היום הבא הוא היום התשיעי לטיול. איך שהזמן רץ....
היום הזה תוכנן להשלמות ולסיורים רגליים קצרים בערוץ הויקוס, אך הרגשנו שכבר מיצינו את האזור, ראיני די והותר כפרים וגם הלכנו מספיק.
לאור זאת החלטנו לנסוע ליואנינה לקצת קניות, טיול קצר לאי שבאגם (אותו כזכור לא מצאנו כשעברנו בעיר לפני כמה ימים) - ולאחר מכן נסיעה ליעד הבא שלנו, האי לפקדה Lefkada, תוך מעבר על מפרצונים וכפרי דייגים בדרך.
בצער רב נפרדנו מהמלון המצויין הזה Aristi Resort והתחלנו בנסיעה בכבישים המפותלים בהרים המוריקים והפרחוניים.
הנסיעה ליואנינה ארכה כשעה.
הפעם ה- GPS מצא את מרכז העיר - ממש בסמוך לשער הכניסה הראשי לעיר העתיקה, דרך החומות, והחנינו ממש באותו המקום כמו בביקור הקודם, באמצעות כרטיס חנייה לשעתיים שרכשנו בקיוסק הקרוב.
סיבוב הקניות לא העלה דבר ולכן ירדנו במורד הכביש למעגן האניות ששטות כל חצי שעה הלוך וחזור לאי (ניסי יואנינון Nisi Ioanninon). 
האי Nisi באגם יואנינה
מתברר שמה שחשבנו בפעם הקודמת שהוא חלק מהגדה בצד השני - הוא בעצם האי...
המקום התגלה כחביב למדי. יש בו 5 כנסיות וכפר דייגים, בו נמצא המעגן. 
המעגן באי Nisi
לאחר סיבוב של כשעה בכפר, חזרנו למעגן ושתינו אלניקו קפה (קפה יווני, או בעברית קפה טורקי, רק שחסר לכם ותבקשו כזה קפה כאן...).
הטיילת לאורך האגם נחמדה מאוד, שדרות עצים מצד אחד והאגם מהצד השני, מסעדות ובתי קפה לרוב.
האוויר הטוב והקריר גרם לנו לרעב, כך שחיפשנו מסעדה על שפת האגם ביואנינה.
לאחר ״מילוי מיכלים״ התחלנו בנסיעה דרומה.
לאחר נסיעה של כשעה וחצי, כמה ק״מ לפני התפצלות כביש E951, נתקלנו פתאום בשלט (ביוונית, אלא מה?) המצביע על אגם בשם זירו Limni Zirou מימין לדרך (לימני, ביוונית = אגם).
בהחלטה ספונטנית שברנו ימינה, נסענו כק״מ על כביש ולאחר מכן שמאלה על שביל עפר במצב טוב, בהתאם לעוד שלט הכוונה (ביוונית).
אחרי כמה דקות נגלה לעינינו אגם קטן ונחמד. 
האגם זירו
המשכנו עוד כק״מ לאורך השביל והגענו לבית קפה גדול עם נוף לכל האגם.
לאחר כמה תמונות ועוד אלניקו קפה קטן, המשכנו בדרכנו.
הדרך ללפקדה נמשכה עוד כשעתיים.
במרחק לא רב מהאי עברנו במנהרה מתחת לים והק״מ האחרונים נסענו על כביש שנסלל מעל לסוללת עפר ארוכה וצרה, שמחברת בין היבשה לאי.
בדרך עוברים כמה מבצרים מהתקופה הוונציאנית וממש בכניסה לאי יש גשר מתכת מתרומם.
בחלק הצפוני של האי יש מרינה רחבה והעיר הגדולה באי, בשם לפקדה, יושבת אף היא בחלק הצפוני ביותר.
המלון שלנו היה בתוך רחוב צר מאוד, בית דו-קומתי מעוצב כמו במאה ה- 19, עם חדרים גדולים ומיטת אפיריון רחבה. חדר האוכל הוא בעצם שולחנות הפרושים בפטיו הקטן והמעוצב. לא סתם שמו של המלון הוא The Aigli Boutique Hotel... 
המלון Aigli
מיקומו מצויין, שכן אם ממשיכים לאורך הסימטה/רחוב עוד כ- 30 מטר, מגיעים ישירות לכיכר המרכזית, בה הכנסייה הראשית, ובעיקר - רחוב הקניות המרכזי והאופנתי.
יצאנו לסייר קצת בעיירה ובמרינה. 
המרינה בלפקדה
הבתים מזכירים בתים בסגנון ישן, כמו בקובה, הנוי או באי טנריף.
בעיירה גם טיילת ארוכה, בה סיירנו לאחר ארוחת הערב.
תוך כדי שיטוט הגענו לרחוב המרכזי בעיר העתיקה ומצאנו שהוא עמוס באנשים, שנראה היה שממתינים למשהו.
לפתע החלט להופיע קבוצות אנשים, בראשם כמה נערים חבושים בבגדי כנסייה ואוחזים בסמלי כנסייה שונים, לאחריהם מספר גברים ונשים ששרים מה שנשמע כשירים דתיים ואז עוד כמה אנשים האוחזים בתיבה חלולה העטופה בפרחים.
כשניסיתי לברר עם אחת המוכרות בחנויות מה בדיוק קורה, זרקה מילה ביוונית.
כששאלתי אותה מה זה אומר ולאן כולם הולכים, התחילה לצחוק ואמרה למוכר שלידה משהו על ״זנוס״ (זרים)... (שכנראה לא מבינים שום דבר).
מתברר שכל קבוצה כזו ייצגה כנסייה אחרת באי.
ואז הופיעה התזמורת של האי, כולם חבושים בקסדות נחושת ייצוגיות, בצעידה בקצב תהלוכה.
כשהחלו לנגן, זה ממש הזכיר לי את סצינת ההלוויה מהסרט הסנדק... כל העניין התהלוכה והחגיגות נמשך בערך עד חצות.
טיול ליוון - אפריל 2011, חלק 10
יעדי הפוסט
אהבת את הפוסט?
