Accueil.html


מהיישוב הקטנטן יש שאטל לחווה החקלאית (ville des glaciers (1,789
 ואני מחליטה לחסוך כוחות וזמן להמשך הטיפוס ולדלג על ההליכה בקטע זה, (אופציה שלקחתי בחשבון עוד בתכנון המוקדם.). הבנים מסתערים על דרך האספלט וגומעים אותה בפחות מ-50 דק', רק כדי למצוא אותי בפיסת אלוהים קטנה שמצאתי לי, בצומת הדרכים בה מתחבר לו גם הואריאנט מ-col de fours- לדרך הראשית, יושבת ומציירת, כשהכביסה תלויה לה בשמש מול הרכס של col de la seigne....



האידיליה מסתיימת ומתחילים ללכת. בהתחלה בדרך רחבה ומתונה מאוד עד לבקתת
(ref des mottets (1,870 שם אנחנו ממלאים מיים לפני הטיפוס.
הדרך מתפתלת בסרפנטינות למעלה, הופכת צרה ותלולה יותר ונמשכת ונמשכת...מסביב, הרבה מטיילים של סופשבוע- יום ראשון היום-משפחות עם כלבים, עם תיקים קלים או בלי,זוג צעיר עם תינוק בן יום.., המוני צרפתים שמתאמנים בריצה, מודדים לעצמם זמנים, עולים למעבר רק כדי להביט מעבר לרכס ויורדים חזרה...
הטיפוס נמשך ונמשך, בכל פעם שנדמה שהיגענו למעבר, מבצבצת לה כתף הר חדשה שנעלמה עד כה..
 הנופים סביב יפים אך תוואי השטח, הסביבה המיידית עליה אתה מסתכל תוך כדי הליכה, לא מעניין במיוחד. אולי בגלל המונוטוניות הזו העליה למעבר הוכתרה כמעט אצל כולנו כארוכה ביותר..


לקראת המעבר שמחים שוב לפגוש בשדות השלג- שינוי מרענן! הפעם ההליכה לא קשה- כי אין מדרון והטיפוס מתון.
 הוא רק מתמשך באינסופיות אלגנטית..
המראה למעלה שווה הכל!!! (col de la seigne (2,516 הוא ללא ספק אחת הנקודות המרשימות בטרק!!!




ג'ו מחכה לי למעלה, מוודא שאני מגיעה ויוצא לדרך. דורון כבר רץ קדימה כדי להגיע מוקדם לאליזבטה בה המקומות ספורים (למרות שהזמנו מקום מזמן...) תמיד כשמתקרבים למעבר הרים (פס,..קול..) מרגישים במשבי הרוח המגיעים מהעמק שמעבר לרכס, כך גם יודעים כשמתקרבים שזה מגיע ושלא מסתתרת לה עוד שלוחה ערמומית בטיפוס..המעבר הזה פרוץ כולו לרוחות- קל להביט אחורה ולראות "מאיין באת" ולהסתובב ולראות "לאן אתה הולך".
אני רוצה להשאר במקום היפה הזה יותר זמן, אבל חבורת צרפתים קולנית משכנעת אותי לותר על העניין, ואחרי כ-10 דקות של מנוחה ויופי צרוף- אני מתחילה לרדת.
לפניי-העמק, vallon de la lee blanche.
פאץ' גדול של שלג ובו חרוצים שבילים רבים בחום בוצני של מטיילים שהלכו בימים האחרונים. זו הבעייה של תקופת הפשרת השלגים, כל כמה ימים נפרצת לה דרך חדשה ולעיתים ריבוי השבילים הוא בעייתי כפי שראיתי במהלך הדרך. (ולא- לא כל הדרכים מובילות לרומא..). בחור נחמד על אופנוע סימן יום קודם את כל הדרכים הרלוונטיות בשלג עם מקלות עץ וסרטים כתומים.מהר מאוד מבחינה בסימונים המטושטשים של המסלול.
הדרך יפהפייה! בירידה מתונה, הנוף נפתח יותר ויותר, פריחה מבצבצת בשולי השלוגיות, אני הולכת לבד בתוך הטבע המדהים הזה, לא רוצה שהדרך תגמר לעולם!
פתאום, בחציית שלוגית מלאה בחורים מפתיעים, אני שומעת צעדים מאחוריי, מסתובבת ורואה את ג'ו, שבחר באחת הדרכים המתעתעות ועבר הרפתקאה קטנה בהחלקה על מורד מושלג כדי להתחבר לנקודה הורודה שראה למטה.(אני)., מממשיכים קצת יחד, ושוב נפתח הפער בקצב הליכתנו.
 הדרך מתמשכת לי- עבורי, תמיד השעה האחרונה הופכת לקשה ומיותרת. בדיעבד אני יודעת שמתאים לי יותר לצעוד-10-12 ק"מ בתוואי האלפיני. ולבלות יותר בדרך. אני משאירה מאחורי אינסוף מקומות שהייתי רוצה פשוט להיות בהם עוד זמן....לצייר, לנשום.

חתול שאני רואה פתאום בשלג מבשר לי שה"ציביליזציה" קרובה. ואכן- תוך מס' דקות מזדקרת מעליי בקתת האבן ירוקת התריסים, גבוהה כמו טירה בצורה, מול קרחון lee blanche..
הצעדים האחרונים- הקשים כל-כך בטיפוס אל הבקתה העמוסה, שיפה מאוד מרחוק (ואולי פחות מקרוב..),אל חדר הדורמיטורי הצפוף שלה, מקלחת המיים הקפואים,והליילה הבלתי-נשכח של מאמצי השינה שהסתיימו בשלוש בליילה כשגילית עכביש ענק עוקץ את זרועי...
 אבל- למה להקדים את המאוחר? ארוחת ערב נעימה במפלס הקרקע של הבקתה (כמו רבות מהבקתות- קומה ראשונה ועליית גג מוקצות ללינה ולחדרי השירותים והמקלחות). דורון רושם אותנו למשמרת ראשונה- ומעביר לשנייה כשלא בטוח שאספיק- ומחזיר שוב למשמרת ראשונה כשאני מופיעה.. חולקים שולחן עם 3 סטודנטים סקוטים חמודים לרפואה, שמטיילים עם אוהל גדול ומבשלים לעצמם- אבל היום החליטו ל"התפנק" באליזבטה...


אל הדורמיטורי של עליית הגג מגיעים בסולם צר.לכל אחד נקבע מרחב של כ-60 ס"מ המוגדרים ע"י כרית ריבועית קטנה ו-2 שמיכות צמר מקופלות. שיפוע הגג יורד בחדות אל הרגליים (או אל הראש, לחליפין..). בקצה הדרגש, בין עמודי העץ התומכים-מתוחים חבלים עליהם תולים כולם את הגרביים- המכובסות,הנקיות והמלוכלכות, את המגבת המנדפת, וכל עליית הגג מהבילה לה מריחות... לזה מצטרף ריח ה"מנה חמה" המקומית אותה אוכלים זוג שמחליט לקצץ בעלויות הארוחה ולאכול באיזור השינה..בקיצור, בליל ריחות ממנו אפשר לברוח רק למרפסונת קטנה עמוסה בכביסה בקצה המעבר- אבל איזו מרפסת ואיזה נוף!!!
 דורון וג'ו באדיבותם, פינו עבורי את המקום האמצעי וחלקו את הצד השני עם זוג יפנים ועם בחור חביב שצפה באייפד שלו כל הליילה.. מה לומר? שלט תאורת החירום שדלק כל הליילה, היה בשבילי כמו מגדלור בים סוער בליילה חשוך...

לינה: refuge elizabetta soldini -italy ( חצי פנסיון-42 אירו)