הבוקר קמנו לפי השעון המקומי, שעה קדימה.
לאחר שוידאנו שבלילה הקודם לא חלמנו ואכן היה עכביש טרנטולה ליד החדר (יש הוכחות מצולמות), הלכנו למסעדה של המלון לאורחת בוקר, שלא היתה כלולה במחיר. האוכל היה בסדר גמור והמחירים סבירים.
יצאנו לכיוון פארק Zion. לאורך כל הדרך מצוקים ענקיים ומרשימים במגוון צבעים. הגענו לקופה ורכשנו כרטיסים. לאחר חיפוש נואש אחר מקום חניה בחניון המוסדר, חזרנו אחורה לספרינדייל לכיוון המלון, שכן יש קו הסעות חיצוני בשיטת ״חנה וסע״. קו זה מסומן במפות בעיגולים שחורים, להבדיל מהקו הפנימי שנוסע בתוך שטח הקניון ומסומן בעיגולים ירוקים.
מצאנו מקום מתחת לעץ, בצמוד לכניסה של מלון Best Western, כדי שהמזוודות לא יתבשלו יותר מדי בחום הנושא שהיה ביום זה. עלינו על ההסעה הסמוכה וירדנו בתחנה הסופית שלה, מרכז המבקרים. כאן בדקו שיש בידינו כרטיסים ונכנסנו לשטח הפארק.
עלינו על ההסעה הפנימית ונסענו לתחנה האחרונה שלה, Temple of Sinawava. משם יוצא מסלול הליכה שנקרא Riverside Walk באורך 3.5 ק״מ הנמשך כשעה וחצי בהליכה נינוחה.
השביל עובר ליד הנחל הזורם בתוך הקניון, מעט מאוד מים בעונה זו של השנה. לאורך המסלול היו עשרות סנאים וגם ראינו צבי deer בתוך העצים. בתחילת היום היה די מעונן וחששתי ששוב ירד גשם, מה עוד שהיה שלט אזהרה גדול בתחילת המסלול שהזהיר מפני שטפונות אפשריים היום.
המשך המסלול של Riverside Walk הופך להיות קטע הליכה הנקרא The Narrows, ואכן קירות הקניון הלכו ונעשו צרים. סוג כזה של קניון (כמו Antelope) נקרא כאן Slot Canyon, ז״א ״קניון חריץ״, שכן הוא צר מאוד לכל ארכו. בכל אופן, קניונים כאלה מסוכנים מאוד בזמן שטפונות, שכן אין לאן לברוח. ולעניין המשך המסלול, ראינו עשרות אנשים שנעלו נעלי גומי מיוחדות להליכה בערוץ נחל מסולע (לא אטומות למים, כמובן, אבל עם סוליה עבה מאוד וגבוהות, כדי שלא לנקוע את הרגל). התברר שאת הציוד הזה, כמו גם מקלות הליכה ומיכלי מים ותרמילי גב - ניתן לשכור בחנות במרכז המבקרים או בספרינגדייל.
לכל אורך הדרך היו עשרות סנאים. ראינו גם מספר צבאים קטנים שאכלו צמחים במדרונות ההר.
חזרנו לתחנת ההסעה וירדנו בחזרה לכיוון מטה, עד לתחנת Weeping Rock Trail, שנמשך פחות מחצי שעה ואורכו כ- 600 מטר. בקצהו מעין חצי תעלה, קעורה כלפי פנים, מים מטפטפים מלמעלה ויוצרים כאילו דמעות... נחמד. אבל משם יש תצפיות יפות על מצוקי הקניון.
האמת שהמראות האלה לא היו משהו מעניין במיוחד, אבל האמריקאים שהיו סביבנו התלהבו מאוד.
חזרנו לתחנת ההסעה וירדו לכיוון בית האירוח Lodge, ממנו יצאנו למסלול Emerald Pool Trail, שאורכו כשעה וחצי ונמשך כ- 4 ק״מ עד לבריכה האמצעית.
מייד עם התחלת המסלול שמעתי רעם חזק ממזרח, ואכן שם ראיתי ענן CB ענק שעוד הלך וגדל. וכמו שאנו יודעים, אקדח שמונח על השולחן במערכה הראשונה, יורה במערכה השלישית... 
הלכנו במסלול בשביל עפר שעלה וירד, לאורכו היו כמה נקודות של ״סלעים בוכים״ והבריכות התגלו כשלוליות מדולדלות בצבע חום... מאוכזבים חזרנו לבית ההארחה לארוחת צהריים בינונית. ובינתיים הלכו העננים והתרבו בשמיים.
בפרסומים של הקניון נראה שאפשר להישאר כאן כמה ימים, במיוחד אם מתכוונים לעשות טרקים של יום ויותר. ואכן, בעיירה ספרינגדייל ובכלל באזור - יש עשרות בתי מלון ומוטלים. אבל המסלולים הקצרים שאנו עשינו לא היו מיוחדים, אולי בגלל שביקרנו בעונה היבשה ולא היו הרבה מים (למרות שהכל סביב היה ירוק). מצד שני, המצוקים המרהיבים היו בהחלט שווים את הביקור בפארק.
לאחר ארוחת הצהרים נסענו בחזרה לרכב, ותוך שניות התחיל לרדת מבול...
מכאן נסענו חזרה לנקודה בתוך הקניון הנקראת Canyon Junction, שם נסענו מזרחה דרך אותו כביש מפותל דרכו הגענו אמש, וכצפוי התגלו שם נופים מרהיבים. משם המשכנו למלון הבא Ruby's Inn שבעיירה Bryce Canyon City, שבפאתי פארק ברייס Bryce.
לאחר שיצאנו משטח הקניון ונסענו לכיוון קניון ברייס Bryce, ראינו נחל הזורם לאורך מיילים רבים בפיתולים מימין לכביש, מראה מאוד יפה.
לאחר נסיעה לא ראוכה הגענו למלון שלנו ל- 2 הלילות הבאים -; Ruby's Inn. זהו מלון ענק, הפרוש על-פני מספר מבני עץ. מקור שמו הוא שם החיבה של מייסדו ראובן (רובי), שהקים אותו כאן לפני ממש 100 שנה. בלובי שלו ראשים מפוחלצים של כל מיני בע״ח. לאחר התארגנות ירדנו למסעדת המלון לארוחת ערב. מתברר שבמקום יש בופה עשיר למדי, בסגנון כפרי ולא הבופה הנפוח שהיה במלון בווגאס. וכמובן מנות לפי תפריט. הזמנתי לי סטייק גדול ועסיסי כדי להחזיר לעצמי קצת אנרגיה, לאחר יותר משבוע ללא בשר אמיתי.
לאחר סיבוב קצר בחנות המזכרות הגדולה והמעניינת של המלון, עלינו לישון.
יומן מסע לדרום-מערב ארה"ב - יולי/אוגוסט 2013, חלק 10
יעדי הפוסט
אהבת את הפוסט?
