ברבדוס -; אולי האי המתויר ביותר בקריבים הדרומיים, הנגיש ביותר ובעל התשתית הידידותית ביותר למבקר הוא דווקא אחד מהפחות מרהיבים ומלהיבים באזור. האוטונומיה שהייתה לאי במשך שנים הביאה להקמת קהילה יהודית עתיקה וייחודית באזור. פן זה משך אותי ועשוי לעניין את הישראלים המועטים המבקרים באי.
ברבדוס קצת יוצא דופן בחבורת האיים הקריבים האזור, הוא מצוי מזרחה מכולם, האי הוא אחת המדינות צפופות האוכלוסין בעולם. ואם זה לא מספיק, נראה שעל כל אחד מתושבי האי מצוי תייר אחד לפחות. יש במדינה זו שפע כלכלי בהשוואה לשכניו. תשתית תיירותית כמעט תעשייתית והיסטוריה מגוונת. יש חופים והרבה אך הנוף כאמור אינו מלהיב ומרשים כבשאר האיים.
אלפי תיירים ביום מגיעים בטיסות טרנס-אטלנטיות ומצפון אמריקה רובם לדילים דמוי "הכל כלול". מהשדה מוסעים למלונות הפאר על החוף ושם שוהים את השבוע שלהם באי. לתייר הישראלי האי פחות מוכר. חלק גדול מהישראלים המטיילים באזור מגיעים בקרוזים. ברבדוס מרוחק מקווי הקרוזים המוכרים לתייר הישראלי היוצאים מפלורידה. זו אולי הסיבה למיעוט התיירים הישראלים. בנוסף, האטרקציות של האי הקוסמות לתייר הצפון אמריקני ולאירופאי לא ממש קוסמות לישראלים: שמש בחורף יש לנו. גם חופים יפים יש לנו. מאידך הטיסות מהארץ מחייבות מעבר בצפון אמריקה או בלונדון לפני הגעתן לאי ובכך מסרבלות ומייקרות את הביקור. האי משמש כנקודה אליה מתכנסות וממנה יוצאות טיסות רבות לאזור וחלק מהתיירים מנצלים את האי הדל יחסית באטרקציות כנקודת מוצא לאיים נופיים ו"טבעיים" יותר. גם אני ניצלתי את נוחות הגישה של ברבדוס לסיורים באזור הקריביים. ממנו יצאתי ואליו חזרתי. בכל זאת כמה מילים על האי.
את המס הקריבי אשלם כעת בפתיחה: יש חופים, יפים, רגועים. הנה דוגמה.
החוף הדרומי מפותח תיירותית: עשרות מלונות ואלפי מקומות לינה, מסעדות, מזכרות, תחבורה נוחה בקיצור כל מה שתייר נדרש לו. המחירים יקרים יחסית לאזור שגם ככה איננו "תרמילאי" באופיו. פנים האי מכיל מספר אטרקציות נופיות ולמי שמתעניין מספר בתי אחוזה של בעלי מטעי סוכר הפתוחים לביקור לקהל הרחב. ברבדוס מתגאה במטבע משלה הצמוד לדולר האמריקני. ניתן להמיר בשדה עם ההגעה עדיין בתוך הטרמינל בשער המרה סביר ומפתיע. האי בטוח ביום ובלילה. הסכנה היחידה היא עצי manchineel הרעילים. אסור לאכול מפרותיהם ובשעת גשם אסור לשהות בצלם. אל חשש. האי כאמור בעל תשתית סדורה. כל עץ כזה משולט בשלט אזהרה וגזעו צבוע בפס אדום בולט..
ומכאן לענייננו. ציינתי את ההיסטוריה המגוונת ואתמקד בהיסטוריה היהודית. בברבדוס נבנה בית הכנסת הראשון באמריקה. שנת 1654. יהודים חיו באמריקה הדרומית כבר קודם. צריך לזכור שבתקופה זו אזור ארה"ב וקנדה לא היה מיושב באירופאים. הישובים האירופאים היו בארצות אמריקה הלטינית. במדינות אלה, מאז גרוש יהודי ספרד ופורטוגל, אסור היה ליהודים לחיות תחת ריבונות ספרדית או פורטוגזית או לפחות לחיות כיהודים בגלוי. בדרום אמריקה חיו כנראה אנוסים רבים שלא יכלו להפגין כלפי חוץ את יהדותם. הסממנים הבולטים ביותר לקהילה ולפולחן יהודי הם בית כנסת ובית קברות, ואלה כמובן היו אסורים ולא היו מצויים בדרום אמריקה.
סביב שנת 1650 חל מהפך ותוך כעשר שנים הוקמו באמריקה שלושה בתי כנסת והופיעו בגלוי שלוש קהילות. שעור היסטוריה קצר: באותה תקופה באנגליה עלה לשלטון אוליבר קרומוול. ליהודים נתנו הקלות. ברבדוס אי חסר כל משמעות באותה תקופה היה בריבונות אנגליה וההקלות חלו גם עליו.
השמועה על מקום בו יהודים יכולים לחיות בגלוי הגיעה לדרום אמריקה. יהודים, בעיקר ממוצא פורטוגזי, החלו להגיע לאי מאזור ברזיל. תוך זמן קצר הוקמה כאן קהילה גלויה עם בית כנסת ובית עלמין. בסורינאם, שהייתה באותה תקופה תחת שלטון אנגלי (הועברה לריבונות הולנדית כאשר אנגליה רכשה את האי מנהטן) לא פיגרו בהרבה וגם שם הוקמה קהילה. השלטון ההולנדי המתון ביחסו ליהודים התיר להקים בית כנסת גם באי ההולנדי הקריבי קוראסאו. וכך באזור קטן יחסית באמריקה החלה לפרוח הקהילה היהודית.
יהודים שהגיעו לברבדוס הביאו ידע וטכנולוגיה בעזרתם הקימו בתי זיקוק להפקת סוכר. יוזמה של סוחרים יהודיים הביאה להקמת קו ספנות בין סורינאם לברבדוס והקהילה פרחה ובני הקהילה התעשרו. האי - עם חלב הקוקוס וסירופ הסוכר נראה ליהודים כארץ החלב והדבש. אלא שכמקובל באותה תקופה, צרות העין של שאר בעלי המטעים והסוחרים באזור הביאה להטלת מגבלות על היהודים ושנות הזוהר הקצרות נמוגו. האי לא היה צפוף אוכלוסין באותן שנים והקהילה הייתה קטנה וייחודית. מלבד קורסאו, לא הוקמו קהילות בשאר האיים הקריביים הקטנים.
כיום הקהילה הקטנה מונה עשרות נפשות.
בית הכנסת מצוי בלב ברידג'טאון הבירה. (http://www.funbarbados.com/Trust/synagogue.cfm ) הביקור בו מעניין. מדובר בביקור בקהילה מהקטנות והנידחות שיש. בית הכנסת שוקם לאחרונה. זהו מבנה "חדש" יחסית. המבנה שהוקם לפני 350 שנים נהרס בהוריקן במאה ה-19. מסופר שהמבנה הראשון היה בעל רצפת עפר כדי שהמתפללים לא יקימו רעש. שקית חול הובאה מארץ ישראל ופוזרה ועורבבה בעפר הרצפה ובכך דרכו המתפללים על אדמת ארץ הקודש. בית הכנסת יפה ומרשים. בנוי בסגנון ספרדי למרות שהקהילה איננה יותר ספרדית. כנראה מורשת של מייסדי הקהילה. בית הכנסת איננו מוזיאון אלא בית כנסת פעיל ומתקיימות בו תפילות בערבי ששי. לצערי עזבתי את ברבדוס ביום ששי בבוקר ולא זכיתי להיות נוכח בתפילה.
ליד בית הכנסת מצוי בית עלמין שחלקו מטופח וחלקו מוזנח. במרחב הגדול בו מצוי בית הכנסת ובית העלמין משופץ כיום מבנה שישמש למוזיאון להיסטוריה של יהודי המקום. בבית העלמין אני מנסה לאתר את המצבות הישנות ביותר ומוצא כמה מלפני כ 350 שנים כיתוב באותיות לטיניות ושמות פורטוגזים. שנים אחר כך החלו בכיתוב עברי לצד הלטיני. מצבות מעוטרות במוטיב בו יד משמיים גודעת את עץ החיים מופיעות לפני כ 250 שנים וכמובן מצבות בנות ימינו.
מצבה משנת 1669 (שנת 5429 לבריאת העולם)
יד משמיים גודעת את עץ החיים -;מלפני 250 שנה
ברידג'טאון הבירה עצמה לא מלהיבה אותי. סואנת ולחה וחסרה את הארומה של שאר בירות האזור. יש מה לראות אך כאמור לא מלהיב. מצאו חן בעיני עיטורי מרצפות המדרכות והנה אני משתף אתכם...
פרקטיקה
קל להגיע -; טיסות רבות מבריטניה ארה"ב וקנדה. מבריטניה ניתן להשיג גם דילים סבירים.
תחבורה ציבורית יעילה ובמחירים סבירים. מוניות יקרות יחסית. מסעדות יקרות. ניתן לשתות מי ברז ובכלל תשתית מסודרת באי. אין מס נמל כך שאם אתם מתכננים טיסות לאיים סמוכים לא ישחטו אתכם כל פעם ב 25-30 דולר אמריקני דוגמת מס הנמל בסנט לושיה או בטרינידד.
לנתי בבית הארחה "ריו" [email protected] אופציה שפויה במחיר. המיקום מצויין בלב ה GAP של ה"כפר" St Lawrence בחוף הדרומי: בסמוך שלל בתי מלון, מסעדות וכל מה שתייר נדרש לו.
