תשמעו סיפור...(נכון יותר ...תקראו)אנחנו בבודפשט ולא בפעם הראשונה,מזג האוויר מסביר פנים ומחליטים לקחת את אחד מהסיורים המקומייים.כבר מזמן שמענו על סיורים עירוניים בחינם בכל רחבי אירופה,כשבסוף הסיור משאירים רק טיפ למדריך/מדריכה. אנו בוחרים את הסיור הרצוי באתר החברה המארגנת ובשעה היעודה אנו במקום המפגש יחד עם עוד 26 אנשים (מספרם הרב הפתיע אותי, אז...ספרתי).הסיור היה נהדר והמדריכה מצוינת ודוברת אנגלית טובה. הסיור הסתיים ואז החל הקטע המביך.לתת או לא לתת טיפ ואם כן כמה מקובל.ואם אנו נותנים טיפ גבוה .אז מדוע קוראים לזה “סיור בחינם”.
דוחף את התמונה בלי קשר לכתוב ,רק כדיי שתמשיכו לקרוא.
הבעיה הייתה יותר עם תושבי צפון אירופה שהמושג “טיפ” לא מובן אצלם,כי גם במסעדות המלצר מקבל משכורת טובה ולא זקוק כלל לתוספת התשלום מהסועדים.הם חיפשו שאריות של כסף קטן שנישאר להם בארנק או פשוט הלכו בלי להשאיר דבר .הישראלים דווקא גילו את פנייה היפים של מדינת ישראל בחו”ל והשאירו טיפ נדיב.המדריכה אמרה תודה והלכה.הבטנו סביב מחפשים מקום לשתות קפה ובאמת מצאנו אחד נחמד מעבר לפינה.התכנסנו פנימה ,מצרפים שולחנות וכסאות והזמנו.לפתע (בכל סיפור מעניין ומפתיע יש את ה ל פ ת ע) לוחש לי ידיד מעבר לשולחן “תראה גם המדריכה שלנו פה”.
גם לצילום הזה אין קשר...לראות שחפים זה תמיד נחמד.
הסתובבתי ואכן ראיתיה יושבת בשולחן בקצה המסעדה.וערמת מטבעות מונחת לפניה .הבנתי שהיא סופרת כעת את מה שקיבלה מאיתנו.ניסיתי ללכוד את מבטה,כדי לנופף לשלום ,אך כשהיא הרימה את עינייה שמתי לב שהיא בוכה...ממש עם דמעות .לקח לי בדיוק חצי דקה להיות ליד שולחנה .”קרה משהו?”. היא מיד זיהתה אותי כגבר הגבוה, החתיך והמרשים עם חוש ההומור (והצנוע כמובן) שהלך לצידה ושאל שאלות מעצבנות,בקשר להיסטוריה ההונגרית .”לא...לא...הכל בסדר”.” אם הכל בסדר מדוע את בוכה”? “סיימתי לספור את הכסף שהשארתם לי כ טיפ וזה עשה אותי עצובה”.זה הקטע שהייתי אמור להגיד סליחה על הפלישה לפרטיות שלה,, ולחזור לחבריי לשולחן ,כך היה נוהג כל בר דעת.שלא הגיע מישראל.הישראלי לעומת זאת מזיז את הכסא ומתיישב מולה.”מה קרה? אבד לך חלק מהכסף “? ...”לא “ ענתה בקול עצוב “זה משהו פנימי שאני מנועה מלדבר עליו “ ...”אבל אתה יודע מה .בוא אספר לך את האמת.
אומרים שחוף ים יפה ,זה מרגיע .אז לפניי שתתעצבנו…..
החברות שמארגנות את הסיורים בחינם.הן חברות מסחריות לכל דבר ,אשר הוקמו כדי להרוויח כסף,אך במקום לגבות ממכם את הכסף ישירות הן לוקחות אותו מהטיפ שאתם משאירים לנו המדריכים.הבוקר לפני שיצאנו לסיור עמד במקום המפגש נציג מהחברה וספר את מספר משתתפיו.בעוד כשעה אני אמורה לגשת למשרדי החברה ולהעביר לה סכום כסף שניקבע עם כל המדריכים,עבור כל משתתף בסיור. ואני עצובה, כי חלק מהקבוצה לא השאיר מאום או השאיר מספר מעות ולאחר שסיכמתי את הסכום שקיבלתי וחילקתי אותו במספר המשתתפים ,התברר ,שלא רק שלא הרווחתי כלום בסיור הזה ,אני אמורה אפילו להוציא כסף מכיסי,כדי לשלם לחברה המארגנת...–זעם רב הציף את ליבי .ומיד שלחתי את היד לכיס ונתתי לה שטר של 500 יורו. עד היום היא מספרת למשפחתה סביב האח הבוערת, על הבחור מישראל, זה הגבוה החתיך והמרשים עם חוש ההומור וכולי וכולי (וכמובן הצנוע) שהתנהג בכזו אבירות והציל אותה מעוני מרוד והפיכתה להומלסית.ל ע ו ל ם היא תנצור את זכר דמותו וכו'- END ….או ..סוף הסיפור.
עוזב את הים וחוזר עם רחוב יפה של עיירה , למקומות יפים כאלה המדריכים/כות לוקחים אותנו.
כיוון שהחיים הם לרוב לא סיפור כזה רומנטי וקורע לב … נחזור למציאות המכוערת. חזרתי לידידיי, סיפרתי להם את סיפור ה”סיורי חינם” ועשינו מגבית, כדי שתוכל לחזור למשפחתה בראש מורם….ולסיום אני מישיר מבט אל כל אחד מקוראי הפוסט הזה ומזכיר לכם, שאף אחד לא מחלק דבר בחינם...המשיכו להשתתף בסיורים האלה ,מעבירים אותם אנשים נהדרים .אך זיכרו שהם עושים את זה לפרנסתם וברגע התשלום או “הטיפ” מיצאו את המקום הנדיב בליבכם והשאירו להם “טיפ” גבוה….תודה.
להתראות בטיולים...אם אפשר ...כאלה...
,,,הפעם שייט רגוע על נהר.
