ליום האשה הבינלאומי - נשים חזקות בארץ ישראל

בפוליטיקה, אם אתה רוצה שמשהו ייאמר, בקש מגבר. אם אתה רוצה שמשהו ייעשה, בקש מאישה !!! אמרה מרגרט טאצ'ר מדינאית וראש ממשלת אנגליה בעבר.

יום האישה הבינלאומי המקורי צוין בפעם הראשונה דווקא בארה"ב בחודש פברואר בשנת 1909, באירוע של המפלגה הסוציאליסטית האמריקנית, במטרה לקדם שוויון זכויות לנשים. לאחר מכן התפשט יום זה למדינות רבות באירופה.

נשים הוכיחו ..…

כי הן שוות לגברים בכל התחומים ....

יש נשים מפורסמות רבות ברחבי העולם , הן מצטיינות בתחומי :

אומנות, ספרות, פוליטיקה וממשל וגם בתחומי המדע וההמצאות. אני אביא כאן את הפן האישי שלי ותוכלו להציץ על כתבה יפה עם סקירה של נשים חזקות בעולם.

במסגרת הסיורים החינמיים בשבתות בירושלים השתתפתי בסיור בעקבות נשים חזקות. הסיור אמנם התקיים לפני 3 שנים, נחרת עמוק בזכרוני אך לצערי התמונות שקעו למצולות יחד עם המחשב ששבק חיים.

הסיור הודרך ע”י אחת המדריכות המכירות את ירושלים על בוריה בשם חבצלת.

מי הן נשים חזקות? 

במה השפיעו על ההסטוריה בארץ? 

במה השפיעו על התרבות? אילו אהבות עזות חוו?

כל אחת מהנשים השאירה חותם בל יימחה בדרכה המיוחדת.

רחל ינאית בן צבי

הראשונה לה התוודענו היתה רחל ינאית בן צבי, שהיתה סופרת, מחנכת, אגרונומית, למדה גם זאולוגיה ובוטניקה, וידועה גם בזכות היותה אשת ההסטוריון ונשיא המדינה יצחק בן צבי.

שמה המקורי ברוסיה היה גולדה לישנסקי אך היא לא יכלה לשאת שם כזה גלותי והחליפה אותו, ממש כמוני לרחל ינאית. שם המשפחה שאומץ היה ע”ש המלך החשמונאי אלכסנדר ינאי.

(אני התאהבתי בכיתה ב' במחנכת ששמה היה רחל ויום בהיר אחד באתי להורי ובישרתי להם כי מהיום והלאה שמי יהיה רחל. לימים התברר כי שם אמה של אמי היה אף הוא רחל. )

רחל ינאית היתה פעילה בתנועת העבודה, השתתפה בקונגרס הציוני השביעי והתנגדה לתוכנית אוגנדה, מזל שכך אחרת היינו היום מתגוררים בלב אפריקה.

היא פעלה להקמת הגדוד העברי בארץ ישראל , נמנתה עם מייסדי “ההגנה”ולהעלאת עולים מסוריה ולבנון. לאחר קום המדינה פעלה לקליטת עלייה. בשנת 1978 זכתה לפרס ישראל על פועלה.

לזכרו ולהנצחת שמו ופועלו של בעלה יצחק בן צבי הוקם מרכז יד בן צבי אותו ראינו מבחוץ, שכן היה סגור בשבת בבוקר.

הצריף של מרכז יד בן צבי

במסגרת המרכז מתקיימים עד היום סיורים, הרצאות ועוד. כנסו לאתר ותכירו את הפעילות.

המשוררת זלדה

זלדה (שניאורסון-מישקובסקי) (16.6.1914-28.4.1984) נולדה ביקטרינוסלב באוקראינה למשפחת רבנים חשובה (הרבי מלובביץ' הוא בן דודה). עלתה לארץ בגיל 11 עם הוריה וסבה וזמן קצר לאחר עלייתם נפטרו אביה וסבה . זלדה גרה רוב ימיה עם אימה בשכונת כרם אברהם בירושלים, ולאחר נישואיה גם עם בעלה – חיים מישקובסקי, שהיה בוגר ישיבת חברון ופקיד במשרד רואי חשבון. זלדה היתה חשוכת ילדים.

היא כתבה שירים ואף ציירה מגיל צעיר, את שיריה הראשונים פירסמה "בדבר הפועלת". את ספרה הראשון פירסמה רק לאחר מות אימה.

ביקרנו בשכונת כרם אברהם בסמטה צרה . שם ראינו את הבית שגרה בו וחבצלת הקריאה אחד משיריה. זלדה התפרנסה מהוראה עד לנישואיה, ותלמידה המפורסם ביותר היה עמוס עוז, שאף כתב על כך ברומן "סיפור על אהבה וחושך".

מי שהיתה איתה בקשר היתה המשוררת יונה וולך.

השיר המפורסם של זלדה שנוגע מאד ללב הינו :

לכל איש יש שם

לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם

שֶׁנָּתַן לוֹ אֱלֹהִים

וְנָתְנוּ לוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ

לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם

שֶׁנָּתְנוּ לוֹ קוֹמָתוֹ וְאֹפֶן חִיּוּכוֹ

וְנָתַן לוֹ הָאָרִיג

לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם

שֶׁנָּתְנוּ לוֹ הֶהָרִים וְנָתְנוּ לוֹ כְּתָלָיו

לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם

שֶׁנָּתְנוּ לוֹ הַמַּזָּלוֹת

וְנָתְנוּ לוֹ שְׁכֵנָיו

לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם

שֶׁנָּתְנוּ לוֹ חֲטָאָיו

וְנָתְנָה לוֹ כְּמִיהָתוֹ

לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם

שֶׁנָּתְנוּ לוֹ שׂוֹנְאָיו

וְנָתְנָה לוֹ אַהֲבָתוֹ

לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם

שֶׁנָּתְנוּ לוֹ חַגָּיו

וְנָתְנָה לוֹ מְלַאכְתוֹ

לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם

שֶׁנָּתְנוּ לוֹ תְּקוּפוֹת הַשָּׁנָה

וְנָתַן לוֹ עִוְרוֹנוֹ

לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם

שֶׁנָּתַן לוֹ הַיָּם

וְנָתַן לוֹ

מוֹתוֹ.

תמונה וציור דיוקן של זלדה על ידה.

במסגרת הסיור התוודענו להנריאטה סולד שהתפרסמה כמייסדת של נשות ויצ”ו הדסה, כמייסדת של בית הספר לאחיות “הדסה" בירושלים,שבסיורי במקווה ישראל ראיתי את המבנה שבו התגוררה, ובמסגרת הסיור המודרך בירושלים ראינו מבנה ששימש לחינוך, רחובות רבים בארץ נקראים על שמה , קיבוץ ועוד ,

הנריאטה סולד מהאינטרנט

אולם אני רוצה לספר דווקא על אהבה אסורה חזקה בעין כרם. על אשה חזקה בשם אלגרה שלא ידעה גבולות והלכה אחר אהובה ואהבתה.

סיפור אהבתם של היהודיה והערבי-נוצרי היה מהסיפורים הבלתי אפשריים של שנות ה-20
המאוחרות בירושלים. אלגרה היתה בת למשפחת בֵלוֹ היהודיה ,צעירה יפיפייה , משכונת מחנה יהודה. אביה, נחום, היה הקברן הראשי של ירושלים. ג'ברא פרנסיס רחיל, בן למשפחה אמידה ערבית נוצרית מעין כרם, פגש באלגרה והתאהב בה מיד.
הוא חיזר אחריה בנחישות רבה, והיא, למרות התנגדות הוריה, נענתה לו. מעדויות שאסף
ד"ר עמירב, בני הזוג היו מאד נועזים, בפרט לאותם ימים, וג'באר היה מגיע רכוב על סוסתו
הלבנה למחנה יהודה, אוסף את אלגרה, והשניים היו יוצאים בגלוי לרכיבה ברחוב יפו,
 רחובה הראשי של ירושלים.

התנגדות המשפחה לא עזרה. יום אחד, מספר ד"ר עמירב, נעלמו אלגרה וג'ברא כאילו בלעה אותם האדמה. רק אחרי כמה חודשים נודע לשתי המשפחות, זו במחנה יהודה וזו בעין כרם, כי אלגרה וג'ברא נישאו בחשאי בבית לחם והם גרים שם ואלגרה התנצרה. עם היוודע הדבר, קרע אביה של אלגרה קריעה בדש מעילו, שם אפר על ראשו וישב שבעה.
אלגרה נחשבה למתה בעיני בני משפחתה. שנה אח"כ חזרו בני הזוג לעין כרם לגדל את
ילדיהם הבית הזה נקרא לימים בית היהודיה והוא שימש מוזיאון למקורות התנ"ך עם תצוגת
 כלים חקלאים, על הקיר הוצג סיפור אהבתם.

לפני כמה שנים לקחו עליהם היזמים ישי מלכה (38), איש שיווק ופרסום, וגדי דלמן (40) אדריכל ויצרו את בית מלון אלגרה לתפארת המנציחים את זכרה.

ואתם מוזמנים לבקר בעין כרם , להנות מהסיפורים הרבים על אוצרות עלומים ועל הבהלה לזהב נוסח ארץ ישראל בכתבתי .

המוסקוביה בעין כרם

איך נראתה אלגרה לא מצאתי תמונות אבל מצאתי סרטון יפיפה לרגל יום האשה הבינלאומי ותוכלו לתהות איך נראתה אלגרה היפיפיה.

ואולי בכלל אשה חזקה היא אשה שנלחמה במכשולים רבים כמו הסרטן ויכלה לו ואינה מפסיקה לכתוב כתבות ושורות אילו….והעיקר להמשיך לטייל ולהנות מהחיים.

ואחתום בשיר של משוררת דגולה ואהובה עלי – רחל שאף היא הטביעה חותם בספרות העברית