יום רביעי 13/4/2017
הבוקר קמנו מוקדם כדי להספיק את התכנית העמוסה להיום.
ארוחת הבוקר הוגשה במרתף המלון, שעוצב בלבנים אדומות והקנה למקום מראה עתיק. הארוחה היתה טובה ומגוונת. לסיכום, המלון Sarroglia מומלץ.
העמסנו את הציוד על הרכב ויצאנו לדרך לכיוון העיירה קורטיאה דה ארגש Curtea de Argeș, שנמצאת בהרי הקרפטים הדרומיים, באזור שנקרא הרי הפאגאראש Făgăraș, שם ביקרנו במינזר Biserica Domnească Sfântul Nicolae, שהוקם במקום בו היה בעבר ארמון המלך, וסגנונו הביזנטי, עם קירות לבנים אדומות, הזכיר לי מנזרים יווניים כפי שראינו בפלופונז ביוון. מבנה יפה מאוד המעוטר כולו בציורי פרסקו מרהיבים בחלקו הפנימי. קירות המבנה עשויים שכבות אבן ולבנים, מאוד יפה.
בסמוך למנזר ולכנסייה היתה כיכר ובה פסלו של המלך.
בדרך (כמו במהלך כל הטיול הזה) עברנו בסמוך לדי הרבה נהרות, חלקם רחבים מאוד. הרומנים לא ממש שומרים על הניקיון בטבע. במקומות רבים ראינו פסולת בניין מחוץ לערים ובמרבית הנחלים והנהרות צפו בקבוקי פלסטיק או שגדותיהם היו מכוסים בבקבוקים לרוב.
במהלך ביקורנו בכנסייה ליווה אותנו בחור צעיר שמתנדב במוזיאון המקומי, שנמצא ממש ממול למנזר. הוא לא נכנס עימנו למנזר כי אמר שאסור להצביע על הציורים הקדושים. עברנו את הכביש והבחור ליווה אותנו במשך כחצי שעה ונתן לנו הסברים מעניינים (באנגלית טובה מאוד) על המוצגים שם.
מכאן המשכנו למנזר קורטיאה דה ארגש (ברומנית Mănăstirea Curtea de Argeș), שנמצא לא רחוק מהמנזר סן ניקוארה. מדובר במבנה יפה מאוד, שהוקם בתחילת שנות ה- 1500 בידי בנאי מפורסם בשם מאנולו Manolo. המבנה הוא בסגנון ביזנטי. כל הצד החיצוני של המבנה מעוטר בסגנון מורי (כלומר בסגנון האדריכלי של התושבים המוסלמים מצפון אפריקה בימי הביניים), יפה ומעניין. משני צידי הצריח המרכזי יש מגדלים עגולים מעט מוטים, שהזכירו לי את המגדלים העקומים שבפראג. בתוך המבנה נחמד, צריך לשלם מעט כסף כדי להיכנס ועוד סכום קטן כדי לצלם. לאחר דקות בודדות יצאנו. בהחלט כדאי לבקר כאן.
במקום גינה יפה ובה פזורות עגלות אופייניות לאזור, כשהן מלאות בפרחים.
במנזר זה גם קשורה אגדה לפיה כשמנולו ניסה לבנות את חומות המבנה, הן קרסו בחזרה מדי לילה. מנולו חלם חלום לפיו כדי להצליח להשאיר את הקירות על תילם, עליו להקריב קורבן אנושי. הוא ואנשיו החליטו שהאדם הראשון שיגיע לאתר בבוקר למחרת - יהיה הקורבן. ואז הופיעה במקום אשתו ההרה של מנולו, אנה, שהביאה ארוחה לבעלה... אבל את המנזר היה צריך להשלים, ולכן בלית ברירה עשה מנולו כפי שהחליטו. מה שנקרא משימתיות יתירה... בכל אופן המבנה היפה עומד על תילו עד היום. במקום בו נקברה לכאורה הגברת, יש כיתוב בצבע אדום על הקיר החיצוני של המבנה.
המשכנו בדרכנו לכיוון הרי הקרפטים הדרומיים, לכביש הטראנספגארשאן Transfăgărășan, כלומר שחוצה את הרי הפגארשאן. הכביש נבנה ע״י הנשיא לשעבר צ׳אוצ׳סקו והוא עובר מהלך מרהיב ביותר בתוך ההרים התלולים האלה.
הדרך עברה דרך כפרים רבים בהם ראינו ערימות שחת חרוטיות, עגלות עץ ועוד. יפה מאוד.
המצוקים בהם עברנו, כמו גם הדרך המפותלת והכביש הצר והמשובש – היו מרהיבים.
באחת הפינות עצרנו עצירה מינהלתית ומצאנו שלט לצד הכביש, המזהיר מפני דובים בסביבה.
הגענו כמתוכנן עד לסכר של אגם וידרארו Vidraru Dam שבנייתו הסתיימה בשנת 1966 והוא סוגר את נהר ארגש Argeș כדי ליצור את סכר וידרארו. הנסיעה עד לשם יפה ביותר ובדרך ניתן לראות את מצודת פויינארי Poienari, (ברומנית Cetatea Poenari), אליה ניתן להגיע (לא מהסכר) באמצעות 1480 מדרגות.
כשמתקרבים לסכר רואים את מגדל התצפית וגם פסל של "איש החשמל" (שכן זו תחנה הידרואלקטרית).
מהסכר עצמו יש תצפיות יפות מאוד על האגם.
ויש שם אפילו מעגן סירות, שלא היה פעיל בעונה זו של השנה.
אנו עוד הצלחנו לראות את רכסי ההרים המושלגים באופק. הכביש הזה סגור לפחות 6 חודשים כל שנה, בגלל השלגים ומפולות הסלעים מהמצוקים הצמודים לכביש. לאורך המקטע בו נסענו אכן היו לא מעט אבנים על הכביש, שיכלו לגרום לנזק רב למכונית לו נפלו עלינו.
לאחר כחצי שעה במקום חזרנו בחזרה לאורך הכביש ונסענו בחזרה לעיירה קורטיאה דה ארגש Curtea de Argeș, שם אכלנו צהריים טעימים מאוד במסעדה Curtea Veche, המומלצת בהחלט.
ואיך אפשר היה לסיים את הבשר הנהדר ללא מנה הגונה של פאפאנאש...
מכאן נסענו למנזר קוזיה Cozia (ברומנית Mănăstirea Cozia), שהיה נחמד.
בצידו המזרחי של המנזר עובר נהר רחב.
לאחר כרבע שעה באתר, לאור השמש ההולכת ושוקעת, לא רצינו לפספס את ההזדמנות לצלם את השתקפות המנסר על מי הנהר, ולכן עלינו שוב על הרכב ועברנו לצידו השני של הנהר.
לא היה מקום עצירה מסודרת, כך שירדתי במהירות מהרכב כדי שלא נחסום את הכביש, ירדתי במורד התלול והמלא סבך שיחי פטל דוקרניים, עברתי מעל 2 מסילות רכבת ותעלות עמוקות ולבסוף חציתי אחו קטן, עד שהגעתי לביל צר בינות לעצים, לאורך גדת הנהר.
כך הלכתי כמה מאות מטרים, עד שהגעתי לנקודת תצפית טובה לצילום.
חזרתי לאורך אותו השביל עד לאחו, משם החלטתי שלא לעלות לכביש באותה הדרך. המשכתי עוד כמה מאות מטרים באחו לכיוון הגשר שמעל לנהר, חלפתי ליד עתיקות של מבצר רומי Arutela (ברומנית Castrul Roman Arutela), וטיפסתי במדרון התלול עד לכביש צדדי, שם חיכה לי הרכב.
הדרך ממנזר קוזיה עד לסיביו עברה ברובה בנופים המרהיבים של הרי הקרפטים הדרומיים. הכביש היה מפותל ומרהיב. לכל אורך הדרך ליוון אותנו נהרות רחבים. בדרכים ראינו לא מעט עגלות עץ הרתומות לסוסים. בשדות היו ערימות שחת יפות.
לבסוף הגענו לסיביו Sibiu ונכנסנו ישירות למרכז העיר העתיקה, צמוד למגדל השעון, שם המלון שלנו ל- 2 הלילות הבאים, מלון The Council, שהיה בעבר בית העיריה ונמצא בול במרכז העתיק.
המבנה עתיק ויפה מאוד. החדרים היו נוחים וגדולים, אם כי גם כאן לא היה מיזוג מסודר אלא מזגן קטן אך יעיל שצינור עבה חיבר בינו לפתח שנחתך בחלון. הבעייה היחידה היתה כצפוי בניקוז בחדר השירותים.
יצאנו לסיור היכרות עם המרכז העתיק הסמוך למלון. ראשית עצרנו ב- ״גשר השקרנים״ Podul Minciunilor, שעשוי ברזל מחושל והוא הגשר הראשון ברומניה שיוצר כך. הגשר הנוכחי (כאמור מברזל מחושל) נבנה בשנת 1859 ומקור השם הוא שיבוש של מילה גרמנית.
משם חזרנו אחורה לטיול קצר בכיכר המרכזית פיאצה מארה Piața Mare, שהיתה מוארת באופן יפה.
את ארוחת הערב אכלנו במסעדת Crama Sibiana הצמודה למלון. ירדנו במדרגות ונכנסנו לאחד התאים, שהם בעצם קשתות העשויות לבנים אדומות. לאור כמות הבשר שאכלנו הצהריים, הסתפקנו במרק גולש בתוך לחם, שהיה טעים.
מכאן עלינו למלון לשינה.
