היום אני מקדישה רשומה לעץ עם פריחה יפה במיוחד: ה-Mountain Dogwood.
אני מאד שמחה שהגעתי בדיוק בזמן הפריחה שלו - הפרחים הלבנים והגדולים פשוט נפלאים.
בעברית הוא נקרא "קרנית" - משמעות השם הלטיני Cornus זה קרן, ומכאן התרגום.
הקרנית היא עץ נשיר בגודל בינוני - בחורף העץ עומד בשלכת, ובאביב העלים מלבלבים והפרחים פורחים.
הפרחים גדולים ומרשימים - כל פרח הוא בקוטר 10 ס"מ ויותר.
התקרבנו לראות את הפרחים הלבנים הללו, וראינו שבעצם - כמו בדמוי-הכלנית שראינו בעמק אוונס, מה שנראה כעלי כותרת לבנים הם בעצם חפים לבנים, ובמרכז - יש תפרחת של פרחים קטנים וצפופים:
למרות הדמיון במבנה הפרח, הקרנית שייכת למשפחה אחרת לחלוטין - משפחת הקרניתיים.
ישנם מעל 30 מינים שונים של קרנית בעולם, המין הנפוץ בארה"ב הוא קרנית אמריקאית - American Dogwood שראינו בסוזנוויל. הקרנית ההררית מרשימה יותר.
ראינו אותה בשני מקומות - הראשון, בכביש 89 בין שסטה ללאסן - ראינו אותם תוך נסיעה, ועצרנו בצד להתפעל.
המקום השני הוא הפארק הלאומי סקוויה - Sequoia National Park.
בעצם גיליתי שהקרנית היא אחד מסמלי הפארק, יחד עם עץ הסקוויה. לצערי לא הצלחנו לצלם תמונה מוצלחת של הקרנית עם סקוויה. אך בתמונה הבאה, הענף המחטני מאחורי הקרנית הוא ענף סקוויה:
שמה הלטיני של הקרנית הוא קרנית נטוֹל (אני מקווה שאני לא טועה בהגיית השם) - על שם תומס נטוֹל - Thomas Nuttall - בוטנאי וזואולוג אנגלי שגר ופעל בארה"ב במאה ה-19.
אותו תומס היה פעיל מאד - הוא תאר למדע עשרות סוגים ומינים שלא היו ידועים עד אז, בעיקר מיני צמחים - אך גם ציפורים. ולאחר מותו - קראו למינים רבים על שמו. ישנם כמה וכמה ציפורים שנקראות על שמו (למשל, נקר נטול שמופיע באחת מרשומות הנקרים של Pappa Quail) וגם צמחים - למשל סיגל, מלוח והקרנית הזו.
הגזע של הקרנית קשיח וחזק מאד - האינדיאנים היו משתמשים בו לייצר צילצלים, על מנת לדוג בעלי חיים גדולים בים.
מאוחר יותר השתמשו בו גם על מנת לייצר קלידים לפסנתרים.
בסתיו, עלי הקרנית משנים צבע לצבעי שלכת אדומים ומקסימים לפני שהם נושרים.
לקרנית יש פירות אדומים יפים, בגודל דומה לתות שדה. ציפורים אוהבות לאכול אותם, וברשת יש כמה אתרים שמספרים על הציפורים הרבות שנמשכות אל הפירות. לא מצאתי מידע לגבי האם בני אדם יכולים לאכול אותו.
ולשמחתי, משלבים אותו גם בגינון מקומי בקליפורניה. זה לא תמיד פשוט - הם לא גדלים טוב במיכלים, ולא תמיד שורדים העתקות ממקום למקום - אבל הפרחים היפים, צבעי השלכת והפירות האטרקטיביים הם בהחלט פיצוי לעבודה הקשה ולפינוק הרב.
את התמונות צלמנו, Mamma Quail ואני לצד כביש 89 בקליפורניה בתאריך 14.5.18, ובפארק הלאומי סקוויה בתאריך 19.5.18.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
