פרק רביעי – הרי סימיין
פארק לאומי הררי עם נופים מהיפים שיש. מי שרוצה ימצא דמיון לגרנד קניון. חלק ימצאו דמיון ל Monument Valley. כל הדמיון תופס בעונה היבשה בה הכול בצבעי חול ואדמה. אנחנו מבקרים בשלהי העונה הגשומה ועוד נדבר על מזג האוויר, כך שהנוף מעט ירוק ובעיקר כחלחל. האובך הדק והעומק של עשרות ק"מ בהם ניתן לראות אין ספור רכסים הם אלה שיוצרים את תחושת ההיפעמות וכפי שכתבתי - ישר לנשמה.
רוב הפארק הוא מעל גובה 3000 מטר והרכסים הגבוהים באתיופיה (מעל 4000 מ') מצויים בשטחו. הפארק מוכר בזכות מסלולי ההליכה הרבים המצויים בו וניתן לעשות כאלה החל ממשך שעה שעתיים וכלה בטרקים קשים של 10 ימים. חלק גדול מהנוף נגיש יחסית. העיירה Debark היא המקום ממנו יוצאים לפארק. שם גם נמצאים משרדי הפארק, שם נרשמים ומקבלים מדריך מלווה (חובה). דרך העפר יוצאת משם והינה באורך עשרות ק"מ וחוצה לרוחב הפארק נושקת לעיתים את שפת המצוק. המצוק פרוס כמעט לכל רוחב הפארק מאפשר תצפית מדהימה צפונה לסבך הרים מוזר.
הרי סימיין
אנו צעדנו למשך 4.5 שעות במסלול שחלקו קל ומישורי וחלקו תלול וקשה והנופים.. אוי הנופים! מלבד הנופים יש עוד אטרקציה המושכת מבקרים: הג'ילאדה. בבונים האנדמיים לאזור. יש האומרים שאינם בבונים אלא חברים אחרים ממשפחת הקופים. סוגיה המעניינת זואולוגים אך לא רלוונטית לכל השאר. החברים הללו יושבים במשפחות של עשרות עם זכר דומיננטי. מספר משפחות מתאגדות למעין חמולה ויש מצבים בהם מספר חמולות חיות יחד. כבר תועדו מקבצים של למעלה מאלף פרטים. לא צריך להתאמץ. הם בכל מקום כמעט. אדישים לחלוטין לבני האדם. הורגלו בתיירות אחראית לא לקבל אוכל ולכן אינם אגרסיביים. מדובר בחיות בר, לא חיות שעשועים. לא נוגעים בהם ואם ממש מתקרבים למרחק נגיעה הם נסוגים או חושפים שיניים.
אנו נתקלים במשפחה הראשונה לאחר 15 דקות הליכה ובמשפחה השנייה בתוך סבך ירוק לאחר 15 דקות נוספות. לאחר מכן במהלך הנסיעה בדרך הפארק עשרות רבות חוצים את הדרך ומצויים לצידה. כלומר גם מי שאינו ממש צועד בפארק סביר שיראה רבים מהם.
קופי ג'ילדה
הולכים רבע שעה ונתקלים במשפחה נוספת
אחרי כמה שעות עוד עשרות לאורך הדרך
מזג האוויר בתחילה היה קר ובהיר. היו שמועות על גשם (נדיר בתקופה זו של השנה) ונערכנו בהתאם. כך היה. תוך כדי הליכה התקדרו השמים ומבול החל לרדת. לא נעים, השביל נעשה בוצי וחלקלק והכיף בהליכה והנוף הפתוח נמוגו ככל שהגשם התגבר. גשם בעונה זו נחשב אסון טבע כי זו תקופת הקציר של הטף והגשם הורס את היבול בדיוק בשלבים הקריטיים לקציר. בתום המסלול חיכה לנו האוטובוס והתארגנו במהירות לצאת מהפארק. הדרך הבוצית עלולה להיחסם עקב הגשם העז שירד ויש לנו עוד כשעתיים עד שנצא לכביש. מתחיל טיפה להתבהר ומישהו רואה את פסגת הר Ras Dashen (הגבוהה באתיופיה) לבנה. האם זה שלג או סתם כתם אור שמש? צילום בזום, מבט במשקפות מאשר את הבלתי סביר - הפסגה מושלגת. נדיר למדי בנובמבר אך כבר היו מקרים. אנו בדרכנו ליציאה. גובה כ-3000 מטר והנה שלג על הקרקע ועוד שלג בגובה 2800מ... זה כבר בלתי נתפס. המדריך המקומי שהתלווה אלינו בכל היום, טרם ראה דבר שכזה והוא חי כל ימיו בהרים. אכן מזג אוויר מופרע.
יש גם טיפוסים שונים באזור, נערים רועים, טיפוסים עם נשק וגם המלווים שלנו הניבו תמונה שווה
חזרנו לעיירה. הפסקת חשמל בכולה. לשמחתנו החשמל חזר לאחר כשעה. יום מתיש ומרתק ביותר.
בדרך לאקסום
למחרת אנו ממשיכים צפונה. לרוב טסים לאקסום אך אנו נוסעים בדרך היפה באתיופיה. דרך קשה ולא צפויה. בימים אלה מרחיבים אותה והיא תהיה בטוחה ונוחה יותר אך העבודות בכביש ופיצוצי הסלעים מעכבים לעיתים את הנסיעה. התכנון הוא נסיעה של כ -12 שעות. למזלנו העסק זרם. רכבי הפיצוצים חסמו את הדרך לאחר שעברנו ובסופו של דבר הגענו לאקסום תוך 10 שעות (קצת למעלה מ -200 ק"מ נסיעה).
